ברוך קטינקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך קטינקא
Katinka22.jpg
לידה 19 במרץ 1887
כ"ג באדר, תרמ"ז עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באפריל 1965 (בגיל 78)
ט"ז בניסן, תשכ"ה
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1908
מקום מגורים תלפיות, ירושלים
ידוע בשל אלבינה, דוניה וקטינקא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברוך קטינקא (כ"ג באדר, תרמ"ז/ 19 במרץ 1887ט"ז בניסן, תשכ"ה[1]/ 18 באפריל 1965) היה מהנדס בניין[2] ישראלי. הוא בנה מספר מבני ציבור בארץ, ובהם את בית ימק"א ירושלים ואת מלון פאלאס בעיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הקרון האווירון". טייסים גרמנים על קרון הרכבת הממונע על ידי מנוע מטוס גרמני
קרון ששימש את משמר הרכבת

נולד בשנת 1887 בעיר ביאליסטוק לשמואל-מנשה קטינסקי ולטובה לבית לימן. משפחת קטינסקי היא מצאצאי מנשה בן ישראל. דודנו הוא ברוך קטינסקי, מראשוני תל אביב. למד בחדר ובבית ספר תיכון, וכן כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין. לאחר מכן למד בפוליטכניון שבעיר מיטוויידה (Mittweida) שם הוסמך למהנדס מכונות וחשמל. היה חבר "פועלי ציון" בעיר הולדתו ובגרמניה ומארגן אגודת הסטודנטים דוברי העברית "התקוה".

ב-1908 עלה קטינקא לארץ ישראל עם אימו ושלוש אחיותיו והיה מהנדס בבית-החרושת לשמן ולסבון "עתיד" (שמן תעשיות) בחיפה.

בימי מלחמת העולם הראשונה עבד קטינקא בבית חרושת "עתיד" בחיפה בניהולו של נחום וילבוש והמסגרת תפקידו התקין ותחזק מכונות ומנועים (בטחנות קמח, בארות ועוד). בהמשך החליט קטינקא להתעת'מן ולאחר זמן מה קיבל זימון להתגייס לצבא הטורקי. מאחר שאביו נפטר והוא היה הבן המפרנס היחיד של משפחתו קיבל פטור מגיוס חובה אך החליט להתנדב ושרת במסגרת הצבא העות'מאני ברכבת העות'מאנית, ולימים היה למהנדס הטכני הראשי ברכבת החיג'אזית. בתפקידו זה תכנן והרכיב מנסרה מכנית, בה מנוע של קטר סובב דיסק חיתוך לחיתוך גזרי עץ להסקת הקטרים.[3] לקראת סוף 1917 הוצב בירושלים, ועם נסיגת הטורקים מירושלים קיבל הוראות להתייצבות בדמשק. בדרכו לדמשק, יחד עם שני מהנדסים יהודים שעבדו תחתיו, נודע לו שהוא הוכרז כבוגד והוצא נגדו גזר דין מוות. חרף כך המשיך בדרכו לדמשק, ושם הציג לשופט את מכתבי ההערכה וציוני השבח שקיבל במסגרת פעילותו בירושלים, ושוחרר ממאסר. עד סוף המלחמה המשיך לשרת במסגרת הרכבת החיג'אזית, ובתום המלחמה נלקח בשבי על ידי הבריטים.

קטינקא היה חבר ועדת המים לצדם של שמואל סלושץ והיו"ר ד"ר מאיר גורביץ משהוקמה בשנת 1918. הוא היה ממייסדי 'התאחדות המהנדסים בארץ ישראל' ב-1919 וממקימי שכונת בת גלים בחיפה. עוד היה חבר הנהלת מפלגת הציונים הכלליים.

קטינקא נודע בחוש הומור שבא לידי ביטוי בסיפורים שכתב בספרו "מאז ועד הנה". אחד ממעלליו התרחש ברכבת העמק עת קבוצת חיילים גרמנים חנתה בזמן מלחמת העולם הראשונה באזור הקואופרציה במרחביה. החיילים ביקשו להגיע לחיפה ונזקקו ל'קרונועים'. הנהלת הרכבת לא סיפקה להם מנועים וקטינקא לקח מדחף ומנוע של מטוס, הניחו על קרונוע, חבש כובע טייסים ויחד עם טייס גרמני 'הטיס' את הרכבת על המסילה לחיפה.

