מנזר העלייה לשמים בסביאז'סק

מנזר העלייה לשמים בסביאז'סק
Свия́жский Богоро́дице-Успе́нский мужско́й монасты́рь
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2017, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר	11,563.9 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת)
מידע כללי
סוג	מנזר, סימן נוף
מיקום	סביאז'סק
מדינה	רוסיה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1555
תאריך פתיחה רשמי	1555
מידות
שטח	11,563.9 הקטאר
קואורדינטות	55°46′12″N 48°39′09″E / 55.770124°N 48.652451°E
	sviyazhsk-monastery.ru
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני מנזר העלייה לשמים בסביאז'סק

מנזר העלייה לשמים בסביאז'סק (ברוסית: Свия́жский Богоро́дице-Успе́нский мужско́й монасты́рь) הוא מנזר פעיל לגברים של בישופות קאזאן וטטרסטן המשויך לכנסייה הרוסית האורתודוקסית (הפטריארכיה המוסקבאית), מהווה מרכז דתי של הכנסייה האורתודוקסית של קאזאן באזור הוולגה. מאז 2017 נחשב לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר נוסד במפגש הנהרות של הוולגה והסביאגה בשנת 1555 במקביל להקמת מוסד הבישופות של קאזאן. מייסד המנזר היה הארכימנדריט הרמן (סאדירב-פולב), אשר מאוחר יותר הפך לארכיבישוף קאזאן, (1564—1566) הוכרז כקדוש וכונה "עושה הפלאים של קאזאן" (Казанский чудотворец). שרידיו נמצאים במנזר מאז 1592.

המנזר ממחיש במיקומו ובמבנה האדריכלי שלו את התוכנית הפוליטית והמיסיונרית שפותחה על ידי איוואן הרביעי, במטרה להרחיב את שטח שליטתה של מוסקבה.

במשך שנים רבות שהמנזר היה למוסד הראשי האורתודוקסי הרוחני, החינוכי של בישופות קאזאן ואזור הוולגה ובייחוד מן המאה ה-16 ועד למאה ה-18.נ במאות ה-16 וה-18 המנזר היה לעשיר ביותר באזור הוולגה ונכלל ברשימת 20 המוסדות העשירים ביותר ברוסיה. אדמות המנזר ערב הרפורמות משנת 1764 נרשמו במקום 7,200 איכרים זכרים, כמות דומה למה שהייתה בכל שאר המנזרים של בישופות קאזאן, גם יחד. לאחר הרפורמה משנת 1764, המנזר הוגדר כאחד מהחשובים באימפריה הרוסית. עד 1809 היה למנזר האורתודוקסי היחיד של בישופות קאזאן (מאז 1809 פעל גם מנזר הבתולה של קאזאן ומנזר העלייה לשמיים איבד את הבלעדיות שלו).

הידרדרות המצב הכלכלי במאה התשע עשרה של העיר סביז'אסק, כמו גם השלכות החילון של אדמות הכנסייה ב-1764, תרמו לירידה במעמד המנזר. אם בעבר, מספרם של הנזירים במקום הגיע לכדי 100 אנשים, בתחילתה של המאה העשרים מספרם בקושי הגיע לכדי 20–25 נזירים והכנסות המנזר היו תלויות בתרומות ממנזרים אחרים במחוז. ב-9 באוגוסט 1918 חיילי הצבא האדום הרגו את אב המנזר — הבישופ אמברוז (גודקו), שהוכרז כקדוש בקתדרלת הקדושים המוודים של רוסיה בשנת 2000.

בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית, המנזר היה סגור, נבזזו וקברו של הקדוש הרמן חולל ונפתח על ידי הקומוניסטים. לאחר מכן, השרידים נקברו מתחת למזבח של בית הקברות במתחם כנסיית עושי הפלאים מירוסלבל שבעיר קאזאן, ובשנת 2000 הוחזרו עצמותיו לסביאז'סק.

לאחר מלחמת העולם השנייה, פעל במתחם בית חולים פסיכיאטרי, אשר נסגר בשנת 1994.

בשנת 1997 פעילות המנזר חודשה רשמית.

ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבו האדריכלי של המנזר הוא ייחודי ובעל ערך היסטורי וארכיטקטוני. הכנסייה העתיקה ביותר היא — מנזר העלייה לשמים (1561), כנסיית ניקולסקאיה (1556) עם מגדל הפעמון בגובה 43 מטרים — שהוכרו בתור יצירות מופת לאדריכלות הרוסית מהמאה השישה עשר. האטרקציה העיקרית עבור המבקרים במנזר הם ציורי קיר שנשתמרו משנת 1561. במתחם גם אנדרטה בסגנון בנייה של מנזרי פסקוב-נובגורוד (שכנראה נבנו על ידי האדריכלים — פוסטניק יאקובלב ואיוואן שירייאי). במאה השמונה עשרה נוספה כיפה חדשה בסגנון בארוק אוקראיני, אך המשרה לא השתנה באופן משמעותי מסוף המאה השישה עשר ועד היום.

ציורי הקיר שבתוך המנזר משתרעים על פני שטח כולל של 1080 מ"ר. זוהי אחת משתי כנסיות ברוסיה, אשר השתמרו בהן ציורי הקיר כמעט במלואם מתקופת איוואן האיום (השנייה היא קתדרלת ספאסו-פראוברז'נסקי בירוסלבל). באופן כללי, פרסקו רוסי מהמאה השישה עשר, ניתן למצוא רק בקתדרלות. במובן זה, ציורי הקיר שבמנזר זה מהווים ממצא נדיר.

חשיבות המנזר כאתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר עומד ב-2 קריטריונים אשר בזכותם נחשב לאתר מורשת עולמי:

קריטריון 2: מנזר העלייה לשמיים בסביאז'סק הוא עדות ממשית לשינויים הגאו-פוליטיים וההיסטוריים באירואסיה, בזמן שמדינת רוס התרחבה מזרחה. הארכיטקטורה של ציורי הקיר המתמקדים-במרים משקפת באופן יוצא דופן את יחסי הגומלין בין התרבויות הנוצריות-אורתודוקסיות והמוסלמיות, והמחלוקות סביב נושאים איקונוגרפיים, למשל, סיפור הבריאה או מסרים פרוטו-אוונגליסטים.

קריטריון 4: מנזר העלייה לשמיים בסביאז'סק ממחיש במיקומו, ובסגנון הבנייה האדריכלי שלו את התוכנית הפוליטית והמיסיונרית, שפותחה על ידי הצאר איבן הרביעי כדי להרחיב את מדינת מוסקבה מאדמות אירופיות אל אדמות אשר היו קודם לכן תחת שליטה איסלאמית של אורדת הזהב. הארכיטקטורה של המנזר מגלמת את הסינתזה של ארכיטקטורה מסורתית של פסקוב העתיקה, אמנות הבנייה המונומנטלית של מוסקבה, ומסורות בנייה של אזור הוולגה. ציורי הקיר של המנזר הם בין הדוגמאות הנדירות ביותר לציורי קיר של הנצרות האורתודוקסית. התוכנית האיקונוגרפית של המנזר משקפת מגמות חדשות לחלוטין בתפיסה הלאומית והתאולוגית של צאר איוון הרביעי.