מוזיאון רכבת ישראל

מוזיאון רכבת ישראל
מידע כללי
סוג	מוזיאון לתחבורה
כתובת	חטיבת גולני 1, תחנת הרכבת חיפה מזרח
מדינה	ישראל
בעלים	רכבת ישראל
מנהל	חן מלינג
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה	? – 1983
תאריך פתיחה רשמי	1983
קואורדינטות	32°48′40″N 35°00′24″E / 32.811191666667°N 35.006711111111°E
	מוזיאון רכבת ישראל
	(למפת חיפה רגילה) מוזיאון רכבת ישראל

הכניסה למוזיאון הרכבת בחיפה

המבנה למוצגים גדולים שימש בעבר מוסך קטרים של הרכבת החיג'זית

חן מלינג, מנהל המוזיאון הנוכחי

מוזיאון רכבת ישראל הוא מוזיאון הרכבת הלאומי בישראל. המוזיאון נמצא בבעלות רכבת ישראל וממוקם בתחנת הרכבת חיפה מזרח. תחנה זו הייתה בעבר תחנת הרכבת העיקרית בחיפה והיום אין בה עוד תנועת נוסעים. המוזיאון נפתח בחודש מרץ 1983 כיוזמה של מנכ"ל הרכבת דאז, צבי צפרירי, ומר אילן פלקוב מנהלו הראשון של המוזיאון. מנהלו הנוכחי של המוזיאון הוא חן מלינג.

המוזיאון נמצא משני עבריו של מגרש המסילות בתחנת חיפה מזרח והמעבר מחלק אחד של המוזיאון למשנהו מתאפשר על גבי גשר להולכי רגל, ממנו ניתן לצפות על תנועת הרכבות ואף על חלקים מן העיר חיפה. בעבר שכנו במקום גם משרדי הנהלת רכבת ישראל שעברו אל תחנת הרכבת לוד.

אוספי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון מציג את ההיסטוריה של התחבורה המסילתית בישראל ובמדינות השכנות החל מתחילתה בשנת 1892. למיקומו של המוזיאון חשיבות היסטורית, המבנה בו מוצג ציוד נייד שימש בעבר כמוסך קטרים של הרכבת החיג'זית, אשר פעלה במקום החל משנת 1905 ואילו המבנה בו מוצגים קטנים יותר, שימש בעבר כאחד המחסנים בתחנת הרכבת בימי השלטון העות'מאני. במוזיאון אוספים של ציוד נייד כולל קרונות, קטרים וציוד הנדסי, שלטי רכבות, כרטיסי רכבות מתקופות שונות, אוסף בולי רכבות, ועוד. חלק מן התצוגות במוזיאון נמצאות במבנים וחלקם בחצרות המוזיאון. למוזיאון ספרייה הכוללת ספרות מגוונת בנושאי הרכבת.

מוצגים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרון פוניקולר "דור ראשון" של הכרמלית משנת 1992 תוצרת חברת VON ROLL משווייץ, שהוחלף ב-2018 בקרונות חדשים תוצרת תאגיד דופלמאייר-גראוונטה משווייץ.

בינואר 2019 הועברו למוזיאון הרכבת כמה קטרים וקרונות שהוצגו מ-1988 בחצר מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הללו יוצגו מחדש במוזיאון הרכבת מ-2020 לאחר שישופצו וישוחזרו לצורכי התצוגה.

קטר קיטור מסילה צרה 0-6-0 מס' 10, קטר הקיטור האחרון שנותר בישראל. הקטר נבנה על ידי חברת קראוס בגרמניה בשנת 1902 ושימש לעיתוק רכבות ברכבת החיג'זית (רכבת העמק).
קרון עזר (tender) של קטר קיטור P-class משנת 1935.
קטר עיתוק דיזל-הידרבלי מס' 203 (צבוע כ-201) מדגם F12L 614 נבנה ב-1958 בגרמניה על ידי חברת Deutz
קטר דיזל בהינע הידראולי מס' 212 מתוצרת חברת אסלינגן הגרמנית. נועד בעיקר לעבודות עיתוק רכבות.
קטר מס' 163 מדגם G-16, מתוצרת ג'נרל מוטורס, היה בבעלות הרכבת המצרית (ERR) עד למלחמת ששת הימים, אז נפל שלל והועבר לשירות רכבת ישראל.
קטר מס' 102 מתוצרת SAFB הבלגית, מראשוני קטרי הדיזל בישראל.
קרון טרקלין מס' 98. הקרון נבנה באנגליה בשנת 1922 עבור קציני הרכבת המנדטורית ואורחים חשובים. הוא שימש בין היתר את הקיסר היילה סלאסי מאתיופיה, את המלכה אליזבת מבלגיה ואת וינסטון צ'רצ'יל (לימים ראש ממשלת בריטניה).
קרון אמבולנס מס' 4720, שימש בעת מלחמת העולם הראשונה את הצבא המלכותי הבריטי להעברת חיילים פצועים. הוא נבנה בבלגיה בשנת 1893 עבור הרכבת המצרית.
קרון בילום מס' 1419 תוצרת La Brugeoise, בלגיה, 1939, 23.4 טון, שירת בארץ ישראל ברכבת המנדטורית
קרון משא שנבנה בבלגיה בשנת 1909 ושימש ברכבת העמק
מנופי קיטור מימי המנדט הבריטי ששימשו להרמת קטרים שנשמטו מן המסילה. C-25-1 (האדום) נבנה בשנת 1918 על ידי חברה ".Cowans, Sheldon and Co" באנגליה, עבור חיל ההנדסה המלכותי. C-30-1 (הירוק) נבנה ב-1950 עבור הרכבת המצרית ונפל שלל במלחמת סיני והועבר לשירות רכבת ישראל.
קרון נוסעים מס' 93, מסדרת קרונות בעלי גוף פלדת אל-חלד (נירוסטה). נבנה ב-1965 על ידי חברת Carel-Fouche עבור הרכבת הצרפתית כקרון מחלקה ראשונה A9 מהסדרה DEV-Inox. באמצע שנות ה-80 הוסב לקרון מחלקה שנייה עם הסימול B10½t. בשנת 1994 נרכש ביחד עם שאר הקרונות מדגם זה, על-ידי חברת 'הארגז', במסגרת חוזה לשיפוץ קרונות של רכבת ישראל, ובהמשך הועברו לבעלות רכבת ישראל. ברכבת ישראל פעלו 8 קרנות כאלה והם הופעלו רק כמערכים בהם כל הקרונות הם מדגם זה מלבד קרון הכח.
קרון נוסעים מס' 688, דגם Mk. 2C נבנה ב-1970, היה בשימוש הרכבת הבריטית, ונמכר לרכבת ישראל ב-1977 כהזמנה מיוחדת.