ישראל יצחק קאליש – הבדלי גרסאות

"הרבי הזקן מוורקא"
**רבי ישראל יצחק קאליש**
לידה	1779; ה'תקל"ט; זלושין, פולין
פטירה	1848 (בגיל 69 בערך); כ"ב בניסן תר"ח
מקום קבורה	וורקא
מקום מגורים	העיירה וורקא שבפולין
תקופת הפעילות	?–1848
רבותיו	רבי דוד מלעלוב, היהודי הקדוש ורבי שמחה בונם מפשיסחא
צאצאים	רבי יעקב דוד מאמשינוב, ורבי מנחם מנדל מוורקא
	תקפ"ח–תר"ח
	→ רבי אברהם משה מפשיסחא בנו של רבי שמחה בונם תלמידו רבי שרגא פייבל מגריצא ←

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:51, 17 ביולי 2023

המונח "יצחק קאליש" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו יצחק קאליש (אמשינוב).

רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא (תקל"ט, 1779 - כ"ב בניסן תר"ח, 15 במאי 1848) היה מנהיג חסידי בן המאה ה-19. אבי חסידות וורקא. הוא ידוע בעיקר בשמו השני, ונקרא בפי כל הרבי הזקן מוורקא.

תולדותיו

נולד כילד שמיני לאחר שבע בנות בעיירה זלושין, ליד קאליש במערב פולין למשפחה רבנית המתייחסת אל רבי מרדכי יפה המכונה "הלבוש". אביו ר' שמעון היה סוחר סדקית שנהג להפריש חצי מרווחיו לצדקה וכונה בשל כך "בעל הרחמנות" ואמו מרת יוטא. בגיל 14 נישא לרחל, בתו של מאיר מז'אריק שאף הוא היה סוחר. שני האבות סיכמו את השידוך בשוק.

לאחר חתונתו החל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי דוד בידרמן אבי חסידות לעלוב. הלה קירבו אל הרבי מלובלין, ושם גם הושפע מ"היהודי הקדוש מפשיסחה". בשנת תקע"ה (1815) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי שמחה בונים מפשיסחה, תלמידו וממלא מקומו של היהודי הקדוש, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים.

לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת תקפ"ז (1827) התפלגו החסידים. רובם, בראשות רבי יצחק מאיר אלתר ורבי חנוך הניך מאלכסנדר הכתירו את רבי מנחם מנדל מקוצק, וחלק אחר פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי אברהם משה מפשיסחה, בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה גוברטשוב(אנ'). בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר רודה, שהיה בחכירתה של תמר'ל ברגסון, שאצלה עבד.

שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, ורבי יצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי מנחם מנדל מקוצק. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.

חלק ניכר מפעילותו הקדיש לענייני הציבור, ולמאבק בהשכלה. בשנת 1846 נפגש עם משה מונטיפיורי יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר וניסה לשכנעו להצטרף למאבק כנגד גזירות על הלבוש היהודי.

רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים, תוך שהוא עוסק במיסטיקה קבלית וצירופי אותיות השם. לדבריו גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוהית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובאלוהים לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.

עבודת האל של חסידי וורקא הייתה משולבת בשירים, בנגינה, בריקודים ובשתיית משקאות חריפים. חסידי וורקא נודעו לכל כ'אמני השתיה' (החריפה) שכן נהגו להסב יחדיו בכל הזדמנות וללגום לחיים, על פי מאמר חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".

נפטר ביום טוב אחרון של פסח תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספר אהל יצחק.

אחר פטירתו מילא את מקומו רבי שרגא פייבל מגריצא, וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי מנחם מנדל קאליש, תלמידו של האדמו"ר מקוצק, שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי יעקב דוד קאליש, שכיהן באמשינוב, וממנו יצאה חסידות אמשינוב. כמו כן החל לכהן תלמידו רבי יעקב אריה מרדזימין.

מלבד שני בניו, היו לו עוד לפחות ארבע בנות: צפורה אשת הרב צבי מרדכי בונהורד (בנו של רבי אברהם משה מפשיסחה), דבורה אשת הרב אהרן זקהיים מנדרזין(אנ'), שרה חוה אשת הרב ישראל צבי ובלומא אשת הרב אברהם מאיר מושקט מביאלוברזיג (בן רבי דן יונגרלייב מראדוויל).

לאחר ימי הרבי הצעיר מוורקא המשיכה עיקר החסידות בחסידות אלכסנדר.

