מנואל אמורוס
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1 בפברואר 1962 (בן 62) נים שבצרפת | |||
| שם מלא | מנואל אמורוס | |||
| גובה | 1.72 מטר | |||
| עמדה | מגן ימני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
מנואל אמורוס (בצרפתית: Manuel Amoros; נולד ב-1 בפברואר 1962 בנים) הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדת המגן הימני, וכיום מאמן כדורגל.
ככדורגלן שיחק אמורוס בחלק מהקבוצות הבכירות ביותר בצרפת, וזכה עימן במספר תארים, החשוב בהם היה ליגת האלופות עם אולימפיק מרסיי בעונת 1992/1993. כמו כן, רשם אמורוס 82 הופעות בינלאומיות, זכה עם נבחרת צרפת ביורו 1984, ובין היתר היה לשחקן הצעיר המצטיין במונדיאל 1982, ולחלק מנבחרת הטורניר של מונדיאל 1986.
כמאמן, הוביל אמורוס בין היתר את נבחרות קומורו ובנין האפריקאיות.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמורוס, צרפתי ממוצא ספרדי, החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של מונקו. לאחר ששיחק עונה אחת בקבוצת המילואים של המועדון בליגה השלישית, עלה אמורוס בן ה-18 לקבוצה הבכירה של המועדון בעונת 1980/1981. הוא רשם כבר בעונת הבכורה שלו 18 הופעות ליגה במדי מונקו, וסייע לה לסיים את העונה במקום הרביעי בליגה הבכירה. עונה אחר כך כבר היה אמורוס לשחקן מפתח בהגנת מונקו, שספגה 29 שערים בלבד, הכמות המעטה בליגה, וזכתה בתואר האליפות בהפרש נקודה מסגניתה, סנט אטיין.
במקביל ליכולותיו ההגנתיות, הפגין אמורוס גם יכולת התקפית משכנעת שהתאפיינה בהגבהות מדויקות, וכן בכיבוש שערים, תכונות שמאפיינות יותר שחקני הגנה מודרניים. בשתי העונות הבאות במדי מונקו, כבש אמורוס 14 שערי ליגה ב-70 הופעות. בעונת 1983/1984 בה כבש שמונה שערי ליגה - שיא קריירה עבורו, החמיץ אמורוס עם קבוצתו את תואר האליפות לבורדו בפער שערים שערים בלבד, על אף שמונקו ספגה שוב 29 שערים בלבד, והייתה להגנה הטובה בליגה. עונה אחר כך, זכה אמורוס לראשונה בקריירה בגביע הצרפתי, כשפתח בהרכב קבוצתו בניצחון 1-0 בגמר המפעל על פריז סן-ז'רמן.
אמורוס הוסיף להיות שחקן מפתח בהגנה, ופתח במרבית משחקיה של קבוצתו גם במהלך העונות הבאות, ואף זכה בתואר שחקן השנה בצרפת ב-1986, גם בזכות הופעותיו המוצלחות במונקו וגם בזכות הצטיינותו במונדיאל 1986. בעונת 1987/1988 זכה עם מונקו בפעם השנייה באליפות צרפת, כשתרם שישה שערי ליגה במהלך העונה. אמורוס סיים את דרכו בקבוצה עם סיום עונת 1988/1989, לאחר תשע עונות במדי הקבוצה, בהן רשם 349 הופעות בכל המסגרות וזכה בשתי אליפויות וגביע. הוא ממוקם במקום הרביעי בכל הזמנים בטבלת ההופעות של המועדון.
לקראת עונת 1989/1990, עבר אמורוס לאולימפיק מרסיי. כבר בעונה הראשונה שלו בקבוצה זכה עימה אמורוס באליפות צרפת. בעקבות הזכייה באליפות, השתתפה הקבוצה עונה אחר כך בטורניר גביע אירופה לאלופות. מרסיי רשמה קמפיין מוצלח, בו הדיחה בין היתר את האלופה המכהנת מילאן, והעפילה לראשונה בתולדותיה לגמר הטורניר, שם פגשה בקבוצת הכוכב האדום בלגרד. אמורוס פתח בהרכב קבוצתו בגמר, וסייע לה לשמור על רשת נקייה במשך 120 דקות, שהסתיימו בשוויון 0-0. בדו-קרב הפנדלים היה אמורוס לבועט הראשון של קבוצתו, אך הבעיטה שלו נהדפה על ידי שוער הכוכב האדום. לאחר שלא נרשמו יותר החטאות בדו-קרב הפנדלים, הפסידה קבוצתו את התואר.
