לדלג לתוכן

המוח הגדול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סרברום)
המוח הגדול
שיוך המוח הקדמי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי המוח הקדמי עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית עורק קדמי של המוח הגדול, עורק אמצעי של המוח הגדול, עורק אחורי של המוח הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי ורידי המוח הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
התפתחות מתוך טלנצפלון עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (817) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) telencephalon עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A14.1.03.008 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 5416 עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אמבריולוגיקה E5.14.1.0.2.0.12 עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה היסטולוגיקה H3.11.03.6.00001 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה נרולוקס birnlex_1042 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 62000 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A08.186.211.200.885.287 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D054022 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0242202 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט צידי על המוח הגדול (צרברום).

המוח הגדוללועזית: צרברום, Cerebrum או טלנצפלון) הוא אזור של מערכת העצבים הממוקם במוח הקדמי, המכיל גם את מוח הביניים. המוח הגדול מווסת את הפונקציות הקוגניטיביות והרגשיות הגבוהות יותר של המוח[1].

המוח הגדול מפותח יותר בבני-אדם מאשר בכל יצור אחר. בהתאם לכך, זהו החלק הגדול ביותר של מוח האדם[2] והוא ממלא את רוב חלל הגולגולת[3]. למעשה, המוח הגדול תופס כשני שלישים מן המסה הכוללת של המוח[1] והוא גדול בהרבה מכל שאר החלקים של מערכת העצבים גם יחד[3].

חלוקה להמיספרות ואונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבט צידי על החלק הפנימי של ההמיספרה וכפיס המוח.
מבט תחתי על כפיס המוח, מכיוון בסיס הגולגולת. ניתן לראות את החלוקה הסימטרית בין שתי ההמיספרות.

המוח הגדול מורכב משתי הֶמִיסְפֶרוֹת (Hemisphere, "חצי-כדור") הממוקמות משני צדדיו של המוח, הימני והשמאלי[1][3]. ההמיספרות סימטריות יחסית, עם חריץ עמוק ביניהן. שתי ההמיספרות מקושרות ביניהן באמצעות כפיס המוח (Corpus callosum)[1]. פגיעה בכפיס המוח יכולה להוביל למצב של מוח חצוי.

שתי ההמיספרות של המוח הגדול אינן משמשות בדיוק לאותם תפקודים[4]. ישנה הצלבה בין הצדדים ימין ושמאל, כך שכל אחת מהן מקבלת מידע חושי מהצד הנגדי של הגוף וגם שולטת על התנועה המוטורית של הצד המנוגד[5]. בהתאם לכך, ההמיספרה הימנית מחוברת בחלקה הגדול לצד השמאלי של הגוף וההמיספרה השמאלית לצד הימני של הגוף[3].

ההמיספרה בה נמצא מרכז השפה מכונה ההמיספרה הדומיננטית, ובעוד אצל רוב האנשים זו ההמיספרה השמאלית, כשני שלישים מהשמאליים בעלי המיספרה ימנית דומיננטית. אין קשר סיבתי בין חלוקה זו לתפקוד המוטורי, כאמור, ההשפעה היא על מרכז השפה בלבד.

ארבע האונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל המיספרה מחולקת לארבע אונות: קדמית (פרונטלית), קודקודית (פריאטלית), עורפית (אוקסיפיטלית) ורקתית (טמפורלית)[3]. אונות אלו הן אזורים גדולים של קליפת המוח אשר מבצעים תפקידים מגוונים. האונה הקדמית מופרדת מהקודקודית על ידי החריץ המרכזי (Central sulcus)[5].

שכבות ורקמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת מההמיספרות של המוח הגדול מורכבת מקליפת המוח, מהחומר הלבן שמתחתיה ומגרעינים בעומק החומר הלבן[2].

  • קליפת המוח – השכבה החיצונית של המוח הגדול[1]. היא מאורגנת במספר שכבות של חומר אפור. החומר האפור מורכב מגופי התאים, צבעו האפור-חום של חומר זה בא מן הנימים המשרתים את התאים ומן גופי תאי העצב. קליפת המוח משופעת בקפלים המאפשרים להגדיל את שטח הפנים שלה בחלל הגולגולת[5]. הגבעות/בליטות שנוצרות כתוצאה מקפלים אלו מכונות גירוס (gyrus) וברבים גירי (gyri). השקעים/עמקים/חריצים מכונים סולקוס (sulcus) וברבים סולצי (sulci).
  • חומר לבןרקמה שמורכבת ברובה מאקסונים של תאי עצב, המשמשים כצינור להעברת מידע בתוך מערכת העצבים. צבעו הבהיר של החומר הלבן נובע ממעטה המיאלין שמכסה ומבודד את האקסונים, ומאפשר להם להוליך דחפים עצביים במהירות גבוהה.
  • גרעינים – צבירים של תאי עצב מתחת לקליפת המוח. הם בנויים מחומר אפור שנמצא בתוך החומר הלבן (ריכוז של גופי תא עצב בין האקסונים).

מבנים בעומק המוח הגדול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גרעיני הבסיס – אוסף של גרעינים בעומק המוח הגדול. חלקם פועלים כיחידה תפקודית אשר מעורבת בתיאום והוצאה לפועל של תנועות מוטוריות.
  • היפוקמפוס – מבנה הממוקם בצדה הפנימי של האונה הרקתית בשתי ההמיספרות. ההיפוקמפוס חיוני להיבטים שונים של יצירת זיכרון לטווח ארוך, ומעורב גם בניווט מרחבי.
  • אמיגדלה – נמצאת בסמוך לקצות ההיפוקמפוס. מטפלת בתגובות רגשיות, בעיקר בהיבט של רגשות שליליים, למשל פחד.

ההיפוקמפוס והאמיגדלה, יחד עם אזורים נוספים מתחת לקליפת המוח, לעיתים מקובצים תחת הכותרת המערכת הלימבית, אם כי אין כיום הגדרה אחת מוסכמת למושג זה.

כל אחת ממערכות החישה בגוף שולחת מידע לאזור ספציפי בקליפת המוח. לדוגמה, קליפת הראייה מקבלת מידע חושי מהעיניים[5]. תגובות מוטוריות או תנועות של חלקי גוף נשלטות על ידי אזור מסוים באונה הקדקדית של קליפת המוח.

שאר קליפת המוח, שאינו חישתי וגם לא מוטורי, מורכב מאזורי אסוציאציה. אזורים אלו תופסים את החלק היחסי הגדול ביותר בקליפת המוח האנושי. הם מעורבים בכל מה שקורה בין התחושה לפעולה[5]. יש להם חלק בתהליכי זיכרון, מחשבה ושפה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  2. ^ 1 2 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  3. ^ 1 2 3 4 5 רוברט ס. וודוורת (1965). פסיכולוגיה. תל אביב: מסדה.
  4. ^ הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  5. ^ 1 2 3 4 5 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.