מוטי מורל
.jpg) | |
| לידה | 23 במאי 1952 |
|---|---|
| נהרג |
17 באפריל 2018 (בגיל 65) תל אביב, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום קבורה |
בית הקברות מורשה |
| השכלה |
הקריה האקדמית אונו |
| עיסוק | פרסומאי, יועץ אסטרטגי, יועץ תקשורת |
  | |
מוטי מורל (23 במאי 1952 - 17 באפריל 2018) היה פרסומאי, יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורל החל את דרכו המקצועית ב-1975 כקופירייטר ומנהל קריאטיבי במשרדי פרסום. בין הלקוחות בהם טיפל היו הבנק הבינלאומי הראשון, הבורסה לתכשיטים, ארגון "חוקה לישראל", מפעלי הבירה, אׂסם, בנק הפועלים וטמפו. במסגרת עבודתו עבור "טמפו" טבע מורל את הסיסמה "דור הג'ינס שותה קווינס" שהפכה לאחת הסיסמאות המוכרות בישראל (אך שיווק המשקה שפרסמה נכשל). הוא גם טבע את המושג "המרכז הבריאותי" למזרני עמינח.
בשנת 1985 הקים את חברת "מורל פרסומאים" לפרסום עסקי, ובנוסף ניהל שורה של מערכות בחירות לכנסת. מורל היה חלק מצוות הבחירות לכנסת השתים עשרה של הליכוד בשנת 1988, קופירייטר ראשי במערכת הבחירות לכנסת השלוש עשרה של יצחק רבין בשנת 1992 (בהן כיכבה הסיסמה "ישראל מחכה לרבין"), מנהל הקמפיין במערכת הבחירות של בנימין נתניהו ב-1996 (הפעם כיכבה הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים"), ושל מפלגת ישראל בעליה בבחירות לכנסת בשנת 1999 (עם הססמה "נאש קונטרול").
אחד ההישגים הגדולים של מורל הוא ניצחונו של בנימין נתניהו בבחירות 1996 מול שמעון פרס. בתחילה פיגר נתניהו בסקרים בפער של כ-20% (גם בגלל השפעת רצח רבין), ונראה היה כי הניצחון של פרס מובטח. הסלוגן "פרס יחלק את ירושלים" שהגה מורל[1] סייע לניצחונו של נתניהו.
מורל ניהל קמפיינים גם במערכות הבחירות לרשויות המקומיות בישראל, בין השאר לרון חולדאי בתל אביב, מאיר יצחק הלוי באילת, זאב בילסקי ברעננה, רוביק דנילוביץ' בבאר שבע וגבי ללוש בדימונה.
בשנת 1998 הקים את חברת יחסי הציבור והאסטרטגיה "מורל תקשורת" ובין הלקוחות בהם טיפל היו ויאוליה (ישראל), עיריית תל אביב, עיריית אשדוד, משרד האוצר, משרד התיירות, משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, צה"ל, ועד השופטים, התאחדות מלונות ים המלח, הקרן לרווחת ניצולי השואה, ועד עובדי חברת החשמל, ועד עובדי בזק, פורום המכללות הטכנולוגיות והתאחדות בוני הארץ (התאחדות הקבלנים).
מורל ניהל שורה של קמפיינים ומאבקים, בהם: שביתת הרופאים בשנת 2000, מאבק ניצולי השואה (2007)[2], מאבק להקמת בית חולים באשדוד (2008)[3], מאבק ארגון נכי צה"ל (2009), מאבק להקמת גדר הגבול ישראל-מצרים לעצירת ההסתננות מאפריקה לישראל (2010)[4], מאבק עובדי חיפה כימיקלים להשוואת תנאי העבודה הבין דוריים (2011)[5], מאבק נגד מכירת כי"ל לחברת "פוטאש ססקצ'ואן" הקנדית (2013)[6], מאבק התסריטאים והבמאים של תל"י (2014) ומאבק נגד ויתור המדינה על "מניית הזהב" בצים (2014).
בשנת 2007 קיבל כשותף למשרדו את רונן צור, וב-2016 מכר צור את חלקו למורל, בעקבות סכסוך בין השניים[7].
ב-2016 החל לעבוד עבור ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, בפרסום ויחסי ציבור לתוכניתו המדינית.
בשנותיו האחרונות קיבל תואר ראשון במשפטים מהקריה האקדמית אונו והתמחה במשרד עורכי דין גלעד שר ושות'[8].
במרץ 2016, פסק בית המשפט העליון פיצויים לעו"ד אורי דניאל, שנקבע כי היה קורבן לעלילת שווא שהעלילו עליו ארבע נשים, שטענו כי אנס אותן. לפי קביעת בית המשפט העליון, איש יחסי הציבור מוטי מורל, בעזרתה של עו"ד רוני אלוני־סדובניק, סייע לאותן נשים "לתפור" לדניאל תיק אונס על מנת להשחיר את שמו ולהימנע מלשלם לו פיצויים שנפסקו לטובתו.[9]
ב-17 באפריל 2018 נהרג בתאונת דרכים בתל אביב, בעת שרכב על אופניים חשמליים[10]. הותיר אחריו ילד מנישואיו לאילנה מורל, שני ילדים מבת זוגו השנייה אורנה מורל, ותינוקת בת שנה מבת זוגו השלישית זהר נבות.
קמפיינים של "הכפשה תקשורתית" למען הסיינטולוגיה וכתות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורל העיד על עצמו כי הוא חסיד מוצהר של כת הסיינטולוגיה. בתחקירים שנעשו על ידי גור מגידו נחשף כי נשכר על ידי ארגון הסיינטולוגיה על מנת לבצע קמפיין "השחרה" כנגד המרכז הישראלי לנפגעי כתות שמטרתו "ייבוש מקורותיו הכספיים של המרכז לנפגעי כתות יחד עם השחרת תדמיתו הציבורית". כחלק מפעילותו להשחרת המרכז לנפגעי כתות סייע גם לתנועת "בני ברוך - קבלה לעם" בפעילותן כנגד המרכז ובניסיונן להשתיק את מבקריהן.
במרץ 2016 קבע בית המשפט העליון כי מורל פעל כיועץ תקשורת לארבע נשים, שקשרו קשר "לתפור" תיק אונס לעו"ד אורי דניאל שהיה בסכסוך עם חלק מהנשים[11]. על רקע זה הופסק שיתוף הפעולה שלו עם יצחק הרצוג[12].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נעמה לנסקי, שואה טובה: איך הפיקו היחצ"נים מוטי מורל ורונן צור את ספין השואה הגדול, באתר TheMarker, 9 באוגוסט 2007
- טל שניידר, הפרסומאי והיועץ הפוליטי מוטי מורל נהרג היום בתאונת דרכים, באתר גלובס, 17 באפריל 2018
- יאנה פבזנר, שמעון איפרגן, "כשמוטי נדרס, מיד חשבתי על האסיר שאיים על חייו", באתר מאקו, 26 באפריל 2018
- איתמר ב"ז, תחקירים להשכיר, באתר העין השביעית, 26 בדצמבר 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סמדר שאולי, מ"פרס יחלק את ירושלים" ועד ל"אספסוף", באתר ynet, 12 בינואר 2001
- ^ קרן צוריאל-הררי, פוליצר מניצולי השואה, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2007
- ^ שי ניב, עוד קמפיין נגד רה"מ בעניין בית החולים באשדוד: "אולמרט בובה של האוצר", באתר גלובס, 9 באפריל 2008
- ^ אלכסנדר כץ, מסיר את הכפפות: ראש עיריית אילת ינהל קמפיין נגד המסתננים – באמצעות מוטי מורל, באתר אייס, 1 ביולי 2010
- ^ אלה ברייר, תכלה שנה ומשבריה. מוטי מורל מסכם, ביזפורטל, 28 בספטמבר 2011
- ^ מיקי פלד, החברה לישראל לביה"ד לעבודה: אין מגעים עם פוטאש על עסקה, באתר כלכליסט, 16 בינואר 2013
- ^ אלה לוי-וינריב, תפנית חדה בעלילת קרבות מורל-צור: יחזרו לשת"פ ולהעברת לקוחות, באתר גלובס, 31 במרץ 2016
- ^ עו"ד גלעד שר: מוטי מורל משפטן, מבריק, מקורי, יסודי וחרוץ, באתר ערוץ 7, 18 באפריל 2018
- ^ מור שמעוני, האם מי שמוסר עדות שקר על אונס בכלל משלם את המחיר?, באתר מעריב אונליין, 20 במרץ 2016;
ע"א 7426/14 פלונית ואחרים נ' אורי דניאל, ניתן ב־14 במרץ 2016 - ^
נתי טוקר, איש יחסי הציבור מוטי מורל נהרג בתאונת דרכים בתל אביב, באתר TheMarker, 17 באפריל 2018
- ^ ע"א 7426/14 פלונית ואחרות נ' עו"ד אורי דניאל, ניתן ב־14 במרץ 2016
- ^ לי-אור אברבך, בצל "קמפיין הנאנסות": יצחק הרצוג הפסיק לעבוד עם מוטי מורל, באתר גלובס, 15 במרץ 2016
