מרדכי בר-און

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי בר-און
Dr. Mordehai Bar On.JPG
תאריך לידה 26 בדצמבר 1928 (בן 88)
כנסות 11
סיעה ר"ץ
עיסוק קודם

מרדכי (מורל'ה) בר-און (נולד ב-26 בדצמבר 1928) הוא היסטוריון ישראלי. שימש ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין ולאחר מכן קצין החינוך הראשי, חבר הכנסת מטעם מפלגת ר"ץ ופעיל שמאל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי בר-און נולד בתל אביב וגדל מגיל שנתיים בראשון לציון. אביו אברהם נולד על הגבול בין החלק הרוסי לחלק הגרמני של פולין ובגיל צעיר נדד לעיר ברסלאו (אחרי מלחמת העולם השנייה נקראה ורוצלאב), בה נולדה אימו (יהודית סופיה) כקתולית גרמניה והתגיירה כשהתחתנה עם אביו. אביו היה מהנדס והיה ראש המיכון הכבד של מע"צ, אימו הייתה מנהלת החשבונות של בירה נשר בראשון לציון. מרדכי בר-און הצעיר מבין אחיו; אחיו הבכור הוא המלחין יחזקאל בראון; אחיו השני, בנימין בר-און, היה אלוף-משנה ושותף בתכנון טנק המרכבה; להם אחות קטנה, ישירה, שהייתה מורה.

שירותו בהגנה ובצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי בר-און
תאריך לידה 26 בדצמבר 1928 (בן 88)
מקום לידה תל אביב, ישראל
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19481968
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
תפקידים אזרחיים
היסטוריון
חבר כנסת

בר-און היה חבר בהגנה מגיל 14 וחניך תנועת השומר הצעיר. לאחר לימודי התיכון במסגרת שנת השירות הלאומי התגייס למשטרת היישובים העבריים כמפקד המשמר הנע של ראשון לציון. עם פרוץ מלחמת העצמאות, בפברואר 1948, נשלח לקורס הקצינים הראשון (למעשה הואיל וצה"ל עוד לא הוקם, היה זה קורס המ"מים האחרון של ההגנה).

כקצין שירת תחילה בר-און בחטיבת גבעתי כמפקד מחלקה ומפקד פלוגה בחזית הדרום בתקופת ההבקעה לנגב במבצע יואב ובהטלת מצור על כיס פלוג'ה. בקרב ברמת הכובש נגד הצבא העיראקי פיקד על מחלקה ונפצע בקרב. בשנים 1949 - 1950 היה מ"פ בגבעתי ועסק בשמירה על הקו העירוני של ירושלים. בשנת 1951 מונה לקצין אג"ם חטיבתי בדרגת רב-סרן. בשנת 1952 נשלח מהצבא ללימודים באוניברסיטה העברית בחוגים להיסטוריה ולכלכלה לתואר הראשון, בשנת 1954 פיקד על העתודה האקדמית בירושלים. בשנת 1955 מונה לתפקיד ראש ענף היסטוריה במטכ"ל ובשנים 1956 - 1957 עמד בראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין, התפקיד כלל השתתפות בכל הפגישות החשאיות שנערכו בפריז כהכנה למבצע סיני ובמבצע עצמו. בשנת 1958 השתלם בבית הספר לפיקוד ומטה ויצא ללימודים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק בשנים 1959 - 1961, שם עשה תואר שני ביחסים בינלאומיים. בשנים 1961 - 1963 כיהן כסגן קצין החינוך הראשי ובשנים 1963 - 1968 כיהן כקצין החינוך הראשי בדרגת אלוף משנה. במסגרת תפקידו זה, עסק בהקניית השכלה תיכונית לחיילים שחסרו השכלה זו, טיפח את הלהקות הצבאיות, יזם את הוצאת ספרי תרמיל; בזמנו חובר מארש צה"ל והוקמה רביעיית צה"ל. אחרי מלחמת ששת הימים ערך את אלבום צה"ל, המסכם את המלחמה.

בר-און הוא אשר כתב את הנאום שנשא הרמטכ"ל יצחק רבין בהר הצופים אחרי מלחמת ששת הימים. הוא עזר להכשיר לפרסום פומבי את הספר שיח לוחמים, שיצא בהוצאה לא-פומבית במסגרת הקיבוצים, זהו קובץ שיחות של חיילים שהשתחררו מהלחימה.

לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל מונה בר-און על ידי הקונגרס הציוני העולמי לחבר הנהלת הסוכנות היהודית מטעם תנועת העבודה ולראש מחלקת הנוער והחלוץ (1968 - 1977). בתפקידו זה עסק בעיקר במה שקרוי היום "תגלית", פעילות חינוכית בנושא ישראל במסגרת קהילות ישראל בגולה. במסגרת זו פרס רשת של שליחים בקהילות ישראל בגולה וערך בעצמו ביקורים רבים. הוא גם הקים את מלי"ץ והעמיד בראשו את אברהם אינפלד.

עם סיום תפקידו בסוכנות היהודית בשנת 1977 הוא נרשם לדוקטורט בחוגים ליחסים בינלאומיים והיסטוריה באוניברסיטה העברית.

בשנת 1978 החל מרדכי בר-און בפעילות ציבורית בתנועת "שלום עכשיו" והיה חבר בהנהלה של המועצה לשלום וביטחון, שעסקה בפרסומים ובדיאלוג בין אינטלקטואלים יהודים וערבים (מועצה זו שונה ממועצה בשם זה של קציני צבא הקיימת היום). בשנת 1983 נפגש יחד עם קבוצת פעילי שלום עם אבו איאד, סגנו של ערפאת. בשנת 1984 יצא עם מוחמד מלחם, ראש עיריית חלחול, שגורש מהארץ, למסע הרצאות משותף בארצות הברית, הם הופיעו בפני קהילות יהודיות, ערביות ונוצריות עם המסר של חלוקת הארץ בין שתי מדינות לשני עמים, סרט של שעה מההרצאות שודר ב-PBS, רשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית וצפו בו ארבעים מיליון איש. נבחר מטעם מפלגת רצ בשנת 1984 לכנסת האחת עשרה, ממנה התפטר כעבור שנתיים. במהלך כהונתו היה חבר ועדת הכספים. לאחר הכנסת שב ללימודי הדוקטורט, אותו הגיש בשנת תשמ"ט, נושאו היה: "מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל בשנים 1955 - 1957". מדריכיו היו הפרופסורים יהושפט הרכבי ויעקב טלמון ומשטלמון נפטר באמצע העבודה, החליפו פרופ' עמנואל סיון.

בשנים 1989 - 1991 שימש עמית מחקר בשדה בוקר, שהה שנה כעמית מחקר בכיר ב-1992 - 1993 (US Institute of Peace). מאז שנת 1993 ועד היום (2010) הוא עמית מחקר ביד בן-צבי. בשנים 2005 - 2013 שימש יושב ראש צוות ההיגוי האקדמי של המרכז לחקר כוח המגן ע"ש ישראל גלילי. במסגרת זו היה שותף פעיל בעריכה של שנתון העמותה שנקרא "עלי זית וחרב". שימש נשיא הקרן החדשה לישראל וכחבר במועצה הבינלאומית של הקרן.

מרדכי בר-און תושב ירושלים, נשוי לאראלה לבית זייצוב, שהייתה מורה ומזכירת יוניצ"ף בישראל, להם שלוש בנות ושמונה נכדים (2010). סערה זוטא עוררו נישואי בתו טל לערבי ישראלי.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי בר-און עוסק במחקריו בעיקר בתולדות מדינת ישראל בעשרים שנותיה הראשונות (1947 - 1968), החל ממלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים (כולל).

