משפחת עבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב הקונסול יעקב חי עבו ורעייתו אסתר מלכה, עם שומר הראש הטורקי, הקאוואס

משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת - משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

השם עבו - מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".

תרומתם לראשית ההתיישבות בגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבותה בצפת של משפחת עבו, מהמכובדות והאמידות באלג'יריה, תרמה רבות לחיזוקה ולביטחונה של הקהילה היהודית במקום, ומילאה תפקיד חלוצי בייזום התיישבות יהודית חקלאית בגליל ובעמק החולה. במשך שלושה דורות רצופים שימשו בני המשפחה קונסולים של צרפת בגליל, תחת המשטר העות'מאני ב"תקופת הקפיטולציה". מסורת משפחתית, שמקורה במחצית הראשונה של המאה ה-19 והנשמרת עד היום, היא תהלוכת ספר התורה העתיק בערב ל"ג בעומר מבית עבו בצפת לקברו של שמעון בר יוחאי במירון, אירוע רב משתתפים המסמל מזה כמאתיים שנה את פתיחתן הרשמית של חגיגות ל"ג בעומר.[1]

על פי ההיסטוריון יוסף שרביט, הרב שמואל עבו, אבי שושלת המשפחה בארץ, ייסד טיפוס חדש של מנהיגות המשלבת אפיקי פעילות ציבורית רבגונית: כרבה הראשי של צפת ונשיא "הכולל הספרדי", כסוכן קונסולרי של צרפת המקדם את החסות הצרפתית ברחבי הגליל וכגואל קרקעות רב פעלים המכלכל צעדיו בין המיעוטים השונים השוכנים בצפון ארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני.[2] בשנת 1870 – שמונה שנים לפני ייסודה של פתח תקווה – הקים הרב שמואל עבו את היישוב היהודי הראשון שהוקם במאה ה-19 על אדמת הר מירון, ובחודש אייר תרל"ח (1878), ביוזמתה ובעידודה של משפחת עבו, התיישבו כ-30 משפחות מצפת בשיפולי הכפר הערבי ג'עוני (שמה הקודם של ראש פינה) והקימו שם מושבה בשם "גיא אוני". בכך הקדימו בני משפחת עבו את אנשי העלייה הראשונה, שההיסטוריוגרפיה המקובלת מצביעה על עולים אלו מאירופה כעל חלוצי המפעל הציוני של העלייה וההתיישבות ומתעלמת, משום מה, מהיישובים החקלאיים שנוסדו קודם לכן.

"היה זה מפעלם של בני משפחת עבו שאפשר את ההתיישבות היהודית בראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן, דרום מערב הגולן, מחניים ועין זיתים" - כותב ד"ר יוסף שרביט, בעבודת המחקר שלו, 'צרפת בגליל במאה ה-19'. על פי שרביט, אדמותיהם של רבים מיישובים אלו נרכשו תחילה על ידי משפחת עבו, ונמכרו מאוחר יותר לעולים מאירופה. על פי שרביט, על אף שמשפחת עבו היא בשר מבשרו של היישוב הישן, הרי שקורותיה מבססות את הטענה שהיישוב הישן הספרדי מבשר את ניצני היישוב החדש ומהווה את שורשיו.

הרב שמואל עבו – תחילתה של השושלת בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר התורה של משפחת עבו

אבי השושלת של משפחת עבו בארץ הוא הרב שמואל עבו. הוא נולד באלג'יר בשנת 1789 לאביו, אברהם, שהיה סוחר אמיד ובעל נכסים. שמואל הוסמך לרבנות ובשנת 1817 עלה לארץ עם משפחתו, והתיישב בצפת. נולדו לו שלושה בנים - אברהם,[3] יצחק ויעקב, ושתי בנות: שרה ושמחה.

מעמדם של יהודי צפת בתחילת המאה ה-19 היה דל ועלוב. הם סבלו ללא הרף מהתנכלויותיהם של שכניהם הערבים, שהתנפלו עליהם בכל עת מצוא. הרב שמואל עבו תבע מהשלטונות להעניק ליהודים זכות חוקית להגן על עצמם בנשק. משלא נענה, נסע לאלג'יר ובהשתדלותם של ראשי העדה ונכבדיה נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול כללי בגליל, ועד מהרה הפך למנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית והיה נכבד מאוד גם על התושבים המוסלמים והנוצרים.

