התזכורת השנתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עצרת המחאה הראשונה של "התזכורת השנתית"", מול היכל העצמאות שבפילדלפיה, 4 ביולי 1965.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

התזכורת השנתיתאנגלית: Annual Reminder) הייתה סדרה של עצרות מחאה, שאורגנו על ידי ארגונים להט"ביים. עצרות המחאה התקיימו מדי שנה ב-4 ביולי מול היכל העצמאות בפילדלפיה החל משנת 1965 והיו אלו ההפגנות הראשונות למען זכויות להט"ב בארצות הברית. מטרותיהן של עצרות המחאה היו ליידע ולהזכיר לעם האמריקאי שאזרחים להט"ביים לא זוכים לאותן הגנות בסיסיות על זכויות אזרח בצורה שיוונית להטרוסקסואלים.

עצרות מחאה אלו התקיימו בכל שנה, עד לשנת 1969, כאשר העצרת האחרונה התקיימה זמן קצר לאחר מהומות סטונוול שהחלו ב-28 ביוני, אירוע שנחשב לנקודת המפנה של התנועות המודרניות למען זכויות להט"ב. מארגני "התזכורת השנתית" החליטו להפסיק את מחאתם ב-4 ביולי. במקום זאת, הם ארגנו את הפגנת יום השחרור של רחוב כריסטופר ב-28 ביוני 1970, לציון יום השנה למהומות.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקטיביסט קרייג רודוול הגה את האירוע בעקבות עצרת מחאה מול הבית הלבן שהתקיימה ב-17 באפריל 1965 על ידי סניפי ניו יורק ווושינגטון די. סי. של אגודת מאטאשין, אגודת יאנוס בפילדלפיה והסניף הניו יורקי של בנותיה של ביליטיס. קבוצות אלו פעלו יחדיו בשם "הארגונים ההומופילים בחוף המזרחי" (באנגלית: East Coast Homophile Organizations; בראשי תיבות: ECHO).[1] שמו של האירוע נבחר על מנת להזכיר לעם האמריקאי כי מחלק ניכר של אזרחים אמריקאים נשללו הזכויות ל-"חיים, חירות והרדיפה אחר אושר" המוזכרים בהכרזת העצמאות של ארצות הברית.[2] חברי ECHO, אשר הביעו התלהבות מהרעיון של רודוול, אירגנו את עצרת המחאה הראשונה בתוך חודשיים. 39 גברים ונשים השתתפו בעצרת המחאה הראשונה, בהם הפעילים הוותיקים פרנק קמני, ברברה גיטינגס וקיי טובין.[3] קמני התעקש על קוד לבוש קפדני למשתתפים, כולל ז'קטים ועניבות לגברים ושמלות לנשים. מטרתו של קמני הייתה שהתקשורת תראה את ההומואים בהופעה שהיא ייצוגית.[1] המפגינים ​​נשאו שלטים עם סיסמאות כמו "מגילת הזכויות של ההומוסקסואלים" ("HOMOSEXUAL BILL OF RIGHTS") ו-"15 מיליון הומוסקסואליים אמריקאים מבקשים לשוויון, הזדמנות, שוויון" ("15 MILLION HOMOSEXUAL AMERICANS ASK FOR EQUALITY, OPPORTUNITY, DIGNITY"). העצרת החלה בשעה 15:30 ונמשכה עד לשעה 17:00.[3] הסיקור בעיתונות היה דליל, אם כי המגזין "Confidential" פרסם מאמר נרחב על התזכורת השנתית ועל הפגנות אחרות למען הומופילים בגיליון שיצא לאור באוקטובר 1965, תחת הכותרת "ההומואים צועדים" ("Homos On The March").[4]

עצרת המחאה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התזכורת השנתית" נמשכה עד ל-4 ביולי 1969. תזכורת שנתית אחרונה זו התרחשה פחות משבוע לאחר שפרצו מהומות סטונוול ב-28 ביוני, במהלכן מבקרי "סטונוול אין", גיי בר בגריניץ' וילג', התקוממו כנגד שוטרים שפשטו על המקום.[5] רודוול קיבל מספר איומים טלפוניים, עליו ועל משתתפים אחרים מניו יורק, אך הוא הצליח לארגן ליווי והגנה של המשטרה על האוטובוס ששכרו, במהלך כל דרכו לפילדלפיה.[3] כ-45 איש השתתפו, בהם סגן ראש עיריית פילדלפיה ואשתו.[6] קודי הלבוש וההתנהגות עדיין היו בתוקפה בעצרת מחאה זו, אך שתי נשים שהגיעו ממדינת ניו יורק להפגין הפרו אותם, בכך שהחזיקו ידיים.[7] כאשר קמני ניסה להפריד ביניהן, רודוול גינה אותו בזעם בנוכחות נציגים של התקשורת.[3] בדומה לאירועי סטונוול, רוב העיתונים הגדולים של פילדלפיה לא כיסו את התזכורת השנתית. רק שלושה עיתונים כיסו את האירוע: the Philadelphia Tribune, ‏The Distant Drummer‏ ו-the Temple Free Press.

בעקבות עצרת המחאה של 1969 נוצרה תחושה, במיוחד בקרב המשתתפים הצעירים והרדיקליים יותר, כי חלף זמנן של ההפגנות השקטות. כפי שניסח זאת פרנק קמני: "עצרות המחאה, כשלעצמן, הפכו לשנויות במחלוקת. אי-שביעות רצון וחוסר שביעות רצון החלו ללבוש צורות חדשות ומודגשות יותר בחברה".[4] בראשית נובמבר 1969 התקיימה ישיבה של הועידה האזורית המזרחית (ארגון גג של מספר ארגונים למען זכויות להט"ב בארצות הברית מהחוף המזרחי, שהוקם במקומו של ECHO), במהלכה הציגה אלן ברוידי מאגודת הסטודנטים ההומופילים של אוניברסיטת ניו יורק את הצעתו של קרייג רודוול לצורה חדשה של הפגנות. הוועידה קיבלה ההחלטה שנוסחה על ידי רודוול, בן זוגו פרד סרג'נט,[8] ברוידי ולינדה רודס להעביר את ההפגנות מה-4 ביולי בפילדלפיה לסוף השבוע האחרון ביוני בעיר ניו יורק, כמו גם "להציע לארגונים אחרים ברחבי המדינה ... שייערכו גם הם הפגנות מקבילות באותו היום" להנצחת מהומות סטונוול. האירוע החדש בעיר ניו יורק נודע בשם יום השחרור של רחוב כריסטופר.[9][10][3][11][6]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 "התזכורת השנתית" הונצחה באמצעות לוחית זיכרון שהוצבה בפינת הרחובות 6th ו-Chestnut על ידי הנציבות להיסטוריה ולמוזיאונים של מדינת פנסילבניה.[12] ב-4 ביולי 2015 שוחזרה ההפגנה הראשונה, כחלק מציון 50 שנה לאירועים.[13]

בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט הקולנוע "סטונוול" משנת 1995 מציג אירוע בדיוני של "תזכורת שנתית" שהתקיים בקיץ 1969. עם זאת, על פי הסרט, אירוע זה לא התקיים ב-4 ביולי אלא במועד מוקדם יותר באותו הקיץ, עוד לפני פרוץ מהומות סטונוול שהחלו ב-28 ביוני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Noland, Alaina (2016). Reminder Days. The Encyclopedia of Greater Philadelphia (Camden: Rutgers University). 
  • Stein, Marc (2004). City of Sisterly and Brotherly Loves: Lesbian and Gay Philadelphia, 1947-1972. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 1-59213-130-1. 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Loughery, John (1998). The Other Side of Silence: Men's Lives and Gay Identities: A Twentieth-Century History. New York: Henry Holt and Company. ISBN 0-8050-3896-5. 
  2. ^ Campbell, J. Louis, III (2007). Jack Nichols, Gay Pioneer: 'Have You Heard My Message?'. New York: Harrington Park Press. ISBN 1-56023-653-1. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Duberman, Martin (1993). Stonewall. New York: Dutton. ISBN 0-452-27206-8. 
  4. ^ 4.0 4.1 Tobin, Kay & Wicker, Randy (1972). The Gay Crusaders. New York: Paperback Library. ISBN 0-446-66691-2. 
  5. ^ Rutledge, Leigh (1992). The Gay Decades. New York: Plume. ISBN 0-452-26810-9. 
  6. ^ 6.0 6.1 Eisenbach, David (2006). Gay Power: An American Revolution. New York: Carroll & Graf Publishers. ISBN 0-7867-1633-9. 
  7. ^ Bianco, David (1999). Gay Essentials: Facts For Your Queer Brain. Los Angeles: Alyson Books. ISBN 1-55583-508-2. 
  8. ^ Sargeant, Fred (1969). "Interview". New Symposium II. אורכב מ-המקור ב-June 14, 2010. בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2010 – באמצעות David Carter. 
  9. ^ Teal, Donn (1971). The Gay Militants. New York: Stein and Day. ISBN 0-8128-1373-1. 
  10. ^ Marotta, Toby (1981). The Politics of Homosexuality. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-31338-4. 
  11. ^ Carter, David (2004). Stonewall: The Riots That Sparked The Gay Revolution. New York: St. Martin's Press. ISBN 0-312-20025-0. 
  12. ^ Martinac, Paula. "Annual Reminder Marker". National Trust for Historic Preservation. אורכב מ-המקור ב-August 1, 2011. בדיקה אחרונה ב-3 באפריל 2017. 
  13. ^ Philly celebrates LGBT milestone with anniversary ceremony, block party
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב)
ערכי ליבה
נטייה מינית הומוסקסואליותלסביוּ‏תביסקסואליותהטרוסקסואליותקווירפאנסקסואליותמונוסקסואליותא-מיניות
זהות מגדרית מגדרהתפתחות הזהות המגדריתהתאמה מגדריתניתוח להתאמה מגדריתחרטה על הליך התאמה מגדריתטרנסג'נדרטרנסקסואליותקרוס-דרסינגג'נדרקווירביג'נדראינטרסקס
מושגי יסוד גיבוש זהותיציאה מהארוןאאוטינגמצעד הגאווהטיפול המרההומופוביההומופוביה מופנמתהטרוסקסיזםהטרונורמטיביותגאווה
סמלי להט"ב משולש ורודמשולש שחורדגל הגאווהדגלי גאווה נוספים
Rainbow flag and blue skies.jpg
זכויות להט"ב
מעמד חברתי וחוקי נישואים חד-מינייםאיחוד אזרחיהורות הומו-לסביתשירות צבאיטרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורטהתנגדות לזכויות להט"ב
זכויות להט"ב בעולם באוקיאניהבאירופהבאמריקהבאסיהבאפריקההצהרת האו"ם בדבר נטייה מינית וזהות מגדריתההחלטה הברזילאית
יחס הדת ללהט"ב יהדותנצרותאסלאםהדת הבהאיתסיקיזם
חברה ותרבות
כללי סרט להט"ביהומוארוטיקההומוסוציאליזציההמשחקים הגאים • דראג (דמותלבושקוויןקינג) • קאמפויגסטוקכסף ורודתיירות גאה (‏Europride‏ • ‏WorldPride‏) • קולנוע קוויריגיי ברגיי ויליג'קוד המטפחת
סלנג ומונחים אקטיביות ופסיביותארוןבוצ'ה ופמיתגייגיי פרנדליגיידארדוביםסטרייט אקטינגפאג האג
קטגוריות מחזות להט"בסדרות להט"בספרות להט"בסרטי להט"בעיתונות להט"ב
היסטוריה
עד העת החדשה הומוסקסואליות בתנ"ךהומוסקסואליות ביוון העתיקהפדרסטיה ביוון העתיקהבית מולי
המאה ה-20 באירופה הומוסקסואלים בגרמניה הנאציתסעיף 175לסביות בגרמניה הנאציתDer Eigeneסעיף 28
המאה ה-20 באמריקה אגודת מאטאשיןבנותיה של ביליטיסבהלת הלבנדרמהומות סטונוולאיום הלוונדרמהומות ליל וייטיוזמת בריגס
בישראל
מעמד אישי וחברתי זכויות להט"בהומופוביהנישואים חד-מינייםפונדקאות להומוסקסואלים ישראליםמצעד הגאווה והסובלנות בירושליםמצעד הגאווה בתל אביבמצעד הגאווה בחיפהמצעד הגאווה באילתכרונולוגיהפעילים למען זכויות להט"בלהט"ב דתיים
ארגונים ומוסדות אגודת הלהט"בבית גאה בבאר שבעהבית הפתוחחוש"ןאיגי - ארגון נוער גאהתהל"המעבריםפרויקט גילההו"דחברותאכמוךבת קולבית דרורסגו"להעשירון האחרהמרכז הגאההפורום החיפאיהקבוצה הירושלמיתכביסה שחורההצבעים שלנוקל"ף
לקטגוריהלפורטל