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום עכשיו: לדיוקנה של תנועה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ה 1985.
  • אתגר ותגרה: הדרך למבצע קדש 1956, המרכז למורשת בן-גוריון, שדה בוקר, תשנ"א 1991. הספר מבוסס על יומן לשכת הרמטכ"ל משה דיין, אותה ניהל בר-און, על יומני מנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס ועל יומניו של בר-און עצמו. הוא נכתב לפי הוראתו של משה דיין בשנת 1958 כמסמך סודי ביותר ורק כעבור שלושים וחמש שנים הותר לפרסום.
  • שערי עזה: מדיניות הביטחון והחוץ של מדינת ישראל: 1957-1955, עם עובד, תל אביב, תשנ"ב 1992. עיבוד של עבודת הדוקטור של בר-און הנסמכת על מסמכי המטה הכללי ולשכת שר הביטחון וכן על חקר מסמכי הארכיונים של משרד החוץ הבריטי ושל מחלקת המדינה והבית הלבן האמריקני. ספר זה משלים את ספרו "אתגר ותגרה". הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאת St. Martin’s Press בניו יורק ולונדון.
  • זיכרון בספר: ראשיתה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית של מלחמת העצמאות 1958-1948, ההוצאה לאור של משרד הביטחון והעמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תל אביב, תשס"א 2001.
  • גבולות עשנים: עיונים בתולדות מדינת ישראל 1967-1948, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, והמרכז למורשת בן-גוריון, שדה בוקר, תשס"א 2001. אוסף של 14 מאמרים של בר-און, שפורסמו בבטאונים אקדמיים שונים בשנות השמונים ובשנות התשעים.
  • מכל ממלכות הגויים: יחסי ישראל ובריטניה הגדולה בעשור הראשון לאחר תום תקופת המנדט 1958-1948, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ו 2006. הספר הוא פרי מחקר במסמכי הארכיון הבריטי, ארכיון צה"ל וגנזך המדינה.
  • עת מלחמה ועת שלום: עיונים בתולדות מדינת ישראל 1967-1948, הוצאת כתר, ירושלים, תשס"ז 2007. קובץ שני של מאמרי המחבר, שפורסמו בבטאונים אקדמאיים שונים בשנות התשעים ובראשית העשור הראשון באלף השלישי.
  • In Pursuit of Peace: A History of the Israeli Peace Movement, United States Istitute of Peace, Washington DC, 1996 - הספר מגולל את תולדותיהן של קבוצות ותנועות שונות שעסקו במאבק למען השלום החל משנות החמישים והשישים וביתר פירוט מאז מלחמת ששת הימים ועד לחתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993, עם אחרית דבר על רצח רבין.
  • מורלה בר-און, בן המאה שעברה. קורות חייו של המחבר, הוצאת כרמל, 2011.
  • עצמאות בצל המלחמות: שישה עיונים בתולדות הסכסוך הישראלי-ערבי, הוצאת רסלינג, תל אביב, 2014. קובץ של שישה מאמרים העוסקים באירועים שונים ובפנים שונות של קורות הסכסוך הישראלי-ערבי.
  • משה דיין: קורות חייו 1981-1915, עם עובד, ספרית ספיר, תשע"ד 2014. (מהדורה באנגלית - הוצאת Yale University Press).
  • אל מול פני המלחמה החזקה, אפי מלצר בע"מ, מודיעין, 2015. על מלחמת העצמאות.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ששה ימים: אלבום מלחמת ששת הימים, הוצאה לאור של משרד הביטחון, תל אביב, תשכ"ח 1968. אלבום ניצחון של מלחמת ששת הימים שיצא לאור על ידי צה"ל ובר און ערכו במסגרת תפקידו. הופץ בעברית ובאנגלית בלמעלה מ-100,000 עותקים.
  • אתגר הריבונות: יצירה והגות בעשור הראשון למדינה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשנ"ט 1999 - קובץ של עשרים מאמרים העוסקים בהבטים רוחניים ותרבותיים של ראשית תקומתה של מדינת ישראל.
  • שני עברי הגשר: דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל (יחד עם צבי צמרת), יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשס"ב 2002 - קובץ מאמרים העוסקים בהבטים שונים בהתפתחות מעמדה של הדת במשטר הישראלי, משברים הקשורים ליחסי דתיים וחילוניים והתפתחויות בתוך המחנה הדתי.
  • A Never Ending Conflict: A Guide to Israeli Military History, Praeger, Wesrport, Connecticut and London, 2004. - קובץ המכיל שנים עשר מאמרים על שתים עשרה מערכות בסכסוך הישראלי-ערבי ממאורעות תרצ"ו עד האינתיפאדה השנייה, עם הקדמה נרחבת של בר-און.
  • עם במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות (יחד עם מאיר חזן), יד יצחק בן-צבי, אוניברסיטת תל אביב והעמותה על שם גלילי, ירושלים תשס"ו 2006
  • אזרחים במלחמה: קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות (יחד עם מאיר חזן), יד יצחק בן-צבי, אוניברסיטת תל אביב והעמותה על שם ישראל גלילי, תש"ע 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: