קרב ארטואה השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב ארטואה השני
תאריכי הסכסוך 9 במאי 191518 ביוני 1915 (5 שבועות ו־6 ימים)
מקום ארטואה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 50°30′N 2°45′E / 50.5°N 2.75°E / 50.5; 2.75
הצדדים הלוחמים

צרפתצרפת צרפת
בריטניהבריטניה בריטניה

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית

מפקדים
כוחות

9 דיוויזיות בריטיות וצרפתיות (בתחילת הקרב)
20 דיוויזיות (בסיום הקרב)

18 דיוויזיות (בסיום הקרב)

אבדות

צרפתצרפת 102,500
בריטניהבריטניה 27,809 (רכס אוברס: 11,161, פסטוברט: 16,648)

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית 73,072


חזית ארטואה בינואר 1915
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב ארטואה השני היה אחד מקרבות החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הקרב נערך בארטואה בין 9 במאי ל-18 ביוני 1915, ובעיקרו היה התקפה צרפתית על הגרמנים, עם סיוע של חיל המשלוח הבריטי מצפון לחזית הלחימה הצרפתית, וזאת כדי לשבור את קיפאון מלחמת החפירות ששרר בחזית המערב מאז המרוץ אל הים, בסתיו 1914. למרות הצלחות ראשוניות, גם יוזמה זו, כמו אחרות לפניה ואחריה, משני הצדדים, נדונה לכישלון רווי דם. עם זאת, קרב ארטואה השני גרם להפסקת המתקפה הגרמנית בקרב איפר השני.

רקע – החזית המערבית ב-1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום שלב קרבות התנועה שלאחר הדיפת המתקפה הגרמנית בפתיחת מלחמת העולם הראשונה, מאז 'המרוץ אל הים', בסתיו 1914, הביא למלחמת חפירות סטאטית, בעלת מאפיינים רבים של לוחמת מצור.

בהדרגה החלו להגיע לחזית המערבית גם כוחות בריטיים וכוחות מן האימפריה הבריטית, במספרים הולכים וגדלים, ואלה נטלו חלק גדול יותר ויותר באותם קרבות, שבעיקר עולם בשנים 1914 ו-1915 נשאו הצרפתים. אלא שכל הניסיונות לשינוי הסטטוס קוו נכשלו תוך אבדות כבדות.

ב-21 באפריל 1915 החל צפונה מגזרת ארטואה קרב איפר השני. עם זאת, באותו שלב, ולמעשה בכל מהלכה של שנת 1915, הגרמנים החליטו לרכז את מאמציהם בכיוון החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה, ופרט לקרב איפר השני, הסתפקו במגננה במערב. למגמה זו, של פסיביות יחסית גרמנית, מול תוקפנות יחסית צרפתית, תרמה העובדה שקו החזית במערב נמתח ברובו בטריטוריה צרפתית.

הרמטכ"ל הצרפתי, ז'וזף ז'ופר, למרות האבדות הכבדות, החזיק בדעה כי המשך הסטטוס קוו מועיל לגרמנים יותר מאשר למדינות ההסכמה, שכן הזמן החולף מאפשר להם לייצב את הישגיהם מתחילת המלחמה. ואכן, הגרמנים חיזקו בהתמדה את קו ההגנה שלהם בחזית המערבית בכלל, ובגזרה האמורה בפרט. מספר התקפות מקומיות שערכו הצרפתים במרס ובאפריל הוכיחו את עמידות המערך הגרמני. בכל זאת, שיפורים מסוימים בהתנהלות הצרפתים, כתוצאה מהתקפותיהם רוויות האבדות, כולל סיוע ארטילרי רב יותר, נתנו לדעת ז'ופר מקום לאופטימיות, ולפיכך, לאפשרות לתקוף פעם נוספת.

