מרמה והפרת אמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרת אמונים)

מרמה והפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

הגדרת העבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' זאב סגל הכליל את הפרת אמונים כאחד מ"מקרים קשים", בהם מתבקשת הכרעתו של בית המשפט העליון בדבר פרשנותם של מושגים עמומים, דוגמת "תום לב", "תקנת הציבור" ו"דרך מקובלת".[1] עוד לדבריו, "הניסוח הרחב והגורף של עבירת הפרת האמונים, מביא לכך שבידי רשויות התביעה שיקול דעת רחב ביותר להחליט אימתי להעמיד לדין בגין עבירה זו, ומתי להימנע מכך... משהוגש כתב אישום, בידי בית המשפט נתון כוח רב לצקת תוכן ל"עבירת סל" זאת".[2]

לדברי פרופ' גבריאל הלוי, העובדה שהגדרת העבירה רחבה ומעומעמת, מעמידה במרכז הדיון בבית המשפט את "אשמתו המוסרית" ואת מניעיו של הנאשם בה. היא נבדלת מעבירות מחשבה פלילית רגילות, בכך שמניעי הנאשם בה הם חלק מיסודותיה, ואינם רק שיקול בגזירת הדין.[3]

הגדרת העבירה בפסקי דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוקק לא הגדיר את משמעותו וגבולותיו של המושג "הפרת אמונים", ואלה התלבנו בפסקי דין שעסקו בעבירה זו.[4]

שופט בית המשפט העליון אהרן ברק עמד על מהות העברה:

עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות ... בהפעלת תפקידיו אלה על עובד הציבור לפעול מתוך נאמנות. עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים. כך, למשל, עובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, מפר אמונים. עובד ציבור, המשתמש במידע פנימי שבא לו במסגרת תפקידו למטרותיו הפרטיות, מפר אמונים.

בפסק דין נוסף עמד ברק על הסכנות שבפעולות שיש בהן, לדבריו, הפרת אמונים: "הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".[5]

עוד ציין ברק, בפסק דין הנחשב "מנחה" ועסק בעניינו של שמעון שבס, כי עבירת הפרת אמונים שומרת על שלושה ערכים מוגנים: אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור, וכן האינטרס הציבורי עליו מופקד עובד הציבור.[6] מאז פרסום פסק דין זה דבקו בתי המשפט בעקרונותיו, לפיהם אין צורך להוכיח כי עובד הציבור פגע באינטרס ציבורי ממשי, אלא די שהוא נמצא בניגוד עניינים חריף כשקיבל את החלטותיו, וכי הפגיעה בערכים המוגנים הייתה "מהותית". במקום נוסף הדגיש ברק כי העבירה עשויה להתקיים גם כאשר הנאשם לא קיבל טובות הנאה לכיסו, ואף אם פעל "למען מה שנראה לו כאינטרס הציבור".[7]

בין הפעולות שיש בהן משום הפרת אמונים ניתן למנות הוראה לבצע רישום כוזב, וכן כאמור פעולה שיש בה ניגוד עניינים. חרף לשון החוק ("עובד ציבור העושה"), קבע בית המשפט כי ניתן לעבור את עבירת הפרת אמונים גם במחדל.[8]

אישים שהורשעו בעבירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בסעיפי העבירה החל משנות ה-60, ונעשה תחילה מול אישי ציבור "מדרג שני", דוגמת אנשי ממשל, שופטים ופקידים,[9] אולם בהמשך הורחב בתחילת שנות ה-90 גם לנציגי ציבור "מדרג ראשון" דוגמת שרים וחברי כנסת.[10] בתקופות שונות הורחבו גדרי העבירה או צומצמו, לפי אסכולות שונות בפסיקה.

פסקי הדין של השופט אהרן ברק, הרחיבו את גבולות העבירה, זאת לאחר שורת פסקי דין של בית המשפט העליון אשר צמצמו אותה.[11] בכך זירז בית המשפט את פרקליטות המדינה, שלא להירתע מלהגיש כתבי אישום פליליים כנגד בכירי ציבור באשמת ניגוד עניינים.[12]

עם אלה שהורשעו בה נמנים:

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כוללניות העבירה והיעדר הגדרה ברורה למעשים אותם היא אוסרת נמתחת במשך שנים רבות ביקורת על ידי משפטנים,[17][18][19] פרקליטים,[20] אישי ציבור[21] ואחרים.[22] המשפטן יובל קרניאל, אשר כתב את עבודת הדוקטורט שלו על העבירה, התבטא כי העבירה "מעוררת מחלוקת, אי-הבנות ושערוריות משפטיות וציבוריות, ומביאה את העוסקים בה למסקנות שונות בנוגע למטרותיה, לתפקידה, לפרשנותה הראויה ולהיקף התפרסותה".[23]