תלמידיו

לקריאה נוספת

יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים, אות י', הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים.
ספר יזכור העיר וורקא.
"בית יצחק", הוצאת מוסד הרי"ם לוין, ירושלים, תשל"ח, הביא לדפוס ישראל אוצ'ין.
אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ג', על רבי יצחק מוורקא, רבי יעקב דוד מאמשינוב, רבי מנדל מוורקא, רבי בונים מאוטבוצק ורבי מנחם מאמשינוב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל יצחק קאליש בוויקישיתוף

חסידים מספרים על הרבי מקוצק והרבי ר' יצחק קאליש
משה מנחם מנדל וואלדן, אהל יצחק, באתר היברובוקס
אדמו"ר רבי ישראל יצחק מוורקא, באתר mytzadik
האדמו"ר רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא, באתר Tog
יצחק מווארקי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
ק. ל. פרנקל, רבי יצחק מוורקה ז"ל, הצופה, 29 באפריל 1948
ישראל יצחק (1779-1848), מוורקי, דף שער בספרייה הלאומית

@@ שורה 38: / שורה 38: @@
 נולד כילד שמיני לאחר שבע בנות בעיירה [[דז'יאלושין|זלושין]], ליד [[קאליש]] במערב [[פולין]] למשפחה רבנית המתייחסת אל רבי [[מרדכי יפה]] המכונה "הלבוש". אביו ר' שמעון היה סוחר [[סדקית]] שנהג להפריש חצי מרווחיו לצדקה וכונה בשל כך "בעל הרחמנות" ואמו מרת יוטא. בגיל 14 נישא לרחל, בתו של מאיר מז'אריק שאף הוא היה סוחר. שני האבות סיכמו את השידוך בשוק.
-בילדותו נתגדל אצל רבי [[דוד בידרמן]] אבי [[חסידות לעלוב]]. הלה לקח עמו את הילד כשנסע אל [[יעקב יצחק הורוביץ|הרבי מלובלין]] ונעשה תלמיד הרבי מלובלין, ושם גם הושפע מ"[[יעקב יצחק מפשיסחה|היהודי הקדוש מפשיסחה]]". בשנת [[תקע"ה]] ([[1815]]) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי [[שמחה בונים מפשיסחה]], תלמידו וממלא מקומו של היהודי הקדוש, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים.
+לאחר חתונתו החל את התקרבותו לחסידות על ידי רבי [[דוד בידרמן]] אבי [[חסידות לעלוב]]. הלה קירבו אל [[יעקב יצחק הורוביץ|הרבי מלובלין]], ושם גם הושפע מ"[[יעקב יצחק מפשיסחה|היהודי הקדוש מפשיסחה]]". בשנת [[תקע"ה]] ([[1815]]) נפטרו שלושת רבותיו, והוא פנה לרבי [[שמחה בונים מפשיסחה]], תלמידו וממלא מקומו של היהודי הקדוש, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. עד מהרה התבלט בחצרו של ר' שמחה בונים.
 לאחר פטירתו של רבי שמחה בונים, בשנת [[תקפ"ז]] ([[1827]]) התפלגו החסידים. רובם, בראשות רבי [[יצחק מאיר אלתר]] ורבי [[חנוך הניך מאלכסנדר]] הכתירו את רבי [[מנחם מנדל מקוצק]], וחלק אחר פנה לרבי יצחק שיכהן כאדמו"ר. רבי יצחק סירב ותמך ברבי [[אברהם משה מפשיסחה]], בנו של רבי שמחה בונים. באותה תקופה התקבל לרב בעיירה [[גוברטשוב]]{{אנ|Gowarczów}}. בהמשך נטש את הרבנות ועבר לכפר [[רודה (כפר)|רודה]], שהיה בחכירתה של [[תמר'ל ברגסון]], שאצלה עבד.
-שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, וחסידיו דרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.
+שנתיים לאחר פטירת רבי שמחה בונים נפטר גם רבי אברהם משה, ורבי יצחק ניסה לשכנע את החסידים לקבל את מנהיגות רבי [[מנחם מנדל מקוצק]]. חסידיו סירבו ודרשו שהוא יכהן באדמו"רות וכך היה. הוא עזב את רודה עקב מחלוקת, ועבר לוורקא, שם הקים את חצרו, פתח בית מדרש, והעמיד אלפי תלמידים וחסידים.
