חילונים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ בוט החלפות: על ידי, הספרייה, הווירטואלי, ממדי
תגית: תו כיווניות מפורש
השכתוב שהבטחתי
שורה 1: שורה 1:
⚫
[[קובץ:Yom Kippur on Highway 20 Tel-Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|350px|רוכבי אופניים נוסעים ב[[נתיבי איילון]] ב[[תל אביב]] ב[[יום הכיפורים]], 2004]]
{{פירוש נוסף|נוכחי=[[קבוצה חברתית]] בישראל|אחר=תהליך של צמצום ונטרול תפקיד הדת בחיים הציבוריים|ראו=[[חילון]]}}
'''חילונים''' הם מגזר [[סוציולוג]]י ב[[מדינת ישראל]] המתייחס לאלו בציבור היהודי שזיקתם לדת נמוכה או לא קיימת. כ-44% מיהודי ישראל הבוגרים 'חילונים' או 'לא דתיים'.{{הערה|שם=למ"ס}} ההגדרה איננה נשענת על השקפה או אידאולוגיה אחידה ולא על מאפייני התנהגות חד-משמעיים, והיא נובעת בעיקר מתפישה עצמית. בתקופת [[העלייה השנייה]] ואחריה נעשה שימוש במונח "חופשיים" כדי לציין את אותו עניין, תוך הבנה כי מדובר בלקיחת חופש מכבלי הדת המגבילה, אך במהלך השנים תפס המונח "חילונים" את מקומו בהוויה הישראלית. החלוקה של הציבור היהודי בישראל על פי מפתח של אמונה וזיקה למסורת מכילה גם את המגזרים ה[[מסורתיים|מסורתי]], ה[[דתי]] וה[[חרדי]].
'''חילונים''' (בעבר גם '''חופשיים''') הם [[סוציולוגיה|קטגוריה חברתית]] ב[[יהדות ישראל|ציבור היהודי]] ב[[מדינת ישראל]], המתייחסת לאלו ש[[יהדות אורתודוקסית|זיקתם לדת]] היא הנמוכה ביותר. הקבוצה איננה נשענת על השקפה או מאפייני התנהגות חד-משמעיים, וההזדהות עמה נובעת בעיקר מהגדרה עצמית. נכון ל-2016, יותר מ-44% מהיהודים בישראל הגדירו עצמם כחילונים. החלוקה של הציבור היהודי לפי המפתח של פרקטיקה דתית וזיקה למסורת מכילה גם את הציבור ה[[מסורתיים|מסורתי]], ה[[דתיים לאומיים|דתי]] וה[[חרדי]].
⚫
[[קובץ:Yom Kippur on Highway 20 Tel-Aviv.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רוכבי אופניים נוסעים ב[[נתיבי איילון]] ב[[תל אביב]] ב[[יום הכיפורים]], 2004]]


==הגדרה ואטימולוגיה==
==היסטוריה==
המושג "חילונים" בישראל מתייחס ליהודים שאינם מקיימים פרקטיקות דתיות ברמה המזוהה עם פרטים מקבוצות אדוקות יותר.{{הערה|שם=דאלסהיים|1=Joyce Dalsheim,{{כ}} Israel Has a Jewish Problem: Self-Determination As Self-Elimination. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2019. עמ' XIV (להלן '''דאלסהיים''')}}{{הערה|[[ישעיהו ליבמן]], [[יעקב ידגר]]. Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel (בקישורים החיצוניים). עמ' 2. (להלן '''ליבמן וידגר''').}}{{הערה|שם=זאקס|Natan Sachs, Brian Reeves.{{כ}} [https://www.brookings.edu/wp-content/uploads/2017/03/cmep_20170331_tribes-of-israel.pdf Tribes, Identity, and Individual Freedom in Israel]. [[מכון ברוקינגס]], 2016. עמ' 9 (להלן '''זאקס''').}} [[יואב פלד]] סבר שהתווית "חילונים" מטעה, וש"אינם שומרי מצוות" תהיה הגדרה מדויקת יותר.{{הערה|שם=פלד1|1=non-observant; ראו: יואב פלד, הורית הרמן-פלד. '''The Religionization of Israeli Society'''.{{כ}} Routledge, 2018. עמ' 15 ולאורך הספר. להלן '''פלד ופלד'''.}} החוקרים קנט ואלד וסמואל שיע כתבו:
{{ערך מורחב|ערכים=[[חילוניות יהודית]]}}
תפישות אידאולוגיות יהודיות-חילוניות קמו לראשונה ב[[מזרח אירופה]] בשלהי [[המאה ה-19]], ומנסחיהן, דוגמת [[אחד העם]], השפיעו רבות על הזהות הלאומית הישראלית שקמה בהשראת הציונות החילונית. דור מייסדי המדינה היה חדור בהשקפה שראתה את ה[[יהדות כתרבות]], ואת המסורת הדתית כפרי רוחו של העם היהודי ואחת היצירות שיצר, ושניתן היה לשנות או לעזוב במידת הצורך; לא כתולדה של [[התגלות]] אלוהית המגדירה ומכוננת את עם ישראל כבהשקפה המסורתית. רעיונות חילוניים עקרוניים היו דומיננטיים בישראל העצמאית בימי הקמתה וגם בעשורים שלאחר מכן, אך נחלשו למן שנות ה-70.{{הערה|1=[[יואב פלד]], הורית הרמן פלד. The Religionization of Israeli Society. Routledge, 2018. עמ' 17, 94 וכו'.}} המגזר החילוני בישראל שואב חלק ממאפייניו מתפישות אלו, אך רק חלק מהמגדירים עצמם 'חילונים' על פי המפתח הסוציולוגי במדינה אוחז בהשקפה חילונית-יהודית עקרונית.


{{ציטוטון|חיוני להזכיר ש[[סקולאריות|ההוויה החילונית]] בישראל מוגדרת על ידי התנגדות לדרישות הנוקשות מאוד של היהדות האורתודוקסית, ואיננה בהכרח כוללת שלילה מודעת של זהות דתית-יהודית, ואף לא אדישות כלפיה. למרות שרמת שמירת המצוות שלהם נמוכה לפי התקן האורתודוקסי, רבים מהחילונים-לכאורה מציגים מגוון של התנהגויות דתיות שהיו מסמנים אותם כדתיים למדי בהקשר אמריקני. אף על פי שהמונח מטעה, "חילוני" הוא התווית השגורה לזיהוי אנשים שאינם מקיימים בעקביות את ציוויי היהדות האורתודוקסית.}}{{הערה|שם=גאלן|1=Luke Galen (עורך),{{כ}} The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies. [[הוצאת אוניברסיטת אוקספורד]], 2016. עמ' 50 והער"ש 104-106 שם. מצוטט מתוך:{{כ}} Kenneth D. Wald, Samuel Shye{{כ}}, [https://link.springer.com/article/10.1007/BF01541646 Interreligious Conflict in Israel: The Group Basis of Conflicting Visions].{{כ}} Political Behavior. כרך 16, 1994. עמ' 164.}}
==הגדרת חילוני==
חילונים יכולים להיות [[תאיזם|תאיסטים]], [[אגנוסטיות|אגנוסטיקנים]], [[אתאיזם|אתאיסטים]], [[דאיזם|דאיסטים]] ובני כל השקפה אחרת. קו הגבול אינו חד וברור - רבים מאלה הרואים עצמם חילונים בישראל, ואורח חייהם היומיומי אכן אינו כולל קיום מצוות היהדות באופן שגרתי, מקיימים טקסים מסוימים כמנהג, כגון [[צום]] ב[[יום הכיפורים]], שמירת [[כשרות]], אי אכילת [[חמץ]] ב[[פסח]] ומנהגים נוספים שמקורם בדת היהודית, כגון השתתפות בתפילה או בטקסים אחרים בבתי כנסת. ההגדרות "חילוני" ו"מסורתי", אינן מוחלטות, וישנה אף חפיפה מסוימת ביניהן. לדוגמה, אדם שנוסע בשבת אך מקפיד לאכול כשר יכול להגדיר את עצמו חילוני, מסורתי או "חילוני מסורתי".


