משתמש:Dudibi/בית ג'מאל
בית גִ'מָאל (בערבית: بيت جمال/الحكمه; באנגלית: Beit Jimal או Beit Jamal) הוא כפר ומנזר קתולי של המסדר הסלזיאני הנמצא בשיפולי הרי יהודה, סמוך לצידה הדרומי של העיר בית שמש.
המנזר נמצא על גבעה בגובה 370 מטר מעל פני הים ובמרחק של 35 קילומטר מזרחית לקו החוף. במתחם בית ג'מאל ישנם ארבעה מבנים מרכזיים: בית לנזירים הסליזיאניים המקדישים את עצמם לחינוך במקומות שבהם האוכלוסייה חלשה ונזקקת בעזרה בנושא החינוך, כנסיית סטפנוס הקדוש, מנזר לנשים של מסדר בית לחם של סן ברונו, ועל תל גמליאל שבדרום המתחם, נמצא המנזר לגברים של מסדר בית לחם של סן ברונו.
מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פירוש השם בערבית הוא "בית היופי" והוא מיוחס לנוף היפה הנשקף מהמקום. לפי המסורת הנוצרית, המקום נקרא בעבר כפר גמלא (כפר גמליאל), על שם רבן גמליאל הזקן שהיה נשיא הסנהדרין, התנצר בחשאי[1] ונקבר במקום שהיה לאחוזתו, וכתובת מקומית מן המאה החמישית לספירה "מתעדת" את קבורתו.
במבנה הכניסה למנזר הנשים בית לחם, נמכרים מוצרי המנזר (כלי קרמיקה,שמן זית, זיתים כבושים, דבש, נרות ועוד) בשתי חנויות קטנות. המנזר מוכר גם יינות של יקב כרמיזן. במנזר נערכים קונצרטים של מוזיקה קלאסית בשבתות[2]. המקום משמש אתר תיירות ומשיכה למטיילים ישראלים רבים.
בחצר המנזר פועלת תחנה מטאורולוגית קטנה שהוקמה ב-1919 ונחשבת לתחנה הוותיקה בארץ ישראל אשר פועלת ברצף עד היום[3].
מול הכניסה למנזר במרחק של כ400 מטרים, על "תל גמליאל", ניצב מבנה המשמש כמנזר לגברים השייכים למסדר בית לחם. במבנה זה גרים 6 נזירים (נכון ל-2021), העוסקים בחקלאות, בגידול גפנים (בעיקר קברנה סוביניון, שרדונה וריזלינג), במסיק זיתים, ובכבישת שמן זית וזיתים. חלק מעצי הזית השייכים למנזר הם בני מאות שנים. הגפנים משמשים לייצור יין ביקב כרמיזן, שגם הוא שייך למסדר הסלזיאני. חלק מאדמות המנזר הוחכרו לקיבוץ צרעה הסמוך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית ג'ימאל, כמו שאר ארץ ישראל, נכבש על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1517. במרשמי המסים משנת 1596 היה זה כפר בסנג'אק (מחוז) של עזה עם אוכלוסייה של 37 משקי בית, כולם מוסלמים. הם שילמו מס קבוע לשלטון העות'מאני של 33.3% על מוצרים חקלאיים, שכללו: חיטה, שעורה, עצי זית, עזים וכוורות דבורים, ובנוסף להכנסות מזדמנות שילמו בסה"כ 3,500 אקצ'ה.
ויקטור גרין ביקר במקום בשנת 1863, ודיווח כי התושבים סובלים מחום כבד , התובים מתגוררים בבתים רעועים וישנה מגפה שמתפשטת בבית ג'ימאל[4]. רשימת כפרים עות'מאנית, בשנת 1870 לערך, הראתה כי בבית ג'מאל האוכלוסייה מנתה 21 אנשים, עם בסך הכל 8 בתים, אם כי מפקד האוכלוסין כלל גברים בלבד.
