נזירות בית לחם של עליית הבתולה השמיימה והקדוש ברונו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנזר נזירות בית לחם של עליית הבתולה השמיימה והקדוש ברונו, הידוע בשמו מנזר נזירות בית לחם הוא מנזר נוצרי קתולי שממוקם בבית ג'מאל בישראל.

מנזר לה ורן בצרפת
מנזר ג'רז דה לה פרונטרה בספרד

נכון ל-2021, נמצאות במנזר כ-40 נזירות. הנזירות מגיעות בעיקר מבלגיה וצרפת והן מתקשרות ביניהן בשפה הצרפתית. סדר היום של הנזירות מתחיל בקומן בארבע בבוקר לתפילה ולהתייחדות עם האל, ואת רוב שעות היום שלהן לאחר מכן הן מבלות לבדן בתאיהן, עוסקות בתפילה ובהתבוננות וממעטות בדיבור. בשעות אחר הצהריים הן נפגשות לפרק זמן קצר ויוצאות לטייל בחורשה הירוקה שמקיפה את המנזר.

חייהם של הנזירים והאחיות של בית לחם בהשראתם של הנזירים הקרתוזיים וסנט ברונו

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם מנזר בית ג'מאל כולל את מבנה מנזר הגברים, מנזר הנשים, וכנסיית סטפנוס הקדוש (סטפיאן) שנחשב לנוצרי הראשון שנסקל למוות בשל אמונתו בתורתו של ישו, ונבנתה בשנת 1930. המנזר הקתולי האיטלקי של המנזר הסלזיאני, הוקם ב-1881 לאחר שאדמתו נרכשה בשנת 1860 מידי תושבי האזור הערביים. לדעת חוקרים המנזר הוקם על שרידי כנסייה ביזנטית כהוקרה לקדוש סטפנוס.

במנזר הקימו הנזירים בית ספר לחקלאות שבו לימדו את ילדי הפלאחים את תורת החקלאות על מנת שיוכלו לחזור לכפריהם ולפתח חקלאות מודרנית. כמו כן, למדו הנערים לסקל ולהכין חלקות לגידולים חקלאים, שימוש בחומרי הדברה ודישון על מנת להעלאות את כמות היבול.

לקראת סוף שנת 1948, החליטו בצבא הישראלי, "במבצע ההר" לכבוש את מוצבי המצרים ששלטו באזור, אחד היעדים היה כבוש מנזר בית ג'מאל שישב על גבעה רמה, בעקבות מלחמת העצמאות, המצב הדמוגרפי באזור בית ג'ימאל השתנה, והיתומים והעניים שנהגו לפקוד את בית הספר החקלאי שבאזור חדלו מלהגיע. בעקבות כך בשנת 1957 פסק בית הספר החקלאי מלפעול ובמקומו הוקמה במקום ב־1958 פנימייה לילדים ממשפחות מעורבות ליהודים ונוצרים שהחזיק עד 1963.

בשנת 1988 הוחלט שהמבנה ישמש לכ-40 נזירות "האחיות מבית לחם". אנדרה נתן שוראקי, שהיה סגן ראש עיריית ירושלים ומתרגם ידוע של התנ"ך ומחבר יצירות אחרות, עודד את הבנייה של המנזר בישראל. הנזירות הראשונות שהגיעו למנזר היו נזירות מצרפת ובלגיה. הן הגיעו למקום במקרה בלי שום אידאולוגיה.

מסדר האחיות בית לחם נוסד בשנת 1950 בצרפת, ושייך לזרם הקתוזיאני של סן ברונו הקדוש, שמו הראשון היה "המשפחה הקדושה מבית לחם", לזכרו של הולדת ישו בבית לחם.

השם השני של מסדר הנזירות הוא "מסדר עליית מרים הקדושה". הוא נקרא כך בהשפעתו של האפיפיור פיוס השנים עשר, שהודיע ב-1 בנובמבר בשנת 1950 על הדוגמה, עיקרון אמוני נוצרי, שמרים אם ישו, עלתה לשמיים עם גופה.

השם השלישי הוא מסדר על שם סן ברונו הקדוש שייסד את המסדר הקרטוזיאני במאה האחת עשרה. כאשר הוקם המסדר, ביקשו הנזירות להשתייך גם למסדר סן ברונו הקדוש אשר משפיע מאוד על אורחות חיי הנזירות במנזר ומכאן השם הנוסף. (בצרפתית נקרא המסדר: Famille monastique de Bethléem, de l'Assomption de la Vierge et de saint Bruno).

שליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנזירות בבית לחם מתחברות למסדר הקרטוזיאני הידוע גם כמסדר ברונו הקדוש ( הן אומצו על ידי הקרטוזאינים), והוא מסדר נזירים מתבודדים, אחד ממסדרי הנזורה המחמירים ביותר של הכנסייה הקתולית. המנזר משלב בין שני זרמים נוצרים- הקתולי והאורתודוקסי. החיים והמסורת במנזר הם קתולים ואילו האיקונות משתייכות לזרם האורתודוקסי.

החיים במנזר נבחרים מתוך בחירה לחיות עם ה' ואת דרכו בצורה הטובה ביותר. על מנת לחיות חיים מלאים כנזירה, הנזירות מתנתקות מהעולם החיצון כמעט לגמרי. (בלי טלוויזיה, מחשב, חדשות וכדומה) . כדי להתעדכן במה שקורה בעולם ישנה נזירה אחת שיש לה את הגישה לאינטרנט, נזירה נוספת שתלך לעשות שליחויות בעיר, תשלומים וכדומה.

הן עושות זאת מתוך "הקריאה" מה'. "הקריאה" היא דרכו של ה' לומר כי עלייך לשנות את מסלול חייך ולעבוד אותו. הנזירות טוענות כי כל אחת קיבלה את "הקריאה" בצורה שונה אך כולן מסכימות על אותו הדבר, ה' מסמן לבני האדם סימנים כדי להתקרב אליו וללכת בדרכו והן בחרו להקשיב לקריאה ולא להתעלם ממנה.

הן מקדישות את חייהן כדי לחיות את דרכו של ה' ולכן הן גם לא מתחתנות. חלק מהנזירות עונדות טבעת שאמורה לסמל נישואין לישו ולדרכו. הן מאמינות בדרך של צורת החיים אותה למדו הכוללת חיים בפשטות והקדשת היום לתפילות והערצה לאלוהים. הנזירות בוחרות לשתוק רק ברגעים בהם הן הולכות להתבודד ולהתפלל. ולא כנהוג לחשוב שהן שותקות תמיד.

הנזירות מתפרנסות ממכירת כלי קרמיקה, ריבות ומוצרים טבעיים אשר הן מכינות.

הן מאמינות כי השליחות שלהן בעולם היא לחיות את חייהן בדרך של ה'.

לבוש נזירות בית לחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנזירות יש סוגי בגדים רבים למקומות שונים. יש להן בגדים לעבודה, לטיול ולתפילה.

ברוב הזמן הנזירות עוטות גלימה לבנה ארוכה לגופן. חלקו התחתון של הבגד הלבן רכוס בחגורה. על ראשן ברדס כחול מעל לשביס לבן הצמוד לראשן. לרגליהן סנדלי עור תנ"כיים וגרביים.

כשיוצאים מהעיר או בעשיה של דבר העלול ללכלך אותן, הן לובשות בגדים כחולים על מנת שלא למשוך תשומת לב. כיסוי הראש שעל ראשן מגיע מתוך מסורת ארוכת ימים ומתוך הסמליות של הנישואין עם האל.

תהליך להפוך לנזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהן מקבלות את הקריאה הן צריכות לחיות במשך כשנתיים כנזירות במנזר עד אשר יתקבלו למנזר. לאחר מכן ישנו טקס בו הנשים מתקבלות להיות נזירות ומקבלות את מדי הנזירות. כאשר נזירה מגיעה לחמש שנים במנזר, ישנו טקס של נדרים ראשוניים וקבלת עול חיי הנזירות. לאחר כעשר שנים, הנזירה מקבלת על עצמה נדרים לכל החיים ועד המוות. הסיבה שמחכים זמן רב עד שנודרים לכל החיים היא כדי לראות שהחיים כנזירה מתאימים באמת לנזירה, משום שלנדרים הסופיים יש חשיבות גדולה מאוד.

הנדרים כוללים- התחייבות לציית, שבועת פרישות ושבועה לחיות כנזירה.

נוכחות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה הראשונה של האחיות הנזירות של בית לחם התפתחה בשנת 1951. הקהילה הראשונה של האחים הנזירים מבית לחם (צמוד למנזר הנזירות) נוסדה בשנת 1976. משפחת הנזירות והנזירים של בית לחם על עלייתה של הבתולה השמיימה ושל סנט ברונו מונה כיום יותר מ־670 חברים: כ-600 נזירות וכ-70 נזירים.[1] הם גרים בכ30 מנזרים. ניתן לבקר במנזרים השונים ברחבי העולם ובישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Monastische Familie von Bethlehem 2012. Actualized on December 23, 2012