חזית ארטואה במאי 1915

פני השטח והכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום מלחמת התנועה בסוף סתיו 1914 הביא להיווצרות בליטה בקו הגרמני, החודרת מערבה אל תוך הקו הצרפתי, מצפון לאראס ומדרום ללנס, שם עבר קו החזית מצפון לדרום, ולזו היה פוטנציאל לסכן את קווי התחבורה של כוחות מדינות ההסכמה שבסמוך לחזית באותו מקום. בליטה זו, יחד עם היותה של לנס צומת כבישים ומסילות ברזל חשוב, היוותה מטרה לשורת התקפות של צבאות מדינות ההסכמה החל מן החודשים האחרונים של 1914. כך הפכה ארטואה למוקד של כמה מן הקרבות המרים ביותר במלחמה. בין 17 בדצמבר 1914 ל-13 בינואר 1915 לחמה הארמייה העשירית הצרפתית בקרב ארטואה הראשון, תוך שהיא מקבלת סיוע מהארמיות השנייה והשמינית, בהמשך השנה נערך בסמוך קרב רכס וימי. עד לאמצע 1915, כל הקרבות האלה הביאו לשינויים מעטים בלבד.

כללית, פני השטח בארטואה מישוריים, אך משובצים בגבעות סלעי גיר נמוכות. רכס וימי, המורכב משרשרת גבעות המתמשכת מספר ק"מ מדרום מזרח לצפון מערב, נמצא בבסיסה המזרחי של הבליטה בחזית הגרמנית. מצפון מערב לרכס וימי משתרע רכס נוטרה דאם דה לורט (Notre Dame de Lorette) העובר ממזרח למערב, בקירוב, והוא נכלל בחלקו בשטח שבשליטה צרפתית, וחלקו בשטח בשליטה גרמנית. בין שני הרכסים הנמוכים עבר מצפון לדרום הכביש מלנס לאראס. שני נהרות חוצים את הזירה, שניהם ממזרח למערב, סקארפ, מעט מצפון לאראס, וקארנסי (Carency), מלנס ועד לקצה המערבי של הבליטה.

על גזרת ארטואה, ממנן (Menin) בצפון, לאורך 90 ק"מ, ועד דרומה לאראס, הגנה הארמייה השישית בפיקודו של רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה. אותה ארמייה כללה 13 אוגדות, מהן שתיים בעתודה. מולה עמדה הארמייה העשירית הצרפתית, בפיקודו של הגנרל ויקטור ד'ורבל (D'urbal). זו כללה שישה קורפוסי רגלים, קורפוס פרשים ועוד שלוש אוגדות בעתודה. לצרפתים היו בגזרה 1,075 תותחים. עם זאת, ייצור הפגזים הצרפתי לא עמד בדרישות מבחינת כמות ואיכות. כתוצאה, סבלו התותחים ממחסור בתחמושת, ובנוסף, חלק מן הפגזים התפוצצו טרם זמנם. מפקד חיל המשלוח הבריטי באמצע 1915 היה הגנרל ג'ון פרנץ'. הבריטים החזיקו בקטע של קו החזית צפונית לארמייה העשירית הצרפתית, עד לאיפר.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכניות והכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים שלפני קרב ארטואה השני הגרמנים, אשר בחרו באותה שנה באסטרטגיה הגנתית, חיזקו, כאמור, בהתמדה את קו ההגנה שלהם. עמדות מקלעים נבנו אחת לכל כ-100 מ' של חזית. בחזית נחפרו שלושה קווי הגנה, לפניהם נמתחו גדרות תיל והוצבו מכשולים אחרים, וכשני ק"מ מאחוריהם נחפר קו הגנה נוסף. לעמדות, אשר חוזקו בבטון, נוספו חיפויי ראש ושקי חול. עד אמצע 1915 תהליך זה, אליו נוספו חפירת תעלות גישה ומנהרות, התקדם בהדרגה. אחד מן האזורים המבוצרים ביותר בקו הגרמני היה 'הלבירינת'. זה השתרע משני צידי הכביש שבין לנס לאראס, בחלקו הסמוך לעברו הדרומי של בסיס הבליטה, וכלל מערך של מעוזים מקושרים במנהרות, כולל עמדות מוסוות, מוכנות מראש, להתקפת נגד כלפי עורפו של האויב, במידה שיצליח לחדור.