אדמות בית ג'מאל נרכשו בשנת 1869 על ידי אנטוניו בלוני, כומר איטלקי בפטריארכיה הלטינית שבירושלים ופרופסור לתיאולוגיה בסמינר הלטיני שבבית ג'אלה שליד בית לחם, במימון ובסיוע של המרקיז הסקוטי לורד דה בוטה[5]. בשנת 1878 יסד אנטוניו בלוני בית ספר חקלאי ופנימייה לבנים עניים ויתומים מהכפרים שבסביבה מתוך כוונה להקדיש את חייו וכוחו לטיפול ביתומים, תושבי המקום אף קראו לו "אבו אל-יתמה" (אבי היתומים)[5]. בשנת 1891 התמזגה הקהילה הקטנה של האב אנטוניו בלוני עם המסדר הסלזיאני אשר נוסד על ידי דון בוסקו הקדוש במאה ה-19, דון בוסקו הקדיש את חייו לחינוך ילדים ונערים ואף פיתח שיטת חינוך משלו אשר נקראת "השיטה המונעת" המבוססת על חכמה, אהבה ודת[6].
בשנת 1899 היו בבית היתומים בבית ג'מאל כ- 30 יתומים, יחד עם נזירות ואחיות מהמסדר הסליזיאני של דון בוסקו הקדוש.
תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1922 העניק חבר הלאומים לבריטניה מנדט על ארץ ישראל ובתוכה בית ג'מאל. במפקד שנערך בשנת 1922 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בית ג'מאל מנתה 59 אנשים, מתוכם היו: 56 נוצרים, ושלושה מוסלמים, כאשר מתוך הנוצרים היו 29 קתולים רומאיים, 24 מלכיתים ו-2 מרונים.
עד מפקד האוכלוסין של 1931 האוכלוסייה עלתה ל 168; 78 נוצרים ו -90 מוסלמים, ובסך הכל 22 בתים.
בשנת 1932 נבנתה כנסיית סטפנוס על שרידי הכנסייה הביזנטית במקום.
בשנת 1945 האוכלוסייה של בית ג'מאל כללה בסה"כ כ-240; 120 מוסלמים ו -120 נוצרים. שטח האדמה היה 4,878 דונם, מתוכם 715 דונם יועדו למטעים וקרקע להשקיה, 2,899 לדגנים, ואילו 1,264 דונם סווגו כקרקע שאינה מעובדת[7].
לאחר 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1948 במהלך מבצע ההר שבמלחמת העצמאות, נכבש בית ג'ימאל והכפרים שסביבו על ידי הגדוד החמישי בפיקודו של משה בן דרור (מוריס) כחלק מכיבוש נרחב של האזורים השולטים על הדרך לירושלים. בית גי'מאל היה המקום שבו שכנה מפקדת כוחות המצריים באזור[8].
בעקבות מלחמת העצמאות, המצב הדמוגרפי באזור בית ג'ימאל השתנה, והיתומים והעניים שנהגו לפקוד את בית הספר החקלאי שבאזור חדלו מלהגיע. בעקבות כך בשנת 1957 פסק בית הספר החקלאי מלפעול ובמקומו הוקמה במקום ב1958 פנימייה לילדים ממשפחות מעורבות ליהודים ונוצרים שהחזיק עד 1963. בשנת 1969 היה בית ג'ימאל בית ספר יסודי ופנימייה עם חטיבת ביניים לילדים מרקע סוציו אקונומי קשה, מהגליל, מרמלה ומירושלים, פנימייה זו החזיקה מעמד עד 1981 משום שבשנה זו כבר היה לרוב הכפרים והערים סביב בית ספר מקומי מסודר. בנוסף, היה מחסור בכוח אדם בקרב האחים הסליזיאניים[9].
בשנת 1985 הגיעו נזירות בית לחם של סן ברונו הקדוש מצרפת ומבלגיה להשתקע בבית ג'מאל[10], הגעתם נתמכה בידי האבות הסליזיאניים במקום ובסיוע של סגן ראש עיריית ירושלים, הפרופסור נתן אנדרה שוראקי, סופר ידוע שאף תרגם את התנ"ך, הברית החדשה והקוראן לצרפתית[11].
