מסטיקא
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
 | |||
| איסוף שרף המסטיקא באי כיוס | |||
| מאכלים | |||
|---|---|---|---|
| מוצא |
 יוון | ||
| מרכיבים עיקריים |
plant resin  | ||
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית | |||
| |||
  | |||
מסטיקא (ביוונית נקראת "מסטיכה" או "מסקצה", μαστίχα ומשמעה "לעיסה" או "ללעוס"), הוא חומר בצורת אבקה המופק משרף עצי אלה, בעיקר מהמין הנקרא אלת המסטיק (Pistacia lentiscus), ומשמש בעיקר כתבלין. שימושו המקורי של המסטיקא היה לייצור מסטיקים, ומכאן שמו.
בתנ"ך מתוארים עצי האלה בשם "בכאים" (מלשון "בכי") בגלל השרף הדומה לדמעות הבוכה, וגם בגלל השימוש כדימוי של הבכי של חקלאים של האי כיוס שעבדו בפרך כדי להפיק את השרף בחודשי הקיץ החמים. בשל אותן סיבות, ביוון מכונה המסטיקא בשם "הדמעות של כיוס". בעבר בימי השלטון הטורקי באי כיוס היה שווה משקלו של תבלין המסטיקא לזהב וכל מי שהיה גונב את התבלין היה מוצא להורג בפקודת הסולטאן הטורקי.
משמש גם חומר קשירה, או חומר מייצב להכנת ממתקים, או קינוחים מזרחיים, כגון: רחת לוקום, נוגט,עבמבר, או גלידה מסטיק ומתאים להכנת פודינג, מלבי, סחלב (משקה), וגם להסמכה של ריבה ועוגה ומשמש גם בתור תחליף ל"קורנפלור" ול"ג'לטין". יכול אף להחליף את החומר הנקרא "אבקת C.M.C" המשמש לייצוב גלידה במקום אבקת חלב. חיקוי סינתטי של החומר ללעיסה משמש כמרכיב מרכזי בייצור מסטיק כבר 2400 שנה. לשרף המסטיקא ישנם שימושים נוספים לקוסמטיקה ותעשייה.
ניתן להפיק שרף מסטיקא גם מסוגים אחרים של עצי אלה כגון "אלה ארצישראלית" (Pistacia palaestina) הידועה בספרות חז"ל במדרשים ובתלמוד. ישנו שרף נוסף הנקרא "לבונה" המופק מעץ הלבונה (Boswellia) ונקרא אף הוא בחנויות תבלינים, בתי מרקחת, ובתי טבע בשם "מסטיק ערבי", או "מסטיק תימני", בגלל הדמיון לשרף עץ האלה שבפי יהודי תימן נקרא גם בשם "לובן".
ישנם חיקויים רבים למסטיקא. מסטיקא נחשבת תבלין יקר ולכן ניתן להשיגה רק בחנויות תבלינים בכמות קטנה בצורת גרגירים, או בצורת אבקה לאחר שהגרגירים נטחנו, בנוסף ישנו גם "שמן מסטיקא" המיוצר בעיקר במקומות בהם מפיקים את התבלין. ישנם מוכרי גלידה מסטיק הנוהגים להחליף את המסטיקא בגלוקוזה, או בחומר קשירה אחר בגלל מחירו הגבוה של התבלין.
הפקת השרף[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיום מגדלים את עצי אלת המסטיק בלבנון, סוריה, טורקיה. אחד המקומות המתאימים ביותר לגידול המסטיקא הוא ההרים באזור ״מסטיקוחוריה״ (״כפרי המסטיק״ ביוונית), אשר בדרום-מערב האי כיוס. מהאי כיוס מייצאים את גרגירי המסטיקא לכל העולם ובמיוחד לארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. המסטיקא בצורתה הגבישית הקשה יכולה להתאים גם להפקת קטורת בדיוק כמו שרף הלבונה. הפקת השרף והפיכתו לתבלין נעשית בתקופת הקיץ בחודשים שבין יוני לספטמבר כאשר השמש החזקה מייבשת את הנוזל לכדי חומר קשה שנחתך לכדי חתיכות קטנות. ואיסופו לאחר תקופת החריצה מעל מצע של גיר לבן המונע את הידבקות אל הקרקע. גידולים נוספים של עצי אלת המסטיק לצורכי הפקה של מסטיקא קיימים כיום גם בטורקיה וסוריה, ומהם מכינים חומרי גלם עבור תעשיית הממתקים.