המונח "חילונים" (שמקורו ב[[לשון חז"ל]] כחִילוֹנַי, כלומר זר, שאיננו [[כהן]]; הופיע ב[[תחיית השפה העברית|עברית מודרנית]] בסוף המאה ה-19, גם במשמעות המקורית של הדיוט וגם כמונח אחר ל[[מטריאליזם|מטריאליסט]]) כשם לאוכלוסייה היהודית שאינה שומרת מצוות החל להופיע בשנות ה-60. הלשונאי [[משה גושן-גוטשטיין]] עמד על כך ב-1965. הוא החליף את הכינויים הקודמים, "חופשיים" או "לא-דתיים". גוטשטיין הביע אי-נוחות מאימוצו – הוא כתב כי משמעותו היא "משולל קדושה", לא "ניצב מניגוד לדת"; בעוד שעצמים, עיסוקים וכדומה יכולים להיות "חילוניים", קשה לכתוב זאת על אנשים. גם כיום, רבים מעדיפים את התואר הישן "חופשיים" ומוצאים את הכינוי בלתי-הולם, אך "חילונים" הוא המונח המוכר והנפוץ.{{הערה|1=יוכי פישר, [https://brill.com/view/book/edcoll/9789004251335/B9789004251335_007.xml The Concepts of ‘Religion’ and ‘Secularism’ in the Hebrew Language and Their Manifestations in Israel’s Socio-Political Dynamics]. עמ' 110-117.}}
בסקרי דעת קהל כמו אלו שעורכים בישראל [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] ומכוני מחקר שונים, זהות חילונים נקבעת על-פי בחירתם העצמית של המשיבים בין מספר קטגוריות של קשר לדת, אשר בציבור היהודי כוללות בדרך-כלל "חילונים", "מסורתיים", "דתיים", "חרדים" ולעיתים גם קטגוריות ביניים נוספות. לפיכך, בסקרים כאלו הגדרת חילונים היא לפי תפיסתם העצמית בלבד, שלא ברור על מה היא מתבססת אצל כל משיב.
⚫
==אמונה ופרקטיקה==
סקרים שונים – כמו דו"חות [[המכון למחקר חברתי שימושי|מרכז גוטמן]] ב-1993, 1999 ו-2012 – העלו שכמחצית ויותר מהחילונים מאמינים באלוהים,{{הערה|שם=דאלסהיים}}{{הערה|לדוגמאות: [[שמואל רוזנר]], [https://www.maariv.co.il/journalists/Article-727017 מי שמאמין: המספרים שמאחורי האמונה בחברה הישראלית]. [[מעריב]], 2 בנובמבר 2019.}} ואחוזים ניכרים (בין חמישית ליותר משליש) מתוכם מאמינים ש[[בחירת עם ישראל|היהודים הם עם נבחר]], ב[[הישארות הנפש|קיומה של נשמה השורדת את המוות]], בכך ש[[תורה מן השמים|התורה היא תוצר של התגלות אלוהית]] ובכך שכח עליון מנחה את ההיסטוריה היהודית.{{הערה|1=ליבמן וידגר, עמ' 10-11}}{{הערה|חזקי שוהם, [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/24/Hizky-Shoham.pdf 'דת', 'חילוניות' ו'מסורת' במחשבה הציבורית בישראל]. [[עיונים]], 2014. עמ' 40. להלן '''שוהם'''.}} [[ברוך קימרלינג]] קבע ב-2004 שלפי הממצאים, בתוך החברה היהודית קיימים הבדלים משמעותיים רק לגבי שני עיקרים: מציאות [[העולם הבא]] (כולל [[ימות המשיח]]) ואמונה ב[[שכר ועונש]] למקיימי מצוות ועוברי עבירה. יתר האמונות הוחזקו בקרב האוכלוסייה ללא הפרשים מובהקים בין הקבוצות.{{הערה|[[ברוך קימרלינג]], מהגרים, מתיישבים, ילידים: המדינה והחברה בישראל – בין ריבוי תרבויות למלחמות תרבות. הוצאת עם עובד, 2004. עמ' 191. להלן '''מהגרים'''.}}


מבחינת אורח החיים, [[ישעיהו ליבמן]] ו[[יעקב ידגר]] העריכו על סמך ממצאי גוטמן מ-1999 שבערך רבע מן החילונים בישראל מקיימים פרקטיקות דתיות מובהקות כמו [[סדר פסח]] כהלכתו או הימנעות מבשר טרף.{{הערה|1=ליבמן וידגר, עמ' 10, 30.}} רוב ניכר מקרבם עורך פרקטיקות כמו [[ברית מילה]] לתינוקות זכרים, הדלקת [[נרות חנוכה]], חגיגת סדר פסח כלשהו, הימנעות מאכילת [[חזיר]] (להבדיל מכשרות סתם), ציון החגים ו[[מנהגי אבלות]] באופן סלקטיבי וכדומה.{{הערה|1=למשל: פלד ופלד, עמ' 14.}}{{הערה|שם=שרוט|Stephen Sharot,{{כ}} Comparative Perspectives on Judaisms and Jewish Identities,{{כ}} Wayne State University Press,{{כ}} 2011. עמ' 232-234.}} חלק מההתנהגויות הללו הוטמעו בתוך אורח החיים היהודי-ישראלי הכללי, ואינן נושאות בהכרח משמעות דתית.{{הערה|1=ליבמן וידגר, עמ' 11-12.}} חילונים הם הקבוצה היהודית היחידה בחברה הישראלית שמזדהה כ"ישראלית" יותר מאשר "יהודית"; עזרא קופלוביץ וליאור רוזנברג, בהתבסס על ניתוח תשובות נסקרים, הצביעו על כך שזהותם היהודית של רבים מהם כרוכה בישראליותם ללא הפרד, עד כדי בלבול מוחלט וחוסר הבחנה בין שתי ההגדרות, וחוסר יכולת לדמיין את עצמם חיים כיהודים מחוץ למדינה. בהשלכה מכך, פרקטיקות יהודיות כמו [[כשרות]] נתפשו אצל המשיבים כשייכות לתחום הציבורי ואף כחיוניות שם, אך בתחום הפרטי אין להן חשיבות יתרה.{{הערה|Steven M. Cohen (עורך), Dynamic Belonging: Contemporary Jewish Collective Identities. Berghahn Books, 2011. עמ' 146-150, 167-168.}}
הסופר והמחנך, [[ס. יזהר]], טען שלהיות חילוני משמעו לקחת ריבונות על החיים, הגורל והאמונות. וכך הוא כותב במאמרו: "עוז להיות חילוני" על תפיסתו את החילוניות :{{הערה|[[ס. יזהר]], "עוז להיות חילוני" בספרו: '''קריאה לחינוך''', [[ספריית פועלים]], 1984, עמ' 128 - 129}}<blockquote>"להיות חילוני זה מעבר להיות לא דתי. ומעבר להיות בלתי מאמין באמונת הדתי [...] חילוני אינו חילוני מחמת ש'נתרוקן לו', מחמת ש'אמונתו נתייבשה', אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל כוללת, שלמה מאופק עד אופק, אמונת 'כיפת הסלע'. להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות קבלת חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, על ראשו."</blockquote>


החילונים נוטים להתנגד באופן משמעותי יותר מהקבוצות היהודיות האחרות, למה שנתפש כמעורבות יתרה של [[הרבנות הראשית לישראל]], והיהדות האורתודוקסית בכלל, בחיים הציבוריים. כך, לדוגמא, סקרים מעלים שרובם ואף רובם המוחלט תומכים בעמדות הליברליות בסוגיות כאלו, כמו נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית ושירותים אחרים בשבת, וכיוצא בזה. חלק ניכר גם תומכים ב"[[הפרדת הדת מהמדינה]]", אם כי סטיבן שרוט התריע כי משמעותו של הביטוי הזה בישראל היא לא נייטרליות של המדינה בענייני דת, אלא ביטול חקיקה דתית המגבילה חירות אישית. אחוזים גדולים מהחילונים מביעים גם תמיכה בנוכחות של הדת במרחב הציבורי ובכך שהמסורת צריכה למלא תפקיד חשוב בו.{{הערה|שם=שרוט}} היהדות האורתודוקסית מילאה מאז ייסודה של ישראל תפקיד של "דת שילוּחית" (שאינה מקוימת באופן אישי אך נתפשת כחשובה ומרכזית) עבור המדינה בכלל ועבור רבים מהחילונים.{{הערה|פלד ופלד, עמ' 22.}}
==תפיסת העולם החילונית==
{{ערך מורחב|ערכים=[[חילוניות]]}}
הוגי דעות חילונים שונים הציגו מהי תפיסת העולם החילונית בעיניהם. [[יעקב מלכין]] כותב{{הערה|1=יעקב מלכין, "[http://www.hofesh.org.il/articles/jew/death.html אמונה אתאיסטית של יהודים חילונים]", יצא לאור בצרפתית בספטמבר 2002 והתפרסם בביטאון "יהדות חופשית", גיליון 26–27, 2003}}:
:"האמונה החילונית בבלעדיות החיים ובבלעדיות העולם הזה היא הבסיס לאמונה כי רק בקרב בני אדם ניתן להעניק משמעות לחיים. בני אדם חילונים מייחסים משמעות לחייהם כאשר הם פועלים באופן מועיל לאחרים ולעצמם, חותרים לצדק חברתי אשר חייב להתממש כאן ועכשיו, כאמונת נביאי ישראל, כיוון שאין עולם אחר בו ניתן לתגמל את המקופחים והמדוכאים."