בשנת 1991, בעקבות מלחמת המפרץ, הועתק משכנה של שגרירות איטליה בישראל למשך כחודשיים לבית ג'מאל, בתום המלחמה ב28 בפברואר חזרה שגרירות איטליה לתל אביב.
בשנת 2000 על הגבעה הגבוהה ביותר בבית ג'מאל הצטרפו כ8 נזירים מאותו מסדר של הנזירות הקרטוזיאניות של סן ברונו הקדוש אשר נמצאים במבנה סגור ללא כניסת מבקרים. הנזירים מתפרנסים מייצור סוגי קטורת שונים ונרות לכנסיות. נכון לשנת 2021 יש במנזר זה 6 נזירים בלבד.
סכסוך נדל"ני[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרקע הסובבת את בית ג'מאל היא בבעלות המסדר הסליזיאני של דון בוסקו ובבעלות הכנסייה הקתולית. בשנת 2004 חברת "קדמת עדן" חתמה הסכם פיתוח עם המסדר על כ1000 דונם המיועדים לבניית 4,300 יחידות דיור למגזר החרדי בבית שמש. חברת הפיתוח קדמת עדן לא קידמה את ההסכם ועל כן בשנת 2015 נחתם הסכם חכירה בין המסדר ובין חברת "אקה פיתוח ובנייה". העניין הובא לדיון בפני בית המשפט העליון. ובשנת 2018 קבע בית המשפט כי חברת קדמת עדן תזכה לפתח קרקע באזור בית שמש תמורת מאות מיליוני שקלים[12]. לאחר פסק הדין, הגישה אקה ערעור אך בסופו של דבר ביוני 2021 משכה אותו בהמלצת השופטים.[13] את המסדר ייצג בבית המשפט עו"ד דוד שמרון, ובמהלך המשפט הוגשו נגדו תלונות למשטרה ולבית המשפט על ידי חברת אקה בטענה כי הוא פועל לטובתה של חברת קדמת עדן בנוסף לעבודתו מול המסדר. שמרון הכחיש את הטענות נגדו ואמר כי זהו ניסיון להפעלת לחץ על בית המשפט[14].
כנסיית סטפנוס הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת הנוצרית, בשלישי לדצמבר בשנת 415 לספירה, חלם כומר ביזנטי בשם לוקיאנוס שהתגורר בכפר גמלא, כי עצמותיו של סטפנוס הקדוש נמצאות בבית ג'מאל. בדרך פלא לאחר חיפושים אכן נמצאו עצמות במקום ועל כן נבנתה בו כנסייה ביזנטית על שמו של סטפנוס.
סטפנוס נחשב בדיעבד למרטיר הנוצרי הראשון משום שהוא היה הנוצרי הראשון שנסקל למוות על חומות ירושלים בגלל אמונתו[15]. חשוב לציין כי סטפנוס היה יהודי מוחלט ותלמידו של רבן גמליאל הזקן. הנוצרים מאמינים שרבן גמליאל הזקן תמך בסטפנוס במהלך המשפט שנערך לו כי האמין בדרכו ולכן איפשר את קבורת סטפנוס בנחלתו זו.
עם כיבוש ירושלים בידי הפרסים ב-614 נהרסה הכנסייה ביחד עם כנסיות נוספות בארץ ישראל וביניהן כנסיית הקבר וכנסיית הר הזיתים על ידי חוסרו השני מלך פרס.
בין השנים 1916 - 1922, בוצעו באתר חפירות ארכיאולוגיות במהלכן התגלו בחצר בית בכפר בית ג'מאל שרידי הכנסייה הביזנטית מן המאה החמישית. בין הממצאים שנמצאו היו יסודות הכנסייה, שרידי פסיפס וכתובת ביוונית. כמו כן התגלתה בחפירות, מערה קטנה חצי אובלית ובה שלושה קברים: קבר המיוחס לרבן גמליאל, קבר המיוחס לבנו אביבוס (חביב) וקבר אחר אשר מיוחס לסטפנוס הקדוש. על פי הצלב המופיע במוזאיקה שברצפת הכנסייה שנחשפה, סביר מאוד שהמוזאיקה נוצרה לפני שנת 427, השנה שבה אסר הקיסר על ציור צלבים ברצפה או במקום שדורכים עליו.