התגורר רוב ימיו בירושלים בשכונת תלפיות עם אשתו ושלושת ילדיו.[4] בתו, גליליה, הייתה אלמנתו של הבמאי והשחקן גרשון פלוטקין. קטינקא נפטר בשנת 1965 בתל אביב לאחר מחלה.[5][6]

מפעלי בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך קטינקא (מימין) במעמד חתימת ההסכם לבניית ימק"א ירושלים
גרפיטי בבטן מערת צדקיהו שנכתב על ידי ברוך קטינקא

בשנת 1927 פרסם המופתי של ירושלים, חג' אמין אל-חוסייני מכרז להקמת מלון פאלאס על אדמת הווקף מול בית הקברות המוסלמי הגדול באזור ממילא שבירושלים. גיוס כספי מוסלמים בעולם לשיפוץ מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע בהר הבית הותיר בידיו של המופתי הון שהיה בו די כדי לבנות את המלון, והוא יזם את הקמתו במטרה לקדם את האינטרסים האסלאמיים בעיר, ולהוות חיץ בין השכונות היהודיות הסמוכות. קטינקא העריך שלא יזכה בעבודה בשל היותו יהודי, ולכן הקים שותפות עם קבלן ערבי.[7] החברה הקבלנית של קטינקא ושל שותפיו (הערבי-נוצרי ג'וזף פסקל אלבינה והיהודי טוביה דוניה) "אלבינה, דוניה וקטינקא" זכתה במכרז, והמבנה נחנך בשנת 1929.[8] גם ביתו של המופתי נבנה על ידי החברה באותה עת. הקמת המלון לוותה במספר תקריות, שהידועה שבהן הייתה סירובו של ראש העירייה, ראע'ב נשאשיבי, מתנגדו של המופתי, לחבר את המתחם למערכת הביוב העירונית. קטינקא פתר זאת על ידי הקמת מערכת שאיבה וטיהור מים טרם פונו מהמתחם, והזרמתם מבית המלון אל מתחם בית הקברות.[7] עם חפירת בור המים במקום, גילה קטינקא עצמות שמקורן ככל הנראה בבית הקברות המוסלמי בממילא, אולם המופתי החליט לאשר את המשך העבודות למרות זאת, ולהעביר את העצמות מהמקום בתום העבודות. לימים הייתה החלטתו זו לחרב פיפיות[דרושה הבהרה].

החברה הקבלנית שלו הקימה את בית ימק"א ירושלים. קטינקא, שהיה בונה חופשי מלשכת 'מצפה' בירושלים, שילב מוטיבים רבים של הבונים החופשיים בבניין. הוא כתב בזיכרונותיו שלקח אבנים ממערת צדקיהו עבור בניית "חדר ההתייחדות", במגדל המרכזי של הבניין.

שקטינקא טרח לנסוע לבית אל ללקט שם אבני גויל עבור בניית מזבח, שהוצב באולם התפילה של הבניין[9]

בשנת 1940 זכה קטינקא במכרז לבניית שתי מצודות טגארט, במסגרת חלוקת הבנייה של המצודות בין קבלנים שונים.[10]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ תדהר
  2. ^ על אף שלא הוסמך לכך מעולם.
  3. ^ מגדל המים, אתרים בבאר שבע, משרד החינוך, מחוז דרום
  4. ^ שולמית לסקוב, לפנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק 2010 עמ' 89
  5. ^ ברוך קטינקא, דבר, 19 באפריל 1965.
  6. ^ ע"פ תדהר
  7. ^ 1 2 תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 228–229.
  8. ^ מלון פאלאס, אתר עירית ירושלים (הקישור אינו פעיל, 15.12.16)
  9. ^ ניר אורטל, "אם בהר חצבת אבן" - בעקבות הבונים החופשים בירושלים, באתר ארכיון האינטרנט, פורסם במקור במגזין סגולה
  10. ^ להתחלת העבודה בהקמת בנייני המשטרה, דבר, 30 באפריל 1940; המשך