מעשהו הראשון כקונסול היה להכניס מספר גדול ומכריע של בני היישוב היהודי בצפת ובטבריה תחת חסותה של ממשלת צרפת, על ידי רישומם כנתיניה. בית עבו, שמעל שערו התנוסס דגלה של צרפת, שימש לרבים, יהודים ואחרים, מקלט מהתנכלויותיהם של השלטונות העות'מאנים.

כעבור שנים אחדות הפליג הרב שמואל עבו להודו וקיבל מידי דוד ששון את המונופול למסחר בצבע הבגדים אינדיגו, העשוי מצמח הניל המכסיף (אינדיגופרה) בארץ ישראל ובסביבתה. בהודו נתקל לראשונה בסוגיית עדת בני ישראל ועם שובו לארץ העלה את הנושא לפני רבני צפת וירושלים, והללו פסקו, לאחר בירור מתמשך, ש"בני ישראל" הם יהודים לכל דבר.[4] בשנת 1952 ניתן תוקף לאותה פסיקה על ידי הרבנות הראשית בארץ בראשות הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן.

אחד ממפעליו החשובים של הרב שמואל עבו היה הקמת המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. עד לבואו היה המבנה מוזנח ונטוש; הוא גידר את חלקת הקבר, הקים את מבנה בית הכנסת שמעליו ושיקם את הריסות בית הכנסת של האר"י בצפת. לאחר הרעש הגדול סייע לבנות מחדש את הרובע היהודי בצפת, שחרב, ואף הזמין לשם כך פועלים מקצועיים מדמשק. הרב שמואל עבו רכש בשנת 1870 כ-7,000 דונם של אדמה חקלאית בכפר מירון, ויישב במקום עשרות משפחות יהודיות מיוצאי כורדיסטן.[5]

מסורת ל"ג בעומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאות תודה על פעליו של הרב שמואל עבו בשיקום הרובע היהודי בצפת, בעידוד ההתיישבות בגליל, ובגאולת קברו של התנא הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי - העניקה לו הקהילה בצפת ספר תורה על שמו, ובערב ל"ג בעומר תקצ"ג (1833) הובל ספר תורה זה לראשונה בשירה ובריקודים מבית עבו לבית הכנסת של הרשב"י במירון, וחגיגות ל"ג בעומר המסורתיות נפתחו ברוב עם. הייתה זו תחילתה של מסורת משפחתית, שהפכה במרוצת הזמן לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הדתי עממי של חגיגות ל"ג בעומר בצפת, והתפשטה על פני כל הארץ.

שנים אחדות לאחר מכן, הוחלף ספר התורה הראשון, שנידבו יהודי צפת, בספר תורה עטור כסף וזהב, שתרם בנו של הרב שמואל, הרב יצחק מרדכי עבו. ספר תורה זה נישא עד היום בתהלוכה החגיגית מבית עבו למירון, ובתום חג השבועות, חוזר לארון הקודש בבית הכנסת "הצדיק הלבן" בצפת - עד לערב ל"ג בעומר הבא.

הרב הקונסול יעקב חי עבו - הדור השני לשושלת ולמסורת ל"ג בעומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב הקונסול יעקב חי עבו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יעקב חי עבו

עם פטירתו של הרב שמואל עבו בשנת תרל"ט (1879), עברה כהונת הרבנות ומשרת הקונסול לבנו, יעקב חי עבו, אשר היה הראשון מבני משפחת עבו שנולד בארץ ישראל. הרב יעקב חי עבו, המשיך בדרכו הציבורית של אביו והרחיב את בניין בית הכנסת של הרשב"י. בשלהי שנות השמונים הוסיף ביוזמתו ליישוב במירון אוכלוסייה יהודית של בעלי מלאכה מצפון אפריקה.

