מתכת אלקלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתכות אלקליות, שמורות בשמן פרפין

מתכת אלקלית היא יסוד מתכתי, לרוב מוצק בטמפרטורת החדר, רך ופעיל מאוד. צבען של רוב המתכות האלקליות הוא כסוף-אפרפר, למעט צסיום שלה יש גוון צהוב.

המתכות האלקליות מופיעות בטור הראשון בטבלה המחזורית כך שכל החומרים בטור זה, למעט המימן שהוא אל-מתכת הם מתכות אלקליות. מתכות אלו מיוחדות בכך שכולן מכילות אלקטרון אחד ברמת הערכיות האחרונה. עובדה זו היא שגורמת להן להיות מאוד פעילות, כיוון שהן נוטות למסור את האלקטרון ולעבור למצב של קליפה מלאה באלקטרונים הנחשבת כיציבה יותר.

עקב הקלות היחסית שבהן מאבדות המתכות האלקליות את האלקטרון שבקליפת הערכיות ליצירת קטיון (+)M הן מגיבות עם אל-מתכות ליצירת תרכובת יונית, ובגלל העובדה שהן מוסרות את האלקטרון לסביבה שבה הן נמצאות הן נחשבות כמחזרות מעולות. דוגמה טובה לכך היא התגובה שמתרחשת בין המתכת האלקלית X לחמצן:

O_{2(g)}+ 4X_{(s)} \to 2X_2O

בשל התרכבות עם האוויר והסביבה שבה הן מצויות, הן לא מצויות בטבע כיסוד אלא תמיד בצורת תרכובת עם יסודות אחרים, כדוגמת מלח הבישול- NaCl, שמורכב מהמתכת נתרן ומכלור.

שתיים מהמתכות האלקליות, נתרן ואשלגן, התקבלו לראשונה על ידי כימאים מפיח של עצים, הנקרא 'אלקלי' בערבית, והוא מקור השם לקבוצה כולה.

תגובה של מתכת אלקלית עם מים היא אלימה ויוצרת בסיס ופולטת מימן. לכן, נהוג לשמור את המתכות האלקליות בתוך שמן פרפין או בנפט, אשר אינם מכילים מולקולות מים היכולות לגרום לתגובה. הסיבה להיווצרות הבסיס היא, שכתוצאה מהתגובה עם המים נוצרים יוני הידרוקסיד (OH-) ובנוסף לכך משתחררת מולקולת מימן. לרוב יוצרת תגובה זו אש כאשר המימן הנפלט בתהליך זה נדלק מפאת החום. רשום מטה ניסוח כללי לתגובה, כאשר X היא המתכת האלקלית.

2X_{(s)}+2H_2O_{(l)} \to H_{2_{(g)}} + 2X^{+}_{(aq)}+ 2OH^{-}_{(aq)}

תגובות עם אמוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתכות אלקליות מתמוססות בנוזל אמוניה ליצירת תמיסה כחולה שהיא פאראמגנטית. לדוגמה: אשלגן ואמוניה:  {K}_{(s)} + {NH_3}_{(l)} \to {K}^{+} _{(solv)} + {e}^{-} _{(solv)} האלקטרון המתקבל מומס במולקולות האמוניה, והוא מחזר חזק היכול לחזר טבעת ארומטית, בתגובת חיזור בירץ'.

רשימת המתכות האלקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שמספרה האטומי של המתכת גדל, התגובות שלה חריפות יותר והיא פעילה יותר. הסיבה לכך היא שהמרחק בין הגרעין (החיובי) לאלקטרונים ברמת האנרגיה האחרונה גדול יותר, ולכן אנרגיית היינון קטנה והיסוד נוטה יותר "למסור" את האלקטרון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]