מבחינת חגיגת החגים, עריכת הסעודות והיבטים משפחתיים אחרים של המועדים רווחים מאוד בציבור החילוני. בעבר, נערך ניסיון להלאים את החגים ולעצב את מרכיביהם כחלק מ[[דת אזרחית]] ישראלית ברוח ה[[ציונות]]; פירות מאמץ זה, שהתבטא באופן רדיקלי ב[[קיבוץ|קיבוצים]] (שם הותקנו למשל הגדות אתאיסטיות לפסח) ובאופן מתון יותר בחברה העירונית, נמוגו כמעט לגמרי. מתכונת החגים בציבור החילוני מתאפיינת בהיצמדות לריטואל המסורתי, אם כי המניע לשימורם הוא בעיקר משפחתי-הווייתי, ובאי-התמודדות עם המשמעות האמונית של התכנים. באופן ספונטני, התפתחו גם התנהגויות ייחודיות בחגים, בעיקר ב[[יום כיפור]], שהשבתת התחבורה בו גורמת לכך שילדים ונוער מרבים לנסוע באופניים.{{הערה|רם פרומן, מה עושים בחגים? החילונים והחגים היהודיים, בתוך: [[אביעד קליינברג]], לא להאמין: לא להאמין: מבט אחר על דתיות וחילוניות. עמ' 205-261 (בייחוד עמ' 220-222, 232-233).}}
הסוציולוגית [[אווה אילוז]] כתבה{{הערה|אווה אילוז, [http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2340449 והנה התורה שלנו: ששת הדיברות לחילוני הגאה], הארץ, 5 ביוני 2014.}}:
:"ניתן להגדיר חברה חילונית כחברה שבה החלטות כלכליות, פוליטות ותרבותיות מתקבלות על סמך האמונה כי עליהן להיות מונחות על בסיס ידע ותבונה, ולא התגלות או הנחיות אלוהיות... אך בניסיון להעמיק מעבר להגדרה כללית זו ולהיות יותר ספציפיים, אנו נתקלים במכשול בלתי עביר כמעט: שלא כמו הדת, לחילוניות אין אסופת כתבים ייחודית, אין דיברות מפורשים... מכיוון שהחילוניות מעודדת רבגוניות, קשה להבין מה מאחורי המגוון הזה הוא העמדה המגדירה את ההשקפה החילונית... תוכנה של החילוניות מצוי בדיוק באותו ריבוי של צורות חיים... כמובן, לא כל החילונים עונים על תיאור החילוניות שהובא כאן. אך גם רוב הדתיים אינם חיים לאור הסטנדרטים שמציבות המצוות שלהם, מבלי שהדבר ישלול את תוקפה של הדת כשלעצמה."


==חלוקות וגבולות==
[[צבי ינאי]] מציג את הבחירה העומדת בפני אדם צעיר במסלול הרציונלי-חילוני-הומניסטי{{הערה|1=צבי ינאי, "[http://www.hofesh.org.il/articles/logic/where.html בין ידיעה לאמונה]"}}:
בתוך הכלל החילוני, חוקרים שונים הציעו סיווגים לתת-קבוצות. ליבמן ויעקב ידגר חילקו, לשיטתם, בין רוב "חילוני-ממילא" שהיותו כזה נובעת מנסיבות חברתיות והוא חסר השקפה ברורה ומתאפיין בפסיביות, לעומת שתי קבוצות-מיעוט: דוגלים ביהדות חילונית ו"חילונים אוניברסליסטים." הקבוצה הראשונה היא בעלת זיקה חזקה ל[[יהדות כתרבות]] ולזהות היהודית, אותה היא מגדירה במושגים בלתי-דתיים ועומדת על כך שמדובר במורשת חשובה. קבוצה זו קשורה תכופות לחוגי [[התחדשות יהודית (ישראל)|ההתחדשות היהודית]]. "חילונים אוניברסליסטים" דוגלים בערכים כלל-אנושיים, ממעטים לייחס חשיבות לזהות היהודית, ואף רואים בה נטל ומכשול. הם מזוהים עם העמדות הקוראות למינימליזציה של היבטים יהודיים במדינת ישראל, בכלל זה [[פוסט-ציונות]]. חלוקה אחרת, תחת שמות שונים, היא בין חילונים האדישים כליל או עוינים לדת לבין חילונים המגלים כלפיה יחס חיובי במידת מה. סקרים שונים הבדילו בין קבוצות אלו תחת השמות "חילונים לחלוטין", "חילונים גמורים" ואף "חילונים אנטי-דתיים" לעומת "חילונים קצת [[מסורתיים]]" וכדומה.{{הערה|1=ליבמן וידגר, עמ' 3, 7-8. ראו גם סקרים אחרים.}} בסקר מ-2016 של [[המכון למדיניות העם היהודי]], 30.4% מהמשיבים היהודים תיארו עצמם כ"חילונים לחלוטין" ו-20.8% כ"חילונים קצת מסורתיים."{{הערה|שם=גאלן}} גם המזדהים עם הזרמים הדתיים היהודיים הלא-אורתודוקסיים נוטים להימנות על החילונים: רוב ה[[רפורמי]]ם וחלק גדול מה[[קונסרבטיבי]]ם בישראל מדווחים על עצמם ככאלו.{{הערה|1=זאקס, עמ' 14.}}{{הערה|1=[[שמואל רוזנר]], [https://blogs.timesofisrael.com/jppi-does-not-leave-out-reform-and-conservative-half-of-israeli-jews-prefer-mixed-seating-synagogues/ JPPI does not leave out Reform and Conservative].{{כ}} [[The Times of Israel]],{{כ}} 23 באפריל 2017.}}
:"במסלול רציונלי-חילוני-הומניסטי זה, המדע משמש מכשיר בלעדי להבנת תופעות ואירועים במציאות החומרית, וגם אזמל מנתחים לסילוק אמונות טפלות ותורות פסאודו-רציונליות. עם זאת, היטב ידוע לו שגם המכשיר המופלא הזה אינו מושלם; שהוא לוקה כרונית בידיעה חלקית על העולם - אותה לא ניתן להשלים ולא לאמת באופן מלא וסופי; לפי שהתאוריות המדעיות, שרק באמצעותן ניתן לפרש עובדות, תופעות ואירועים במציאות החומרית, הן נכונות על תנאי, נכונות עד שהן מופרכות, על כן ארעיות כמו תושבים זמניים, עד שמגיעה שעתן להיות מוחלפות... אדם חילוני-רציונלי אינו יכול אפילו לומר בוודאות על המציאות שמחוץ לתודעתו שהיא אכן רציונלית כפי שהיא נראית, שכן אפשר שהוא נוטה לגלות ולסמן בה רק תופעות ואירועים רציונליים - משום שרק איתם ובאמצעותם הוא יכול להבין את המציאות הסובבת אותו."


הגבולות בין הקטגוריות "[[מסורתיים|מסורתי]]" (הקבוצה הבאה במדרג לפי מידת דתיות, הרואה עצמה כנאמנה למסורת אך גם לא כקפדנית בשמירתה) ו"חילוני" מטושטשים ביותר. הזדהות עמן איננה נשענת על תבחינים אובייקטיביים כלשהם של פרקטיקה או אמונה. למרות היעדר ההבדל הממשי, להזדהות כ"חילוני" יש מתאם חזק לקטגוריות הסוציו-אתניות של "[[אשכנזים (ישראל)|אשכנזים]]": אשכנזים או [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90|פוסט-סובייטים]], גם אלו מקיימים טווח רחב של פרקסיס דתי, יקפידו יותר להגדיר את עצמם כ"חילונים", בעוד ש[[מזרחים]] ייטו יותר לראות עצמם כ"מסורתיים" ללא קשר לאורח חייהם. מזרחים השואפים לחקות אשכנזים, מאמצים אף הם את התווית "חילוני" יותר.{{הערה|שוהם, עמ' 50.}}{{הערה|1=ישעיהו ליבמן, יעקב ידגר. [https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/13/8.pdf מסורתיות יהודית ותרבות פופולרית בישראל]. [[עיונים בתקומת ישראל]], כרך 13, 2003. עמ' 163-164. להלן '''תרבות פופולרית'''.}}{{הערה|1=ראו גם קימרלינג, מהגרים, עמ' 353.}}
ההיסטוריון [[יובל נח הררי]] כותב{{הערה|{{ידיעות אחרונות|[[יובל נח הררי]]|האמת החילונית|5010322|31 באוגוסט 2017}}}}: "יש אנשים הסבורים בטעות שהחילונות היא [[משל העגלה המלאה והעגלה הריקה#משמעות המשל|עגלה ריקה]], שמוגדרת על ידי מה שאין בה ולא על ידי מה שיש בה: חילונים הם אנשים שלא מאמינים באלוהים, שלא שומרים שבת, שלא אוכלים כשר. זוהי טעות גמורה. החילוניות היא תפיסת עולם חיובית ופעלתנית, שאמנם נותנת לאדם חופש בחירה רחב מאוד, אבל עדיין דורשת מחויבות לקוד ערכי מסוים. זהו קוד הכולל את ערכי האמת, החמלה, השוויון, החופש, האומץ והאחריות. החילונים מחנכים את ילדיהם על ברכי הקוד הערכי הזה".