בשנת 1878 היה הרב יעקב חי עבו מעורב בהקמת המושבה גיא אוני שהייתה מבין המפעלים החלוציים שהקדימו את העלייה הראשונה. בשנת 1882 סייע הרב יעקב חי עבו לדוד שוב לקנות את אדמות ראש פינה, ורכש את הקרקעות למושבות יסוד המעלה של עולי מזריץ' בשנת 1883, ומשמר הירדן של עולים מפולין ומאשכנז בשנת 1884. דוד שו"ב מספר בזכרונותיו, המופיעים בספרו של אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כי כאשר גזרו השלטונות הטורקים על הפסקת ההתיישבות בראש פינה, פנה לשלטונות בדמשק כשהוא מצויד במכתב המלצה מן האחים עבו לחכם באשי בדמשק, הרב מרקדו אלקלעי. שתדלנות זו הועילה, והגזירה בוטלה.

הרב יעקב חי עבו נשא לאישה את אסתר מלכה, בת רבי יצחק כהן, נכדת הרב נפתלי כהן צדק מליברפול, תוך כדי ביקור שערכה בארץ עם משפחתה.

הוא נפטר בביתו בצפת, בג' בטבת תר"ס, 1899, לאחר תאונה קשה, שממנה לא החלים והוא רק בן 58 שנה.

מאיר עבו – הדור השלישי למסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירתו של יעקב חי עבו עברה כהונת הקונסוליה של צרפת לאחיו, הרב יצחק מרדכי עבו אולם בכל יתר התחומים, החברתיים והציבוריים, ועל אף גילו הצעיר (שלושים) תפקד הבן, מאיר עבו,[6] כראש המשפחה, כשלצדו רעייתו רחל. הוא המשיך להתגורר בבית עבו ההיסטורי והקפיד לקיים את מסורת ל"ג בעומר המשפחתית גם בימים קשים של מאורעות דמים, כמעט 50 שנה ברציפות. מאיר עבו נפטר בצפת, בי' בכסלו תש"ח / 23 בנובמבר 1947, ורעייתו רחל נפטרה חודשים אחדים אחריו.

רפאל עבו הדור הרביעי למסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל עבו (משמאל), ולצידו דוד תדהר האוחז בספר התורה המשפחתי, טקס ל"ג בעומר, 1950

עם פטירתו של הרב מאיר עבו עברה ההגמוניה המשפחתית והמשכה של מסורת ל"ג בעומר לבנו, רפאל עבו, שנולד בצפת בשנת 1899.[7] רפאל הקדיש את עיקר זמנו לענייניה הביטחוניים של הקהילה היהודית בעירו. מעבר לכל תחומי עיסוקיו הציבוריים, הקפיד לקיים במשך 16 שנה, (עד לפטירתו) את מסורת ל"ג בעומר כהלכתה, כאשר רעייתו (מנישואיו השניים), לורה לבית הררי, מסייעת לידו. בימיו קמה מדינת ישראל, והמסורת קיבלה, בנוסף לצביונה הדתי-לאומי, גם אופי ממלכתי. רפאל נפטר בצפת בכ"ד בשבט תשכ"ד (7 בפברואר 1964), ובהלווייתו נכחו המונים מבני צפת. הוא הותיר אחריו שני בנים ובת. את יוסף וצבי; יוסף, הבכור, ממשיך במסורת ל"ג בעומר המשפחתית; צבי עבו, לוחם ומחנך, נהרג בתאונת דרכים בשנת 1976, ואת עצמונה עבו-פינקלשטיין, תושבת צפת.

יוסף עבו הדור החמישי למסורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף עבו עברון (1924-2014), סופר ועיתונאי, דור חמישי לבית עבו,[8] הקפיד לקיים את המסורת המשפחתית בדקדקנות, במשך יובל שנים וקידם את תיעודה האקדמי בכל אמצעי התקשורת. סייעה לידו רעייתו יהודית,,[9] נכדתם של ניסן וסימה קנטרוביץ, ממייסדי רחובות.[10] בתקופתו הגיעו אורחים מכל קצווי הקשת העדתית בישראל, דתיים וחילוניים כאחד, כולל בני המיעוטים בגליל: דרוזים וצ'רקסים שגם בעבורם נחשב הרשב"י קדוש. בימיו נטלו חלק בלתי נפרד בשמחה משלחות תושבים מאריאל, עובדי בתי הזיקוק בחיפה ותושבי רמת הגולן. תרומתו הייחודית למסורת התבטאה בעבודתו העיתונאית, הספרותית והמחקרית - היסטורית. עבו עברון היה הראשון שליקט ביסודיות את כל החומרים ההיסטוריים של מסורת בית עבו וביצע תיעוד דוקומנטרי נרחב בדפוס ובאינטרנט. כמנהג אבותיו הזמין בקביעות לאירוע החגיגי את נציגי שגרירות צרפת בישראל, וב-1987 העניק שגריר צרפת בישראל, אלאן פיירה בשם נשיאו, פרנסואה מיטראן, את תואר אביר מסדר הכבוד על "שקידתו בטיפוח המסורת וקשרי הידידות בין ישראל לצרפת".[11] בערב ל"ג בעומר ה'תשס"ב (2002) העניק ליוסף ראש העיר דאז, מר עודד המאירי, תעודת אזרחות כבוד של העיר צפת, "על שמירת המסורת והמשכיותה הנפלאה".[12] בערב ל"ג בעומר תשע"ג 2013 העניק ליוסף ראש העיר מר אילן שוחט שי מיוחד, שופר קרן מצופה כסף –סמל ליובל השנים שבהם החזיק יוסף את מסורת בית עבו עד יומו האחרון. עם פטירתו של יוסף, עוברת המסורת לאחיינו, עו"ד רפאל עבו, בנו של צבי עבו, הדור השישי למסורת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מורשת משפחת עבו בצפת
  2. ^ יוסף שרביט, ‏צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 104-75 (גרסה מעובדת של יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה ה-19, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ירושלים, תשס"א)
  3. ^ נכדו, בן בנו יהודה, היה הרב רפאל עבו שכיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול
  4. ^ בשנת 1869 ביקר בבומביי בשליחות ירושלים הרב אברהם חיים עבו, בנו של הרב שמואל עבו מצפת. בראותו את יחס הזלזול מצד היהודים הבגדדים כלפי "בני-ישראל", "שלא צירפום למניין ולא העלום לתורה", למרות שקיימו את כל המצוות, הוכיחם ועורר את אביו למחות על העוול הזה. ואכן חכמי צפת הספרדים והאשכנזים שיגרו איגרת בתשרי תר"ל (1896) לראשי הבגדדים - לבני ששון העשירים, וייעצו להם כך: בוודאי שאסור לרחקם ולגרום להם בזיון, שעל ידי כך יחזרו לסורם... אלא אדרבא, מצווה רבה לקרבם ולהשתדל עמהם להורותם בדרך אשר ילכו בה? ובפרט בערים ההם אשר שם נמצאים המסיתים (המסיונרים הבריטים), חלילה וחלילה תהיו אתם הגורמים שיעזבו תורת ה' תמימה, וילכו אחרי ההבל. לאיגרת זו צורפה גם איגרת החכמים האשכנזים מצפת. ראה עליית עדת "בני-ישראל" מהודו והשתלבותה בקרב ישראל אונ' בר-אילן, ד"ר יעקב גלר
  5. ^ לפי הכתבה הזו ב"חרות" מה-9 במאי 1958, היה זה בנו שגידר את חלקת קבר הרשב"י ויישב את יוצאי כורדיסטן בכפר מירון
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "מאיר עבו", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 303
  7. ^ דוד תדהר (עורך), "רפאל עבו", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4515
  8. ^ יוסף עבו עברון, ההגדה לבית עבו
  9. ^ יהודית עבו עברון, ההגדה לבית עבו
  10. ^ משפחת קנטרוביץ, מזכר
  11. ^ הענקת אות אביר מסדר הכבוד הצרפתי למר יוסף עבו עברון, צפת
  12. ^ עודד המאירי, ההגדה לבית עבו