על שמו של סטפנוס הוקמה בחצר המנזר, על השרידים הביזנטיים, כנסייה חדשה בשנת 1932. שרידי הפסיפס שנמצאו באתר הכנסייה הועברו לקיר מחוץ לכנסיית סטפנוס ושרידי הכתובת ביוונית הושארו במקומם על רצפת הכנסייה.
בשנת 2000 נתרם על ידי האמן יגאל תומרקין פסל צלב ממתכת עם ראש מכופף לציון מותו של סטפנוס הקדוש[16].
בשנת 2006 פרסם הכומר אמיל פוש מבית הספר הצרפתי לארכיאולוגיה ומקרא בירושלים את ממצאיו מהחפירה הארכאולוגית במקום, וחשף כי על טבלת אזנים שנתגלתה במקום נכתב ביוונית עתיקה "ΔΙΑΚΟΝΙΚΩΝ ΣΤΕΦΑΝΟΥ ΠΡΩΤΟΜΑΡΤΥΡΟΣ" ובעברית "דיאקוניקון סטפאנוס פרוטומרטירוס" ופירושו "משכן שרידיו של סטפנוס המרטיר הראשון". גילוי זה מוכיח לטענת הנזירים במקום כי בית ג'מאל הוא אכן כפר גמלא מאיגרת לוקיאנוס ומקום קבורתו של סטפנוס הקדוש[17].
את תפעול ותפעול הכנסייה מבצעים 7 נזירים סליזיאנים שחיים במבנה המרכזי שמדרום לכנסייה ובניהולו של אב המנזר אנטוניו סקודו.
מקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוך כנסיית סטפנוס, ישנם מדרגות היורדות מתחת לאדמה אל מקווה יהודי הלכתי, המתוארך למאה הראשונה לספירה[18].
מנזר הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבנה הדרומי בבית ג'מאל נמצאות כיום נזירות של מסדר בית לחם, למסדר זה ישנם שלושה שמות: מסדר בית לחם; לזכרו של הולדת ישו בבית לחם. מסדר עליית מרים הקדושה; בהשפעתו של האפיפיור פיוס השנים עשר, שהודיע ב1 בנובמבר בשנת 1950 על עיקרון אמוני נוצרי שמרים אם ישו, עלתה לשמים עם גופה, באמונה הנוצרית, באמירה זו השווה האפיפיור את עוצמתה של מרים אם ישו לאלוהותו ולעוצמתו של ישו, משום שהוא היחיד שעלה בגופו לשמים ולא מת בארץ. בהשפעת אמונה זו יוסד מסדר זה[7]. השם השלישי הוא מסדר על שם סן ברונו הקדוש שייסד את המסדר הקרטוזיאני במאה האחת עשרה, כאשר הוקם המסדר, ביקשו הנזירות להשתייך גם למסדר סן ברונו הקדוש אשר משפיע מאוד על אורחות חיי הנזירות במנזר ומכאן השם הנוסף. (בצרפתית: Famille monastique de Bethléem, de l'Assomption de la Vierge et de saint Bruno).
מסדר האחיות בית לחם נוסד בשנת 1950 בצרפת, ושייך לזרם הקתוזיאני של סן ברונו הקדוש. הנזירות במקום מגיעות בעיקר מצרפת ומבלגיה, והשפה המשותפת ביניהן היא צרפתית. הנזירות עוסקות במשך היום בתפילה בהגות ובהתבוננות וממעטות בדיבור. במנזר נמצאות 25 נזירות, אשר חלקן נמצאות מרגע הקמת המנזר עבורן בשנת 1985 וחלקן הגיעו מאוחר יותר. לכל אחת מהנזירות יש תפקיד משלה לקיום ולתפעול אורח החיים במנזר. לפרנסתן יוצרות הנזירות כלי קרמיקה מעוצבים, ריבות ומיצים שונים הנמכרים לתיירים ומבקרים בחנות קטנה במנזר[19].
