סטונוול (סרט, 1995)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטונוול
בימוי Nigel Finch עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי כריסטין ואשון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ריקי בידל-בלייר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים לואיס גוזמן
גיירמו דיאז
פרד ולר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה מייקל קאמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום Chris Seager עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Killer Films עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2 בספטמבר 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 99 דקות[1]
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דוקו-דרמה, סרט דרמה, סרט רומנטי, סרט להט"בי, דרמה קומית, סרט המבוסס על יצירה ספרותית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 692,400 דולר[2]
הכנסות באתר מוג'ו stonewall
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטונוולאנגלית: Stonewall) הוא סרט דרמה קומית בריטי-אמריקאי משנת 1995 בבימויו של נייג'ל פינץ', סרטו האחרון לפני מותו מאיידס זמן קצר לאחר סיום הצילומים. הסרט הוא בדיוני, אך מבוסס על ספר זיכרונות באותו השם מאת מרטין דוברמן, היסטוריון הומוסקסואל. עלילת הסרט מתארת את השבועות שקדמו למהומות סטונוול, אירוע היסטורי בתולדות תנועת הזכויות למען להט"ב בארצות הברית. בסרט מככבים גילרמו דיאז, פרד ולר, ברנדן קורבליס ודואין בוטה.

בעוד שהסרט הוא בדיוני, פינץ' בחר, באופן לא שגרתי, לכלול בו ראיונות בסגנון דוקומנטרי, עם כמה מהאנשים שהיו בפונדק סטונוול במהלך המהומות. פינץ' גם שילב מספרי קטעי ליפ סינק בסרט, המבוצעים על ידי השחקנים, על מנת לדמות שימוש במקהלה יוונית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאטי דין (פרדריק ולר), הומוסקסואל צעיר, מגיע לניו יורק ופונה לכיוון גריניץ' וילג'. הוא מתיידד עם לה מירנדה (ג'ילרמו דיאז), עובדת מין קרוס-דרסר, ועם חבריה, אשר לוקחים אותו לבלות בסטונוול אין - גיי בר מקומי. המשטרה פושטת על המקום, ומאטי ולה מירנדה נעצרים. הם משוחררים בערבות על ידי בוסטוניה (דוויין בוטה), "אמא" אפרו-אמריקאית של מלכות הדראג המסתובבת בסטונוול, והמאהבת הסודית של ויני (ברוס מקוויטי), מאפיונר וארוניסט עמוק שמנהל את המקום. מאטי ולה מירנדה חוזרים לביתה, בו היא מקבלת הודעה על גיוסה לצבא ארצות הברית. מאטי משתתף בפגישה של אגודת מאטאשין, שם הוא פוגש את ברט (פיטר רטרי) ואת אית'ן (ברנדן קורבליס). הקבוצה מתכננת הפגנה מול היכל העצמאות בפילדלפיה. אית'ן ומאטי עדים לטקס חניכה במסגרתו צעיר בשם חוסה הופך לאישיות בשם קמיליה. לאחר הטקס הם חוזרים לביתה של לה מירנדה, שם הם מקיימים יחסי מין.

מאטי מבלה יחד עם אית'ן, סופר המפרסם את סיפוריו תחת שם עט במגזין הומופילי. לה מירנדה מופיעה בלשכת הגיוס בלבוש דראג מלא והיא נשלחת להערכה פסיכולוגית. לה מירנדה חוששת להיפגש עם פסיכיאטר, בשל ניסיונות עבר לא מוצלחים, ולכן מאטי שואל אל בגדיה ונפגש במקומה עם הרופא, מעמיד פנים שהוא לה מירנדה, ובכך משיג עבורה פטור משירות צבאי בשל "סטייה מינית". בדרכם בחזרה הביתה ברכבת התחתית, מאטי אומר ללה מירנדה שהוא אוהב אותה.

מאטי משתתף בבפגישה של אגודת מאטאשין, בה מציג פסיכיאטר מודל שהיה מקובל באותה התקופה, על פיו הומוסקסואליות היא מחלה. מאטי מסתייג מדבריו, ועוזב את המקום. לאחר הפגישה, ברט, אית'ן ומאטי מתווכחים ביניהם על הדברים, כשהם בדרכם להיפגש עם כתב וצלם מהעיתון "וילג' ווייס". החבורה מתכננת מחאה ציבורית כנגד חוקי אלכוהול המפלים הומוסקסואלים. בסופו של דבר הם מגיעים אל סטונוול אין, ושם על הבר אית'ן לועג ללה מירנדה. היא מבינה שמאטי לא סיפר לחבריו מאגודת מאטאשין על מערכת היחסים ביניהם, והיא עוזבת את המקום. מאטי יוצא אחריה, והם מתווכחים על התנהלותה של לה מירנדה ועל רצונו של מאטי להיות בחברת גברים גבריים יותר. מאטי הולך לחפש את אית'ן, והשניים מנהלים רומן.

ויני מראה לבוסטוניה מרפאה שאותה הוא מכנה "ארמון החלומות", ואומר לה שהוא רוצה שהיא תעבור ניתוח להתאמה מגדרית כדי שיוכלו להתחתן, אך היא מתנגדת לרעיון.

בעקבות עצרת המחאה בפילדלפיה, אית'ן לוקח את מאטי לפייר איילנד. מאטי נאלץ לבחור בין אית'ן (שמפגין קבלה כלפי ביטויי אפליית להט"ב) לבין לה מירנדה (שמפגינה יותר תקיפות בנושא). בסופו של דבר הוא בוחר בלה מירנדה והשניים מתפייסים.

