פרומתיום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "Pm" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו PM.
פרומתיום
סמריום - פרומתיום - נאודימיום

Pm
Np
   
 
61
Pm
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 61
סמל כימי Pm
סדרה כימית לנתנידים
מראה
מתכתי
תכונות אטומיות
משקל אטומי 145 u
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 23, 8, 2
קונפיגורציה אלקטרונית קונפיגורציה אלקטרונית
דרגות חמצון דרגות חמצון
תכונות פיזיקליות
צפיפות 7264 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 3273K (3000°C)
נקודת התכה 1315K (1041.85°C)
מגנטיות מגנטיות
שונות
אלקטרושליליות 1.13
קיבול חום סגולי 180 J/(kg·K)
מוליכות חום 17.9 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 540 kJ/mol
מבנה גבישי מבנה גבישי
איזוטופים איזוטופים
היסטוריה
מגלה Jacob Akiba Marinsky עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם פרומתאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרומתיוםאנגלית: Promethium) הוא יסוד כימי מסדרת הלנתנידים שסמלו הכימי Pm ומספרו האטומי 61. הוא נמנה עם משפחת היסודות הנדירים, אם כי למעשה הוא אינו נדיר, אלא מפוזר בדלילות ולכן יקר להפקה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרא על שם פרומתאוס, הענק שעל-פי המיתולוגיה היוונית הביא את האש לבני האדם.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרומתיום קיים בשתי צורות אלטרופיות ומלחיו פולטים אור בחשכה בעקבות דעיכה רדיואקטיבית. נוסף על כך, אין לפרומתיום איזוטופים יציבים.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושי הפרומתיום:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1902 נחזה קיומו של פרומתיום על ידי בוהסלב בראונר (Bohuslav Brauner) וב-1914 אושר על ידי הנרי מוזלי (Henry Moseley). במשך השנים טענו מספר קבוצות שהצליחו להפיק פרומתיום, אך טענות אלו לא אושרו בעקבות הקושי בהפרדתו מיסודות אחרים.
קיומו של פרומתיום הוכח סופית ב-1945 כאשר מרינסקי (Jacob A. Marinsky), גלנדנין (Lawrence E. Glendenin) וצ'ארלס קורייל (Charles D. Coryell) הפיקו אותו בזמן אנליזת תוצרי לוואי של דעיכת אורניום. צוות המחקר היה עסוק מדי במחקר צבאי בזמן מלחמת העולם השנייה ולכן לא דיווח על הממצא עד 1947.

כיום מופק פרומתיום מתוצרי לוואי של דעיכת אורניום. כמו כן, ניתן להפיקו על ידי הפצצת 146Nd בנייטרונים. בתהליך זה הופך 146Nd ל-147Nd ומתפרק התפרקות בטא ל-147Pm (בעל זמן מחצית חיים של 11 ימים).

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרומתיום לא מופיע באופן טבעי על כדור הארץ, אך הספקטרום שלו נצפה במספר כוכבים.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרומתיום מצריך טיפול זהיר, מכיוון שהוא חומר רדיואקטיבי ובזמן התפרקות בטא עלול לפלוט קרני רנטגן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרומתיום בוויקישיתוף