סטפן אל שעראווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטפן אל שעראווי
Stephan El Shaarawy 2014-08-06.jpg
אל שעראווי במדי מילאן, 2014
מידע אישי
שם מלא סטפן קרים אל שעראווי
תאריך לידה 27 באוקטובר 1992 (בן 25)
מקום לידה סבונה שבאיטליה
גובה 1.78 מטר
עמדה קיצוני, חלוץ
מועדוני נוער
20052006
2006 - 2008
לג'ינו
גנואה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
2008 - 2011
2010 - 2011
2011 - 2016
2015 - 2016
2016
2016 -
גנואה
פדובה
מילאן
מונקו
רומא
רומא
3 (0)
29 (9)
73 (19)
15 (0)
16 (8)
33 (8)
נבחרת לאומית כשחקן**
2012 - נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 21 (3)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
ומעודכן ל-24 באוגוסט 2017
** מספר ההופעות והשערים בנבחרת מעודכן ל-24 באוגוסט 2017


סטפן קרים אל שעראוויערבית: ستيفان كريم الشعراوي; נולד ב-27 באוקטובר 1992) הוא כדורגלן איטלקי המשחק בעמדת החלוץ בקבוצת רומא ונבחרת איטליה. הוא מכונה "הפרעה" על ידי מעריציו. אל שעראווי החל את הקריירה שלו בגנואה. הוא חתם במילאן בזמן שהיה מושאל בפדובה והפך לשחקן מפתח במילאן מאז המעבר של זלאטן איברהימוביץ' לפריס סן ז'רמן[1]. בשנת 2012 אל שעראווי נכלל במקום ה-52 ברשימת 100 הכדורגלנים הטובים בעולם של הגארדיאן[2].

אל שעראווי מייצג את נבחרת איטליה הבוגרת ונבחרת איטליה עד גיל 21 וייצג בעבר את נבחרת איטליה עד גיל 17 ונבחרת איטליה עד גיל 19. הוא ערך את הופעת הבכורה הבינלאומית שלו באוגוסט 2012, במשחק ידידות נגד אנגליה. שלושה חודשים לאחר הופעת הבכורה הבינלאומית שלו, אל שעראווי כבש את שערו הבינלאומי הראשון נגד צרפת, בנובמבר 2012.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל שעראווי נולד בסבונה שבאיטליה לאב מצרי מוסלמי, ולאם שווייצרית-איטלקיה.

גנואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל שעראווי התחיל את קריירת הנוער שלו במועדון גנואה מהסרייה א' בגיל 14. ב-21 בדצמבר 2008, בגיל 16, ערך את הופעת הבכורה שלו, בה שיחק 10 דקות במשחק חוץ נגד קייבו ורונה במסגרת הסרייה א', והפך לשחקן הרביעי הצעיר ביותר בהיסטוריה של הסרייה א'. זאת הייתה ההופעה היחידה שלו בעונה, אף על פי שנכלל בסגל וישב על הספסל במספר משחקים נוספים.

פדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 2010 הוא הושאל לפדובה לעונת 2010-11 של הסרייה ב'. בתקופת השאלתו בפדובה, הוא סומן במהירות כשחקן מפתח בקבוצה, והוביל את המועדון הוונציאני לגמר הפלייאוף של הסרייה ב' בו הפסיד לנובארה[3]. בשנה זו הוענק לו פרס שחקן השנה של הסרייה ב' עבור הופעותיו במדי פדובה.

מילאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל שעראווי עם חברו לקבוצה רוביניו במשחק ידידות נגד ריאל מדריד

ב-25 ביוני 2011, אל שערוואי חתם במילאן. ב 18 ספטמבר 2011, ערך את הופעת הבכורה שלו עם מילאן באצטדיון סאן פאולו בהפסד 3-1 לנאפולי בסרייה א'. כעבור שלושה ימים, לאחר שנכנס כמחליף לפאטו הפצוע, כבש את השער הראשון שלו עבור המועדון, והשווה לתיקו 1-1 בבית נגד אודינזה. בששת החודשים הראשונים שלו במילאן, הוא הופיע בסך הכל בשבעה משחקים, דבר שגרר דיווחים בתקשורת שהוא עשוי להיות מושאל שוב כדי לצבור יותר דקות משחק. עם זאת, סוכם בין אדריאנו גליאני, מסימיליאנו אלגרי ובינו להישאר במועדון בעתיד הקרוב. לאחר שישה חודשים, הופעותיו במדי מילאן החלו להשתפר. ב-8 בפברואר 2012, הוא הבקיע בהפסד 1-2 נגד יובנטוס במשחק הראשון של חצי גמר הגביע האיטלקי 2011-12[4]. שלושה ימים לאחר מכן, הוא כבש שער ניצחון נגד אודינזה.

ב-25 ביולי 2012, חתם על הארכת חוזה, עד לשנת 2017. ב-3 באוקטובר 2012, הוא כבש את השער הראשון שלו בליגת האלופות נגד זניט, ובכך הפך בגיל 19, למבקיע השערים הצעיר ביותר של מילאן במפעל. הוא הבקיע שני שערים נגד נאפולי לאחר שזו הובילה 2-0. הוא הבקיע עוד שני שערים במשחק מול קטאניה, שהסתיים בתוצאה 1-3 לטובת מילאן. הוא הוסיף עוד שער בדקה ה-76 בניצחון 4-2 על טורינו ועוד שער בניצחון 4-1 על פסקארה שתרם לניצחון הרביעי ברציפות של מילאן. הוא סיים את המחצית הראשונה של העונה כמלך שערים של הליגה עם 14 שערים[5]. הוא סייע למונטארי להבקיע את השער השני החשוב, בניצחון 2-0 ביתי על ברצלונה ב-20 בפברואר בסבב השני של שמינית גמר ליגת האלופות[6]. ב-28 בפברואר הפריך את הספקולציות לגבי עתידו כשחתם על הארכת חוזה לשנה אחת עם מילאן, ובכך הצהיר שיישאר שם עד יוני 2018[7].

בחצי השני של העונה, התקשה לשחזר את היכולת מהחצי הראשון של העונה, אך אדריאנו גליאני הגן עליו ואמר שבזכותו מילאן נשארה במירוץ לטופ שלוש.

ב-20 באוגוסט 2013, הבקיע אל שעראווי את השער הראשון שלו במסגרת רשמית מאז פברואר 2013, נגד פ.ס.וו. איינדהובן במוקדמות ליגת האלופות. לאורך מחצית העונה הראשונה, רק שבע הופעות במסגרות תחרותיות עבור מילאן בעקבות פציעות רבות. ב-28 בדצמבר, אחרי שניתוח ברגלו הימנית נכשל, הוא הושבת לעוד עשרה שבועות. אל שעראווי חזר לשחק ב-11 במאי 2014, בהפסד 2-1 לאטלנטה במסגרת סרייה א'.

במשחק הליגה הראשון של מילאן בעונה זו נגד לאציו, בישל אל שעראווי לקייסוקה הונדה את השער הראשון לזכות קבוצתו. כמו כן, נבחר אל שעראווי למצטיין המשחק על ידי הלה גזטה דלו ספורט.

מונקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 ביולי 2015 הושאל אל שעראווי למונקו מהליגה הצרפתית לעונה אחת. ב-28 ביולי ערך את הופעתו הבכורה בקבוצה כשעלה כמחליף בניצחון 3-1 על יאנג בויז במפגש הראשון בסיבוב המוקדמות השני של הליגה האירופית. ב-4 באוגוסט כבש את שערו הראשון בקבוצה בניצחון 4-0 על יאנג בויז במפגש השני. ב-8 באוגוסט ערך את הופעתו הבכורה בליגה הצרפתית בניצחון 3-1 על ניס. בינואר 2016 שוחרר מהקבוצה.

רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בינואר 2016 הושאל אל שעראווי לרומא, שם קיבל את חולצה מספר 22. ב-30 בינואר ערך את הופעתו הבכורה בקבוצה בה כבש את שערו הראשון בניצחון 3-1 על פרוזינונה. ב-21 ביוני 2016 רומא הפעילה את אופציית הרכישה וחתם לארבע שנים.

קריירת נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה הוא תכנן לשחק עבור נבחרת מצרים, אך נדחה על ידי המאמן חסן שהאט שקבע כי "לא כל שחקן מצרי המשחק בליגה זרה מתאים לשחק עבור הנבחרת". באותו זמן הצליחה הנבחרת המצרית עם 3 גביעי אפריקה ברציפות והופעה טובה בגביע הקונפדרציות 2009[8].

במקום, הוא התחיל לשחק במדי נבחרת איטליה עד גיל 17, איתה לקח חלק ביורו 2009 עד גיל 17 ובבמונדיאל 2009 עד גיל 17. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת איטליה עד גיל 21 ב-15 בנובמבר 2011, בסבב המוקדמות של יורו 2013 עד גיל 21 מול הונגריה.

ב-15 באוגוסט 2012, הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת של איטליה, בהפסד 2-1 במשחק ידידות נגד אנגליה. הוא כבש את השער הראשון שלו במדי הנבחרת הבוגרת בהופעה השלישית שלו, ב-14 בנובמבר 2012 בניצחון 2-1 במשחק ידידות נגד צרפת.

חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012, חתם אל שעראווי על חוזה חסות עם נייקי. הוא הופיע בפרסומת עבור הנעל "Nike Green Speed II" החדשה לצד מריו גצה, אדן הזארד, ראהים סטרלינג, כריסטיאן אריקסן ות'יאו וולקוט בנובמבר 2012.

ב-25 ביולי 2013, פרסמה החברה EA SPORTS בדף הפייסבוק שלה שבעתיד הוא יככב בגרסה האיטלקית על אריזת המשחק פיפא 14 לצד ליונל מסי.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן

בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטפן אל שעראווי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב זיו, מייצב שעראווי: הדבר הבא של מילאן, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2012
  2. ^ ynet ספורט, 100 הכדורגלנים הטובים בעולם ע"פ הגארדיאן, באתר ynet, 24 בדצמבר 2012
  3. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, אחרי 55 שנים: נובארה חזרה לסריה A, באתר וואלה! NEWS‏, 12 ביוני 2011
  4. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏יובנטוס בחצי גמר הגביע עם 1:2 מול מילאן לאחר הארכה, באתר ערוץ הספורט, ‏10 בינואר 2013
  5. ^ [1]
  6. ^ מערכת ONE, ‏ברצלונה בסכנת הדחה לאחר 2:0 למילאן בסן סירו, באתר ONE‏, 20 בפברואר 2013
  7. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏א-שעראווי האריך את חוזהו במילאן עד 2018, באתר ‏mako‏‏, ‏28 בפברואר 2013‏
  8. ^ מערכת ONE, ‏מצרים הפתיעה את איטליה, ברזיל הביסה את ארה"ב, באתר ‏mako‏‏, ‏18 ביוני 2009‏


נבחרת איטליה - יורו 2016

1 בופון | 2 דה שיליו | 3 קייליני | 4 דרמיאן | 5 אוגבונה | 6 קאנדרבה | 7 זאזה | 8 פלורנצי | 9 פלה | 10 מוטה | 11 אימובילה | 12 סיריגו | 13 מרקטי | 14 סטורארו | 15 ברצאלי | 16 דה רוסי | 17 אדר | 18 פארולו | 19 בונוצ'י | 20 אינסינייה | 21 ברנרדסקי | 22 אל שעראווי | 23 ג'אקריני | מאמן: קונטה

איטליהאיטליה