יואן מונטגיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יואן מונטגיו
יואן אדוארד סמואל מונטגיו בתפקיד סגן מרשל של חיל האוויר המלכותי מתוך הסרט "האיש שמעולם לא היה"
יואן אדוארד סמואל מונטגיו
בתפקיד סגן מרשל של חיל האוויר המלכותי
מתוך הסרט "האיש שמעולם לא היה"
לידה 19 במרץ 1901
כ"ח באדר תרס"א
בריטניהבריטניה  בריטניה
פטירה 19 ביולי 1985 (בגיל 84)
א' באב תשמ"ה
בריטניהבריטניה  בריטניה
השתייכות נס לבןנס לבןהצי המלכותי הבריטי
תקופת שירות 19381973
דרגה Generic-Navy-O5.svg קומנדר
תפקידים צבאיים
קצין מודיעין בצי המלכותי הבריטי וב-MI5 מ-1938 עד 1945
פרקליט הצי המלכותי הבריטי מ-1945 עד 1973
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה - מבצע קציצה
עיטורים
מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) מפקד בחטיבה הצבאית של מסדר האימפריה הבריטית
תפקידים אזרחיים
שופט בהמפשייר ובמידלסקס
רשם בדוויז ובסאות'המפטון
נשיא ק"ק כנסת ישראל
סגן נשיא של ההתאחדות האנגלו-יהודית

יואן אדוארד סמואל מונטגיואנגלית: Ewen Edward Samuel Montagu;‏ 19 במרץ 1901 - 19 ביולי 1985), היה יהודי בריטי, קצין מודיעין בצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה, שופט וסופר. נודע בתפקידו בהובלת "מבצע קציצה" - פעולת הונאה צבאית, שהטעתה את גרמניה הנאצית לחשוב שכוחות הפלישה של בעלות הברית ינחתו בסרדיניה ולא בסיציליה במסגרת מבצע האסקי. החזיק בכמה תוארי אצולה בריטיים.

ביוגרפיה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגיו, נצר למשפחת בנקאים עשירה, הוא בנו השני של הברון לואיס מונטגיו, שהיה בן דודו של הרברט סמואל, ונכדו של הברון סמואל מונטגיו. בית המשפחה היה ארמון פאר ברובע קנסינגטון שהעסיק משרתים רבים. יואן התחנך בבית הספר וסטמינסטר[סימוכין 1].

במלחמת העולם הראשונה היה מאמן מקלע בבסיס צי-אוויר של ארצות הברית. לאחר המלחמה למד בטריניטי קולג' (קיימברידג'), באוניברסיטת קיימברידג' ובאוניברסיטת הרווארד. בשנת 1924 הוסמך כעורך דין. אחד המקרים המפורסמים שלו כעורך דין זוטר היה ההגנה על אַלְמָה ראטנברי בשנת 1935 שהואשמה יחד עם מאהבה בן השמונה עשרה ברצח בעלה הקשיש פרנסיס ראטנברי (Francis Rattenbury). בשנת 1939 התקדם להיות "פרקליט המלך" (King's Counsel)[סימוכין 2].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 התנדב מונטגיו למערך המילואים של הצי המלכותי. בשל הרקע המשפטי הוא הוצב למחקר מיוחד. אחר כך הוצב במטה הצי המלכותי בהאל כקצין צוות סיוע במודיעין. מונטגיו שירת באגף המודיעין של האדמירליות ועלה לדרגת קומנדר. הוא היה נציג חיל הים בוועדת XX, שפיקחה על הפעלת סוכנים כפולים (Double-Cross System) במסגרת MI5. הוא פיקד על צ'ארלס צ'ולמונדליי, שהגה את תוכנית ההונאה "מבצע קציצה". מונטגיו קיבל את הרעיון לתת לגופת חייל בריטי להישטף לחוף כשעליה מסמכים עם מידע כוזב, לפיו מתוכננת פלישה של בעלות הברית לסרדיניה, ולא לסיציליה, שם התרחשה הפלישה בפועל. הגרמנים אכן הולכו שולל, עד היטלר עצמו והפלישה לסיציליה נחלה הצלחה. ההיסטוריון יו טרבור-רופר כינה את המבצע 'ההונאה הטובה ביותר בהיסטוריה של הונאה צבאית'. על תפקידו במבצע קציצה, הוא זכה לתואר "מפקד" בחטיבה הצבאית של מסדר האימפריה הבריטית.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1945 עד 1973 הוא החזיק בתפקיד פרקליט הצי, שימש כשופט בהמפשייר ובמידלסקס ורשם בבתי המשפט בדוויז ובסאות'המפטון. כתב את הספר "האיש שמעולם לא היה" (אנ') (1953), דין וחשבון על מבצע קציצה, שהפך לסרט "The Man Who Never Was" שלוש שנים מאוחר יותר. את דמותו של מונטגיו בסרט משחק קליפטון וב, מונטגיו עצמו מופיע בסרט בתפקיד סגן מרשל של חיל האוויר המלכותי, המותח ביקורת צינית על תוכנית "מבצע קציצה". כתב גם את "מעבר לסודי ביותר אולטרה" (1977), שהתמקד בטקטיקות טכנולוגית מידע וריגול שהיו בשימוש במלחמת העולם השנייה[1].

מונטגיו היה נשיא ק"ק כנסת ישראל, 1954-1962, וסגן נשיא של ההתאחדות האנגלו-יהודית[סימוכין 3].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הבכור, סטיוארט מונטגיו, פנה לעסקי הבנקאות של המשפחה[סימוכין 4] ואילו אחיו הצעיר, אייבור מונטגיו (Ivor Montagu), היה יוצר סרטים, מייסד איגוד טניס השולחן העולמי, קומוניסט, שריגל עבור גה-אר-או במהלך מלחמת העולם השנייה[סימוכין 5].

יואן מונטגיו התחתן עם איריס, בתו של הצייר סולומון ג'וזף סולומון, בשנת 1923. נולד להם בן, ג'רמי, שעסק בכלי נגינה ובת, ג'ניפר (Jennifer Montagu), היסטוריונית אמנות. דודו הוא אדווין מונטגיו - בנו השני של סמואל מונטגיו, מדינאי בריטי ליברלי, חבר המועצה המלכותית ומזכיר המדינה להודו ודודתו היא ליליאן הלן מונטגיו - בתו של סמואל מונטגיו, עובדת סוציאלית, שופטת בבית משפט לנוער בלונדון ופעילת יהדות ליברלית (בריטניה).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תרגום מאנגלית כרמית גיא, תל אביב: עם עובד, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימוכין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לסימוכין הבאים הוא: בן מקנטייר, מבצע קציצה: פרשיית הריגול האמיתית ששינתה את מהלכה של מלחמת העולם השנייה, תרגום מאנגלית כרמית גיא, תל אביב: עם עובד, 2010

  1. ^ עמודים 30-31
  2. ^ עמוד 34
  3. ^ עמודים 302-303
  4. ^ עמודים 32-33
  5. ^ עמודים 86-93