⚫
על פי סקרים מן העשור השני של המאה ה-21 שעסקו בחלוקה לפי מידת דתיות, החילונים הם המגזר הגדול ב[[יהדות ישראל]]. לפי סקרים של ה[[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|למ״ס]] שנערכו בשנת [[2016]], בקרב ישראלים בני 20 ומעלה המגדירים עצמם כיהודים, בין 44% ל-47.6%,הגדירו את עצמם כלא דתיים או כחילונים.{{הערה|שם=למ"ס|הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "[https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2018/rep_10/app_h.pdf פני החברה בישראל מס' 10 ׀ דת והגדרה עצמית של מידת דתיות]", עמ' 363-369}} בסקר של [[מרכז המחקר פיו]] מ-2014, 49% הגדירו עצמם כחילונים.{{הערה|Cooperman, Alan, Neha Sahgal, and Anna Schiller. "[https://www.iataskforce.org/sites/default/files/resource/resource-1454.pdf Israel’s religiously divided society.]" Pew Research Center (2016).|שמאל=כן}}{{הערה|שם=סקרפיו|[https://www.pewresearch.org/wp-content/uploads/sites/7/2016/03/israel_survey_overview.hebrew_final.pdf החלוקה הדתית בחברה הישראלית], מרכז המחקר פיו, 2014}}
הפילוסוף וחוקר הספרות [[מנחם ברינקר]] כתב{{הערה|[[מנחם ברינקר]], ייחודו של החילוני היהודי, מתוך מחשבות ישראליות, כרמל, ירושלים, 2006}}: "איני בז לנוסטלגיה לאורח החיים המוצק של יהדות העבר על אורותיו וצלליו, אבל אדם חילוני חי על מחשבתו יותר מאשר על אינסטינקט ההשתייכות שלו. הוא משלים עם גזרת המודרניות של היעדר אורח חיים אחד לכל הבריות. ממקורותיו המחשבתיים והנפשיים הוא תובע ובעצם מקבל על עצמו את החירות לקבוע מה אורות ומה צללים במסורת עמו, כמו בכל מסורת אנושית אחרת, ועל המחסור בזהות בלתי אמצעית נתונה מראש ובלתי ניתנת לערעור, המחברת אותו לקולקטיב גדול, בעל היסטוריה שהיא ארוכה יותר מאורך הגלות, הוא מפצה בנכונותו לעמוד בכל טלטולי החיים האישיים והקולקטיביים, כשהוא מודרך על ידי מחשבתו המתחדשת חדשות-לבקרים, כחיים עצמם, אתגריהם, צרותיהם וכל מלואם".


==מגזריות==
[[טומי לפיד]] הציג דמות של 'חילוני אמיתי'{{דרוש מקור}}, ואמר כי לדעתו אחוז החילונים האמיתיים במדינה אינו עולה על 20% אחוז. כהסבר הוא תיאר, "כשאתה עוצר חילוני ממוצע ושואל אותו "למה אתה נוסע בשבת?" בדרך כלל התשובה תהיה "כי קשה לי" "זה לא באמת אסור, רק להדליק אש ממש וכו'" או "צריך ליהנות בשבת" וכדומה. זו איננה תשובה של חילוני אמיתי. חילוני אמיתי היה עונה "למה לא?". "אך לצערי" ממשיך טומי לפיד "אחוז העונים כך הוא קטן מאוד".
בעוד שלהזדהות כחילוני יש קשר חלקי בלבד למידת הדתיות של היחיד – לבד מן הטשטוש ביחס למסורתיים, אפילו התוויות "דתי" ו"חילוני" משמשות {{ציטוטון|אמצעי הזדהות יותר מאשר תוכן חיובי של זהות}} – יש לה מתאם גבוה יחסית עם פרטים כמו השקפה פוליטית, אזור מגורים ושאר מאפיינים של הציבור החילוני כסקטור בחברה הישראלית.{{הערה|שוהם, 45-46}}{{הערה|ראה גם: קלמן נוימן, הוויכוח על גבולות המדינה: סוגיה של דת ומדינה? [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 2013. עמ' 104. להלן '''נוימן'''.}} למעשה, המגזר החילוני הוא קטגוריה שִיוּרית המכילה את כל מי שאיננו [[ערבי]], [[חרדי]] או [[דתי לאומי]], שלוש הקבוצות המובחנות האחרות בחברה, שיש להן אוטונומיה חינוכית ומוסדות אחרים נבדלים, ולעתים קרובות גם שטחי מגורים נפרדים. מערכת החינוך של המגזר החילוני היא [[חינוך ממלכתי|בתי-הספר הממלכתיים הכלליים]]. מבחינה זו, הסקטור כולל בתוכו גם את המסורתיים, השולחים את ילדיהם לבתי-הספר הללו ומקיימים את חייהם במרחב שלו.{{הערה|זאקס, עמ' 9-10.}} קבוצה נוספת שעברה [[חיברות]] נרחב, אך לא שלם, בציבור זה, היא מהגרים "[[חסר דת (ישראל)|חסרי דת]]" (שלא נרשמו על ידי המדינה כיהודים) מברית-המועצות לשעבר. רוב החילונים מצפים מהם לעבור המרת דת פורמלית ליהדות, לפחות כתנאי לנישואין.{{הערה|1=נתנאל פישר, [https://www.academia.edu/28639535 אתגר הגיור בישראל: ניתוח מדיניות והמלצות], [[המכון הישראלי לדמוקרטיה]], 2015. עמ' 129-131.}} באופן כללי


בשאלת מדיניות החוץ והסכסוך עם הפלסטינים, החילונים (שהגדירו עצמם כך ללא הסתייגויות, בניגוד ל"מסורתי במקצת" וכדומה) הם הקבוצה היהודית היחידה, שעולה מסקרים שיש בה רוב מובהק למרכז ולשמאל. מפלגות ותנועות הדוגלות בסיום הכיבוש בגדה המערבית מזוהות כמעט ללא יוצא מן הכלל עם ציבור זה.{{הערה|נוימן, עמ' 16-17, 85, 91, 102.}}
==תרבות חילונית בישראל==


במשך רוב תולדותיה של ישראל, החילונים היו הקבוצה ה[[הגמוניה|הגמונית]] במדינה, והאליטה הישראלית הגיעה כמעט תמיד משורותיהם.{{הערה|שם=זאקס}} אף מבחינת הייצוג בתקשורת ההמונים, הדמויות ה"נורמליות" בקולנוע ובטלוויזיה היו חילוניות באופן מובהק.{{הערה|1=ליבמן וידגר, תרבות פופולרית, עמ' 167-170.}} בעשורים הראשונים לקיום המדינה, ציבור זה היה מזוהה במידה ניכרת עם ה[[אתוס]] [[ציונות סוציאליסטית|הציוני-סוציאליסטי]] והאידאולוגיה של ה[[ממלכתיות]], שהכוחות השליטים בראשות מפלגת [[מפא"י]] שאפו לעצב לאורם את כלל החברה ב[[כור ההיתוך]]. היותו חילוני הייתה מאפיין אחד, נוסף, של הוויתו, בעוד שהממלכתיות (שממנה נגזר, בין היתר, שם מערכת החינוך ששירתה אותו בפועל) הגדירה אותו. עד שנות ה-80 לערך נתפשו התרבות וההעדפות שלו כ"ישראליוּת" הנורמטיבית. עם עלייתם של יתר המגזרים בחברה הישראלית לאחר הדחת מפא"י ב-1977, איבדה קבוצה זו את ההגמוניה בהדרגה, והלכה ופיתחה מאפיינים של עוד מגזר בחברה מפוצלת. הופיעו מפלגות סקטוריאליות כמו "[[מפלגת שינוי|שינוי]]" ו"[[מרצ]]", שייצגו יותר ויותר את האינטרסים החילוניים; הקהל שהצביע להן, כרך את מה שראה כהתחזקות הדת במרחב הציבורי ללא הפרד עם שקיעתו המעמדית, ורבים בתוכו עדיין זיהו עצמם כמייצגי הכלל-ישראליות.{{הערה|1=קימרלינג, מהגרים, עמ' 12-14, 353-356.}} במחצית השנייה של שנות ה-2010, עקב התמעטות מספרית ולחץ כבד מצד הציונות הדתית, שביקשה להפוך להגמוניה חדשה ולהשליט את ערכיה, פרץ פולמוס סוער בציבור החילוני. ארגון "[[הפורום החילוני]]" העלה את הדרישה להתנער כליל משרידי הממלכתיות ומהדימוי העצמי של קבוצה שלטת, ותחת זאת לאמץ תפישה של מיעוט, לגבש ערכים ברורים שסביבם יוכלו המזדהים כחילונים להתאחד ולדרוש אוטונומיה חינוכית כמו יתר ה"שבטים" בחברה.{{הערה|1=[[יעקב ידגר]], Israel's Jewish Identity Crisis: State and Politics in the Middle East. [[הוצאת אוניברסיטת קיימברידג']], יצא לדפוס במרץ 2020. עמ' 120-150.}}
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[תרבות יהודית חילונית]], [[תרבות ישראלית]]}}

עיצוב התרבות היהודית-חילונית בארץ ישראל החל בתקופת [[העלייה השנייה]]. העולים, שחלק קטן מהם השתייכו למשפחות שהתנתקו מהמסורת, חסרו מצד אחד תרבות דתית, ומצד שני עזבו את התרבות של ארץ המקור, אליה שאפו משפחותיהם להשתייך. כתגובה, החל מהלך של הענקת משמעויות חדשות לאלמנטים תרבותיים יהודיים. תוכן חדש זה התבסס על ה[[אידאולוגיה]] של העולים, ובעיקר על [[יציאה בשאלה|נטישת הדת]] וחזרה לעבודת האדמה, שבה לעיתים ראו דת חלופית. תרבות חילונית התפתחה במיוחד ב[[קיבוץ|תנועה הקיבוצית]], בה התגבשו טקסים חילוניים לחגי ישראל, ובערים הגדולות [[תל אביב]], [[חיפה]] ו[[ירושלים]], בהן הוקמו תיאטראות, תזמורות ומוזיאונים, מוסדות שלא היו קיימים לפני כן בתרבות היהודית.

