תחנת הרכבת בית שאן (הישנה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנות רכבת היסטוריות בישראל רכבת ישראל
בית שאן
התחנה בסוף שנות ה-30
התחנה בסוף שנות ה-30
מידע על הבנייה
חנוכת התחנה 1904
סגירת התחנה 14 במאי 1948
מיקום
מיקום בית שאן
מדינה מדינה פלסטיניתמדינה פלסטינית מדינה פלסטינית
קואורדינטות 32°30′46″N 35°29′37″E / 32.5128°N 35.4936°E / 32.5128; 35.4936
מידע על התחנה
קווים העוברים בתחנה רכבת העמק עריכת הנתון בוויקינתונים
למידע מקיף על רכבת ישראל עיינו גם בפורטל רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תחנת הרכבת בית שאן או תחנת ביסאן (בית שאן) היא אחת משמונה תחנות הרכבת המקוריות של רכבת העמק ההיסטורית, והיא ממוקמת בכניסה הצפונית לבית שאן. המבנה הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

התחנה נקראה בתחילה "ביסאן", כשמו הערבי של המקום. בשנות ה-30 נכתב על שלט התחנה: "ביסן (בית שאן)"[1].

בתחילת המאה ה-20 הייתה בית שאן עיירה ערבית קטנה ומוזנחת, והסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני החליט על הקמת התחנה במקום כדי לעודד התפתחות כלכלית שתביא לעליית תשלומי המיסים באזור זה. התחנה הוקמה ב-1904 על ידי העות'מאנים, בסיוע גרמניה, כחלק מרכבת העמק שחיברה בין חיפה למסילת הברזל החיג'אזית. אך תקוותיו של הסולטאן נתבדו, ורק עם תחילת ההתיישבות היהודית בבית שאן החל המקום מתפתח. בתחנה הוקמו מספר מבני אבן, ששרידיהם ניצבים במקום עד היום - תחנת נוסעים, מבנה הנהלה, מבנה למגורי העובדים, מגדל מים ועוד.

במהלך מבצע גדעון במלחמת העצמאות פעלה בתחנה עמדה צבאית של ההגנה, ממנה יצאו אנשי הארגון לכיבוש בית שאן.

התחנה פעלה עד פיצוץ גשרי הירדן ב-14 במאי 1948 והפסקת פעילותה של רכבת העמק. מאז מבני התחנה מוזנחים ונטושים.

בשנת 2014 הוחל בשיקום ושיחזור מבני התחנה והקמת פארק תיירותי במקום הכולל שביל אופניים. את עבודות השיקום מבצעת המועצה לשימור אתרים במימון של נתיבי ישראל. העבודה נעשית במקביל להקמת תחנת הרכבת בית שאן החדשה המוקמת כ-300 מטר ממערב לתחנה ההיסטורית. מסילת הרכבת החדשה עוברת בין המבנים ההיסטוריים ולמעשה מפרידה את מתחם התחנה הישן לשני חלקים שביניהם סוללה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנת הרכבת בית שאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. סבוראי, גלות רכבת, דבר, 14 בדצמבר 1937