החל מינואר 1915 החלו הצרפתים לחפור מנהרה שאורכה כ-2.4 ק"מ עד אל מתחת לעמדות הגרמנים בקארנסי, סמוך לקצה המערבי של הבליטה בקו הגרמני, וזאת במגמה לפוצץ 30 טון חומר נפץ מתחת לעמדות הגרמנים.

ההתקפה הצרפתית, נועדה להיערך בחזית שרוחבה 15 ק"מ. עיקר ההתקפה, בחזית שרוחבה 10 ק"מ, נועד להיערך על ידי שלושה קורפוסים של הארמייה העשירית, ומטרתו הייתה השתלטות על רכס וימי, ולאחר מכן התבססות על הרכס כנגד התקפות נגד גרמניות. בשלב זה יצטרפו הפרשים והאוגדות שברזרבה, וישטפו את הגרמנים מכיוון הרכס למישור סביב דואה (Douai). ק"מ מספר מצפון לגזרה האמורה, תוכננה התקפה של חיל המשלוח הבריטי. פרט לכיבוש השטח אותו יתקיפו, נועדה ההתקפה הבריטית להרחיב את החזית עליה יגנו הגרמנית, וכן לרתק ולהסיח כוחות גרמניים, וזאת על מנת להקל על הצרפתים בהתקפתם. במקרה של הצלחה בריטית, חדירה בכיוון מישור דואה יכולה לנתק קווי תחבורה גרמניים חשובים, ואף בכך לסייע להתקפה הצרפתית.

באשר לסיוע ארטילרי, אם כי ד'ורבאל תכנן הפגזה מקדימה קצרה יחסית, בת ארבע שעות, טרם ההתקפה, נאלץ לבטל את רצונו מפני רצונם של מפקדיו, ז'ופר ופרדיננד פוש, מפקד קבוצת הארמיות 'צפון', שכללה את הארמייה העשירית, אשר הכתיבו הפגזה בת ארבעה ימים. זאת כיוון שלדעתם כישלון ההתקפות הקודמות נבע מהכנה ארטילרית לא מספקת. עיכוב בריכוז הארטילריה הוביל לדחיית ההתקפה מ-1 ל-7 במאי. ההפגזה החלה ב-3 במאי. מזג אוויר גרוע, ועקב כך ראות גרועה, הביא לדחיית ההתקפה הרגלית, ובינתיים ההפגזה נמשכה, וארכה לבסוף כששה ימים, בהם נורו 265,430 פגזים.

9 במאי היה יום בהיר, והוחלט לצאת באותו היום, ב-10:00, להתקפה המיועדת. בהתאם, בשעות האחרונות להפגזה היא התמקדה בסיוע ישיר להתקפה הרגלית המתקרבת. כיוון שכך, הופגזו העמדות שבחזית הגרמנית, גדרות התיל, וקו החפירות הראשון של הכוחות שבעתודה. ואכן, הרס רב נגרם למטרות.