פרופ' דניאל פרידמן טוען כי עבירת הפרת האמונים משמשת למעשה "עבירת סל", ובשל עמימות הגדרתה יכולה הפרקליטות לפי רצונה, לצרף את העבירה לכל כתב אישום וכך לעבות את מצבת האישומים.[24] במקום נוסף כינה פרידמן את הפרת אמונים "עילה ערטילאית" ו"אבן יסוד במאבק נגד אישי ציבור".[25] פרופ' בועז סנג'רו טוען כי "איש אינו יודע, גם לא השופטות והשופטים בבית המשפט העליון", מהו באמת מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור. לדבריו, "זוהי חקיקה רעה שכבר לפני כשבעה עשורים צריך היה לבטל".[26] מרים גור-אריה קראה לבטל כליל את העבירה מספר החוקים.[27]

בפאנל שערכה לשכת עורכי הדין בשנת 2010 טען פרופ' מרדכי קרמניצר כי עבירת הפרת המונים היא "עבירת סל" הנוגדת את עקרון החוקיות, שלפיו אין עונשין אלא אם כן מזהירים. בהתייחס ל"הלכת שבס" אמר: "החוק יוצר מצב בלתי נסבל... ככה לא מנסחים עבירות פליליות". הוא הוסיף וקרא להסיר את העבירה מספר החוקים של מדינת ישראל. אלי אברבנאל, פרקליט מחוז ירושלים לשעבר, הסכים עמו וקרא למחוקקי הכנסת "להגיע למצב שבו מבטלים את סעיף הסל".[28]

ד"ר עמיר פוקס ועו"ד עדנה הראל-פישר ציינו כי סעיף העבירה "עמום מאוד ולמעשה טאוטולוגי, שכן היסוד העיקרי בעבירה של הפרת אמונים הוא "מעשה הפרת אמונים"... [חרף פרסום פסקי הדין] העבירה נותרה עמומה מאוד והקביעה בעניינה נעשית בחוסר ודאות קשה". פוקס והראל-פישר ציינו כי המצב הקיים פוגע בעקרון החוקיות, הדורש שעבירות פליליות תהיינה קבועות וברורות מראש; עובדי ציבור ישרים אינם יודעים מראש מה מתיר להם החוק, עובדי ציבור מושחתים יכולים להימלט מן הדין, וגורמי האכיפה מתקשים להגיש כתבי אישום. אשר על כן הוצע נוסח חוק מעודכן ומפורט לעבירה.[29]

בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות אחדות, אורגון, פלורידה, אוסטרליה ודרום אפריקה, נזנחה העבירה הישנה והעמומה של הפרת אמונים, ובמקומה נחקקו עבירות מפורטות שמגדירות את המצבים שבהם עבירת הפרת אמונים מתקיימת.[29]

בדצמבר 2020 פרסם ה־"Law Commission" – הגוף המרכזי המנסח רפורמות חקיקה באנגליה – המלצה חד־משמעית לפרלמנט האנגלי לביטול עבירת "misconduct in public office", המקבילה לעבירת "מרמה והפרת אמונים". לדברי הדו"ח, העבירה אינה בהירה וגבולותיה לא ברורים, והדבר יוצר פוטנציאל לשימוש לרעה ולאי־צדק. במקביל ממליץ הדו"ח להגביל את האישום בעבירה למקרי פגיעה חמורה באינטרס הציבורי, המלווה באשמה משמעותית, וכן ליצור מנגנון אשר יבטיח הוגנות ועקביות בהגשת כתבי אישום והימנעות מבזבוז משאבי הציבור. בין השאר מתבסס הדו"ח על סעיף 7 לאמנה האירופית לזכויות אדם, שאוסר ענישה רטרוספקטיבית המבוססת על איסורים מעורפלים.[26]

