משגר רקטות M-270 MLRS

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M-270 MLRS ("מנתץ")
MLRS captured as a training round leaves the launch tube on the ranges at Otterburn. MOD 45158570.jpg
MLRS משגר רקטה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
שנה פותח ב-1977
מערכה מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן (2001-2014), מלחמת עיראק, מלחמת לבנון השנייה
קליבר

משתנה כתלות במארז

בדגם המקורי: 227 מ"מ
אורך 7.07 מטרים
רוחב 3.25 מטרים
גובה 2.85 מטרים
משקל 25,191 ק"ג
צוות 3
סוגי תחמיש ארצות הברית: נפיץ, מצרר, מונחה (GMLRS), נ"ט מתביית עצמאי (SADARM), מיקוש פזיר, אימונים (גבס), כימי[1]
צה"ל: M26 מצרר, אימונים (גבס), רמ"ם/רעם איתן (מצרר/נפיץ), רומח (נפיץ)
משקל פגז 308 ק"ג (רקטת M26)
קצב אש 12 רקטות M26 ב-60 שניות
טווח מקסימלי 42 ק"מ עם רקטות M26
מנוע "Cummins" דיזל בעל 500 כ"ס
מהירות 80 קמ"ש בכביש, 56 קמ"ש בשטח
טווח פעולה 480 ק"מ

משגר רקטות M-270 MLRS הוא מערכת שיגור רקטות רב־קנית מתנייעת, על תובת נגמ"ש בראדלי מתוצרת לוקהיד מרטין, ארצות הברית. MLRS הוא ראשי תבות של Multiple-Launch Rocket System. המערכת פותחה במיזם משותף עם מדינות אחדות בברית נאט"ו ובהן: ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה. כינויו בחיל התותחנים הישראלי הוא "מנתץ".

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M-270 MLRS הוא משגר רקטות רב-קני כבד המורכב מתובה של נגמ"ש בראדלי, תא מפעיל המשמש גם כתא נהג ותא בקר ירי, ומאחור - משגר רקטות ניתן לצידוד הכולל שני תאי שיגור הנטענים על ידי מנוף אינטגרלי כאשר כל תא שיגור יכול להכיל מארז שיגור ("פוד"). ה-M-270 MLRS בנוי כך שאת הכלי אפשר לחמש במארזים של רקטות מסוגים שונים, דבר המגדיל את מגוון החימושים, היכולות והמטרות של הכלי.

המארז הסטנדרטי כולל שישה צינורות לשיגור 6 רקטות 227 מ"מ בעלות טווח של כ-40 ק"מ. עם שני מארזי M26 יכול ה-M270 MLRS לשגר מטח של 12 רקטות ב-60 שניות. קיימים רקטות נוספות בשימוש בעלות טווח ארוך יותר, שגם אותן ניתן לשגר מה-M270 MLRS כגון ה־GMLRS בעלת הטווח של עד 70 ק"מ, ורקטת MGM-140 ATACMS Block IA בעלת טווח מרבי של 300 ק"מ[2]. שתי הרקטות הנ"ל נמצאות בשימוש צבא ארצות הברית.

כאמור, ה-M-270 בנוי על תובה של נגמ"ש בראדלי ובעל עבירות שטח וניידות מצוינת. זאת עקב השילוב בין עבירות השטח של כלי רכב זחלי למשקל קל יחסית (רק כ-25 טון) המאפשר נסיעה במהירות גבוהה.

כל כלי M-270 בנוי כך שהוא מסוגל לפעול באופן עצמאי, לקבל מטרות ממערכת השליטה והבקרה של כוחות הצבא (בצה"ל ממערך האיכון של חיל התותחנים), לבצע ירי מהיר של מספר רקטות ואז להתקפל ולשנות מיקום כדי להימנע מירי נגדי של אש נגד סוללות מצד האויב. גם הטעינה מחדש של ה-M-270 היא מהירה יחסית ונעשית באמצעות מנוף אינטגרלי המותקן מעל תאי השיגור ונראה כשתי מסגרות מתכת ריבועיות הנמצאות בחזית המשגר ובולטות החוצה.

  • משגר M270 MLRS

  • מארז צינורות שיגור ל-MLRS המכיל 6 רקטות

  • משגר MLRS מבצע ירי באימון

  • משגר M270 MLRS באימון

  • משגר MLRS בתצוגה

  • משגר MLRS טעון בשתי כוורות בנות 6 רקטות כל אחת

  • משגר MLRS משגר רקטת GMLRS מונחית

שימוש בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-MLRS M-270 נמצא בשרות צבאות רבים בברית נאט"ו ואחרים, הכוללים את צבא ארצות הברית, ישראל, בריטניה, בחריין, דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איטליה, יפן, קוריאה הדרומית, הולנד, נורווגיה, מצרים וטורקיה.