ההתקפה הרגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

9 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה העשירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השעות 9:40 ו-9:50 ההפגזה פסקה. לקראת השעה 10:00 הפכה ההפגזה הצרפתית לאינטנסיבית ביותר, 'הפגזת סופה'. בשעה 10:00 החלה הארטילריה הצרפתית ב'הפגזה זוחלת', במגמה לסייע ישירות לכוחות הרגליים התוקפים. הכוחות הרגליים תקפו מזרחה, כאשר מוקד ההתקפה מעט צפונה מ'חוד' הבליטה הגרמנית (צפונה מערבה מסושה (Souchez)). התוקפים תפסו את שלושת קווי ההגנה הגרמניים שלפניהם, אך ספגו תוך כדי כך אבדות כבדות. עם חשיכה הקרב נמשך, אך תוך כדי כך החלו הצרפתים להתחפר על מנת לחזק את אחיזתם באותו חלק מן המערך הגרמני אשר נכבש. התוקפים, אשר כבשו את החפירות הגרמניות בקארנסי, ניסו, בניגוד לפקודות, להיכנס גם לכפר, אך נאלצו לעצור בשל אש הגרמנים. גורל דומה פקד את התוקפים מעט צפונה משם, את הכפרים קארנסי, סושה ואלבן (Albain). הם התקדמו קמעא עד למבואות הכפרים, ואש גרמנית עצרה אותם ואף אילצה אותם לסגת מעט. בסופו של דבר הסתכמה התקדמותם בכ-600 מ' מקו ההתחלה. ההתקפה על רכס וימי הצליחה יותר, ואם כי נותרו מספר עמדות גרמניות מבודדות בעורף הצרפתים, הושגה התקדמות של כארבעה ק"מ, וכוחות צרפתיים החלו להתחפר על הרכס. ההישגים יוצבו גם באמצעות תגבורות, אם כי הן התקשו להתקדם לנוכח אש ארטילרית גרמנית, ואלה כללו גם חוליות מצוידות במכונות ירייה. הצרפתים הגיעו בצהרים עד למבואות סושה ועד לז'יבנשי-אן-גואל (Givenchy-en-gohelle), תפסו כ-500 שבויים ולקחו שלל כ-30 מכונות ירייה, תוך שחלפו על פני הכביש סושה-נוויל (Neuville), אך אש ארטילרית גרמנית והתקפות נגד אילצו אותם לסגת עד לכביש. בסיכום היום מצבם של הגרמנים בקצה הבליטה, בקארנסי, התערער, שכן רוב תעלות הקשר בינה לבין העורף נכבשו או שנחסמו, והמעבר התאפשר רק דרך אלבן.

מעט דרומה משם, בקצה הדרומי מערבי של הבליטה שטפה אוגדה צרפתית את קווי הגרמנים שמול לה טרגט (La Targette). עקב תנופת ההתקפה ההתנגדות הגרמנית כמעט שלא הספיקה לבוא לידי ביטוי, והכפר נכבש ב-11:15 לפני הצהרים, תוך לקיחת כ-350 שבויים. גם כאן מיהרו הצרפתים, אשר המשיכו ולחצו לכיוון נוויל, לייצב את הישגיהם, ובנוסף, החישו קדימה את תותחי השדה שלהם באותה גזרה, על מנת שיעסיקו מטרות בעומק המערך הגרמני. בהמשך הצרפתים השיגו מדרס רגל בחלק מן הכפר. בימין (דרום) הגיעו הצרפתים עד למרגלות רכס וימי, אך נעצרו בשל התנגדות גרמנית עזה מכיוון ה'לבירינת'. מדרום לשם הצרפתים התקדמו רק מעט, אם בכלל, ולכל היותר הצליחו להשתלט רק על חלקים מקו החפירות הגרמני הראשון.

עד הלילה תפסה הארמייה העשירית כ-3,000 שבויים, עשרה תותחי שדה וכ-50 מכונות ירייה. ההצלחות החלקיות עלו בהוצאת תחמושת מרובה, דבר שחייב, לדעת פוש וז'ופר, את הגבלת המבצעים המתוכננים להמשך. כך, הצעתו של ד'ורבל לתקוף גם מדרום לאראס, נדחתה.