* '''טקסים חילוניים:''' בין המאפיינים הטקסיים של תרבות זו ניתן לציין את חג ה[[חנוכה]], שבו מודגשות עצמאות מדינית וגבורה, את [[הגדה קיבוצית לפסח|סדר הפסח הקיבוצי]] שבו מודגשת [[יציאת מצרים]] כסמל של יציאה מעבדות לחירות, תקומת העם ועלייה לארץ-ישראל, ואת חג ה[[שבועות]], שבו מודגשים אלמנטים חקלאיים ([[ביכורים]]) במקום האלמנטים הדתיים של [[מתן תורה]]). כטקסים חילוניים מובהקים נוספים בישראל ניתן לציין את חלוקת [[פרס ישראל]] וטקס הדלקת המשואות. טקסים אלה הם חלק מ[[דת אזרחית|הדת האזרחית]] בישראל, שנשענת גם על המסורת היהודית-דתית. טקסי [[יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל|יום הזיכרון]] ו[[יום השואה]] משלבים בין תרבות חילונית לבין תרבות דתית: ימי זיכרון אלה הוכרזו כמועדים יהודיים על ידי [[הרבנות הראשית]] של [[ישראל]] ובטקסים אלה נושא הרב הראשי של צה"ל תפילת [[יזכור]] לזכר הנספים, החללים והנרצחים. למרות זאת, נושאים טקסים אלה הרבה גינונים שמקורם בתרבות החילונית, הבולט שבהם הוא צפירות הדומיה והמסדרים הצבאיים.
* '''שפה חילונית:''' [[תחיית הלשון העברית|החייאת השפה העברית]] כשפת דיבור יומיומית, הפכה אותה מ"[[לשון הקודש]]" - נכס תרבות יהודי-דתי, לנדבך עיקרי בתרבות החילונית. מפעל זה החל במאה ה-19 על ידי אנשי [[תנועת ההשכלה]] כמסד לתרבות חילונית ופתוחה כנגד ההסתגרות של מרבית הקהילות היהודיות, והמשיך אצל הציונים בארץ ישראל ב[[מלחמת השפות]] שאיפשרה חינוך כללי וטכנולוגי בעברית, והפכה אותה לשפה הרשמית עוד לפני קום מדינת ישראל. חילון העברית בולט במילות קודש רבות שכיום יש להן שימוש חילוני נפוץ: "לכהן", "להקדיש", "קורבן", "תורה", "כנסת", "משכן", "חשמל". החייאת השפה אִפשרה יצירת נכסי תרבות כתובים רבים: ספרים, מחזות, פעילות אקדמאית ועוד.{{הערה|רפאל ניר ורוביק רוזנטל, דילמות יסוד של העברית החדשה -מבוא, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני, כרך שני: העברית ולשונות היהודים; וראו גם [[מיכל אפרת (בלשנית)|מיכל אפרת]], [https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/maatak.pdf "מעתק החילון" מנקודת מבט בלשנית], [[לשוננו]], ע"ג (תשע"א) עמ' 209–247 באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}}

* '''אמנות:''' [[אמנות חזותית בישראל]] היא בעיקר חילונית, אף שהיא מרבה לעסוק גם בנושאים יהודים. מבקר האמנות [[גדעון עפרת]] ציין כי היא "נולדה במחצית המאה ה-19 מתוך רחם ההשכלה היהודית" והמשיכה להתפתח במאה ה-20 ב[[אופקים חדשים]] "גוף אמנותי המזוהה כענן האמנות החילונית שלפני המחנה".{{הערה|[[גדעון עפרת]],[https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8672 האמנות הישראלית והמסורת היהודית], אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח}} אמנים חילונים גם דומיננטים בתחומי [[ריקוד]], [[מוזיקה]], [[תיאטרון]], ו[[קולנוע]]. חוקר התיאטרון [[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]] כתב: "אם בראשית דרכו סטה התיאטרון העברי מדרך ההלכה, שאחרת לא יכול היה להתפתח כלל, כיום הוא נחשב לבית הכנסת של החילונים".{{הערה|[[שמעון לוי (פרופסור)|שמעון לוי]], תיאטרון עברי וישראלי, זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. כרך שלישי: ספרויות ואמנויות, הוצאת כתר, 2007}}. להוציא [[חזנות]] ו[[פיוט]], רוב המוזיקה בישראל יכולה להחשב כהבט של תרבות חילונית{{הערה|Waterman, S. (2010). The israeli music scene: An essay in secular culture. '''Contemporary Jewry''', 30(1), 105-118.}}.

* '''[[פנאי|תרבות פנאי]]''' עשירה התפתחה בציבור החילוני בשבתות ובחגי ישראל, שהם ימי השבתון הרשמיים במדינה. ימי שבת וחג מנוצלים למפגשים חברתיים, טיולים, בידור, ספורט, תרבות ואמנות. בערים רבות נערכים בשבתות אירועי תרבות תחת הכותרת '''[[שבתרבות]]''', אשר פתוחים לקהל הרחב ובהם מתארחים ומתראיינים אמנים ואנשי תקשורת, צבא ואקדמיה חילונים. מנהג ייחודי שהתפתח אצל חילונים בישראל הוא הימנעות מנהיגה במכוניות ב[[יום כיפור]], וניצול הכבישים הריקים לרכיבה המונית על אופניים.
⚫
* ב'''[[ספורט בישראל]]''' עוסקים באופן תחרותי בעיקר ספורטאים חילונים{{מקור}}. רבים מהמשחקים בליגות הבכירות של ענפי הספורט הפופולריים, כדורגל וכדורסל, נערכים ב[[שבת]], וגם התחרויות ברוב ענפי הספורט המקצועיים האחרים נערכות לרוב בשבת. נוהג זה מקל על חילונים להתפנות להשתתפות באירועי הספורט,{{הערה|לפי [[חוק שעות עבודה ומנוחה]] יום המנוחה השבועי של עובדים יהודים הוא בשבת.}} ובמקביל הופך זאת לבלתי אפשרי עבור [[שמירת שבת|שומרי השבת]].{{הערה|{{בשבע|חגית רוטנברג|מסורת חיה ובועטת|7671|21/08/08}} (ריאיונות עם [[אברהם זוכמן]] ו[[אלי סהר]])}}

במחקר של [[הבדלים בין תרבותיים]] ב[[פסיכולוגיה בין תרבותית]], שנערך ב-1,384 מורות ומורים בישראל ב-54 בתי-ספר, והשווה בין מורים בבתי-ספר חילוניים, אורתודוקסים, קיבוציים, ערבים ודרוזים, ההבדלים הגדולים וה[[מובהקות סטטיסטית|מובהקים]] ביותר נמצאו ב[[הבדלים בין-תרבותיים#סיווג תרבויות על פי "ממדי התרבות" של הופסטדה|ממדי התרבות]] של [[נשיות]]-מול-[[גבריות]], [[מרחק עוצמה]], [[אינדיבידואליזם]]-לעומת-[[קולקטיביזם]], ו[[מצפוניות]]. בממדים אלו, מורים בבתי הספר החילוניים והקיבוציים היו הנשיים ביותר, האינדיבידואליסטים ביותר, בעלי ציון מרחק עוצמה הנמוך ביותר, והמצפוניים ביותר. בטרמינולוגיה של הפסיכולוג החברתי הישראלי [[שלום שוורץ (פסיכולוג)|שלום שוורץ]], הבדלים אלו צפויים לתרבויות יותר [[שוויון|שוויוניות]] ופחות [[קהילתיות]]{{הערה|Cohen, A. (2007). An examination of the relationship between commitments and culture among five cultural groups of Israeli teachers. '''Journal of Cross-Cultural Psychology''', 38(1), 34-49.‏}}{{הערה|Cohen, A. (2007). One nation, many cultures: A cross-cultural study of the relationship between personal cultural values and commitment in the workplace to in-role performance and organizational citizenship behavior. '''Cross-cultural research''', 41(3), 273-300.}}

==שיעור החילונים באוכלוסיית ישראל הבוגרת==

⚫
על פי סקרים מן העשור השני של המאה ה-21 שעסקו בחלוקה לפי מידת דתיות, החילונים הם המגזר הגדול ב[[יהדות ישראל]] ובמדינת ישראל בכלל. לפי סקרים של ה[[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|למ״ס]] שנערכו בשנת [[2016]], בקרב ישראלים בני 20 ומעלה המגדירים עצמם כיהודים, בין 44% ל-47.6%,הגדירו את עצמם כלא דתיים או כחילונים. בקרב האוכלוסייה הערבית בין 8.5% ל-15.5% הגדירו עצמם כחילונים או לא דתיים.{{הערה|שם=למ"ס|הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "[https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2018/rep_10/app_h.pdf פני החברה בישראל מס' 10 ׀ דת והגדרה עצמית של מידת דתיות]", עמ' 363-369}} בשנת 2009 היה שיעור החילונים מבין היהודים בסקר החברתי של הלמ"ס 42%,{{הערה|[https://old.cbs.gov.il/publications11/seker_hevrati09/pdf/h_print.pdf הסקר החברתי לשנת 2009, עמוד 19]}} ובשנת 2007 44%.{{הערה|[https://old.cbs.gov.il/publications11/seker_hevrati09/pdf/h_print.pdf הסקר החברתי לשנת 2009, עמוד 19], מתוך אתר [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]]}}