הנזירות אינן עוזבות את המנזר ללא סיבה הכרחית כמו סידורי ביטוח או ללכת לרופא. על מנת לחיות חיים מלאים כנזירה, הנזירות מתנתקות מאמצעי תקשורת כטלוויזיה או טלפון.
הנזירות לובשות כמה סוגי בגדים ומתוכם שני סוגים מרכזיים, לבן; לתפילה, לשירה ולשהות היומיומית במנזר. כחול; לעבודה מלכלכת וליציאה לעיר, על מנת לא למשוך תשומת לב מיותרת. מתוך מסורת עתיקת שנים ומתוך הסמליות של הנישואין עם האל הנזירות עוטות על ראשן כיסוי ראש וחלקן אף עונדות טבעת מבחירה כסמליות לנישואיהן עם האל.
קפלה יהודית במנזר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתוך מנזר הנשים ישנו חדר שהוא מעין קפלה או בית כנסת יהודי קטן, עם עמוד תפילה, מנורת ששה קנים וספר תנ"ך פתוח. החדר ללא סממנים נוצרים על מנת לאפשר תפילה ליהודים והוא נועד לקירוב לבבות בין נוצרים ליהודים.
הבאר הטורקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
באר בעומק 6 מטרים אשר נמצאת מתחת למנזר, במורדות הגבעה על נחל ירמות. הייתה מיועדת לתת מים בתקופה הטורקית, כיום הבאר מלאה במים אך מסוכנת לכניסה עקב ברזלים בתחתית הבאר[20].
עץ זית עתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
על הגבעה בבית ג'מאל כ-600 מטרים מצפון למנזר, נמצא עץ זית שעל פי הנזירים במקום גילו כבן 2000 שנה, והוא נחשב לאחד מעצי הזית העתיקים בישראל. על פי משרד החקלאות גילו מוערך בכ-400 שנים[21].
ונדליזם בבית ג'מאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
תג מחיר: ב20 לאוגוסט 2013 כחלק מאירוע "תג מחיר" הושלכו על ידי אלמונים בקבוקי תבערה ורוססו כתובות נאצה בסמוך למנזר הנשים בבית ג'מאל[22].
השחתת הכנסייה: ב20 לספטמבר 2017, הושחתה כנסיית סטפנוס הקדוש שבמקום ובין היתר נופצו חלונות הויטראז' של הכנסיית, פסלה של מריה הקדושה נשבר והושחת ריהוט וחלקים נוספים בכנסייה[23].
השחתת קברים: ב10 באוטובר 2018 נגלה לעיני אנשי המנזר כי הושחתו עשרות קברים צלבי בטון בבית העלמין המקומי אשר מרוחק כחצי קילומטר מהמקום[24].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כל מקום ואתר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא, תשל"ח.
- ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל. הוצאת עם עובד, 1986.
- אנדרי סטרוס. בית ג'ימאל - נתיב למסורת הקדושים סטפן וגמליאל. רומא, האוניברסיטה הסלזיאנית פונטיפיקה, 2000.
- משה מעוז, רב הנסתר על הגלוי : הנזירות הקתולית הלטינית בארץ-ישראל בעת החדשה (1799 – 1914), הוצאת גמא, 2018 עמ' 318-337.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הפלמ"ח - פלוגות המחץ של ההגנה | מושגים
- הזית מאחורי המנזר | משרד החקלאות ופיתוח הכפר
- כתבה על בית ג'מאל עיתון זמנים, 13 נובמבר 1953
- מידע על בית ג'מאל באנגלית
- מנזר בית ג'ימאל, כנסיית סטפאנוס הקדוש ומנזר אחיות בית לחם - מטיילים עם ענת
- המנזרים הסמויים מהעין בין לוד לבית שמש - טיולים בישראל
- מידע מפורט אודות בית ג'מאל מאת אביבה ומשה ברעם: Find a spiritual oasis with the monks of Beit Jamal.
- סיפורו של עץ: עץ הזית בבית ג'מאל - קק"ל אי ירוק
- ^ Paton James Gloag, A Critical and Exegetical Commentary on The Acts of the Apostles, Volume 1, page 191, citing Photius, Cod. 171 (Edinburgh: T & T Clark, 1870).
- ^ קונצרטים וביקורים במנזר בית ג\'מאל, באתר tour-yehuda.org.il
- ^ ד"ר נועם חלפון, 100 שנות מדידה אקלימית במנזר בית ג'מאל, באתר השירות המטאורולוגי הישראלי, 24/08/2020
- ^ PAR M. V. GUÉRIN, DE LA PALESTINE, PARIS: A L'IMPRIMERIE IMPÉRIALE., 1869, עמ' 24-25
- ^ 1 2 אנטוניו סקודו, בית ג'ימאל "כפר גמליאל", מקום מפגשן של מסורות יהודיות ונוצריות, ירושלים: בית הדפוס של הפטריארכיה הלטינית, 2020, עמ' 26-29
- ^ אנדריי סטרוס, בית ג'ימאל, נתיב למסורת הקדושים, סטפן וגמליאל, רומא: האוניברסיטה הסליזיאנית פונטיפיקה, 2000, עמ' 5-9
- ^ 1 2 ממשלת פלסטין, המחלקה לסטטיסטיקה. סטטיסטיקה של הכפר, אפריל, 1945. צוטט בהדאווי, 1970, עמ': 24, 56, 101, 152.
- ^ מושגים, באתר www.palmach.org.il
- ^ אנטוניו סקודו, בית ג'ימאל "כפר גמליאל", מקום מפגשן של מסורות יהודיות ונוצריות, ירושלים: בית הדפוס של הפטריארכיה הלטינית, 2020, עמ' 51
- ^ אנטוניו סקודו, בית ג'ימאל "כפר גמליאל", מקום מפגשן של מסורות יהודיות ונוצריות, ירושלים: בית הדפוס של הפטריארכיה הלטינית, 2020, עמ' 76-77
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים אתר הרישמי של נזירות בית לחם, [1] - ^ שלומית צור, משחקי הכס הקדוש: כך נתקעו 4,300 דירות לחרדים על קרקע של הכנסייה הקתולית, באתר גלובס, 23.04.2019
- ^ ניצן שפיר, מפלה לאקה נדל"ן בבית המשפט העליון: קדמת עדן תפתח את הקרקע שבמחלוקת, באתר גלובס, 10.06.2021
- ^ ניצן שפיר, האם תלונה שהוגשה נגד עו"ד דוד שמרון היא תלונת סרק להפעלת לחץ או חשד אמיתי?, באתר גלובס, 09.06.2021
- ^ מעשי השליחים ז', 59.
- ^ תמונה של הפסל של יגאל תומרקין
- ^ Emile Puech, "Un mausolée de saint Etienne à Khirbet Jiljil - Beit Gimal (Pl. I)", Revue Biblique 113/1 (January 2006) 100-126.
- ^ מישל פיצ’ירילו, ואנדרי סטרוס., ח’ פטיר – 1997, חדשות ארכיאולוגיות
- ^ אתר מסדר בית לחם של המסדר הקטוזיאני
- ^ עמוד ענן- הבאר הטורקית[2]
- ^ מידע על עץ הזית, אתר משרד החקלאות ופיתוח הכפר
- ^ חשד לתג מחיר: בקבוק תבערה ליד המנזר, באתר ynet, 2013-08-21
- ^ כנסייה סמוך לבית שמש הושחתה; המשטרה פתחה בחקירה, באתר Haaretz הארץ
- ^ עשרות קברים הושחתו במנזר בית ג'מאל באזור בית שמש, באתר Haaretz הארץ