הבריטים – הקרב על רכס אובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט לפני ההתקפה הצרפתית, וכדי לרתק חלק מכוחות הגרמנים, ולהאריך את חזיתם כלפי צפון, פתחה הארמייה הראשונה הבריטית, בפיקודו של דאגלס הייג, במתקפה בגזרת נב שפל (Neuve Chapelle). הבריטים תקפו מזרחה, מדרום לנב שפל, ודרומה, מצפון לנב שפל, כאשר שתי זרועות ההתקפה מתמקדות בכיוון רכס אובר (Aubers), רכס נמוך, הגבוה אך מעט מסביבתו השטוחה. כל אחת מזרועות ההתקפה כללה אוגדה אחת תוקפת ואוגדה אחת כעתודה לאוגדה התוקפת. ההתקפה החלה בהפגזה בשעה 5:00, אשר עוצמתה גברה ב-5:30. עשר דקות אחר כך החלה ההתקפה הרגלית. עד מהרה התברר שעוצמת ההפגזה לא היה בה די כדי לכרסם במערך הגרמני, וכן למנוע את תגבורו. אחת הסיבות לכך הייתה מצבם השחוק של תותחי הבריטים, עקב שימוש יתר. בנוסף לחוסר היעילות היחסי של ההפגזה, הבריטים לא הכינו עתודות בכמות ובמהירות הדרושים כדי לתגבר את המאחזים שבכל זאת נתפסו על ידי יחידות החלוץ, ואלה ננטשו בשעות הלילה. כן חסר היה מודיעין על חיזוקו של הקו הגרמני, או שלא ניתנה תשומת לב מספקת למודיעין הקיים. כיוון שלא הושגה שום הפתעה לגבי מועד ומיקום ההתקפה, הבריטים התוקפים ספגו אש עזה ממכונות ירייה ומרובים כבר בעת יציאתם משוחותיהם שלהם. ניסיונות לחדש את ההפגזה, או ההתקפה, בהמשך היום, לא העלו דבר. כך, ההתקפה הבריטית נחלה כישלון חרוץ, ללא שום הישגים קרקעיים, ובמחיר 11,161 אבדות. כמו כן, אין זה ברור אם אכן ההתקפה הבריטית סייעה במשהו לצרפתים, שלחמו כ-25 ק"מ דרומה משם, שכן תגבורות גרמניות עשו דרכן לגזרות שהותקפו על ידי הצרפתים.

הארמייה העשירית: 10 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגזרת ההתקפה העיקרית שררה ב-10 בחודש הפוגה יחסית, עת הצרפתים, כמו גם הגרמנים, התארגנו מחדש. בנוסף, כיוון שהארטילריה הצרפתית לא ידעה במדויק עד היכן התקדם חיל הרגלים, לא יכלה היא לסייע בהכנת התקפות נוספות, והסתפקה בהפגזת ריכוזי עתודות גרמניים, או באש נגד סוללתית. סיבה נוספת לעצירת הצרפתים הייתה שכוחותיהם הקדמיים ביותר עמדו בפני התקפות נגד, ואף סבלו ממחסור באספקה בשל קשיים בהובלתה עקב אש הגרמנים. באותו היום פקד ז'ופר על כמה אוגדות פרשים לנוע לשטח אותו תפסה הארמייה העשירית. כן פקד על התקפת הסחה צפונה מאזור ההתקפה העיקרית, לכיוון לוס (Loos). זו נעצרה לאחר התקדמות קלה, על ידי אש ארטילריה גרמנית מכיוון אנגרה (Angres). דרומה משם, ועד לאזור אלבן וסושה, לא התקדמו הצרפתים באותו יום, ספגו אבדות כבדות, ולנוכח ידיעות על ריכוז כוחות גרמניים להתקפות נגד, ביטלו התקפות מתוכננות נוספות באותה גזרה. בסופו של דבר הארטילריה הצרפתית מנעה גם מן הגרמנים לתקוף באזור אלבן. באותו יום נמשכו הקרבות בגזרת קארנסי, והגרמנים, בהתקפות נגד, השיבו לידיהם כמה מן העמדות, התעלות והמנהרות, שאיבדו ביום הקודם. דרומה משם, נהדפה התקפה צרפתית על נוויל לנוכח אש גרמנית כבדה, אך בית הקברות של הכפר נכבש על ידי הצרפתים, שאף החזיקו במקום חרף התקפות נגד.