בסקר של [[מרכז המחקר פיו]] בכלל החברה הישראלית בשנת 2014, 40% הגדירו את זהותם הדתית כיהודים חילונים (שהיו 49% מכלל המגדירים עצמם כיהודים), 23% הגדירו את עצמם כיהודים מסורתיים, 10% כיהודים דתיים, 8% כיהודים חרדים, 14% כמוסלמים, 2% כנוצרים, ו-1% אחרים או חסרי דת. סקר זה התבסס על ראיונות עם 5,601 ישראלים בין אוקטובר 2014 למאי 2015.{{הערה|Cooperman, Alan, Neha Sahgal, and Anna Schiller. "[https://www.iataskforce.org/sites/default/files/resource/resource-1454.pdf Israel’s religiously divided society.]" Pew Research Center (2016).|שמאל=כן}}{{הערה|שם=סקרפיו|[https://www.pewresearch.org/wp-content/uploads/sites/7/2016/03/israel_survey_overview.hebrew_final.pdf החלוקה הדתית בחברה הישראלית], מרכז המחקר פיו, 2014}}

בסקר שערכה בשנת [[2014]] עמותת [[חדו"ש – לחופש דת ושוויון]] באמצעות [[מכון סמית למחקר]] 49% מהנשאלים הגדירו את עצמם כחילונים, 17% מסורתיים לא כל כך דתיים, 13% מסורתיים דתיים, 12% דתיים ו-9% חרדים.{{הערה|[https://dl.dropboxusercontent.com/u/20828728/pdf/דוח%20מדד%20הדת%20והמדינה%202014%20דף%20לוגו.pdf מדד הדת והמדינה - דו"ח מס' 6, ספטמבר 2014] באתר של [[חדו"ש – לחופש דת ושוויון]].}}

על פי מחקר עומק מקיף שנערך על ידי [[מרכז גוטמן]] ב-[[1999]], על אף ש-48% מהאוכלוסייה היהודית בישראל מגדירים עצמם כ"לא-דתיים" או "[[אנטי-דת]]יים", רק 21% מהאוכלוסייה היהודית מעידה על עצמה שהיא "לא שומרת על המסורת כלל". גם בקרב אותם 21% יש המקיימים מנהגים בעלי זיקה מסורתית, כמו קביעת [[מזוזה]] בפתח הבית, [[ברית מילה]], השתתפות ב[[סדר פסח]] מסוג כלשהו, צום ב[[יום כיפור]] ועוד, על אף שלעיתים קרובות פעולות אלו מונעות על ידי היבטים תרבותיים ולאו דווקא של אמונה.

== ראו גם ==
* [[דת בישראל]]
* [[יציאה בשאלה]]
* [[חילוניות בישראל]]


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
* יעקב מלכין (עורך), '''תרבות היהדות החילונית: הגות חדשה בישראל''', הוצאת [[כתר ספרים|כתר]], 2006.
*יעקב מלכין,'''יהדות ללא אל - יהדות כתרבות, תנ"ך כספרות''', הוצאת כתר 2004
*יעקב מלכין, '''במה מאמינים יהודים חילונים?''' הוצאת [[ספרית פועלים]], 2000
* [[דדי צוקר]] (עורך), '''אנו היהודים החילונים: מהי זהות יהודית חילונית?''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]] וחמד, 1999.
* [[ירמיהו יובל]] (עורך), '''[[זמן יהודי חדש]]: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי''', [[הוצאת כתר]], [[2007]]
* [[ידידיה יצחקי]], '''בראש גלוי: עיקרים של חילוניות יהודית''', [[הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה]], תש"ס.
* [[אליעזר שביד]], '''ביקורת התרבות החילונית''', [[הוצאת מאגנס]], 2007.
* [[אביעד קליינברג]], '''מדריך לחילוני: איך לא להאמין בלי להתנצל''', 2019.
* [[ס. יזהר]], "עוז להיות חילוני", בתוך ספרו: '''קריאה לחינוך''', [[ספריית פועלים]], 1984, עמ' 125 - 139
* [[רם פרומן]], '''הדרך החילונית''', [[ידיעות ספרים]], 2019.
* [[רם פרומן]], '''הדרך החילונית''', [[ידיעות ספרים]], 2019.
* [[שמואל רוזנר]], [[קמיל פוקס]], '''#יהדותישראלית - דיוקן של מהפכה תרבותית''', [[הוצאת דביר]] ו[[המכון למדיניות העם היהודי]], 2018, הפרק "מיהו חילוני" עמ' 121–135.
* [[שמואל רוזנר]], [[קמיל פוקס]], '''#יהדותישראלית - דיוקן של מהפכה תרבותית''', [[הוצאת דביר]] ו[[המכון למדיניות העם היהודי]], 2018, הפרק "מיהו חילוני" עמ' 121–135.
שורה 82: שורה 41:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
⚫
*[[יעקב ידגר]], גדעון כ"ץ ושלום רצבי (עורכים), '''[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/Beyond-Halacha.aspx מעבר להלכה: מסורתיות, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל]''' (קובץ מחקרים). אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014.
{{מיזמים|ויקימילון=חלוני|שם ויקימילון=חילוני}}
* [[ישעיהו ליבמן]], יעקב ידגר, [https://www.bjpa.org/search-results/publication/11950 Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel].
* דניאל ג'יי. אלעזר, [http://www.jcpa.org/dje/articles2/relinisr-consensus.htm Religion in Israel: A Consensus for Jewish Tradition].
* [http://www.e-mago.co.il/Editor/actual-170.htm מהי יהדות חילונית? יובל דוניו גדעון]
* [http://www.notes.co.il/uripaz/13124.asp אין תרבות חילונית בארץ הזאת], [[דליה רביקוביץ]]
* [http://www.hofesh.org.il אתר חופש]
* [http://tal.wolfson.co.il/lelseder.htm דוגמה לליל סדר שנחגג ונוצר על ידי חילונים]
* שניאור עינם, [http://www.posenfoundation.co.il/wp-content/uploads/2013/10/3magalim.pdf שלושה מעגלי זהות: מקורותיה של המחשבה היהודית החילונית במאה ה-20].
⚫
*[[יעקב ידגר]], גדעון כ"ץ ושלום רצבי (עורכים), '''[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/Beyond-Halacha.aspx מעבר להלכה: מסורתיות, חילוניות ותרבות העידן החדש בישראל]''' (קובץ מחקרים), 2014, '''[http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/Pages/default.aspx עיונים]''': סדרת 'נושא', [http://bgri-press.bgu.ac.il/cgi-webaxy/item?index הוצאת מכון בן-גוריון], אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.


== הערות שוליים ==
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}


{{זרמים ביהדות}}
[[קטגוריה:קבוצות בחברה הישראלית]]
[[קטגוריה:קבוצות בחברה הישראלית]]
[[קטגוריה:ישראל: יחסי דת ומדינה]]
[[קטגוריה:ישראל: יחסי דת ומדינה]]

גרסה מ־18:55, 12 בפברואר 2020

רוכבי אופניים נוסעים בנתיבי איילון בתל אביב ביום הכיפורים, 2004

חילונים (בעבר גם חופשיים) הם קטגוריה חברתית בציבור היהודי במדינת ישראל, המתייחסת לאלו שזיקתם לדת היא הנמוכה ביותר. הקבוצה איננה נשענת על השקפה או מאפייני התנהגות חד-משמעיים, וההזדהות עמה נובעת בעיקר מהגדרה עצמית. נכון ל-2016, יותר מ-44% מהיהודים בישראל הגדירו עצמם כחילונים. החלוקה של הציבור היהודי לפי המפתח של פרקטיקה דתית וזיקה למסורת מכילה גם את הציבור המסורתי, הדתי והחרדי.

הגדרה ואטימולוגיה

המושג "חילונים" בישראל מתייחס ליהודים שאינם מקיימים פרקטיקות דתיות ברמה המזוהה עם פרטים מקבוצות אדוקות יותר.[1][2][3] יואב פלד סבר שהתווית "חילונים" מטעה, וש"אינם שומרי מצוות" תהיה הגדרה מדויקת יותר.[4] החוקרים קנט ואלד וסמואל שיע כתבו:

”חיוני להזכיר שההוויה החילונית בישראל מוגדרת על ידי התנגדות לדרישות הנוקשות מאוד של היהדות האורתודוקסית, ואיננה בהכרח כוללת שלילה מודעת של זהות דתית-יהודית, ואף לא אדישות כלפיה. למרות שרמת שמירת המצוות שלהם נמוכה לפי התקן האורתודוקסי, רבים מהחילונים-לכאורה מציגים מגוון של התנהגויות דתיות שהיו מסמנים אותם כדתיים למדי בהקשר אמריקני. אף על פי שהמונח מטעה, "חילוני" הוא התווית השגורה לזיהוי אנשים שאינם מקיימים בעקביות את ציוויי היהדות האורתודוקסית.”[5]

