לדלג לתוכן

מרגריטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגריטה
Margarita
נתונים
מרכיבים

מרגריטה קלאסית: 60 מ"ל טקילה, 45 מ"ל ליים, 30 מ"ל ליקר קואנטרו

ודש מי סוכר (2.5 מ"ל)
אופן ההכנה ניעור בשייקר או ערבול בממחה
כוס כוס מרגריטה
קישוט פרוסת ליים וכתר מלח על שפת הכוס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרגריטה מוגשת בכוס רגילה מקושטת בפלח ליים

מרגריטה (Margarita) היא משפחת קוקטיילים על בסיס טקילה המנוערים בשייקר או מעורבלים בבלנדר עם קרח. הגרסה המעורבלת ידועה בשם "מרגריטה קפואה". הקוקטייל הקלאסי מוכר רשמית על ידי איגוד הברמנים הבינלאומי ובגרסתו הרשמית מורכב מחמישים מיליליטר טקילה של 100% אגבה, 20 מיליליטר ליקר קואנטרו ו-15 מיליליטר מיץ ליים סחוט טרי,[1] אך בברים שונים משתמשים במינונים שונים בהתאם לטקילה בה משתמשים ולהעדפת הבר. בנוסף ישנן וריאציות הכוללות פירות שנטחנים בממחה עם קרח, טקילה וקואנטרו.

מרגריטה קפואה (Frozen Margarita) היא מרגריטה המוגשת כברד ומורכבת מרכזי פרי טבעיים, טקילה וליקר תפוזים.[2]

מרגריטה מעושנת (Smokey Margarita) כוללת למרכיבי המרגריטה הקלאסית גם 15 מ"ל מסקל, 45 מ"ל טקילה במקום 60 מ"ל וכתר המלח עשוי ממלח מעושן.

ישנן גרסאות שונות באשר לזהותה של "אותה מרגרט" על שמה קרוי הקוקטייל. על פי אחת מהן, מדובר בכוכבנית מרג'ורי קינג ("מרגרט"), שבתקופת היובש של שנות ה-30 נהגה לחצות את הגבול מקליפורניה למקסיקו כדי שתוכל ללגום מהקוקטייל.[3] גרסה אחרת מספרת על דייוויד דניאל ("דני") נגרטה, שטען כי רקח את הקוקטייל בשנת 1936 בעיר טוואקאן שבמקסיקו, עבור חברתו מרגריטה, שאהבה משקאות מלוחים במיוחד. גרסה נוספת מייחסת את המצאת המרגריטה לדון קרלוס אורוסקו, שטען כי יצר את המשקה בשנת 1941 ב־Hussong’s Cantina בעיר אנסנדה, והגיש אותו לבתו של שגריר גרמניה, ששמה היה מרגריטה. ברמן נוסף, פרנסיסקו ("פנצ’ו") מוראלס, סיפר כי רקח את המרגריטה בטעות בשנת 1942, כאשר לקוחה ביקשה ממנו להכין קוקטייל בשם "מגנוליה", והוא לא זכר את המתכון ויצר משקה חדש.[4]

המרגריטה בתרבות האמריקאית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית הפכה המרגריטה לפופולרית מאוד החל משנות ה־50 של המאה ה־20, כאשר הופיעה בפרסומות, סרטים ושירי פופ. בתחילה נחשבה למשקה מסיבות קליל ונגיש, שנצרך בעיקר בהקשרים בלתי־רשמיים. עם השנים, ובעיקר משנות ה־80 וה־90, חל שינוי תדמית - המרגריטה החלה להופיע במסעדות שף ובתפריטים של ברים יוקרתיים. שינוי זה התרחש במקביל להתחזקות מותגי טקילה "פרימיום", שהשקיעו בשיווק של הקוקטייל כסמל לאיכות, תרבות ומורשת מקסיקנית. כך הפכה המרגריטה ממשקה פופולרי בלבד לסמל של צריכה תרבותית מודעת, בעלת ערך חברתי וכלכלי מובהק.[5]

התפיסה של קוקטיילים כאמצעי לתקשורת חברתית איננה ייחודית למרגריטה. כבר ביומני מסע מן המאה ה־17 תועדו משקאות מעורבבים, כמו פונץ', ששימשו לחיזוק קשרים חברתיים בין נוסעים, מתיישבים ואנשי צוות באיים הקריביים. חוקרת התרבות אנה בוסקו (Anna Bosco) מציינת כי פונץ' הוגש לא רק למטרות רפואיות, אלא גם לשם יצירת תחושת קהילתיות, הפגת מתחים וסימון של טקסי מעבר – תפקידים שניתן לזהות גם במרגריטה בעידן המודרני. העובדה שאי קריבי בשם "מרגריטה" מופיע ברשומות ההיסטוריות רק מדגישה את הקשר התרבותי והסימבולי שבין שמות של קוקטיילים, מקום וזהות.[6]

המרגריטה הפכה לאייקון תרבותי בארצות הברית לא רק בזכות טעמה ונוכחותה במדיה, אלא גם כמשקה המזוהה עם אווירת חופש, נופש ורוח קיץ. השיר "Margaritaville" של ג'ימי באפט משנת 1977 הפך אותה לסמל תרבותי מובהק של אורח חיים רגוע ובילוי קליל. הפופולריות של המרגריטה גברה גם בתקופת היובש, אז אמריקאים רבים נסעו למקסיקו כדי לשתות אלכוהול, ובין המשקאות שגילו שם הייתה המרגריטה.[7]

תכולת האלכוהול במרגריטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוקטייל מרגריטה קלאסי מכיל בממוצע 11.55% אלכוהול בנפח (ABV), עם טווח שנע בין 10.58% ל־12.53%. כמות האלכוהול הטהור בכל מנה הוערכה ב־0.86 אונקיות (כ־25 מ"ל), מה ששקול לכ־1.43 מנות אלכוהול סטנדרטיות על פי ההגדרה האמריקאית.[8]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • עופר קורן, 69 קוקטיילים, פרדס חנה כרכור: הוצאת אלרן, 2003, עמ' 46–54

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרגריטה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Margarita, iba-world.com, 2021-04-29 (באנגלית אמריקאית)
  2. Franz Lidz, The Uniquely Texan Origins of the Frozen Margarita, Smithsonian Magazine (באנגלית)
  3. שלמה פפירבלט, 6 בתי טקילה ואף לא תולעת אחת, באתר כלכליסט, 6 בספטמבר 2009
  4. Margarita | Cocktail, Ingredients, Origins, & Variations | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  5. Marie Sarita Gaytán, The transformation of tequila: From hangover to highbrow, Journal of Consumer Culture 17, 2017-03, עמ' 62–84 doi: 10.1177/1469540514556169
  6. Anna Bosco, Diversity, Inclusion and the Cocktail Connection, Victoria University, 2022
  7. Leonard J. Hoenig, Cocktails anyone? Cutaneous hazards from bartender drinks, Clinics in Dermatology, Potpourri from A to Z : II 40, 2022-11-01, עמ' 671–675 doi: 10.1016/j.clindermatol.2022.07.006
  8. William C. Kerr, Deidre Patterson, Mary Albert Koenen, Thomas K. Greenfield, Alcohol content variation of bar and restaurant drinks in Northern California, Alcoholism, Clinical and Experimental Research 32, 2008-09, עמ' 1623–1629 doi: 10.1111/j.1530-0277.2008.00741.x