הארמייה העשירית: 11 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לבוקרו של אותו היום הכוחות הצרפתיים כבר הספיקו להתארגן מחדש, והיו ערוכים להתקפה נוספת, אם כי דווקא שתי האוגדות אשר מידת התקדמותן הייתה רבה ביותר, קיבלו באופן יחסי מעט תגבורות ואספקה, וזאת בשל האש הגרמנית. בכל זאת ד'ורבאל, אשר היה סבור שעם חלוף הזמן תתקשח ההגנה הגרמנית, החזיק בדעה שרצוי לחדש את ההתקדמות. ואכן, הצרפתים השיגו התקדמות נוספת בגזרת אלבן וקארנסי, והצליחו כך לאגף משני הצדדים את הגרמנים שהגנו על אלבן. אש גרמנית עזה, כמו גם התקפות נגד, גרמו לכך שהישגים אלה עלו בדם רב, וכן שהתקדמות הצרפתים הייתה מתונה. בכל זאת, האחיזה הצרפתית שהושגה ברכס לורט, שהורחבה בימים הבאים, הייתה בעלות חשיבות טקטית לא מבוטלת, וגררה התקפות נגד גרמניות, שנהדפו. התקפות צרפתיות מצפון ומדרום לגזרה האמורה נהדפו בדרך כלל, אם כי הושגה התקדמות קלה באזור נוויל והלבירינת.

הארמייה העשירית: 12 במאי - 12 ביוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 12 במאי, בסיוע הפגזה מקדימה, חידשו הצרפתים את התקפתם על קארנסי, ממזרח וממערב, כבשו את רובה, ושבו כ-1,000 מן החיילים הגרמנים שנותרו במקום. מקארנסי הצרפתים המשיכו ותקפו את אלבן, ושבו עוד כ-2,000 גרמנים. הנותרים נאחזו בקצהו המזרחי של היישוב. מכאן ועד 21 במאי כמעט שלא השתנה קו החזית. במקומות מסוימים הגרמנים נסוגו מעט על מנת ליישר את קו ההגנה. הצרפתים התבססו במאחזים שהשיגו. ניסיונות תקיפה צרפתיים נוספים, נהדפו על פי רוב, תוך אבדות כבדות. הדבר הביא לשינוי בטקטיקה הצרפתית. ההתקפות בהמון פסקו, והוחלט להסתפק מכאן ואילך בהתקפות מוגבלות תוך מתן סיוע ארטילרי מסיבי. אלה אכן הובילו להצלחות מוגבלות, כמו כיבוש שאריתה של שלוחת רכס לורט ב-23 במאי, התקדמות מוגבלת באזור אלבן ב-27 לחודש והתקדמות מוגבלת באזור סושה ב-31. לעומת זאת, התקפות הצרפתים בכיוון אנגרה בין 25 ל-28 במאי – נהדפו. בתחילת יוני, לאחר הכנה ארטילרית אדירה, הצרפתים רשמו התקדמות מוגבלת באזור נוויל, ועד 11 לחודש התקדמו כמה מאות מטרים.

הבריטים – קרב פסטובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במאי בשעה 23:30 – התקפת הלילה הבריטית הראשונה באותה מלחמה – חידשו הבריטים את התקפתם, זו הפעם לאחר הרעשה בת 60 שעות מ-433 קנים, שירו כ-26,000 פגזים. ההתקפה, שנועדה שוב לרתק כוחות גרמניים כסיוע לצרפתים דרומה משם, נערכה בגזרה של כחמישה ק"מ באזור הכפר פסטובר (Festubert) שמדרום מערב לנב שפל. עוצמתה המוגברת של ההפגזה, לקח מן ההתקפות הראשונות של קרב ארטואה השני, התבררה כבלתי מספקת, ככל הנוגע לערעור קווי הגרמנים. כך, למשל, לגרמנים נותרו קינים רבים של מכונות ירייה ומעט מאחור, גם עמדות רובאים רבות. בכל זאת, במזג אוויר טוב, הכוחות ההודים-בריטים, אשר נשאו בעיקר נטל ההתקפה, השיגו התקדמות מה. ההתקדמות התחדשה למחרת, 16 במאי. עוצמת ההתנגדות הגרמנית גברה, ועד 19 לחודש, מועד בו גם מזג האוויר הורע, הבריטים, שתוגברו באוגדה קנדית ובאוגדה הסקוטית ה-51 (היילנדס) ב-18 לחודש, נבלמו, והתחפרו במקום בו נעצרו. ב-20 עד 25 במאי תקפו הבריטים שוב, כבשו את פסטובר, ובסך הכל התקדמו למן פתיחת המתקפה כשלושה ק"מ במחיר 16,648 אבדות. לגרמנים היו כ-5,000 עד 5,500 אבדות, מהם כ-800 שבויים. נראה שפרט להישג הקרקעי הצנוע, אכן הושגה מטרת ההתקפה בריתוק כוחות גרמניים. בנוסף, ב-25 במאי הפסיקו הגרמנים את קרב איפר השני.

