מצרי טיראן

מצרי טיראן
مضيق تيران
מידע כללי
על שם	טיראן
מיקום	מפרץ אילת
סוג	מצר ים
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז	מצרים, ערב הסעודית
קואורדינטות	28°00′14″N 34°27′55″E / 28.003888888889°N 34.465277777778°E
	(למפת סיני רגילה) אל-עריש אסמאעיליה שארם א-שייח' סואץ ג'בל קתרינה טאבה נואיבה אבו רודס נח'ל א-טור פורט סעיד ישראל ירדן ערב; הסעודית; הים התיכון ים סוף מצרי טיראן

מצרי טיראן (בערבית: مضيق تيران) הם מצרי ים השוכנים בפתחו של מפרץ אילת ומקשרים בינו לבין הים האדום. בגדה המזרחית שלהם חצי האי ערב ובמערבית חופי חצי האי סיני שבְּמִצְרַים.

מבנה

בתחום הַמְּצָרִים שוכנים האיים טיראן וסנפיר. נתיב השיט במצרי טיראן עובר בין האי טיראן וחופי סיני. במרכז המצר מצויות ארבע שוניות אלמוגים, הקרויות על-שם קרטוגרפים ימיים אנגלים שמיפו אותם (מצפון לדרום): ג'קסון, וודהאוס, תומאס וגורדון. שוניות אלו, שחלקים מהן בולטים מעל פני המים, מחלקות את המצר לשני נתיבי שיט:

הנתיב המזרחי, מעבר גרפטון, שרוחבו פחות מקילומטר ועומקו כ-80 מטר, משמש את השטים צפונה.
הנתיב המערבי, מעבר אנטרפרייז, שרוחבו כ-1,200 מטר משמש את השטים דרומה.

עומקו של המצר נע בין כ-250 מ' במעבר המערבי, לכ-70 מ' במעבר המזרחי ורוחבו בנקודה הצרה ביותר כ-4 ק"מ.

טבע

השילוב של מעבר ימי צר יחסית, עומק המים, המפגש בין מפרץ סואץ הרדוד (כ-95 מ') עם מפרץ אילת העמוק (כ-1,800 מ') ושינויי הגאות והשפל, יוצרים במצר זרימה חזקה של פלנקטון ימי עשיר המזין הן את הדגה והן את שוניות האלמוגים. האלמוגים באזור נחשבים מגוונים וייחודיים בקנה מידה עולמי. במספר מקומות השוניות מיתמרות אף לגובה תת-מימי של כ-100 מ'. ככזה, נחשב אזור מצרי טיראן כמוקד משיכה עולמי לתיירות צלילה. מוקדי הצלילה המושכים ביותר הם: ארבע שוניות האלמוגים, הספינות הטרופות השקועות בו (כמו לארה בשונית ג'קסון, לוליה בשונית גורדון, ואחרות), וחופי סיני הסמוכים (ראס נצרני ונאבק).

הדגה באזור עשירה ואקזוטית - הן דגים האופייניים לשוניות הים האדום והן דגי אוקיינוסים, החל בדגי ברקודה וכלה בכרישים, שזהו אחד המקומות היחידים בעולם בו ניתן לצפות בהם מדי יום. באי טיראן מצויה המושבה השנייה בגודלה בעולם של עיט-הדגים. האזור כולו משמש כחניית ביניים לאנפות, עגורים, שקנאים, חסידות ועופות אחרים בעונות הנדודים שלהם, והאי טיראן משמש כמקום דגירה לרבים מעופות ים סוף. באזור נאבק שבצפון המצר מצוי יער עצי מנגרובה - המקום הצפוני ביותר בו ניתן למצוא עץ טרופי זה.

ב-1989 צורפו מצרי טיראן והאיים שבו לשמורת הטבע הלאומית המצרית של ראס מוחמד, בשטח המקיף כ-800 קמ"ר. השמורה מועמדת אונסק"ו כאתר מורשת טבע עולמי, והוכרזה ב-2003 על ידי UNEP-WCMC כאתר טבע מוגן (UNEP-WCMC הוא ארגון השייך לאו"ם ועוסק במחקר, סיוע ושימור של ערכי טבע עולמיים).

היבטים אסטרטגיים והיסטוריים

עד ימי שלטון יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה ה-6, הייתה באי טיראן, שנקרא אז "יוטבה", מושבה יהודית שגבתה מס מעבר בכניסה לים האדום.

החל מהמאה ה-20 האיים טיראן וסנפיר שייכים לערב הסעודית, אך על-פי הסכם סעודי-מצרי הוחכרו למִצְרַים בשנת 1950 לצורכי חסימת המיצר והגנה.^[1]

מיקומם של מצרי טיראן בכניסה למפרץ אילת הוא בעל משמעות אסטרטגית רבה לישראל ולירדן. דרכם עוברת כל התנועה הימית לירדן (לנמל עקבה), ועיקר התנועה הימית בין ישראל לבין אפריקה והמזרח הרחוק (לנמל אילת).

כבר בספטמבר 1955 הטילה מִצְרַים הסגר על מפרץ אילת ודרשה את הסכמתה למעבר כל אונייה במצרי טיראן, ובכלל זה אניות ישראליות.^[2] חסימת מצרי טיראן בידי מִצְרַים לפני מלחמת סיני (1956), על ידי הצבת תותחי חוף בראס נצראני, הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה כבשו כוחות משולבים של חיל הים הישראלי ולוחמי חי"ר את האי טיראן, ושהו בו תקופה קצרה. את ראס נצראני כבשה ללא קרב יחידת הסיור של חטיבה 9 (לאחר שחצתה במסע רכוב את כל מזרח סיני) כיוון שהַמִּצְרִים העדיפו לרכז את כח המגן סביב נמל שארם א-שייך למקרה נסיגה.^[3] נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר, לראש הממשלה הישראלי דוד בן-גוריון, ב-20 בפברואר 1957.

הַמְּצָרִים היו פתוחים למעבר חופשי של ספינות ישראליות מאז ועד 1967. ב-23 במאי, בימים שלפני מלחמת ששת הימים, שוב חסמה מִצְרַים את מצרי טיראן, פעולה שהוגדרה בישראל כקאזוס בלי, והייתה מהגורמים העיקריים לפרוץ המלחמה. ראש אמ"ן אהרן יריב, אמר בעקבות חסימת הַמְּצָרִים:

אם ישראל לא תגיב על סגירת הַמְּצָרִים - לא יהיה עוד כל ערך לאמינותה ולכושר ההרתעה של ישראל. מדינות ערב יפרשו את חולשתה של ישראל כהזדמנות מצוינת להתנכל לבטחונה ולעצם קיומה.

— ראש אמ"ן אהרן יריב^[4]

בתקופת ההמתנה לפני המלחמה, לעידוד המורל הלאומי, נכתב על מצרי טיראן השיר "אנחנו נעבור" ("אנחנו נעבור, בחושך ובאור, ודגל תכול לבן, במצרי טיראן". מוהר/וילנסקי).^[5] במהלך המלחמה נכבש האי טיראן שנית על ידי כוחות צה"ל, והוחזק בידי ישראל עד 1982. ישראלים רבים שנולדו בתקופה שסביב מלחמת ששת הימים, נקראו בשמות טירן, טיראן, או טירנית, בהם טירן פולק, הצלמת טירנית ברזילי-כהן ואיש ההרכב 951 טיראן מדלסי.

כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979 מוצב באי טיראן כוח משקיפים רב-לאומי (MFO), שתפקידו, בין השאר, לנטר ולהבטיח מעבר ימי חופשי במצרי טיראן, ולוודא ששני האיים לא ישמשו למטרות צבאיות.

באפריל 2016 הושג הסכם בין מִצְרַים לערב הסעודית לפיו יחזרו האיים טיראן וסנפיר וחלק מהַמְּצָרִים לשליטה סעודית. ערב הסעודית מחויבת להסכמים שעליהם חתמה מִצְרַים עם ישראל, ובכללם נוכחות הכוח הרב-לאומי.^[1] ההסכם כולל גם הקמת גשר בין שתי המדינות מעל מצרי טיראן. הגשר יקשר את ראס א־שייח' חמיד שבסעודיה עם שארם א-שייח', ויעבור באי טיראן.^[6] אולם ההסכם נתקל בקשיים חוקתיים ובהתנגדות מקומית בְּמִצְרַים. ב-16 בינואר 2017 דחה בית המשפט העליון לעניינים מנהליים בְּמִצְרַים את ההסכם, וקבע שהאיים שייכים לְמִצְרַים, ואין להעבירם לסעודיה.^[7] החלטה זו נהפכה בהמשך.^[8]^[9] ביוני 2017 אושר סופית שהאיים יועברו לסעודיה.^[10]^[11]

