עגה חרדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"סובארו אברכים" הוא כינוי לסובארו לאונה מתחילת שנות ה-90 שהייתה נפוצה בשימוש בציבור החרדי, וקיימת במידה רבה שם גם נכון ל-2012, במיוחד בציבור דל האמצעים שבו. אחת הסיבות לכך שהיא הייתה נפוצה הוא תא המטען הגדול שלה בו ישבו חלק מהילדים.

לציבור החרדי עגה שמונחיה שאובים מהעולם הדתי וההלכה, מביטויים בארמית וביידיש, והם מושפעים ממושגי התרבות החרדית וההווי הישיבתי.

יידיש והברה אשכנזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגם שהשימוש ביידיש כשפת דיבור יומיומית נפוץ בישראל בעיקר בציבור החסידי והירושלמי, לציבור החרדי האשכנזי בכללו יש זיקה רבה לשפה. גם חלק מהחרדים בני עדות המזרח, בעיקר אלה הקשורים לציבור הליטאי ולמדו במוסדותיו, משתמשים לעתים בסלנג זה.

סיומת "עֶר" היא סיומת יידית ההופכת (בין היתר) שם עצם לתואר השם. כך למשל: צ'אלמער (שיבוש של 'ירושלמער', ירושלמי, בדרך כלל מתייחס לבני הישוב הישן); פונוביז'ער (יוצאי ישיבת פוניבז'); חברונ'ער (יוצאי ישיבת חברון, כיום בדרך כלל ישיבת חברון גבעת מרדכי); בריסקער (נוהג במנהגי בריסק/בוגר ישיבות בריסק).

העגה החרדית כוללת גם ביטויים שמקורם ביידיש, כגון:

  • צ'יקאווער - כינוי לבחור שמנסה להיות "קול", נפוץ בעיקר בשפה הישיבתית.
  • ישיבֶה בוחער - "בחור ישיבה".
  • שטינקער - מלשין (במקור ביידיש: מסריח).
  • גישמאק - טעם והנאה. למשל, "אין לו גישמאק במצוות". "גישאמקער"- אדם נעים וחביב לסביבה.
  • פרומער - מחמיר בהלכה.
  • חניוק - מיושן, בלבושו או בדעותיו.
  • נייעס - חדשות. בפועל (בעגה): לְנָייעס.

השפה החרדית מאופיינת בהגיית מילים מסוימות בהברה אשכנזית, במיוחד מילים הקשורות למושגים הלכתיים. בהגייה זו נהגית ת' רפויה כס'. לאחר חולם מלא וצירה מבטאים י' וקמץ נהגה כחולם. כך המילה "טוֹטָפוֹת" תהגה כ"טויטופויס" (toytofoys).

התנועה האחרונה שבמילה מוחלפת לעתים לתנועת ə; למשל, המילה מִנְחָה תהגה כמִנְחֶה [minxə']. כך גם "פייעס" (פאות), "לימוד" במלעיל (לימוד תורה), דעת תֵיְירה (דעת תורה).

ההוויי הישיבתי והחסידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן טבעי מושפעת העגה החרדית מן ההווי הישיבתי. כך למשל:

  • שְׁמוּ"ס (שמועס) - ביידיש שמועס היא שיחה. בהוויי הישיבתי הפכה המילה גם לראשי תיבות של שיחת מוסר, הנאמרת בישיבות הליטאיות. פעמים רבות נזכרת המילה בלשון מזלזלת (כמו "לדבר איתו זה לשמוע שמועס", או בעגה:"השמיס לי").
  • ליל שישימלעיל) - מושג המתאר את הלילה שבין חמישי לשישי שבו יש הנוהגים ללמוד כל הלילה כהכנה לשבת.
  • משב"ק - ר"ת 'משמש בקודש', במקור עוזרו של האדמו"ר אך מתאר גם כל התנהגות של ליווי צמוד של אישים שונים. בשימוש בעגה גם כפועל: לְמַשְׁבֵּק = לשמש אישיות חשובה.
  • קְנֵייטש (ביידיש: קמט) - המילה משמשת גם לציון החלק הקדמי של המגבעת הליטאית והחב"דית; וכן לציון ה"פואנטה" של הסיפור, שורש העניין. למשל, "סוף סוף קלטתי את הקנייטש".
  • מָצֶב (במלעיל) - תיאור למאורע שעורר תכונה או התרגשות.
  • צו"ל - ר"ת של 'צדיק ורע לו'. מקביל לחנון ה"חילוני" ודומה ל"פרומער" ו"חניוק" (ראו לעיל). לעתים מתלווה לכינוי קונוטציה שלילית של ניתוק מהעולם.
  • בין הזמנים (במלעיל) - התחליף הישיבתי לסמסטר הוא "זמן". השנה מתחלקת לשלושה זמנים: בין ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, בין א' בחשוון לא' בניסן ובין א' באייר למוצאי תשעה באב. תקופות אלו נקראות זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ, בהתאמה. החופשות נקראות "בין הזמנים". תקופת בין הזמנים שבקיץ (יוצאת בדרך כלל באוגוסט) היא בדרך כלל זמן החופשה החרדי המשפחתי.
  • אלול (נהגה מלעיל) - אלול הוא החודש שלפני הימים הנוראים. זוהי תקופה בעלת משמעות רבה בישיבות ובכל העולם החרדי כתקופה שבה על האדם לחזור בתשובה על מעשיו ולהתחזק בקיום המצוות ושמירת סדרי הישיבה. דגש רב מושם אז על מוסר וקרבה לאלוקים.
  • לוֹמדעס - למדנות, עמקנות לימודית. משמש גם לסניטה במישהו ש"חופר" יותר מדי. כמו, "אל תעשה יותר מדי לומדעס".
  • אנ"ש - ר"ת של "אנשי שלומנו". מתייחס ככינוי לחרדים השייכים לחוג מסוים.

כל אדם חרדי נשוי יזכה בתואר "רב", ובפנייה בכתב יתווסף לאחר מכן לרוב "שליט"א" (ראשי תיבות של: "שיחיה לאורך ימים טובים אמן"). פנייה אל אדם מכובד תהיה בלשון נוכח רבים (אתם) או גוף שלישי נסתר. גוף נוכח רבים הוא במקרים מסוימים גם צורת הדיבור בין גבר זר לאישה.

מוטיבים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורח חייה של החברה החרדית ואופייה השמרני הכתיב את האופי של חלק מהביטויים הנפוצים.

ההימנעות מניבול פה ושמירה על טוהר הלשון הם מוטיבים חשובים בשפה. כך למשל, אישה הרה תכונה עתים בלשון נקייה "במצב" או "מחכה". במקומות רבים נמנעים מלאזכר את שמה של מחלת הסרטן והיא מכונה כ"המחלה הנוראה" או "המחלה הידועה" או סתם "המחלה".

"ברוך ה'", "אם ירצה ה'" ו"בעזרת ה'" הם ביטויים שכיחים שאימוצם לשפה מבטא את האמונה באלוהים ובהשגחה פרטית. הבטחות ילוו בהיגד "בלי נדר" שמשמעו הוצאה מכלל אפשרות שהמבטיח נדר לקיים את שהבטיח, כך שבמידה ולא קיים את שהבטיח לא יעבור על החיוב ההלכתי לקיים נדר.

עולם השידוכים מלא במונחים של עגה. "סידור מלא" הוא כינוי להסדר שלפיו משפחת הכלה מביאה כנדוניה סכום מלא לקניית דירה, "חצי-חצי" - הסכם נישואין שבו הורי החתן והכלה מתחלקים בהוצאות בשווה. בחור או בחורה בגיל המתאים לנישואין יישאלו האם הם "שומעים" (הצעות לשידוכין). "גיבנת" היא אח או אחות ש"תוקעים" את אחיהם הצעיר מ"לשמוע" שידוכים, משום שבמשפחות רבות נהוג שהילדים נישאים לפי סדר הגילאים. "לסגור" או "לשבור צלחת" משמע להתארס. "וורט" הוא כינוי לשתיית ה"לחיים" וההכרזה הרשמית על האירוסין בין הבחור לבחורה. מל"ג הוא ראשי תיבות של הביטוי "מיועד להיות גיס", שבו מכונים החתן או הכלה אצל אחיהם (בהתאמה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]