הצרפתים – 13 ביוני ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע יוני הצרפתים תכננו לתקוף שוב, הפעם בעזרת סיוע ארטילרי גדול בהרבה, מ-805 תותחי שדה ומ-355 תותחים כבדים, שהגיע לשיאו, כולל פגזי גז, בימים 16 עד 18 ביוני, ומספר התקפות הסחה, של הצבא הצרפתי, במקביל, חלקן בגזרות המרוחקות עשרות ואף מאות ק"מ מארטואה (כמו בקולמר). כן תוכננה במקביל התקפה בריטית בגזרת איפר וכן בצפון גזרת ארטואה. הסיוע הארטילרי תוכנן כך שייקשה על הגרמנים לנחש את כיוון ההתקפה המיועד. מטרות התקפה זו הייתה עיבוי וייצוב השטח שנכבש בחמשת השבועות הקודמים. לשם כך תוכננה התקפה משלוחת רכס לורט לז'יבנשי-אן-גואל (Givenchy-en-Gohelle). כן תוכננו השלמת ההשתלטות על נוויל, כיבוש סושה, כיבוש ה'לבירינת' וכיבוש רכס וימי. הגרמנים, מצידם, חיזקו את ביצוריהם, ובין היתר, הוסיפו כ-50 מ' לפני חזיתם גדר תיל נוספת, דבר שהתברר בהמשך כהפרעה רצינית לתוקפים, שכן ההפגזה רק סיבכה את הגדר במקום לפרצה. ב-13, 14 ו-15 לחודש נערכו מספר התקפות מוגבלות, אשר נהדפו על ידי הגרמנים, או שהשיגו הישגים צנועים יחסית. ההתקפות ב-16 ביוני, יחד עם התקפה בריטית בגזרת ז'יבנשי, בכוח של קורפוס, לא השיגו דבר כמעט, וחידושן ביום המחרת אף הוא לא השיג דבר. התקפת הסחה בריטית ב-16 לחודש, בגזרת איפר, למרות הצלחה ראשונית, אף היא נהדפה. ב-18 ביוני החליט ד'ורבאל להתרכז בהתקפה על רכס וימי, אלא ששוב, הצרפתים נכשלו. ז'ופר התערב, והפסיק את ניסיונות ההתקפה. חלק מהתקפות ההסחה הפכו לקרבות עצמאיים שגעשו לעיתים עד חודש יולי ואף עד אוגוסט. גם אלה נקלעו לבסוף לקיפאון ללא שינויים קרקעיים משמעותיים בקו החזית. אבדות הצרפתים באותם קרבות היו כ-37,500 איש, שהיוו כ-40% מאבדותיהם בקרב ארטואה השני כולו.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר אבדות הצרפתים בקרב ארטואה השני היה 102,533 ולגרמנים היו 73,072 אבדות. לבריטים, כולל כוחות מן האימפריה, היו 27,809 אבדות. לאחר קרב ארטואה השני, שלא הביא לשינויים רבים בחזית המערבית, המשיכו להיערך קרבות לא מעטים באותה גזרה, במטרה לשבור את הקיפאון. בין אלה ניתן למנות את קרב לוס וקרב ארטואה השלישי, שקדם למתקפה בשמפן בסתיו 1915, וקרב אראס (1917). כל אלה, כפי שמעידה סמיכות המקום של שדות הקרב, אף הם לא הביאו לתוצאות ניכרות ולשבירת הקיפאון בקווי החזית באזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Clayton, A. (2003). Paths of Glory: The French Army 1914–18. London: Cassell. ISBN 0-304-35949-1.
  • Die Operationen des Jahres 1915: Die Ereignisse im Westen im Frühjahr und Sommer, im Osten vom Frühjahr bis zum Jahresschluß: 2. Der Weltkrieg 1914 bis 1918: Militärischen Operationen zu Lande (בגרמנית). Vol. VIII (Die digitale landesbibliotek Oberösterreich ed.). Berlin: Mittler. 2012 [1932]. OCLC 838300036. נבדק ב-25 בנובמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  • Doughty, R. A. (2005). Pyrrhic Victory: French Strategy and Operations in the Great War. Cambridge, MA: Belknap Press. ISBN 0-67401-880-X.
