לדלג לתוכן

קרב מסין (1917)

קרב מסין
מערכה: החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים 7 ביוני 191714 ביוני 1917 (8 ימים)
קרב לפני מתקפת ניוול
קרב אחרי קרב איפר השלישי
מקום פלנדריה, בלגיה
קואורדינטות 50°46′48″N 2°51′50″E / 50.78°N 2.8638888888889°E / 50.78; 2.8638888888889
תוצאה ניצחון טקטי למדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה בריטניה

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה דאגלס הייג
בריטניהבריטניה הרברט פלומר

הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית רופרכט, נסיך הכתר מבוואריה
הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית פרידריך זיקסט פון ארמין

כוחות

הארמייה השנייה
9 דיוויזיות ועוד 3 דיוויזיות בעתודה

הקורפוס ה-19
5 דיוויזיות

אבדות

נפצעו, נשבו או נהרגו:
24,562

נפצעו, נשבו או נהרגו:
25,000

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב מסיןצרפתית: Bataille de Messines, באנגלית: Battle of Messines) היה מתקפה בריטית גדולה במהלך מלחמת העולם הראשונה, שנערכה על מנת לשפר את עמדות הפתיחה של קרב איפר השלישי. הריכוך הארטילרי החל ב-21 במאי 1917 ליד מסין במערב פלנדריה, ואילו מתקפת החי"ר החלה ב-7 ביוני 1917, ונמשכה עד 14 ביוני.

קרב זה כלל מרכיב יחודי של שימוש נרחב במנהרות נפץ, שנחפרו מתחת לעמדות האויב. מתקפה זו לבדה הביאה להרג של 10,000 חיילים גרמנים. פיצוץ המנהרות במסין היה הרעש מעשה ידי אדם החזק ביותר עד אז, ונחשב לאחד הפיצוצים הלא גרעיניים הגדולים ביותר שהתרחשו אי פעם. אך בעוד שהוא היה הישג טקטי גדול, הוא לא הביא למפנה בחזית.

הרברט פלומר (משמאל) ודאגלס הייג (מימין) במהלך קרב פלנדריה

בתחילת 1917 שרר שקט יחסי בחזית המזרחית לאחר שמעצמות המרכז הביאו את מתקפת ברוסילוב הרוסית לקיפאון וגם כבשו חלק גדול מרומניה. חולשתה הגוברת של האימפריה הרוסית הציבה בעיות חמורות עבור מדינות ההסכמה. מאמצי הבולשביקים להשתלט על השלטון במקום הממשלה הזמנית לאחר מהפכת פברואר קודמו באופן פעיל על ידי גרמניה.

במרץ 1917 הצליחו כוחות הגרמנים באזור הסום, שם התרחש הקרב על הסום ההרסני בשנה הקודמת, לנהל נסיגה כמעט בלתי מופרעת לקו הינדנבורג, מה שהביא לקיצור החזית שהיה נחוץ בדחיפות לנוכח הכוחות המידלדלים. יחסי הכוחות בחזית המערבית בכללותה, מבחינת מספרן וגודלן של הדיוויזיות, היו בבירור לטובת בעלות הברית, שנהנו גם מעדיפות על האויב הגרמני מבחינת ציוד ארטילריה ותחמושת. הנסיגה הושלמה בחלקה, בשל העובדה כי צבאות גרמניה תפסו עמדות בעלות יתרון טופוגרפי, והדבר הקל על ההגנה, כולל במבלט איפר.

באפריל 1917 פתחו בעלות הברית בשתי מתקפות מתואמות בקנה מידה גדול בחזית המערבית כפי שהוסכם בוועידת שאנטילי בנובמבר 1916. ב-9 באפריל, הבריטים תקפו בארטואה, ואילו הצרפתים תקפו שבוע מאוחר יותר בשמן-דה-דאם ובשמפאן. המפקד הצרפתי רובר ניוול, גיבור קרב ורדן חזה שהחזית המערבית הגרמנית תתמוטט תוך ימים ספורים. האכזבה בקרב החיילים הייתה רבה כשלא רק שציפיות אלה לא התממשו, אלא שבנוסף הם גם ספגו אבדות כבדות. הדבר הוביל למשבר קשה בצרפת ולמרידות שנמשכו מספר חודשים, עליהן הגיבה ההנהגה הצבאית הצרפתית בעונשים חמורים.

גרמניה הכריזה על מלחמת צוללות בלתי מוגבלת ב-1 בפברואר 1917 והתכוונה להפעיל בכך לחץ על הצי הבריטי, אך הדבר הוביל את ארצות הברית להכריז מלחמה על גרמניה ב-6 באפריל 1917.

חפירת מנהרות הנפץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנרל הבריטי דאגלס הייג תכנן מתקפה חדשה באזור פלנדריה לאחר קרבות האביב. המטרה הייתה לכבוש את בסיסי הצוללות הגרמניות באוסטנד וזיברוחה, אשר הפכו לחשובים יותר אחרי שהקיסרות הגרמנית הכריזה מלחמת צוללות בלתי מוגבלת. כדי להיות מסוגלים להשמיד נמלים אלו, בעלות הברית היו צריכות לכבוש תחילה את העמדות הגרמניות על רכס ההרים של ויטשאט, שממנו הגרמנים שלטו על העמדות הבריטיות התחתונות דרומית לאיפר.

לשם כך, חופרים בריטים, קנדים, ניו זילנדים, ואוסטרלים חפרו מנהרות תחת עמדות גרמניות במשך 15 חודשים בעומק של 15 עד 30 מטר והציבו שם בסך הכל 26 מוקשים. כל מכרה כלל בממוצע 21 טון חומר נפץ, כאשר המכרה הגדול ביותר בסנט אלואי כלל 42 טונות. אורך המנהרות מתחת לשדה הקרב היה בערך 8,000 מ'.

הוביצר במהלך קרב מסין
משאית אוסטרלית במהלך הפגזה על תותחי ANZAC במסין

בבוקר 21 במאי 1917, הבריטים, תחת פיקודו של גנרל הרברט פלומר, פתחו במתקפה על רכס ויטשאט (Wijtschate) עם 2,000 תותחים. העמדות הגרמניות הופגזו ברציפות עד לשעה 2:50 בבוקר 7 ביוני. המפקדות, הבונקרים וארטילריית השדה הגרמניים נהרסו במידה רבה. עם זאת, הגרמנים היו מודעים להתקפה הצפויה והיה להם זמן להתכונן אליה.

המתקפה הבריטית הגדולה שלאחר מכן החלה בשעה 03:10 בבוקר עם פיצוץ מטעני הנפץ. הפיצוצים יצרו 19 מכתשי ענק. הדיוויזיה הבווארית השלישית ספגה ספגה אבדות כבדות במיוחד בקרב הכוחות הגרמנים; כ- 10,000 חיילים נהרגו וההגנה הגרמנית על קטע חזית זה קרסה.

פיצוץ המכרות במסין היה הרעש מעשה ידי אדם החזק ביותר עד אז, והוא נשמע גם בלונדון ובדבלין. הפיצוץ נחשב לאחד הפיצוצים הלא גרעיניים הגדולים ביותר שהתרחשו אי פעם. הגרמנים גילו מנהרה אחת ופירקו את מטעני הנפץ שהיו בה.

בהמשך, הבריטים ירו מטח של כ-2,250 תותחים לעבר עמדות גרמניות. תשע דיוויזיות של בעלות הברית של הארמייה השנייה הבריטית תקפו, ושלוש דיוויזיות נוספות היו זמינות בעתודה. פלומר השתמש גם בגז ו-72 טנקים. בחלק הצפוני תקף הקורפוס ה-10 תחת פיקודו של גנרל תומאס מורלנד עם הדיוויזיות ה-23, ה-41 וה-47, ומאחוריהן הדיוויזיה ה-24 בעתודה. במרכז תקף הקורפוס ה-9 בראשות הגנרל אלכסנדר המילטון-גורדון עם הדיוויזיות ה-16, ה-19 וה-36, כאשר הדיוויזיה ה-11 נותרה בעתודה מאחור. בדרום התקיף קורפוס אנזא"ק ה-2 תחת פיקודו של גנרל גודלי עם הדיוויזיה הבריטית ה-25 משמאל, דיוויזיית ניו זילנד באמצע והדיוויזיה האוסטרלית ה-3 מימין, בעוד הדיוויזיה האוסטרלית ה-4 נותרה כעתודה מאחור.

ההגנה הגרמנית על החלק הקדמי שהותקף התמוטטה במהירות, וקו ההגנה הקדמי נפל תוך שלוש שעות. קבוצת ויטשאט תחת פיקודו של גנרל מקסימיליאן פון לאפרט הופתעה לחלוטין, 7,500 חיילים נלקחו בשבי, בעוד שאר היחידות נאלצו לסגת. דיוויזיות עתודה (הדיוויזיה ה-7 ודיוויזיית המילואים של המשמר ה-1) לא הצליחו להתערב במהירות מספקת. גם מתקפות הנגד הגרמניות שממערב לקומין, שהחלו בימים שלאחר מכן, לא צלחו. הקו הקדמי נפל לידי בריטניה לחלוטין לאחר פריסת דיוויזיות העתודה שנפרסו בלחימה עיקשת עד 14 ביוני.

לאחר אובדן הקשת הקדמית של ויטשאט, הקורפוס ה-19 הוחלף, וקורפוס המילואים ה-9 בפיקודו של גנרל קרל דיפנבאך נאבק מספר חודשים כדי לשמור על קו החזית החדש. ב-26 ביוני כבשה הדיוויזיה הבווארית ה-10 את העמדות בין קליין זילבק, הוליבקה וגרנה לינד. דיוויזיית המילואים הפרוסית ה-22 ודיוויזיית המילואים הבווארית ה-6 הגנו על השטח מצדו האחד, והקורפוס השני ביסס את עצמו כאשר הדיוויזיה ההסיאנית ה-25 פרוסה בסמוך.

תוצאות הקרב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב מסין הביא לפגיעה נקודתית חסרת תקדים בכוחות הגרמניים, אך ההישג נחשב לטקטי בלבד, שכן למרות מספר ההרוגים הגבוה הוא לא הביא לשינוי פני המערכה. פלומר רצה להמשיך במתקפה, אך נבלם על ידי הייג, שהתכונן לקרב איפר השלישי בפלנדריה.

לא כל מטעני הנפץ התפוצצו במהלך הקרב מסיבות שונות (נפצים פגועים ועוד כשלים טכניים והנדסיים). ב-17 ביוני 1955, חשמל סטטי מסופת רעמים הפעיל מטען נפץ שנותר באחת מהמנהרות. הפיצוץ יצר מכתש בקוטר 60 מ' ובעומק 20 מ'. מלבד פרה שנהרגה ופגיעה בבתים, לא היה כל הרס נוסף. ישנם עוד אזורים החשודים במוקשים, אחד מהם ישירות מתחת לחווה. עם זאת, מכיוון שהתעלות קרסו או התמלאו במים, כבר לא ניתן להגיע למטעני הנפץ ולפרק אותם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב מסין בוויקישיתוף