המונח "חילונים" (שמקורו בלשון חז"ל כחִילוֹנַי, כלומר זר, שאיננו כהן; הופיע בעברית מודרנית בסוף המאה ה-19, גם במשמעות המקורית של הדיוט וגם כמונח אחר למטריאליסט) כשם לאוכלוסייה היהודית שאינה שומרת מצוות החל להופיע בשנות ה-60. הלשונאי משה גושן-גוטשטיין עמד על כך ב-1965. הוא החליף את הכינויים הקודמים, "חופשיים" או "לא-דתיים". גוטשטיין הביע אי-נוחות מאימוצו – הוא כתב כי משמעותו היא "משולל קדושה", לא "ניצב מניגוד לדת"; בעוד שעצמים, עיסוקים וכדומה יכולים להיות "חילוניים", קשה לכתוב זאת על אנשים. גם כיום, רבים מעדיפים את התואר הישן "חופשיים" ומוצאים את הכינוי בלתי-הולם, אך "חילונים" הוא המונח המוכר והנפוץ.[6]

אמונה ופרקטיקה

סקרים שונים – כמו דו"חות מרכז גוטמן ב-1993, 1999 ו-2012 – העלו שכמחצית ויותר מהחילונים מאמינים באלוהים,[1][7] ואחוזים ניכרים (בין חמישית ליותר משליש) מתוכם מאמינים שהיהודים הם עם נבחר, בקיומה של נשמה השורדת את המוות, בכך שהתורה היא תוצר של התגלות אלוהית ובכך שכח עליון מנחה את ההיסטוריה היהודית.[8][9] ברוך קימרלינג קבע ב-2004 שלפי הממצאים, בתוך החברה היהודית קיימים הבדלים משמעותיים רק לגבי שני עיקרים: מציאות העולם הבא (כולל ימות המשיח) ואמונה בשכר ועונש למקיימי מצוות ועוברי עבירה. יתר האמונות הוחזקו בקרב האוכלוסייה ללא הפרשים מובהקים בין הקבוצות.[10]

מבחינת אורח החיים, ישעיהו ליבמן ויעקב ידגר העריכו על סמך ממצאי גוטמן מ-1999 שבערך רבע מן החילונים בישראל מקיימים פרקטיקות דתיות מובהקות כמו סדר פסח כהלכתו או הימנעות מבשר טרף.[11] רוב ניכר מקרבם עורך פרקטיקות כמו ברית מילה לתינוקות זכרים, הדלקת נרות חנוכה, חגיגת סדר פסח כלשהו, הימנעות מאכילת חזיר (להבדיל מכשרות סתם), ציון החגים ומנהגי אבלות באופן סלקטיבי וכדומה.[12][13] חלק מההתנהגויות הללו הוטמעו בתוך אורח החיים היהודי-ישראלי הכללי, ואינן נושאות בהכרח משמעות דתית.[14] חילונים הם הקבוצה היהודית היחידה בחברה הישראלית שמזדהה כ"ישראלית" יותר מאשר "יהודית"; עזרא קופלוביץ וליאור רוזנברג, בהתבסס על ניתוח תשובות נסקרים, הצביעו על כך שזהותם היהודית של רבים מהם כרוכה בישראליותם ללא הפרד, עד כדי בלבול מוחלט וחוסר הבחנה בין שתי ההגדרות, וחוסר יכולת לדמיין את עצמם חיים כיהודים מחוץ למדינה. בהשלכה מכך, פרקטיקות יהודיות כמו כשרות נתפשו אצל המשיבים כשייכות לתחום הציבורי ואף כחיוניות שם, אך בתחום הפרטי אין להן חשיבות יתרה.[15]

החילונים נוטים להתנגד באופן משמעותי יותר מהקבוצות היהודיות האחרות, למה שנתפש כמעורבות יתרה של הרבנות הראשית לישראל, והיהדות האורתודוקסית בכלל, בחיים הציבוריים. כך, לדוגמא, סקרים מעלים שרובם ואף רובם המוחלט תומכים בעמדות הליברליות בסוגיות כאלו, כמו נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית ושירותים אחרים בשבת, וכיוצא בזה. חלק ניכר גם תומכים ב"הפרדת הדת מהמדינה", אם כי סטיבן שרוט התריע כי משמעותו של הביטוי הזה בישראל היא לא נייטרליות של המדינה בענייני דת, אלא ביטול חקיקה דתית המגבילה חירות אישית. אחוזים גדולים מהחילונים מביעים גם תמיכה בנוכחות של הדת במרחב הציבורי ובכך שהמסורת צריכה למלא תפקיד חשוב בו.[13] היהדות האורתודוקסית מילאה מאז ייסודה של ישראל תפקיד של "דת שילוּחית" (שאינה מקוימת באופן אישי אך נתפשת כחשובה ומרכזית) עבור המדינה בכלל ועבור רבים מהחילונים.[16]

מבחינת חגיגת החגים, עריכת הסעודות והיבטים משפחתיים אחרים של המועדים רווחים מאוד בציבור החילוני. בעבר, נערך ניסיון להלאים את החגים ולעצב את מרכיביהם כחלק מדת אזרחית ישראלית ברוח הציונות; פירות מאמץ זה, שהתבטא באופן רדיקלי בקיבוצים (שם הותקנו למשל הגדות אתאיסטיות לפסח) ובאופן מתון יותר בחברה העירונית, נמוגו כמעט לגמרי. מתכונת החגים בציבור החילוני מתאפיינת בהיצמדות לריטואל המסורתי, אם כי המניע לשימורם הוא בעיקר משפחתי-הווייתי, ובאי-התמודדות עם המשמעות האמונית של התכנים. באופן ספונטני, התפתחו גם התנהגויות ייחודיות בחגים, בעיקר ביום כיפור, שהשבתת התחבורה בו גורמת לכך שילדים ונוער מרבים לנסוע באופניים.[17]

חלוקות וגבולות

בתוך הכלל החילוני, חוקרים שונים הציעו סיווגים לתת-קבוצות. ליבמן ויעקב ידגר חילקו, לשיטתם, בין רוב "חילוני-ממילא" שהיותו כזה נובעת מנסיבות חברתיות והוא חסר השקפה ברורה ומתאפיין בפסיביות, לעומת שתי קבוצות-מיעוט: דוגלים ביהדות חילונית ו"חילונים אוניברסליסטים." הקבוצה הראשונה היא בעלת זיקה חזקה ליהדות כתרבות ולזהות היהודית, אותה היא מגדירה במושגים בלתי-דתיים ועומדת על כך שמדובר במורשת חשובה. קבוצה זו קשורה תכופות לחוגי ההתחדשות היהודית. "חילונים אוניברסליסטים" דוגלים בערכים כלל-אנושיים, ממעטים לייחס חשיבות לזהות היהודית, ואף רואים בה נטל ומכשול. הם מזוהים עם העמדות הקוראות למינימליזציה של היבטים יהודיים במדינת ישראל, בכלל זה פוסט-ציונות. חלוקה אחרת, תחת שמות שונים, היא בין חילונים האדישים כליל או עוינים לדת לבין חילונים המגלים כלפיה יחס חיובי במידת מה. סקרים שונים הבדילו בין קבוצות אלו תחת השמות "חילונים לחלוטין", "חילונים גמורים" ואף "חילונים אנטי-דתיים" לעומת "חילונים קצת מסורתיים" וכדומה.[18] בסקר מ-2016 של המכון למדיניות העם היהודי, 30.4% מהמשיבים היהודים תיארו עצמם כ"חילונים לחלוטין" ו-20.8% כ"חילונים קצת מסורתיים."[5] גם המזדהים עם הזרמים הדתיים היהודיים הלא-אורתודוקסיים נוטים להימנות על החילונים: רוב הרפורמים וחלק גדול מהקונסרבטיבים בישראל מדווחים על עצמם ככאלו.[19][20]

הגבולות בין הקטגוריות "מסורתי" (הקבוצה הבאה במדרג לפי מידת דתיות, הרואה עצמה כנאמנה למסורת אך גם לא כקפדנית בשמירתה) ו"חילוני" מטושטשים ביותר. הזדהות עמן איננה נשענת על תבחינים אובייקטיביים כלשהם של פרקטיקה או אמונה. למרות היעדר ההבדל הממשי, להזדהות כ"חילוני" יש מתאם חזק לקטגוריות הסוציו-אתניות של "אשכנזים": אשכנזים או פוסט-סובייטים, גם אלו מקיימים טווח רחב של פרקסיס דתי, יקפידו יותר להגדיר את עצמם כ"חילונים", בעוד שמזרחים ייטו יותר לראות עצמם כ"מסורתיים" ללא קשר לאורח חייהם. מזרחים השואפים לחקות אשכנזים, מאמצים אף הם את התווית "חילוני" יותר.[21][22][23]

על פי סקרים מן העשור השני של המאה ה-21 שעסקו בחלוקה לפי מידת דתיות, החילונים הם המגזר הגדול ביהדות ישראל. לפי סקרים של הלמ״ס שנערכו בשנת 2016, בקרב ישראלים בני 20 ומעלה המגדירים עצמם כיהודים, בין 44% ל-47.6%,הגדירו את עצמם כלא דתיים או כחילונים.[24] בסקר של מרכז המחקר פיו מ-2014, 49% הגדירו עצמם כחילונים.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Cooperman, Alan, Neha Sahgal, and Anna Schiller. "Israel’s religiously divided society." Pew Research Center (2016). וגם שמאל=כן.[25]

מגזריות

בעוד שלהזדהות כחילוני יש קשר חלקי בלבד למידת הדתיות של היחיד – לבד מן הטשטוש ביחס למסורתיים, אפילו התוויות "דתי" ו"חילוני" משמשות ”אמצעי הזדהות יותר מאשר תוכן חיובי של זהות” – יש לה מתאם גבוה יחסית עם פרטים כמו השקפה פוליטית, אזור מגורים ושאר מאפיינים של הציבור החילוני כסקטור בחברה הישראלית.[26][27] למעשה, המגזר החילוני הוא קטגוריה שִיוּרית המכילה את כל מי שאיננו ערבי, חרדי או דתי לאומי, שלוש הקבוצות המובחנות האחרות בחברה, שיש להן אוטונומיה חינוכית ומוסדות אחרים נבדלים, ולעתים קרובות גם שטחי מגורים נפרדים. מערכת החינוך של המגזר החילוני היא בתי-הספר הממלכתיים הכלליים. מבחינה זו, הסקטור כולל בתוכו גם את המסורתיים, השולחים את ילדיהם לבתי-הספר הללו ומקיימים את חייהם במרחב שלו.[28] קבוצה נוספת שעברה חיברות נרחב, אך לא שלם, בציבור זה, היא מהגרים "חסרי דת" (שלא נרשמו על ידי המדינה כיהודים) מברית-המועצות לשעבר. רוב החילונים מצפים מהם לעבור המרת דת פורמלית ליהדות, לפחות כתנאי לנישואין.[29] באופן כללי

בשאלת מדיניות החוץ והסכסוך עם הפלסטינים, החילונים (שהגדירו עצמם כך ללא הסתייגויות, בניגוד ל"מסורתי במקצת" וכדומה) הם הקבוצה היהודית היחידה, שעולה מסקרים שיש בה רוב מובהק למרכז ולשמאל. מפלגות ותנועות הדוגלות בסיום הכיבוש בגדה המערבית מזוהות כמעט ללא יוצא מן הכלל עם ציבור זה.[30]

במשך רוב תולדותיה של ישראל, החילונים היו הקבוצה ההגמונית במדינה, והאליטה הישראלית הגיעה כמעט תמיד משורותיהם.[3] אף מבחינת הייצוג בתקשורת ההמונים, הדמויות ה"נורמליות" בקולנוע ובטלוויזיה היו חילוניות באופן מובהק.[31] בעשורים הראשונים לקיום המדינה, ציבור זה היה מזוהה במידה ניכרת עם האתוס הציוני-סוציאליסטי והאידאולוגיה של הממלכתיות, שהכוחות השליטים בראשות מפלגת מפא"י שאפו לעצב לאורם את כלל החברה בכור ההיתוך. היותו חילוני הייתה מאפיין אחד, נוסף, של הוויתו, בעוד שהממלכתיות (שממנה נגזר, בין היתר, שם מערכת החינוך ששירתה אותו בפועל) הגדירה אותו. עד שנות ה-80 לערך נתפשו התרבות וההעדפות שלו כ"ישראליוּת" הנורמטיבית. עם עלייתם של יתר המגזרים בחברה הישראלית לאחר הדחת מפא"י ב-1977, איבדה קבוצה זו את ההגמוניה בהדרגה, והלכה ופיתחה מאפיינים של עוד מגזר בחברה מפוצלת. הופיעו מפלגות סקטוריאליות כמו "שינוי" ו"מרצ", שייצגו יותר ויותר את האינטרסים החילוניים; הקהל שהצביע להן, כרך את מה שראה כהתחזקות הדת במרחב הציבורי ללא הפרד עם שקיעתו המעמדית, ורבים בתוכו עדיין זיהו עצמם כמייצגי הכלל-ישראליות.[32] במחצית השנייה של שנות ה-2010, עקב התמעטות מספרית ולחץ כבד מצד הציונות הדתית, שביקשה להפוך להגמוניה חדשה ולהשליט את ערכיה, פרץ פולמוס סוער בציבור החילוני. ארגון "הפורום החילוני" העלה את הדרישה להתנער כליל משרידי הממלכתיות ומהדימוי העצמי של קבוצה שלטת, ותחת זאת לאמץ תפישה של מיעוט, לגבש ערכים ברורים שסביבם יוכלו המזדהים כחילונים להתאחד ולדרוש אוטונומיה חינוכית כמו יתר ה"שבטים" בחברה.[33]

לקריאה נוספת

  • Eliezer Ben-Rafael, Stephen Sharo, Ethnicity, Religion and Class in Israeli Society, Cambridge University Press, 1991.
  • Shelomo A. Deshen, Charles Seymour Liebman, Israeli Judaism: The Sociology of Religion in Israel, New Brunswick, 1995.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 Joyce Dalsheim,‏ Israel Has a Jewish Problem: Self-Determination As Self-Elimination. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2019. עמ' XIV (להלן דאלסהיים)
  2. ^ ישעיהו ליבמן, יעקב ידגר. Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel (בקישורים החיצוניים). עמ' 2. (להלן ליבמן וידגר).
  3. ^ 1 2 Natan Sachs, Brian Reeves.‏ Tribes, Identity, and Individual Freedom in Israel. מכון ברוקינגס, 2016. עמ' 9 (להלן זאקס).
  4. ^ non-observant; ראו: יואב פלד, הורית הרמן-פלד. The Religionization of Israeli Society.‏ Routledge, 2018. עמ' 15 ולאורך הספר. להלן פלד ופלד.
  5. ^ 1 2 Luke Galen (עורך),‏ The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2016. עמ' 50 והער"ש 104-106 שם. מצוטט מתוך:‏ Kenneth D. Wald, Samuel Shye‏, Interreligious Conflict in Israel: The Group Basis of Conflicting Visions.‏ Political Behavior. כרך 16, 1994. עמ' 164.
  6. ^ יוכי פישר, The Concepts of ‘Religion’ and ‘Secularism’ in the Hebrew Language and Their Manifestations in Israel’s Socio-Political Dynamics. עמ' 110-117.
  7. ^ לדוגמאות: שמואל רוזנר, מי שמאמין: המספרים שמאחורי האמונה בחברה הישראלית. מעריב, 2 בנובמבר 2019.
  8. ^ ליבמן וידגר, עמ' 10-11
  9. ^ חזקי שוהם, 'דת', 'חילוניות' ו'מסורת' במחשבה הציבורית בישראל. עיונים, 2014. עמ' 40. להלן שוהם.
  10. ^ ברוך קימרלינג, מהגרים, מתיישבים, ילידים: המדינה והחברה בישראל – בין ריבוי תרבויות למלחמות תרבות. הוצאת עם עובד, 2004. עמ' 191. להלן מהגרים.
  11. ^ ליבמן וידגר, עמ' 10, 30.
  12. ^ למשל: פלד ופלד, עמ' 14.
  13. ^ 1 2 Stephen Sharot,‏ Comparative Perspectives on Judaisms and Jewish Identities,‏ Wayne State University Press,‏ 2011. עמ' 232-234.
  14. ^ ליבמן וידגר, עמ' 11-12.
  15. ^ Steven M. Cohen (עורך), Dynamic Belonging: Contemporary Jewish Collective Identities. Berghahn Books, 2011. עמ' 146-150, 167-168.
  16. ^ פלד ופלד, עמ' 22.
  17. ^ רם פרומן, מה עושים בחגים? החילונים והחגים היהודיים, בתוך: אביעד קליינברג, לא להאמין: לא להאמין: מבט אחר על דתיות וחילוניות. עמ' 205-261 (בייחוד עמ' 220-222, 232-233).
  18. ^ ליבמן וידגר, עמ' 3, 7-8. ראו גם סקרים אחרים.
  19. ^ זאקס, עמ' 14.
  20. ^ שמואל רוזנר, JPPI does not leave out Reform and Conservative.‏ The Times of Israel,‏ 23 באפריל 2017.
  21. ^ שוהם, עמ' 50.
  22. ^ ישעיהו ליבמן, יעקב ידגר. מסורתיות יהודית ותרבות פופולרית בישראל. עיונים בתקומת ישראל, כרך 13, 2003. עמ' 163-164. להלן תרבות פופולרית.
  23. ^ ראו גם קימרלינג, מהגרים, עמ' 353.
  24. ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, "פני החברה בישראל מס' 10 ׀ דת והגדרה עצמית של מידת דתיות", עמ' 363-369
  25. ^ החלוקה הדתית בחברה הישראלית, מרכז המחקר פיו, 2014
  26. ^ שוהם, 45-46
  27. ^ ראה גם: קלמן נוימן, הוויכוח על גבולות המדינה: סוגיה של דת ומדינה? המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013. עמ' 104. להלן נוימן.
  28. ^ זאקס, עמ' 9-10.
  29. ^ נתנאל פישר, אתגר הגיור בישראל: ניתוח מדיניות והמלצות, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015. עמ' 129-131.
  30. ^ נוימן, עמ' 16-17, 85, 91, 102.
  31. ^ ליבמן וידגר, תרבות פופולרית, עמ' 167-170.
  32. ^ קימרלינג, מהגרים, עמ' 12-14, 353-356.
  33. ^ יעקב ידגר, Israel's Jewish Identity Crisis: State and Politics in the Middle East. הוצאת אוניברסיטת קיימברידג', יצא לדפוס במרץ 2020. עמ' 120-150.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חילונים&oldid=27246974"