בתקופת הכיבוש הע'ותמני באי כיוס נצלו תושבי אזור מסטיקוחוריה הודות לגידולי אלת המסטיק מהם הפיקו את המסטיקא, שהייתה חומר יקר עבור הסולטאן הטורקי ועבור נשותיו בהרמון ושימשה בתור חומר ליצוא של האימפריה העות'מאנית.
מוזיאון המסטיקא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכפר "פירגי" באזור מסטיקוחוריה נפתח בשנת 2016 מוזיאון המוקדש לנושא המסטיקא וגידולו.
שימוש ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם מן אכדית, (בהגיית - 'מַשְׁטַקַל'MAŠTAKAL), וכבר בתרבות הקודמת-השומרית, שימש לריפוי וכישוף . השימוש במסטיקא ידוע עוד מימי קדם ואף במקורות בתור סם ריפוי ובעל חשיבות רבה ברפואה העממית והמסורתית של המזרח התיכון ושל יוון העתיקה כאשר שימש בתור תרופה נגד ארס של נחשים. בהודו ופרס העתיקה שימש בתור חומר לסתימת חורים בשיניים. במאה הראשונה לספירה חי רופא בוטנאי יווני בשם דיוסקורידס שכתב ספר בשם "אודות רפואי חומרים" על תכונות הריפוי של המסטיקא.
מסטיקא טובה בעיקר לבעיות של נשים, לחיזוק הרחם בזמן ההריון, לשיכוך כאבי המחזור ועצירת דימום הווסת. וטובה לעצירת הצטננות בחורף. מטפלת בבעיות דלקת חניכיים, עצירת דימומים כללים, מטפלת בזיהום מעיים. בעת לעיסת גרגירי מסטיקא משתחררות בתוך הפה תרכובות לקטילת חיידקים, מניעת עששת והכנת משחות להרגעת דימומים בחניכיים.
ברפואה העממית הערבית ישנו שימוש רב בשרף עץ האלה לטיפול בכאבי בטן, למניעת שילשולים, להפגת ריח רע מהפה, לטיפול בצרבות, לטיפול בכיב קיבה (אולקוס), כאבי שיניים, אקזמה, להמרצת העיכול ולעצירת שטפי דם מן הרחם, ולהכנת שיקוי להגברת חלב מניקות. במחקר שנערך בטכניון הוכח שהשרף מכיל כמויות של נוגדי חימצון המגינים על הכבד, המחקרים מראים שיש בשרף חומר שמחזק את רירית הרחם ומסייע להגברת הביוץ בשל התכונה של הורדת תכולת הפרולקטין. צריכה מרובה של מסטיקא עוזרת לקליטת הכולסטרול בגוף ובכך להקל על לחץ דם גבוה והורדת הסיכון של התקף לב.
"שמן מסטיקא" עוזר לבעיות עור ולייצור פלסטרים.
מחקרים על מאפייני הריפוי של המסטיקא נבחנו במספר מחקרים:
- במחקר שנערך בשנת 1985 על ידי אוניברסיטת סלוניקי ואוניברסיטת מייקאי (אנ') גילה כי על ידי מסטיקא ניתן להפחית את פלאק החיידקים בשיניים ב-41.5%.
- מחקר שנערך בשנת 1998 באוניברסיטת אתונה גילה לשמן המסטיקא ישנם תכונות אנטי-בקטריאליות לשיניים ואנטי-פטרייתיות לרגליים.
- מחקר נוסף של אוניברסיטת נוטינגהאם שפורסם במגזין "New England Journal of Medicine" טוען כי מסטיקא יכולה לרפא כיב פפטי (אולקוס) על ידי הרג חיידקי Helicobacter pylori הגורמים לכיב פפטי. מחקרים נוספים הראו שאין השפעה של מסטיקא על החיידקים לתקופת זמן קצרה, אולם באחרונה הראו מחקרים חדשים כי המסטיקא משחררת פולימר מסיס ודביק (Poly-β-myrcene) היורד מהגוף לאחר זמן רב. ניתוח נוסף של המחקר הראה כי רק חלק קטן של החומצה הוא פעיל באופן בקטריאלי. ואילו החלק הפעיל ביותר היה חומצה הנקראת isomasticadienolic.