תזכיר חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 גיבש משרד המשפטים תזכיר חוק,[30] שמטרתו להחליף את סעיף 284 לחוק העונשין בנוסח מפורט יותר, שבו מצוינים, בנוסף לתיאור הכללי, ארבעה מקרים אופייניים של מרמה והפרת אמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב סגל, 'בית-המשפט הגבוה לצדק - בית-משפט כמעצב חברתי', בתוך: מראה במראה, (חנה הרצוג - עורכת), אוניברסיטת תל אביב תשס"א, עמ' 298
  2. ^ זאב סגל, צללים מרחפים על שלטון החוק - עם פרשת בר-און ובעקבותיה, משפט וממשל ד, תשנ"ח, עמ' 620.
  3. ^ גבריאל הלוי, מבנה העבירה הפלילית - לקראת חקיקה מחדש (רה-קודיפיקציה) של דיני העבירות בישראל, קריית המשפט י (התשע"ד), עמ' 71
  4. ^ לדוגמה: עבודה פרטית של עובד ציבור בשעות העבודה היא עבירה של הפרת אמונים, מעריב, 18 בספטמבר 1985
  5. ^ בג"ץ 7074/93 מאיר סויסא נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-7 באפריל 1994.
  6. ^ דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בנובמבר 2004
  7. ^ ע"פ 645/81 פניץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (3) 67, 70
  8. ^ ראו: יצחק קולגר, 'דרישת החובה לפעול בדיני המחדל הפלילי', מחקרי משפט כ, 2003, עמ' 207
  9. ^ לדוגמה: הרב חרל"פ מיקנעם נאשם בהפרת אימונו של הציבור, מעריב, 30 במאי 1969
  10. ^ ראו: מבקרת המדינה: להרחיב אחריות נבחרי ציבור בעברה של הפרת אמונים, מעריב, 1 בנובמבר 1989; גילי דינשטיין-ישפה, מבקרת המדינה: מינוי פוליטי עלול להיות עבירה על חוק העונשין, מעריב, 17 ביוני 1990. דוגמה: גדעון מרון ויוסי לוי, המשטרה ממליצה: השר דרעי לדין על מירמה והפרת אמונים, מעריב, 12 באוקטובר 1990
  11. ^ כך חיסל השופט מצא את עבירת הפרת האמונים, באתר וואלה!‏, 7 בפברואר 2003
  12. ^ זאב סגללאן הולך אהרן ברק?, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2006
  13. ^ ת"פ (י-ם) 305/93 מדינת ישראל נגד אריה דרעי
    ת"פ (י-ם) 1872/99 מדינת ישראל נגד אריה דרעי, ניתן ב-20 בנובמבר 2003
  14. ^ דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בנובמבר 2004
  15. ^ פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט ושולה זקן, ניתן ב-10 ביולי 2012
  16. ^ ת"פ (ת"א) 37164-05-13 מדינת ישראל נ' רוכברגר, ניתן ב-28 בדצמבר 2014
  17. ^ עו"ד עמיר פוקס, עורך הדין: כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, גיליון מס' 22, ינואר 2014, עמ' 56.
  18. ^ עו"ד איילון בירנבוים בשיתוף LawGuide, ‏מרמה והפרת אמונים: קווים לדמותו של סעיף החוק הבעייתי, באתר מעריב אונליין, 2 ביוני 2020
  19. ^ דיון מיוחד ביסודות עבירת הפרת האמונים ובבעייתיות הגלומה בה, באתר פסקדין
  20. ^ הבעייתיות של הפרת אמונים, באתר גלובס, 12 בנובמבר 1997
  21. ^ טובה צימוקי ומורן אזולאי, סוף סוף: שינוי נוסח חוק מרמה והפרת אמונים, באתר ynet, 21 בינואר 2016
  22. ^ ד"ר רן ברץ, ‏העמימות סביב עבירות מרמה והפרת אמונים מעניקה לפרקליטות כוח מופרז, בעיתון מקור ראשון, 31 באוקטובר 2019
  23. ^ יובל קרניאל, הפרת אמונים של עובדי-ציבור – הצעה לפרשנות המבוססת על הערך המוגן על ידי העבירה, משפט וממשל ז, אוניברסיטת חיפה, 2004 (ה'תשס"ד), עמ' 415–444
  24. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 151, 200-199, 285, 300-303, 552, 590 ועוד.
  25. ^ דניאל פרידמן, לפני המהפכה, (יהודה יערי - עורך), ידיעות אחרונות 2015, עמ' 448, 486
  26. ^ 1 2 בועז סנג'רו, ‏"מרמה והפרת אמונים": לסל - וחסל, באתר ישראל היום, דצמבר 13, 2020
  27. ^ מרים גור-אריה, "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו – האם עבירה פלילית?", פלילים ח 253, 254, 259, 268 [1999].
  28. ^ איתי הר־אור, פרופ' קרמניצר: "לעבירות הפרת האמונים אין מקום בספר החוקים", באתר כלכליסט, 26 בדצמבר 2010
  29. ^ 1 2 ד"ר עמיר פוקס ועו"ד עדנה הראל-פישר, תיקון עבירת הפרת אמונים, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 14 באוקטובר 2018
  30. ^ תזכיר חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשס"ט-2009, הופץ ב-6 באפריל 2009 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.