מרמה והפרת אמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפרת אמונים)
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

מרמה והפרת אמונים היא עבירה בישראל המופיעה בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977:

עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' זאב סגל הכליל את הפרת אמונים כאחד מ"מקרים קשים", בהם מתבקשת הכרעתו של בית המשפט העליון בדבר פרשנותם של מושגים ערכיים עמומים, דוגמת "תום לב", "תקנת הציבור" ו"דרך מקובלת".[1] ואכן המחוקק לא הגדיר את משמעותו וגבולותיו של המושג "הפרת אמונים", ואלה התלבנו בפסקי דין שעסקו בעבירה זו.[2]

השימוש בסעיפי העבירה החל משנות ה-60, ונעשה תחילה מול אישי ציבור "מדרג שני", דוגמת אנשי ממשל, שופטים ופקידים,[3] אולם בהמשך הורחב בתחילת שנות ה-90 גם לנציגי ציבור "מדרג ראשון" דוגמת שרים וחברי כנסת.[4]

שופט בית המשפט העליון, אהרן ברק, עמד על מהות העברה:

עובד הציבור נתון במצב של אמון כלפי המדינה, אשר הפקידה בידי העובד סמכויות וכוחות. השימוש בסמכויות וכוחות אלה בא לשרת את האינטרס, שהכוח והסמכות באו להגשים. אין הם באים לשרת אינטרס אחר כל שהוא. בהפעלת תפקידיו אלה על עובד הציבור לפעול מתוך נאמנות. עובד ציבור, המפר את האמון שניתן בו והפועל באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד, מפר אמונים. כך, למשל, עובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, מפר אמונים. עובד ציבור, המשתמש במידע פנימי שבא לו במסגרת תפקידו למטרותיו הפרטיות, מפר אמונים.[5]

בפסק דין נוסף ציין הנשיא ברק כי "האיסור הפלילי על הפרת אמונים בא לשמור על שלושה ערכים מוגנים":

  • אמון הציבור בעובדי הציבור: שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי.
  • טוהר המידות של פקידי הציבור: שמירה על התנהגות הוגנת וישרה של עובד הציבור.
  • אינטרס הציבור, עליו מופקד עובד הציבור: וידוא שעובד הציבור יגשים את תפקידו כנדרש.[6]

בפסק דין נוסף עמד הנשיא ברק על הסכנות שבפעולות שיש בהן הפרת אמונים:

"הן מכרסמות בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת, הן מפרות את האמון של פרט בפרט, ושל הפרט בשלטון. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מטפחות ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית".[7]

עוד כתב: "ביסוד העבירה של הפרת אמונים אינה עומדת ההנאה האישית של הנאשם (אם כי לרוב היא מצויה) אלא הפרת האמונים, אשר עשויה להתקיים גם בנאשם הפועל למען מה שנראה לו כאינטרס הציבור... ההוראה העונשית... באה להגן על הציבור... גם מפני עובדי ציבור המוכנים לסטות מהשורה כדי לקדם את משימתם הציבורית".[8]

דוגמאות לפעולות שיש בהן משום הפרת אמונים:

אישי ציבור ועובדי ציבור אחדים הועמדו לדין בשל עבירה זו. עם אלה שהורשעו נמנים:

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על כוללניות העבירה והיעדר הגדרה ברורה למעשים אותם היא אוסרת נמתחה ביקורת על ידי משפטנים. פרופ' דניאל פרידמן טוען כי עבירת הפרת האמונים משמשת למעשה "עבירת סל", ובשל עמימות הגדרתה יכולה הפרקליטות לפי רצונה, לצרף את העבירה לכל כתב אישום וכך לעבות את מצבת האישומים.[14] במקום נוסף כינה פרידמן את הפרת אמונים "עילה ערטילאית" ו"אבן יסוד במאבק נגד אישי ציבור".[15] מרים גור-אריה קראה לבטלה כליל.[16]

תזכיר חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009 גיבש משרד המשפטים תזכיר חוק,[17] שמטרתו להחליף את סעיף 284 לחוק העונשין בנוסח מפורט יותר, שבו מצוינים, בנוסף לתיאור הכללי, ארבעה מקרים אופייניים של מרמה והפרת אמונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב סגל, 'בית-המשפט הגבוה לצדק - בית-משפט כמעצב חברתי', בתוך: מראה במראה, (חנה הרצוג - עורכת), אוניברסיטת תל אביב תשס"א, עמ' 298
  2. ^ לדוגמה: עבודה פרטית של עובד ציבור בשעות העבודה היא עבירה של הפרת אמונים, מעריב, 18 בספטמבר 1985
  3. ^ לדוגמה: הרב חרל"פ מיקנעם נאשם בהפרת אימונו של הציבור, מעריב, 30 במאי 1969
  4. ^ ראו: מבקרת המדינה: להרחיב אחריות נבחרי ציבור בעברה של הפרת אמונים, מעריב, 1 בנובמבר 1989; גילי דינשטיין-ישפה, מבקרת המדינה: מינוי פוליטי עלול להיות עבירה על חוק העונשין, מעריב, 17 ביוני 1990. דוגמה: גדעון מרון ויוסי לוי, המשטרה ממליצה: השר דרעי לדין על מירמה והפרת אמונים, מעריב, 12 באוקטובר 1990
  5. ^ ע"פ 884/80 מדינת ישראל נגד יצחק גרוסמן, ניתן ב-29 בדצמבר 1981
  6. ^ דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בנובמבר 2004
  7. ^ בג"ץ 7074/93 מאיר סויסא נגד היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב-7 באפריל 1994.
  8. ^ ע"פ 645/81 פניץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (3) 67, 70
  9. ^ ת"פ (י-ם) 305/93 מדינת ישראל נגד אריה דרעי
    ת"פ (י-ם) 1872/99 מדינת ישראל נגד אריה דרעי, ניתן ב-20 בנובמבר 2003
  10. ^ דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, ניתן ב-30 בנובמבר 2004
  11. ^ פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נגד אהוד אולמרט ושולה זקן, ניתן ב-10 ביולי 2012
  12. ^ ת"פ (ת"א) 37164-05-13 מדינת ישראל נ' רוכברגר, ניתן ב-28 בדצמבר 2014
  13. ^ פרשת המינויים ברשות המיסים: גידי בר זכאי הורשע בהסדר טיעון, ניתן ב-8 במאי 2011
  14. ^ דניאל פרידמן, הארנק והחרב, ידיעות אחרונות, 2013, עמ' 151, 200-199, 285, 300-303, 552, 590 ועוד.
  15. ^ דניאל פרידמן, לפני המהפכה, (יהודה יערי - עורך), ידיעות אחרונות 2015, עמ' 448, 486
  16. ^ מרים גור-אריה, "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו – האם עבירה פלילית?", פלילים ח 253, 254, 259, 268 [1999].
  17. ^ תזכיר חוק העונשין (תיקון – מרמה והפרת אמונים), התשס"ט-2009, הופץ ב-6 באפריל 2009 על ידי משרד המשפטים באתר החקיקה הממשלתי