אמורוס היה שחקן מפתח בהגנת הקבוצה גם בשתי העונות הבאות, שהסתיימו שתיהן בזכייה באליפות. בשתיהן סיימה קבוצת האם של אמורוס, מונקו, במקום השני. בעונת 1992/1993 הייתה מרסיי לקבוצה הצרפתית הראשונה בהיסטוריה שזוכה באליפות אירופה. אמורוס נטל חלק פעיל בכל שלבי העונה האירופית של קבוצתו, אך לא שותף במשחק הגמר בו ניצחה מרסיי 1-0 את מילאן. עונה אחר כך אמורוס כבר היה לשחקן מחליף ורשם 12 הופעות ליגה בלבד. מרסיי אמנם סיימה את העונה במקום הראשון, אך האליפות נשללה ממנה בעקבות חשיפת פרשת שחיתות ושוחד בה הייתה מעורבת.
לקראת עונת 1993/1994 עבר אמורוס לאולימפיק ליון. הוא שיחק במדיה במשך שתי עונות, בהן היה שחקן קבוע בהגנת הקבוצה. בעונת 1995/1996 חזר למרסיי, ששיחקה אז בליגת המשנה בעקבות אותה פרשת שחיתות, לעונה שבסיומה פרש ממשחק פעיל בגיל 34.
נבחרת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמורוס זומן לראשונה לסגל נבחרת צרפת על ידי המאמן מישל הידלגו בגיל צעיר יחסית. הוא רשם את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת ב-23 בפברואר 1982, 21 ימים בלבד לאחר יום הולדתו ה-20, כשפתח בהרכב צרפת בניצחון 2-0 על איטליה במשחק ידידות בפארק דה פראנס.
אמורוס שמר על מקומו בסגל וזומן על ידי הידלגו לטורניר מונדיאל 1982 בספרד. הוא לא שותף בהפסד של צרפת 3-1 לאנגליה בפתיחת שלב הבתים, אך שיחק לאורך כל שני המשחקים הנותרים בשלב זה, בהם ניצחה צרפת 4-1 את כווית וסיימה בשוויון 1-1 עם צ'כוסלובקיה. אמנם, בשני משחקים אלו ספג אמורוס כרטיס צהוב, ולכן החמיץ את הניצחון 1-0 על אוסטריה בפתיחת שלב הבתים השני. הוא חזר להרכב בניצחונה של צרפת 4-1 על צפון אירלנד, שהעלה אותה לשלב חצי הגמר, שם פגשה את גרמניה המערבית. אמורוס פתח בהרכב, וחצי דקה לסיום תוספת הזמן, במצב של 1-1, כמעט והעלה את קבוצתו לגמר, אך כדור שלו פגע בקורת השער והמשחק עבר להארכה. גם ההארכה הסתיימה בשוויון, 3-3, והמשחק עבר להכרעה בדו-קרב פנדלים. אמורוס, הבועט השני של צרפת בדו-קרב, אמנם כבש, אך נבחרתו הפסידה בדו-קרב ולא הצליחה להעפיל לגמר. אמורוס פתח פעם נוספת בהרכב כשנבחרתו הפסידה 3-2 לפולין במשחק על המקום השלישי, וסיים עם נבחרתו במקום הרביעי. הוא שיחק חמישה משחקים מלאים מתוך השבעה של צרפת בטורניר, ונבחר לשחקן הצעיר המצטיין של הטורניר.
אמורוס זומן על ידי הידלגו לסגל צרפת גם לטורניר יורו 1984 הביתי. אמורוס עלה בהרכב במשחק הפתיחה של צרפת בטורניר, מול דנמרק. בדקה ה-87 הוא תוקל בעוצמה מאחור על ידי ייספר אולסן. בתגובה, נגח אמורוס בפניו של אולסן והורחק בכרטיס אדום ישיר. הוא הורחק בעקבות האירוע לשלושה משחקים, ולכן החמיץ את שני משחקיה הנותרים של צרפת בשלב הבתים, וכן את שלב החצי הגמר. הוא עלה כמחליף בדקה ה-73 של משחק הגמר מול ספרד, שהסתיים בניצחונה של צרפת 2-0 ובזכייה בתואר אלופת אירופה.
אמורוס היה הבחירה הראשונה של המאמן החדש, הנרי מישל, בעמדת המגן הימני במונדיאל 1986 במקסיקו. צרפת כולה, ואמורוס בפרט, רשמו טורניר מוצלח. אמורוס פתח בכל משחקיה של צרפת בטורניר ולא הוחלף כלל במהלכו. הוא סייע לקבוצתו להעפיל משלב הבתים לאחר ניצחונות על קנדה (1-0) ועל הונגריה (3-0), ותוצאת שוויון אחת מול ברית המועצות (1-1). צרפת הוסיפה להתקדם עם ניצחון בשמינית הגמר 2-0 על איטליה, וברבע הגמר משחקה מול ברזיל הסתיים בשוויון 1-1 בתום הארכה. בדו-קרב הפנדלים, כבש אמורוס את הבעיטה השנייה של צרפת בדרך לניצחון. כמו במונדיאל הקודם, גם הפעם מסעה של צרפת נעצר עם הפסד לגרמניה המערבית בחצי הגמר, הפעם בתוצאה 2-0. בניגוד למונדיאל הקודם, הפעם צרפת הצליחה לנצח במשחק על המקום השלישי. היא גברה על בלגיה 4-2 בהארכה, במשחק בו כבש אמורוס את שערו היחיד בקריירה הבינלאומית, בפנדל בדקה ה-111, שקבע את תוצאת המשחק. בסך הכל שיחק אמורוס שבעה משחקים מלאים בטורניר, ונכלל בסיומו בנבחרת הטורניר בזכות הופעותיו.
בעקבות כישלונה של צרפת להעפיל ליורו 1988, התמנה מישל פלאטיני לתפקיד מאמן הנבחרת ב-1988. עם הגיעו, בחר פלאטיני באמורוס לתפקיד קפטן נבחרת צרפת, במקומו של לואיס פרננדס. הנבחרת כשלה להעפיל למונדיאל 1990, אך הצליחה להעפיל לטורניר יורו 1992, בו הוביל אמורוס את סגל הנבחרת כקפטן. אמורוס פתח ושיחק לכל אורך משחקיה של צרפת בשלב הבתים, אך שתי תוצאות תיקו (1-1 מול שוודיה, 0-0 מול אנגליה) והפסד (2-1 לדנמרק) חרצו את גורלה של צרפת כבר בשלב הבתים.
ההפסד לדנמרק היה משחקו ה-82 והאחרון של אמורוס במדי נבחרת צרפת.
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמורוס החל את קריירת האימון בשנת 1998, ואימן במשך מספר שנים בליגות הנמוכות בצרפת ובליגה הבכירה בתוניסיה. בשנת 2010 התמה לתפקיד מאמן נבחרת קומורו, ובין 2012 ל-2013 אימן את בנין.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות אירופה: 1992/1993
- אליפות צרפת (3): 1989/1990, 1990/1991, 1991/1992
- אליפות אירופה: 1984
- גביע העולם: 1986 (מקום שלישי)
תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס השחקן הצעיר: מונדיאל 1982
- נבחרת הטורניר: מונדיאל 1986
- שחקן השנה בצרפת: 1986
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביעים מקומיים |
במפעלים אירופיים |
סה"כ | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1979/1980 | מונקו (מילואים) |  הליגה הצרפתית השלישית |
17 | 3 | 0 | 0 | 0 | 0 | 17 | 3 |
| 1980/1981 | מונקו | ליג 1 |
18 | 0 | 4 | 0 | 0 | 0 | 22 | 0 |
| 1981/1982 | 30 | 2 | 5 | 0 | 2 | 0 | 37 | 2 | ||
| 1982/1983 | 35 | 6 | 3 | 0 | 2 | 0 | 40 | 0 | ||
| 1983/1984 | 35 | 8 | 10 | 0 | 0 | 0 | 45 | 8 | ||
| 1984/1985 | 36 | 2 | 9 | 1 | 2 | 0 | 47 | 3 | ||