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מצרי טיראן בוויקישיתוף

א. בולס, מעמדם המשפטי של תעלות סואץ ומיצרי טירן, 'מערכות ים' 79, יולי 1966, עמ' 9.
Gulf of Aqaba looking north, Tiran island on left, באתר PBase,‏ 13 בפברואר 2004 (צילום אווירי של מצרי טיראן)
מרדכי בר-און, ברית-המועצות ומצרי טיראן 1954–1967, עיונים בתקומת ישראל 1, 1991, עמ' 307-276
יצחק לבנון, סנפיר וטיראן: מעברי מים בינלאומיים, באתר ישראל היום, 11 באפריל 2016
חופש השיט במפרץ אילת, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1956 (התחלה 9:12)
הפגנות בארץ למען שיט חופשי במפרץ אילת, בראש הצועדים: יגאל אלון ובבה אידלסון. סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 0:12)

הערות שוליים

^ ¹ ² "ישפיע על ההסכם עם ישראל": מצרים וסעודיה במגעים לשינוי הגבול הימי, באתר וואלה, 11 באפריל 2016
^ ישראל תקיים את זכותה למעבר חפשי למפרץ אילת, הארץ, 14 בספטמבר 1955, המשך
^ אוריאל ריינגולד, המסע לשארם א-שייך, תל אביב: מעריב, 1966
^ פרופסור אייל נווה, ד"ר נעמי ורד, ד"ר דוד שחר, הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון, ירושלים: הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ, 2009, עמ' 220
^ אהוד אשרי, חזרנו אליך שנית, באתר הארץ, 21 במאי 2007
^ יאסר עוקבי, ‏מזרח תיכון חדש: גשר באורך 50 ק"מ יחבר בין מצרים לסעודיה, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2016
^ מכה לסיסי: העליון ביטל את העברת האיים בים האדום לסעודיה, באתר וואלה, 16 בינואר 2017
^ מצרים: הפרלמנט אישר את העברת האיים סנפיר וטיראן לסעודיה, באתר ynet, 14 ביוני 2017
^ באישור ישראל: טיראן וסנפיר יועברו לסעודיה, באתר www.israelhayom.co.il
^ Mourad, Nashat Hamdy, Mahmoud (2017-06-14). "Egypt's parliament approves Red Sea islands transfer to Saudi Arabia". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-27.
^ סופית: "האיים הישראליים" של מצרים יועברו לסעודיה, באתר ynet, 24 ביוני 2017

[סעודיה-1] ¹ ² "ישפיע על ההסכם עם ישראל": מצרים וסעודיה במגעים לשינוי הגבול הימי, באתר וואלה, 11 באפריל 2016

[2] ישראל תקיים את זכותה למעבר חפשי למפרץ אילת, הארץ, 14 בספטמבר 1955, המשך

[3] אוריאל ריינגולד, המסע לשארם א-שייך, תל אביב: מעריב, 1966

[4] פרופסור אייל נווה, ד"ר נעמי ורד, ד"ר דוד שחר, הלאומיות בישראל ובעמים - בונים מדינה במזרח התיכון, ירושלים: הוצאת רכס פרויקטים חינוכים בע"מ, 2009, עמ' 220

[5] אהוד אשרי, חזרנו אליך שנית, באתר הארץ, 21 במאי 2007

[6] יאסר עוקבי, ‏מזרח תיכון חדש: גשר באורך 50 ק"מ יחבר בין מצרים לסעודיה, באתר מעריב אונליין, 11 באפריל 2016

[7] מכה לסיסי: העליון ביטל את העברת האיים בים האדום לסעודיה, באתר וואלה, 16 בינואר 2017

[8] מצרים: הפרלמנט אישר את העברת האיים סנפיר וטיראן לסעודיה, באתר ynet, 14 ביוני 2017

[9] באישור ישראל: טיראן וסנפיר יועברו לסעודיה, באתר www.israelhayom.co.il

[10] Mourad, Nashat Hamdy, Mahmoud (2017-06-14). "Egypt's parliament approves Red Sea islands transfer to Saudi Arabia". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-27.

[11] סופית: "האיים הישראליים" של מצרים יועברו לסעודיה, באתר ynet, 24 ביוני 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]