שימוש בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הגיעה המערכת לחיל התותחנים הישראלי, שם הוקם עבורה מערך מקצועי נפרד, לרבות אימונים ומערכי הדרכה. למערכת ניתן השם "המנתץ" או פשוט "מנתץ", היות שמדובר במערכת הנשק הטקטית ההרסנית ביותר בצה"ל. בשנות ה-2000 עברה המערכת שורה של שיפורים ושדרוגים ישראלים, והתקנת מערכות בקרת אש מתקדמות מתוצרת ישראל.

השימוש המבצעי הראשון במערך המנתץ נערך רק 12 שנים לאחר השמשתו, ביולי 2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה[3]. כתוצאה מהשימוש בה, נפגעו עשרות משגרי קטיושות ונהרגו עשרות מחבלי חזבאללה וכ-24 אזרחים לבנוניים[4], חלקם עקב פצצונות שנותרו לאחר המלחמה. השימוש ב-MLRS והשלכותיו עוררו ביקורת גדולה בעולם. בעקבות זאת הכחיש הרמטכ"ל, דן חלוץ, שהתיר ירי בקרבת ריכוזי אוכלוסייה, ואמר שהירי נעשה בניגוד לפקודתו[5].

לדברי מפקד ביחידה המפעילה את המערכת[6], במהלך מלחמת לבנון השנייה ירתה ישראל כ-1,800 רקטות מצרר שהתפרקו למעל למיליון פצצות. מוערך שכ־2% מהן, נותרו בשטח כנפלים. לאחר המלחמה אסף האו"ם כ־12 אלף פצצונות מצרר שלא התפוצצו, לפי טענות שונות גם בריכוזי אוכלוסייה. האו"ם טען שתעבור שנה שלמה עד שניתן יהיה לפרק את כל הנפלים. תוך כדי המלחמה, החליטו שר הביטחון והרמטכ"ל להקים ועדה בראשות האלוף גרשון הכהן לבדיקת הנושא[7], בעקבות מסקנות הוועדה, קבע הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט כי השימוש שנעשה בחימוש מצרר תאם את עקרונות דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי[8].

במלחמה גם נעשה שימוש עולמי ראשון ברקטה ישראלית חדשה בשם רקטה מתקנת מסלול (רמ"מ) - רקטה בעלת רש"ק מצרר ודיוק גבוה ביחס לרקטה. בעקבות המלחמה בלבנון הוחלט להגביר את ההצטיידות ברקטות מתקנות מסלול מתוצרת התעשייה הצבאית.

רקטה נוספת שפותחה היא "רומח" - זוהי רקטה קטנה יותר בעלת ראש קרב נפיץ ודיוק גבוה ביותר, שלמעשה היא טיל מונחה GPS, אשר נכנסה לשימוש מבצעי ב-2014.

ב-2016 נכנסה לשירות בצה"ל רקטת "רעם איתן". מדובר בדגם מתקדם יותר של הרקטה מתקנת מסלול והשיפור העיקרי בו הוא בפצצונות המצרר והקטנת אחוז הנפלים באופן משמעותי ל-0.01% בלבד.

  • "מנתץ" חמוש במארז אימון ממוחשב בתצוגת חיל התותחנים של צה"ל

  • "מנתץ" יורה רקטה בעת אימון של צה"ל

  • משגר רקטות MLRS "מנתץ" צה"לי

  • מנתץ בתצוגת יום העצמאות ה-68. הפוד השמאלי הוא מארז 18 רקטות רומח, והפוד הימני הוא מארז 6 רקטות אימון.

תחמושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: Multiple Launch Rocket System

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ globalsecurity.org
  2. ^ מפרט באתר לוקהיד־מרטין
  3. ^ יובל אזולאי, צה"ל מפעיל לראשונה רקטות MLRS, באתר הארץ
  4. ^ מירון רפופורט, עדות: המטכ"ל אישר את כל היעדים לירי רקטות מצרר, באתר הארץ
  5. ^ אמיר בוחבוט, חלוץ: מי הורה על שימוש בפצצות מצרר?, באתר nrg‏, 19 בנובמבר 2006
  6. ^ מירון רפפורט, מפקד יחידת רקטות: ירינו יותר ממיליון פצצות מצרר בלבנון, הארץ, 12 בספטמבר 2006
  7. ^ ניר חסון ומירון רפופורט, חלוץ ימנה אלוף לבדוק ירי מצרר בניגוד להנחיותיו, באתר הארץ
  8. ^ איציק וולף, הפצ"ר: "ישראל פעלה כדין בירי המצרר", באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 24 בדצמבר 2007
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משגר_רקטות_M-270_MLRS&oldid=21208823"