נמרים (מלחמת ההתשה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ה"נמרים" היה כינויים של אנשי מילואים בדרגות סרן עד סא"ל, אשר התנדבו לשרת במילואים במשך חודשיים עד שלושה חודשים בתעלת סואץ במהלך מלחמת ההתשה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת ההתשה נמשכה למעלה משלוש שנים לאורך החזית המצרית, הירדנית והסורית. עיקר הלחימה היה בחזית תעלת סואץ שבה צבא מצרים וצה"ל ניהלו מלחמת התשה אחד כנגד השני. הצבא המצרי ביצע הפגזות חוזרות ונשנות של המוצבים לאורך תעלת סואץ.

בחזית המצרית המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה"ל ובפשיטות קומנדו מצריות. בעקבות ההפגזות המסיביות בנתה ישראל לאורך תעלת סואץ את קו המעוזים ("קו בר-לב"), שבו 32 מוצבים מבוצרים לאורך קו חזית של כ-160 ק"מ. מוצבים אלה נחשבו אז, בעיני המתכננים וראשי צה"ל, עמידים בפני התקפות ארטילריה.

את המעוזים איישו מפקדים וחיילים של חרמ"ש, הנח"ל, נח"ל מוצנח, צנחנים, גולני, סיירת שקד וסיירת צנחנים.

גיוס הנמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת ה"נמרים" נוצרה מתוך מצוקה אשר גברה ככל שמלחמת ההתשה צברה תאוצה, בעיקר אצל מפקדים צעירים שפיקדו על המעוזים והתקשו להתמודד עם המלחמה המתמדת של פשיטות קומנדו מצרי, ירי ארטילרי מסיבי, צליפות והמצב הנפשי הקשה של הלוחמים בעקבות הפצועים וההרוגים אשר המלחמה גבתה. בעקבות כך הועלתה הצעה על ידי מפקדים בכירים בשטח, בפני הרמטכ"ל ושר הביטחון, להביא למעוזים אזרחים קצינים מדרגות סרן עד סא"ל עם ניסיון קרבי אשר שרתו בסיירות, בגולני ובצנחנים לסייע בפיקוד על המעוזים, ולתת עידוד ללוחמים[1][2].

שר הביטחון, משה דיין, נענה לאתגר ויזם מערך התנדבות של קציני מילואים, ללחימה של חודשים אחדים בחזית התעלה, תוך שהם מעניקים מניסיונם ומבגרותם ללוחמים הצעירים. ה"נמרים" הראשונים נכנסו למעוזים באפריל 1969[3]. בכנס שערך שר הביטחון לקציני מילואים, באוגוסט 1969, שבו קרא להם להתנדב למחזור השני של "נמרים", דיבר דיין על מטרותיה של ישראל וניתח את המצב הביטחוני בחזיתות השונות[4], ובסיכום הכנס קרא להם להתגייס בהתנדבות לשירות המילואים[5][6].

הקצינים הצעירים בשירות החובה, היושבים כיום במוצבים - בחורים זהב כולם, הם קורצו מן החומר שאתם קורצתם, אבל אתם - קציני מילואים - בוגרים מהם ומנוסים מהם. ולכן, אנו פונים אליכם שתתנדבו לשבת שם במוצבים ולהשפיע את הבגרות והנסיון שלכם.

כ-56 קצינים לא נרתעו ובאו לשרת במעוזים. המתנדבים כונו "נמרים" ועל פי שלמה להט (צ'יץ') היה זה הוא אשר קבע את השם "נמר" למתנדבים:

באחד הימים נסעתי עם ששון יצחקי שהיה מח"ט 401, וכל היום הטריד אותו בקשר אחד המילואימניקים שהגיע במחזור הראשון. ששון צעק עליו בקשר: "תפסיק להיות נמ"ר - נודניק ממדרגה ראשונה". אני אמרתי לו, זה רעיון טוב, ניתן למילואימניקים את השם נמר, מלשון ההסתערות. הנמרים היו מפקדי מעוזים יוצאים מן הכלל ואין ספק שחלק גדול מההצלחה של המלחמה היא הודות להם.

בריאיון באתר ynet, עם צאת ספרו "ירח מעל סואץ" אמר יוסי עוזרד על הנמרים:

התחושה האישית שלי הייתה שזו קבוצת אנשים שעשו את המעשה האלטרואיסטי הכי מטורף שהיה במדינת ישראל בעת החדשה, ואף אחד לא יודע עליהם. כי אלטרואיזם זה כבר לא דבר נחשב בישראל היום - כשאדם הולך לסכן את נפשו ומתנדב לשלושה חודשים במקום הכי מסוכן שיכול להיות, כי הוא מאמין שזו הדרך הנכונה ביותר למען ארצו ומדינתו. המושג פראייר עוד לא היה קיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האלוף (מיל.) שלמה להט, מלחמת ההתשה - עדות אישית, באתר ynet, 11 באפריל 2006
  2. ^ אבי שמואלביץ', טכנאי קשר במרחבי סיני ובמעוזים, במלחמת ההתשה 1967–1970, מקנטרה ועד המזח בפורט תאופיק, ישראל: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, 2014, עמ' 176, ISBN 978-965-92085-0-0
  3. ^ יואב גלבר, התשה - המלחמה שנשכחה, פארק תעשיות חמן: דביר, 2017, עמ' 359, ISBN 978-965-566-445-4
  4. ^ יואב גלבר, התשה - המלחמה שנשכחה, פארק תעשיות חמן: דביר, 2017, עמ' 373, ISBN 978-965-566-445-4
  5. ^ דיין קורא לקציני מילואים להתגייס לשירות נוסף בתעלה, למרחב, 19 באוגוסט 1969, עמ' 1
  6. ^ בקוראו לקציני מילואים להתנדב לשירות "לתקופה מסויימת" - דיין: המלחמה למניעת מלחמה תקבע יכולתנו להחזיק בעמדותינו, מעריב, 19 באוגוסט 1969, עמ' 3
  7. ^ שי רודין, "ירח מעל סואץ": מבט מפוכח על חיילי צה"ל במלחמת ההתשה, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2019
  8. ^ איציק ברתנא, המלחמה שנשכחה, המלחמה שהושכחה, כנס מדיה, 11 בספטמבר 2019
  9. ^ טל בשן, ‏זרעי הפורענות של מחדל יום כיפור נטמנו כבר במלחמת ההתשה, באתר מעריב אונליין, 29 בספטמבר 2017;
    אהוד עין-גיל"התשה": זה לא ספר על המלחמה, אלא על המגעים בין ישראל לארה"ב, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018