ב-22 ביוני 1969 מתה ג'ודי גרלנד, ובוסטוניה צופה בסיקור החדשותי בטלוויזיה. ויני יוצא איתה לדייט, כשהיא בלבוש דראג, בפעם הראשונה בפומבי. הם חולקים יחד גלידה במסעדה יוקרתית, אך בשל גילויי החיבה ביניהם הם מתבקשים לעזוב את המקום על ידי המנהל.

כאשר הם מתעוררים יחד בבוקר שלמחרת, ויני שואל את בוסטוניה אם הוא אי פעם אמר לה שהוא אוהב אותה. היא אומרת שלא. באופן מפתיע, ויני יורה כדור בראשו ומתאבד. בוסטוניה היסטרית, ומגלה שהוא השאיר לה סכום גדול של כסף מזומן וכתב "I LOVE You" על המראה עם שפתון.

באותו לילה בסטונוול יש פשיטה נוספת. כמה ממלכות הדראג נעצרות, בהן בוסטוניה. היא מכה את אחד השוטרים בפניו, ומיד מותקפת על ידי שוטרים אחרים. מלכות דראג אחרות נלחמות גם הן בחזרה, וכך מתחילות מהומות סטונוול המסמנות את תחילת מאבקה של הקהילה הגאה על זכויותיה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות אודות הדמות
ג'ילרמו דיאז לה מירנדה
פרדריק ולר מאטי דין
ברנדן קורבליס אית'ן
דוויין בוטה בוסטוניה
ברוס מקוויטי ויני
פיטר רטרי ברט
דווייט איוול הלן ווילז
מת׳יו פאבר מיז מוקסי
מיכאל מלרוי פרינסס ארנסטין
לואיס גוזמן ויטו
ג'ואי דדיו אנג'לו

אי-דיוקים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, יש בו מספר אי-דיוקיים היסטוריים, למשל (רשימה חלקית):

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stonewall: Music from the Motion Picture
פסקול מאת אמנים שונים
יצא לאור 1996
סוגה פסקול, פופ
שפה אנגלית
אורך 38:20 דקות
הפקה כריסטין ואשון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מס' שםביצוע משך
1. Give Him a Great Big Kiss The Shangri-Las 2:14
2. Gee Baby Gee The Butterflies 2:38
3. Sophisticated Boom The Shangri-Las 2:12
4. Ooh Poo Pah Doo The Shirelles 2:19
5. Remember (Walkin' in the Sand) The Shangri-Las 2:20
6. Boy from New York City The Ad Libs 3:01
7. Zing! Went the Strings of My Heart ג'ודי גרלנד 2:57
8. Down the Aisle פטי לבל ולהקת the Bluebelles 3:33
9. Go Now Bessie Banks 2:43
10. Over the Rainbow ג'ודי גרלנד 2:50
11. What a Good Boy Barenaked Ladies 3:52
12. Give Him a Great Big Kiss (Hani's Kiss Mix) The Shangri-Las 7:41
משך כולל:
38:20

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא לאקרנים ב-3 בספטמבר 1996, והוצג באולמות שונים (אך בלא יותר מ-10 אולמות במקביל) עד ל-12 בדצמבר 1996. במהלך פרק זמן זה, הסרט הכניס 692,400 דולר.[6]

תגובות וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות חיוביות מצד המבקרים. על פי אתר האינטרנט Rotten Tomatoes, הסרט זכה לציון של 63% המבוסס על 8 ביקורות שונות, עם דירוג ממוצע של 6.5 מתוך 10.[7]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס שנה קטגוריה מועמדות תוצאה
פסטיבל הסרטים של לונדון 1995 Audience Award סטונוול זכייה
Frameline Film Festival 1996 Audience Award for Best Feature סטונוול זכייה
Outfest 1996 Grand Jury Award Honorable Mention - Outstanding Screenwriting ריקי בידל-בלייר זכייה

צפייה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא בקלטות VHS בשנת 1996 על ידי Tartan Video. על הסרט הזה הייתה בלעדיות של חברת וירג'ין. גרסת VHS של הסרט שוחררה גם באוסטרליה (על ידי Dendy Films).

הסרט שוחרר על גבי DVD של אזור 1 ב-26 באוקטובר 1999 ושוב על ידי ה-BBC בשנת 2008 ב-NTSC. הסרט הופץ בהדורת DVD גרמנית (אזור 2) בשנת 2004.

לייזר דיסק של הסרט שוחרר בארצות הברית בשנת 1996.[8]

הסרט אינו זמין באתרי סטרימינג וקשה למצוא אותו, בגלל המספר הנמוך של מכירות ה-DVD בשנות התשעים.

עיבוד תיאטרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקי בידל-בלייר (אנ'), תסריטאי הסרט סטונוול, עיבד את התסריט שלו למחזה, אשר הוצג לראשונה בשנת 2007, בלונדון ובפסטיבל אדינבורו.[9]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "STONEWALL (15)". British Board of Film Classification. 17 באפריל 1996. נבדק ב-5 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ באתר Box Office Mojo
  3. ^ Eisenbach, pp. 46–47
  4. ^ Marks Ridinger, p. 130
  5. ^ Loughery, p. 316
  6. ^ "Stonewall (1996)". Box Office Mojo. Internet Movie Database. 12 בדצמבר 1996. נבדק ב-5 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Stonewall (1995)". Rotten Tomatoes. Flixster. נבדק ב-5 בפברואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ https://www.lddb.com/laserdisc/07735/ID3718BM/Stonewall
  9. ^ "Stonewall". The Drill Hall and Pleasance in association with Team Angelica.