| 1985/1986 | 28 | 2 | 2 | 1 | 2 | 0 | 32 | 3 | ||
| 1986/1987 | 34 | 4 | 4 | 0 | 0 | 0 | 38 | 4 | ||
| 1987/1988 | 37 | 6 | 2 | 0 | 0 | 0 | 39 | 6 | ||
| 1988/1989 | 34 | 6 | 9 | 4 | 6 | 0 | 49 | 10 | ||
| 1989/1990 | אולימפיק מרסיי | ליג 1 |
34 | 1 | 5 | 0 | 8 | 0 | 47 | 1 |
| 1990/1991 | 29 | 1 | 6 | 0 | 7 | 0 | 42 | 1 | ||
| 1991/1992 | 33 | 0 | 3 | 0 | 4 | 0 | 40 | 0 | ||
| 1992/1993 | 12 | 0 | 3 | 0 | 3 | 0 | 18 | 0 | ||
| 1993/1994 | אולימפיק ליון | ליג 1 |
34 | 1 | 1 | 0 | 0 | 0 | 35 | 1 |
| 1994/1995 | 32 | 2 | 3 | 1 | 0 | 0 | 35 | 3 | ||
| 1995/1996 | אולימפיק מרסיי | ליג 2 |
16 | 0 | 8 | 0 | 0 | 0 | 24 | 0 |
| סה"כ בקריירה | 494 | 44 | 77 | 7 | 36 | 0 | 607 | 51 | ||
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נבחרת צרפת | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1982 | 11 | 0 |
| 1983 | 6 | 0 |
| 1984 | 9 | 0 |
| 1985 | 4 | 0 |
| 1986 | 13 | 1 |
| 1987 | 6 | 0 |
| 1988 | 9 | 0 |
| 1989 | 6 | 0 |
| 1990 | 6 | 0 |
| 1991 | 6 | 0 |
| 1992 | 6 | 0 |
| סה"כ | 82 | 1 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל שחקן באתר הרשמי של התאחדות הכדורגל הצרפתית
| נבחרת צרפת – מונדיאל 1982 (מקום רביעי) | ||
|---|---|---|
|
1 בראטלי • 2 אמורוס • 3 בטיסטון • 4 בוסיס • 5 ז'נביון • 6 לופז • 7 מאהוט • 8 טרזור • 9 גנגיני • 10 פלאטיני • 11 ז'יראר • 12 ז'ירס • 13 לאריו • 14 טיגנה • 15 בלון • 16 קוריו • 17 לקומב • 18 רושטו • 19 סיקס • 20 סולר • 21 קסטנדה • 22 אטורי • מאמן: הידלגו |
| |
| נבחרת צרפת – יורו 1984 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 באטס • 2 אמורוס • 3 דומרג • 4 בוסיס • 5 בטיסטון • 6 פרננדס • 7 פררי • 8 בראבו • 9 גנגיני • 10 פלאטיני • 11 בלון • 12 ז'ירס • 13 סיקס • 14 טיגנה • 15 לה רו • 16 רושטו • 17 לקומב • 18 טוסו • 19 ברגרו • 20 רוסט • מאמן: הידלגו |
| |
| נבחרת צרפת – מונדיאל 1986 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 באטס • 2 אמורוס • 3 אייאש • 4 בטיסטון • 5 ביבאר • 6 בוסיס • 7 לה רו • 8 טוסו • 9 פרננדס • 10 פלאטיני • 11 פררי • 12 ז'ירס • 13 ז'נז'יני • 14 טיגנה • 15 ורקריס • 16 בלון • 17 פאפן • 18 רושטו • 19 סטופירה • 20 קסרב • 21 ברגרו • 22 רוסט • מאמן: מישל |
| |
| נבחרת צרפת – יורו 1992 | ||
|---|---|---|
|
1 מרטיני • 2 אמורוס • 3 סילבסטרה • 4 פטי • 5 בלאן • 6 קסוני • 7 דשאן • 8 סוזה • 9 פאפן • 10 פרננדס • 11 פרז • 12 קוקרד • 13 בולי • 14 דורן • 15 דיבר • 16 ואהירואה • 17 גרדה • 18 קאנטונה • 19 רוסה • 20 אנגלומה • מאמן: פלאטיני |
| |
| כדורגלן השנה בצרפת | |
|---|---|
|