 חלק ניכר מפעילותו הקדיש לענייני הציבור, ולמאבק ב[[השכלה]]. בשנת [[1846]] נפגש עם [[משה מונטיפיורי]] יחד עם רבי יצחק מאיר אלתר וניסה לשכנעו להצטרף למאבק כנגד [[גזירת הלבוש|גזירות על הלבוש היהודי.]]
-רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים כדרך שקיבל מרבו רבי [[דוד מלעלוב]], תוך שהוא עוסק במיסטיקה קבלית וצירופי אותיות השם. לדבריו גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוהית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובאלוהים לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.
+רבי יצחק עמל להחדיר בחסידיו ובתלמידיו ענווה, אחדות ואהבת רעים, תוך שהוא עוסק במיסטיקה קבלית וצירופי אותיות השם. לדבריו גם הרוע הוא חלק מהבריאה ומהתוכנית האלוהית ואין האדם צריך לחוש עצמו כקורבן אלא כשותף של הבורא. לדבריו על האדם לצאת ממצב הפחד ובעזרת אמונה בעצמו ובאלוהים לשנות את העולם. אם בני האדם יעשו כך, תהייה אפשרות לקיומה של ממלכת השמיים על פני האדמה והמשיח יגיע.
 עבודת האל של חסידי וורקא הייתה משולבת בשירים, בנגינה, בריקודים ובשתיית משקאות חריפים. חסידי וורקא נודעו לכל כ'אמני השתיה' (החריפה) שכן נהגו להסב יחדיו בכל הזדמנות וללגום לחיים, על פי מאמר חז"ל: "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות".
-נפטר ביום טוב [[אחרון של פסח]] תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספר אהל יצחק.
+נפטר ביום טוב [[אחרון של פסח]] תר"ח ונקבר בבית הקברות בוורקא. מעט מדברי תורתו וסיפורים אודותיו כונסו לספר '''אהל יצחק'''.
-אחר פטירתו מילא את מקומו רבי [[שרגא פייבל מגריצא]], וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי [[מנחם מנדל קאליש]], מכונה 'הרבי הצעיר' מוורקא, שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי [[יעקב דוד קאליש]], שכיהן ב[[אמשינוב]], וממנו יצאה [[חסידות אמשינוב]]. כמו כן החל לכהן תלמידו רבי [[יעקב אריה מרדזימין]].
+אחר פטירתו מילא את מקומו רבי [[שרגא פייבל מגריצא]], וחצי שנה לאחר מכן, עם פטירתו, פנו החסידים אל בני רבי יצחק. רוב החסידים בחרו בבנו הצעיר רבי [[מנחם מנדל קאליש]], תלמידו של [[מנחם מנדל מקוצק|האדמו"ר מקוצק]], שהיה שתקן וצנוע. חלק קטן בחר בבנו הבכור, שהיה מפורסם כתלמיד חכם, רבי [[יעקב דוד קאליש]], שכיהן ב[[אמשינוב]], וממנו יצאה [[חסידות אמשינוב]]. כמו כן החל לכהן תלמידו רבי [[יעקב אריה מרדזימין]].
 מלבד שני בניו, היו לו עוד לפחות ארבע בנות: צפורה אשת הרב צבי מרדכי בונהורד (בנו של רבי [[אברהם משה מפשיסחה]]), דבורה אשת הרב אהרן זקהיים מנדרזין{{אנ|NADARZIN}}, שרה חוה אשת הרב ישראל צבי ובלומא אשת הרב אברהם מאיר מושקט מ[[ביאלובז'גי|ביאלוברזיג]] (בן רבי [[דן יונגרלייב]] מ[[חסידות ראדוויל|ראדוויל]]).

חסידות אמשינוב
אבי השושלת	רבי ישראל יצחק קאליש מוורקא
שושלת האדמו"רים: הדור הראשון והשני	רבי יעקב דוד קאליש • רבי מנחם קאליש
הדור השלישי: בני רבי מנחם מאמשינוב	רבי יוסף קאליש מאמשינוב • רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב-אוטבוצק
ענף רבי יוסף קאליש מאמשינוב	רבי יעקב דוד קאליש • רבי יצחק קאליש • רבי יוסף קאליש • בניו: רבי מנחם קאליש • רבי אשר חיים קאליש מאמשינוב בית שמש
ענף רבי שמעון שלום קאליש מאמשינוב-אוטבוצק	רבי ירחמיאל יהודה מאיר קאליש • רבי יעקב אריה מיליקובסקי