  • Edmonds, J. E.; Wynne, G. C. (1995) [1927]. Military Operations France and Belgium, 1915: Winter 1914–15 Battle of Neuve Chapelle: Battles of Ypres. History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence. Vol. I (Imperial War Museum and Battery Press ed.). London: Macmillan. ISBN 0-89839-218-7.
  • Edmonds, J. E. (1928). Military Operations France and Belgium, 1915: Battles of Aubers Ridge, Festubert, and Loos. History of the Great War Based on Official Documents by Direction of the Historical Section of the Committee of Imperial Defence. Vol. II. London: Macmillan. OCLC 58962526.
  • Foley, R. T. (2005). German Strategy and the Path to Verdun: Erich Von Falkenhayn and the Development of Attrition, 1870–1916. Cambridge: CUP. ISBN 978-0-521-04436-3.
  • Hoeppner, E. (1994) [1921]. Deutschlands Krieg in der Luft: ein Rückblick auf die Entwicklung und die Leistungen unserer Heeres-Luftstreitkräfte im Weltkriege [Germany's War in the Air: the Development and Operations of German Military Aviation in the World War] (בגרמנית) (Battery Press ed.). Leipzig: K.F. Koehler. ISBN 0-89839-195-4.
  • Humphries, M. O.; Maker, J. (2010). Germany's Western Front, 1915: Translations from the German Official History of the Great War. Vol. II. Waterloo Ont.: Wilfrid Laurier University Press. ISBN 978-1-55458-259-4.
  • Krause, J. (2013). Early Trench Tactics in the French Army: the Second Battle of Artois, May–June 1915 (1st ed.). Farnham, Surrey: Ashgate Publishing. ISBN 1-40945-500-9.
  • Leroy, P. (2006). François Faber: Du Tour de France au champ d'honneur (בצרפתית). Paris: L'Harmattan. ISBN 2-29600-847-X.
  • Sheffield, G. (2011). The Chief: Douglas Haig and the British Army. London: Aurum Press. ISBN 978-1-84513-691-8.
  • Sheldon, J. (2008). The German Army on Vimy Ridge 1914–1917. Barnsley: Pen & Sword. ISBN 1-84415-680-X.
  • Sheldon, J. (2012). The German Army on the Western Front, 1915. Barnsley: Pen & Sword. ISBN 978-1-84884-466-7.
  • The Times History of the War (PDF). Vol. VI. London: The Times. 1914–1921. OCLC 642276. נבדק ב-14 בדצמבר 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  • Wynne, G. C. (1976) [1939]. If Germany Attacks: The Battle in Depth in the West (Greenwood Press, NY ed.). London: Faber & Faber. ISBN 0-8371-5029-9.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב ארטואה השני בוויקישיתוף

מפה של המצב בחזית ארטואה ב-9 במאי 1915, מתוך ההיסטוריה הרשמית הגרמנית:

מאמר באנגלית אודות מלחמת החפירות בצרפת:

באנגלית, על הקרב על רכס אובר:

באנגלית, קרב ארטואה השני:

צילומים בני ימינו של זירת הקרבות:

אתר בצרפתית ובו, בין היתר, תיאורי קרבות מלחמת העולם הראשונה: