מוזיאון רכבת ישראל

מוזיאון רכבת ישראל
מידע
סוג	מוזיאון לתחבורה
תאריך הקמה	1983
תאריך פתיחה רשמי	1983
מיקום	חיפה, ישראל
כתובת	חטיבת גולני 1, תחנת הרכבת חיפה מזרח
בעלות	רכבת ישראל
מנהל	חן מלינג
קואורדינטות	32°48′40″N 35°00′24″E / 32.811191666667°N 35.006711111111°E
	מוזיאון רכבת ישראל
	(למפת חיפה רגילה) מוזיאון רכבת ישראל

הכניסה למוזיאון הרכבת בחיפה

המבנה למוצגים גדולים שימש בעבר מוסך קטרים של הרכבת החיג'זית

מוזיאון רכבת ישראל הוא מוזיאון הרכבת הלאומי בישראל. המוזיאון נמצא בבעלות רכבת ישראל וממוקם בתחנת הרכבת חיפה מזרח. תחנה זו הייתה בעבר תחנת הרכבת העיקרית בחיפה והיום אין בה עוד תנועת נוסעים. המוזיאון נפתח בחודש מרץ 1983 כיוזמה של מנכ"ל הרכבת דאז, צבי צפריר, ומר אילן פלקוב מנהלו הראשון של המוזיאון.

המוזיאון נמצא משני עבריו של מגרש המסילות בתחנת חיפה מזרח והמעבר מחלק אחד של המוזיאון למשנהו מתאפשר על גבי גשר להולכי רגל, ממנו ניתן לצפות על תנועת הרכבות ואף על חלקים מן העיר חיפה. בעבר שכנו במקום גם משרדי הנהלת רכבת ישראל שעברו אל תחנת הרכבת - תל אביב מרכז.

אוספי המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון מציג את ההיסטוריה של התחבורה המסילתית בישראל ובמדינות השכנות החל מתחילתה בשנת 1892. למיקומו של המוזיאון חשיבות היסטורית, המבנה בו מוצג ציוד נייד שימש בעבר כמוסך קטרים של הרכבת החיג'זית, אשר פעלה במקום החל משנת 1905 ואילו המבנה בו מוצגים קטנים יותר, שימש בעבר כאחד המחסנים בתחנת הרכבת בימי השלטון העות'מאני. במוזיאון אוספים של ציוד נייד כולל קרונות, קטרים וציוד הנדסי, שלטי רכבות, כרטיסי רכבות מתקופות שונות, אוסף בולי רכבות, ועוד. חלק מן התצוגות במוזיאון נמצאות במבנים וחלקם בחצרות המוזיאון. למוזיאון ספרייה הכוללת ספרות מגוונת בנושאי הרכבת.

מוצגים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרון נוסעים מס' 98. הקרון נבנה באנגליה בשנת 1922 עבור קציני הרכבת המנדטורית ואורחים חשובים. הוא שימש בין היתר את הקיסר היילה סלאסי מאתיופיה, את המלכה אליזבת מבלגיה ואת וינסטון צ'רצ'יל (לימים ראש ממשלת בריטניה).
קרון אמבולנס מס' 4720, שימש בעת מלחמת העולם הראשונה את הצבא המלכותי הבריטי להעברת חיילים פצועים. הוא נבנה בבלגיה בשנת 1893 עבור הרכבת המצרית.
קטר דיזל בהינע הידראולי מס' 212 מתוצרת חברת אסלינגן הגרמנית. נועד בעיקר לעבודות עיתוק רכבות.
קטר מס' 102 מתוצרת SAFB הבלגית, מראשוני קטרי הדיזל בישראל.
קרון פוניקולר "דור ראשון" של הכרמלית משנת 1992 תוצרת חברת VON ROLL משווייץ, שהוחלף ב-2018 בקרונות חדשים תוצרת תאגיד דופלמאייר-גראוונטה משווייץ.

בינואר 2019 הועברו למוזיאון הרכבת כמה קטרים וקרונות שהוצגו מ-1988 בחצר מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הללו יוצגו מחדש במוזיאון הרכבת מ-2020 לאחר שישופצו וישוחזרו לצורכי התצוגה.

קטר עיתוק דיזל-הידרבלי מס' 203 (צבוע כ-201) מיוצר ב 1958 בגרמניה על ידי חברת Deutz
קרון בילום מס' 1419 תוצרת La Brugeoise, בלגיה, 1939, 23.4 טון, שירת בארץ ישראל ברכבת המנדטורית
קרון משא שנבנה בבלגיה בשנת 1909 ושימש ברכבת העמק
מנופי קיטור מימי המנדט הבריטי ששימשו להרמת קטרים שנשמטו מן המסילה. C-25-1 (האדום) נבנה בשנת 1918 על ידי חברה ".Cowans, Sheldon and Co" באנגליה, עבור חיל ההנדסה המלכותי. C-30-1 (הירוק) נבנה ב-1950 עבור הרכבת המצרית ונפל שלל במלחמת סיני והועבר לשירות רכבת ישראל.
קטר קיטור מסילה צרה 0-6-0 מס' 10, קטר הקיטור האחרון שנותר בישראל. הקטר נבנה על ידי חברת קראוס בגרמניה בשנת 1902 ושימש לעיתוק רכבות ברכבת החיג'זית (רכבת העמק).
קטר מס' 163 מדגם G-16, מתוצרת ג'נרל מוטורס, היה בבעלות הרכבת המצרית עד למלחמת ששת הימים, אז נפל שלל והועבר לשירות רכבת ישראל.
קרון עזר (tender) של קטר קיטור P-class משנת 1935.
קרון נוסעים מס' 93, מסדרת קרונות בעלי גוף פלדה אל חלד (נירוסטה). נבנה ב-1965 על ידי חברת Carel-Fouche עבור הרכבת הצרפתית כקרון מחלקה ראשונה. באמצע שנות ה-80 הוסב לקרון מחלקה שניה וב-1994 נמכר לרכבת ישראל. ברכבת ישראל פעלו 8 קרנות כאלה.
קרון נוסעים מס' 688 , דגם Mk. 2C נבנה ב-1970, היה בשימוש הרכבת הבריטית, ונמכר לרכבת ישראל ב-1977 כהזמנה מיוחדת.