שימוש במאכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שימושו הראשון של התבלין היה בתור חומר לעיסה אשר שימש בעיקר לייצור "מסטיק" ומכאן שמו. במאכלים משתמשים במסטיקא בעיקר להסמכה של גלידות, בלבנון לתיבול רטבים. במצרים משתמשים במסטיקא להסמכה של ריבות המיוצרות מירקות שונים ויצירת ריבות בעלות מרקם נמתח הדומה לגומי לעיסה ובתור תוספת למאכלים רבים כגון בשרים ומרקים. במרוקו משמש לעישון מאכלים והסמכה של נוגט.
בטורקיה משתמשים במסטיקא לקינוחים כגון מלבי, רחת לוקום, גלידה מסטיק, פודינג כגון "סוטלץ'" (פודינג אורז טורקי), משקה סחלב ומשקאות מוגזים. בארצות המגרב משתמשים במסטיקא בעיקר לעוגות, ממתקים ודברי מאפה. ביוון משמש להכנת משקה ליקר ערק אלכוהולי בתוספת מסטיקא, משקאות, מסטיקים, עוגות, מאפים, ממתקים, קינוחים, לחמים, ואף לייצור גבינה.
שימושים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרגירי המסטיקא משמשים גם בתור ציפוי לחומרים שקופים כגון זכוכית ופלסטיק, לייצור של ציפוי ורנית, בתור חומר גלם לדבק אפוקסי, ולציפוי מגן מפני שמש על סרטי צילום. כמו כן משמשת המסטיקא לתעשיית הקוסמטיקה לייצור בשמים, סבונים, שמנים לגוף, קרם גוף. בנוסף, משמשת המסטיקא לייצור חומרים לחיטוי פצעים, בזכות השרף הקוטל חיידקים, וכן לחניטה של מתים, לייצור משחות שיניים וסתימת חורים זמנית בשיניים ובתור תחליף לשעווה של נרות.
במקורות היהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
[1]לשרף הנוטף מעץ האלה קראו היהודים בשם "הומה". את ההומה כינו "עסיסי הנבואה"[דרוש מקור], ומי ששתה מעסיס זה עברה בו רוח נבואה מלאכותית, רוח תרדמה הייתה נופלת עליו והיה חוזה בעיני רוחו דברים שלא חזה בעיני בשר[דרוש מקור]. אבותינו לעסו את שרף עץ האלה כדי להפיג ריח פה, ובתוספתא שבת, פרק יג' משנה ז' מובאת ההלכה הבאה: ללעוס את המסטיקא לרפואה, אסור, אבל אם לועס כדי להסיר את ריח הפה, מותר.
...אין לועסין מוסתכין (מסטיקא) בשבת אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אם מפני ריח הפה ה"ז (הרי זה) מותר.
לדעת אשתורי הפרחי ורבי יצחק אברבנאל בושם "הצרי" (מור) שהיה אחד מסממני הקטורת בבית המקדש הראשון הוא שרף אלת המסטיק. אסף הרופא מציין שריחו של השרף הוא ערב והוא טוב להילוך המעיים, הרמב"ם טוען בספריו ששרף האלה מחזק את הקיבה, ואילו הרב אוחנה כותב בספר "מראה הילדים" מצוין שהשרף "מנקה את הגוף מכל חלאה וזוהמה". השימוש בשרף המסטיקא היה בעיקר בעדות המזרח:
- יהודי מרוקו היו קונים גושי שרף עץ האלה אצל מוכר התבלינים (העטאר) וקוראים לו "מסטכה", הם נהגו ללעוס אותם כדי למנוע הפרשה יתרה של מיץ קיבה.
- יהודי תוניס היו מוהלים כפית של שרף מסטיקא בכוס מים ושותים כדי לעודד תיאבון.
- יהודי לוב היו נוהגים לעיתים להכין משקה שקדים הנקרא "רוזטה" בתוספת של מסטיקא כתושה.
- יהודי תימן השתמשו בשרף עץ האלה לריפוי פצעים, מחלות כבד, צרבת, ושטפי דם מן הרחם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר רפואות לפי יהדות, הוצאת אסטרולוג
- דן פלביץ, זוהרה יניב, איריס אפרת, זאב שפר, צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת תמוז-מודן
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מסטיקא באתר encyclopedia of spice
- אלת המסטיק - מאמר מדעי באתר Botanical.com
- מסטיקא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עץ האלה לפי נסים קריספל באתר רפואה עממית ופולקלור