מונדיאל 2026 (באנגלית: 2026 FIFA World Cup; בספרדית: Copa Mundial de la FIFA de 2026; בצרפתית: Coupe du monde de la FIFA de 2026) יהיה טורנירגביע העולם בכדורגל לנבחרות גברים של פיפ"א ה-23, שעתיד להתקיים בקיץ 2026. הטורניר יתקיים ב-16 ערים בשלוש מדינות באמריקה הצפונית: ארצות הברית, מקסיקו וקנדה, כאשר רבע הגמר, חצי הגמר והגמר, יתקיימו בארצות הברית בלבד. טורניר זה יהיה הראשון לכלול 48 נבחרות.
הצעתן של ארצות הברית, מקסיקו וקנדה גברה על הצעה של מרוקו במהלך הצבעה בקונגרס ה-68 של פיפ"א שנערך במוסקבה. זהו המונדיאל הראשון מאז מונדיאל 2002 שנערך ביותר ממדינה אחת, והראשון אי פעם שנערך בלמעלה משתי מדינות. מקסיקו, שאירחה בעבר את מונדיאל 1970 ומונדיאל 1986, תהפוך למדינה הראשונה שמארחת את המונדיאל שלוש פעמים. ארצות הברית אירחה בעבר את מונדיאל 1994.
ב-18 במאי 2023 פורסם הלוגו הרשמי של הטורניר, שעוצב על ידי לוסיו בוסקרדין.
באוקטובר 2013 הציע מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, להרחיב את המונדיאל ל-40 נבחרות.[1] במרץ 2016 הציע ג'אני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, הצעה דומה, ובהמשך אף הציע הרחבה ל-48 נבחרות.[2] ב-4 באוקטובר 2016 הכריזה פיפ"א על רצונה להגדיל את מספר המשתתפות במונדיאל שעמד על 32 נבחרות. נשקלו ארבע אפשרויות להרחבה:[3]
40 נבחרות (8 בתים של 5 נבחרות, השתיים הטובות ביותר בכל בית מעפילות לשלב הבא) – 80 משחקים
40 נבחרות (10 בתים של 4 נבחרות) – 76 משחקים
40 נבחרות (סבב ראשון של 20 משחקים אחת על אחת, סבב שני 4 בתים של 5 נבחרות, השתיים הטובות ביותר מכל בית מעפילות לנוקאאוט)
48 נבחרות (שלב פלייאוף של 32 קבוצות)[א] – 80 משחקים
48 נבחרות (16 בתים של 3 נבחרות) – 80 משחקים
ב-10 בינואר 2017 מועצת פיפ"א בחרה באפשרות הרביעית והצביעה פה אחד על הרחבת המונדיאל ל-48 נבחרות,[4] הפורמט המבטיח ביותר מבחינה כלכלית.[5] הטורניר ייפתח בשלב בתים המורכב מ-16 בתים בני שלוש נבחרות כל אחד, כאשר 2 הנבחרות המובילות יעפילו לשלב הנוקאאוט, שיכלול חמישה שלבים (במקום ארבעה). מספר המשחקים יגדל מ-64 ל-80, אך הנבחרות שיסיימו בארבעת המקומות הראשונים ישחקו שבעה משחקים, כמו בטורנירים קודמים (משחק נוקאאוט נוסף במקום משחק אחד פחות בשלב הבתים). הטורניר יושלם בתוך 32 ימים, כמו במונדיאל בן 32 הנבחרות.
^לפי הצעה זו 16 הנבחרות המדורגות הטובות ביותר יעפילו לשלב הבתים, ו-32 הנבחרות הנותרות יתמודדו זו מול זו בשלב הפלייאוף כאשר המנצחות מעפילות לשלב הבתים, שייערך עם 32 נבחרות, כמו בטורנירים הקודמים.
השימוש בבתים בני שלוש נבחרות בלבד כאשר שתיים מתוכן עולות לשלב הבא, ספג ביקורת משום שהוא מגביר את הסיכון לקנוניה בין שתי נבחרות, דבר שקרה בעבר במשחקי גביע העולם, כגון חרפת חיחון. כדורגלן העבר מרקו ואן באסטן הציע למנוע את האפשרות של תיקו בשלב הבתים על ידי הכרעת משחקים אלו בדו-קרב בעיטות עונשין.
ב-14 במרץ 2023 ולאור הביקורת על המבנה המקורי אישרה מועצת פיפ"א פורמט מתוקן הכולל שנים עשר בתים של ארבע נבחרות כל אחד.[6] הפורמט המחודש נבע כאמור מהחשש לאפשרות של חוסר ספורטיביות או מניפולציות במשחק המכריע בפורמט של בית המונה שלוש נבחרות בלבד, בו אין אפשרות לקיים שני משחקים במקביל.[7] לפי הפורמט המתוקן, מספר המשחקים הכולל יגדל מ-64 משחקים כפי שהיה במונדיאלים 1998–2022 ו-80 כפי שהיה מתוכנן בפורמט המקורי ל-104 משחקים. ומספר המשחקים שישחקו הנבחרות שיגיעו לגמר יגדל משבעה לשמונה. משך הטורניר יוארך מ-32 ל-39 ימים. כאשר כל נבחרת תשחק שלושה משחקים בשלב הבתים. בסך הכל יעפילו לשלב הנוק אאוט 32 נבחרות, שתי הקבוצות שיסיימו במקומות הראשון והשני בכל אחד משנים עשר הבתים, יחד עם שמונה הנבחרות הטובות ביותר שיסיימו במקום השלישי בביתן.[8]
תהליך בחירת המארחת היה אמור להתחיל כבר ב־2015, אך בעקבות פרשיית השחיתות בפיפ"א, שבעקבותיה התפטר הנשיא ספ בלאטר, ההצבעה נדחתה ל־2020.[9] לפי תקנות פיפ"א, המונדיאל אינו יכול להתקיים בשתי היבשות שאירחו את שני גביעי העולם שקדמו לו, ובמרץ 2017 אישר ג'אני אינפנטינו, נשיא פיפ"א, כי נבחרות מאירופה (אופ"א) ומאסיה (AFC) לא הורשו להגיש הצעות לאירוח המונדיאל ב־2026, לאחר שרוסיה אירחה ב־2018 וקטר ב־2022. לפיכך ההצעות לאירוח המונדיאל אפשריות רק מארבע היבשות הבאות: אמריקה הצפונית (CONCACAF; אירחה לאחרונה בארצות הברית ב־1994), אפריקה (CAF; אירחה לאחרונה בדרום אפריקה ב־2010), אמריקה הדרומית (CONMEBOL; אירחה לאחרונה בברזיל ב־2014) ואוקיאניה (OFC; לא אירחה מעולם). למרות זאת, פיפ"א אישרה כי אם לא תהיה הצעה העומדת בתנאי האירוח, אירופה עשויה לארח את הטורניר.
אירוח משותף, שנאסר על ידי פיפ"א לאחר מונדיאל 2002, אושר למונדיאל 2026. קנדה, מקסיקו וארצות הברית, ששקלו שלושתן להגיש הצעה לארח את הטורניר בנפרד, הגישו את הצעתן המשותפת ב־10 באפריל 2017, בעידודו של נשיא ארצות הברית דאז דונלד טראמפ.[10] ב־11 באוגוסט 2017 הגישה מרוקו, שהתחרתה על אירוח המונדיאל גם ב־1994, 1998, 2006, ו־2010, את הצעתה לאירוח המונדיאל,[11] הצעה הכוללת השקעה של 15.8 מיליארד דולר בבנייה ושיפוץ של 14 אצטדיונים.[12]
ההצבעה התקיימה ב־13 ביוני 2018 במהלך הקונגרס השנתי של פיפ"א שנערך במוסקבה. ההצעה הצפון־אמריקאית קיבלה 134 קולות, בעוד ההצעה המרוקנית קיבלה 65 קולות בלבד.[13] עם הבחירה, קנדה הפכה למדינה החמישית שמארחת את גביע העולם בכדורגל לגברים ולנשים, לאחר שאירחה את מונדיאל הנשים ב־2015. מקסיקו הפכה למדינה הראשונה שמארחת את גביע העולם בפעם השלישית, לאחר שאירחה אותו ב־1970 וב־1986. ארצות הברית הפכה למדינה הראשונה שמארחת את גביע העולם לנשים ולגברים פעמיים כל אחד, לאחר שאירחה את המונדיאל ב־1994 ואת מונדיאל הנשים ב־1999 וב־2003.
במהלך הגשת הצעת האירוח הוצעו 50 אצטדיונים ב-44 ערים, שניים מהם בבנייה (3 אצטדיונים ב-3 ערים במקסיקו, 9 אצטדיונים ב-7 ערים בקנדה, ו-38 אצטדיונים ב-34 ערים בארצות הברית). בסיבוב הראשון של צמצום ההצעות נשרו 9 אצטדיונים ב-9 ערים, בסיבוב השני נפסלו 9 אצטדיונים נוספים ב-6 ערים, ו-3 אצטדיונים נוספים ב-3 ערים (שיקגו, מיניאפוליס וונקובר) נפסלו בגלל פרטים טכניים. לאחר שביולי 2021 הצעתה של מונטריאול נפסלה גם היא, באפריל 2022 הוחזרה ונקובר לרשימת הערים המועמדות. וושינגטון די.סי. ובולטימור איחדו את הצעתם, מה שהסיר את מגרש פדקס מרשימת ההצעות והותיר רק את אצטדיון בנק M&T בבולטימור, זאת לנוכח דאגה ממצבו הגרוע של מגרש פדקס. עם זאת, פסטיבל המעריצים של פיפ"א עבור הצעה זאת יתקיים בשדרת המול בוושינגטון.
אף על פי שקיימים בארצות הברית ובקנדה אצטדיוני כדורגל ייעודיים, הגדול שבהם מכיל רק 30,000 מקומות, פחות מדרישת המינימום של פיפ"א, 40,000 לכל הפחות (יוצא מן הכלל הוא הצעתה של טורונטו, אצטדיון בימו פילד של קבוצת טורונטו מה-MLS, שיורחב מ-30,000 ל-45,000 מקומות לקראת הטורניר). עם זאת, ישנם כמה אצדיונים המשמשים הן קבוצות כדורגל מה-MLS והן קבוצות פוטבול מה-NFL, כמו אצטדיון מרצדס-בנץ באטלנטה ולומן פילד בסיאטל. כל שאר האצטדיונים המוצעים משמשים בעיקר לקבוצות מליגת הפוטבול האמריקאית, ליגות פוטבול המכללות, וליגת הפוטבול הקנדית, אך מסוגלים לארח משחקי כדורגל ואף אירחו כאלו בעבר.
לאחר שלבי הסינון הראשוניים נותרו 23 הצעות ב-22 ערים, 3 בקנדה ובמקסיקו ו-17 בארצות הברית. ב-16 ביוני 2022 הכריזה פיפ"א על 16 הערים המארחות שחולקו לשלוש חטיבות (2 בקנדה, 3 במקסיקו ו-11 בארצות הברית):
ב-30 במרץ 2017, הלשכה של מועצת פיפ"א (המורכבת מנשיא פיפ"א ונשיאי ששת הקונפדרציות החברות בפיפ"א) הגישה לאשרור בפני מועצת פיפ"א המלצה להקצאת המקומות במונדיאל.[15] ב-9 במאי 2017, יומיים לפני קונגרס פיפ"א ה-67, אישרה מועצת פיפ"א את ההצעה בישיבה שנערכה במנאמה, בחריין.[16] ההצעה כוללת טורניר פלייאוף בן שש נבחרות שיכריע את שתי הנבחרות האחרונות שיעפילו למונדיאל. אופ"א דרשה וקיבלה 16 מקומות ואוקיאניה קיבלה לראשונה מקום מובטח.[17]
קונפדרציה
נבחרות
מקומות במונדיאל (כולל מארחים ומקומות בפלייאוף)
אחוז המקומות
מקומות ב־2006–2022 (לא כולל מארחים, כולל מקומות בפלייאוף)
על אף שסוגיית האירוח המשולב בכמה מדינות הוחלט ביוני 2018 רק ב־14 בפברואר 2023 הוחלט שכל המארחות יעפילו אוטומטית לתחרות.[18]
מבנה העפלה זה מבטיח, לראשונה בתולדות גביע העולם, מקום מובטח לקונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה. מונדיאל 2026 צפוי להיות הראשון בו כל שש הקונפדרציות הבטיחו מקום אחד לפחות.
טורניר פלייאוף שיכלול שש נבחרות יתקיים על מנת להכריע את שני הכרטיסים האחרונים למונדיאל. נבחרת אחת מכל קונפדרציה (למעט אופ"א) תשתתף בו, ונבחרת נוספת מהקונפדרציה המארחת (CONCACAF). שש הנבחרות ידורגו לפי הדירוג העולמי של פיפ"א, ארבע הנבחרות החלשות ישחקו בשני משחקים, ושתי המנצחות ישחקו כנגד שתי הנבחרות המדורגות על העפלה למונדיאל. הטורניר יתקיים באחת או יותר מהמדינות המארחות בנובמבר 2025 או במרץ 2026.[15]
ארצות הברית
מקסיקו
קנדה
מרוקו
.JPG)
.jpg)
ערך מורחב – מוקדמות מונדיאל 2026
אתר האינטרנט הרשמי של מונדיאל 2026 (באנגלית)