צהלה

צהלה
	המרכז המסחרי בצהלה
מידע
עיר	תל אביב-יפו
שטח	557 דונם
אוכלוסייה	2,120 (2012)
קואורדינטות	32°07′21″N 34°50′13″E / 32.1226°N 34.8369°E
	שכונות נוספות בתל אביב-יפו

צהלה היא שכונה בצפון-מזרח תל אביב-יפו, על גבול רמת השרון. השכונה, שהוקמה בשנת 1951,^[1] נועדה לאכלס אנשי צבא וביטחון, ולכן נקראה על שם צה"ל.

הקמת השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צהלה הייתה השכונה הראשונה שהוקמה במסגרת הקמת שיכונים לחיילי צבא הקבע.^[2] השכונה נחנכה כשכונה חדשה בעבור אנשי הקבע הבכירים של צה"ל. בשל היותה השכונה הראשונה שהוקמה לבכירי הצבא, השתתפו בחנוכתה ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון והרמטכ"ל יגאל ידין.

הקמת השכונה נועדה להיטיב עם קציני הצבא זו בתקופה שלא היה אפשר להעניק לאנשי הקבע משכורות גבוהות מן המקובל בקרב עובדי מדינה. הסיוע הממשלתי בשיכון אנשי הקבע בא לידי ביטוי הן במתן הקרקע הן באספקת חומרי בנייה במחירים מפוקחים.

במהלך שנת 1950 נשלחו עלונים לכלל קציני צה"ל שהתחייבו להמשיך את שירותם בצבא שהלך והתמסד, והם כללו הצעות שונות לשיכון, ובכלל זה שכונת צהלה, שהוקמה בהתחלה על שטח גלילי. בשנת 1952 סופחה השכונה לתל אביב.

בשכונה נבנו בתים צמודי קרקע חד קומתיים בשטחים שנעו בין 60 ל-124 מ"ר. על מגרשים של חצי דונם. תושבי צהלה נדרשו להון ראשוני לרכישת בתיהם נוסף על משכנתה שניתנה בתנאים נוחים. שלא כשכונות אחרות, התשלום לבתים כלל את פיתוח התשתית השכונתית, כגון סלילת כבישים ומים.^[3]

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 החל תהליך של חילופי דורות בשכונה. התושבים החדשים, בני התושבים המקוריים או אנשים שרכשו את בתיהם, כבר לא הסתפקו בשיפוץ הבתים. רובם העדיפו להרוס את הבתים המקוריים ולבנות במקומם וילות בסגנון התקופה. בגלל גודל המגרשים, המיקום, והתושבים המפורסמים בעבר ובהווה, הפכה השכונה למבוקשת מאוד ומחירי הבתים עלו משמעותית. בשל המחירים הגבוהים, כיום מורכבת אוכלוסיית השכונה, לצד מעט התושבים הוותיקים, מקצתם עדיין מראשוני צה"ל, בעיקר מאנשים אמידים, בהם כמה מבכירי המשק.

בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת התגוררו בשכונה כ-1,600 תושבים.^[4]

על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה השכונה ממוקמת במקום השני ברמת עושרם של התושבים.^[5]

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה כ-500 בתים, רובם בתים חד משפחתיים ומיעוטם בתים דו-משפחתיים. מבנה רחובותיה עקלתוני - כל הרחובות מובילים בחזרה לרחוב צה"ל, רחובה הראשי של השכונה, ששני קצותיו נועדו להיות שערי השכונה. השכונה מאורגנת כאגודה שיתופית לשיכון.

תושבי השכונה שהם חברי האגודה, משלמים מיסי חבר שנתיים לאגודה, ובוחרים את ועד האגודה. על הניהול השוטף מופקד מנהל שכיר. פעילות ועד האגודה כוללת: ייצוג השכונה מול עיריית תל אביב-יפו ומנהלת הרובע; תיאום וסיוע לפעילות הגופים הציבוריים הפועלים בשכונה, כמו בית הספר היסודי "צהלה", המרכז הקהילתי שידוע בכינויו "בית הנוער", שבט הצופים "צהלה" ובית הכנסת. המרכז המסחרי בשכונה הכולל סופרמרקט, סניף דואר וסניף של "בנק אוצר החייל", שייך לאגודה ומנוהל על-ידה. מרכז הספורט השכונתי הנקרא "מועדון ספורט צהלה" שייך במשותף לאגודה ולתושבים.

מתושבי השכונה בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שר החוץ, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף משה דיין.
ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף יצחק רבין.
הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף צבי צור.
סגן הרמטכ"ל לשעבר האלוף יקותיאל אדם.
מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף מרדכי הוד.
נשיא המדינה לשעבר האלוף חיים הרצוג.
ראש המוסד לשעבר האלוף צבי זמיר.
ראש אמ"ן לשעבר האלוף אלי זעירא.
יצחק הרצוג - נשיא מדינת ישראל ה-11
אסתר חיות - נשיאת בית המשפט העליון
הרב דוד כהנא - היה רב השכונה מאמצע שנות השבעים במשך למעלה משני עשורים.
שלמה ארצי - זמר־יוצר, מוזיקאי, מלחין.
אביב גפן - יוצר ומוזיקאי

השכונות הבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השבעים של המאה העשרים נבנו בגבולה המערבי של השכונה שתי שכונות בנות: - גני צהלה ורמות צהלה. רובם של הדיירים החדשים זכו בהגרלה לזוגות צעירים שערכה עיריית תל אביב יפו. בעשור השני של המאה העשרים ואחת מתגוררים בשתי השכונות כ-5,000 תושבים.^[6]

גני צהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גני צהלה "ההיסטורית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת "גני צהלה", שהייתה הראשונה מבין השתיים נבנתה ממערב ל"בית הנוער" של צהלה ומצפון לרחובה הראשי של השכונה, רחוב צה"ל. בפעם הראשונה לאחר כשני עשורים נבנו באזור צהלה רבתי בנייני מגורים רבי קומות (יחסית לבתים הפרטיים של השכונה הגדולה).

בתחילה היה יחסם של תושבי השכונה כלפי שכונת הבת החדשה מסויג וביקורתי והיא אף כונתה על ידי מי מהם בלעג "שיכון יצחקי" על שם הקבלן שבנה את שכונת הבניינים החדשה.^[7] אולם תוך זמן קצר משהחלו ילדי השכונה הבת ללמוד בבית הספר היסודי "צהלה" יחד עם ילדי תושבי השכונה הגדולה השכונה הבת הפכה לחלק כמעט בלתי נפרד מהשכונה הוותיקה.

בסך הכל נבנו עשרה בניינים לאורך הרחובות "ענתות" ו"עיר שמש", מרחוב "אבוקה" במערב ועד ל"בית הנוער" במזרח. שישה ביניינים בני ארבע קומות וארבעה בני שש קומות.

גבולותיה של גני צהלה "ההיסטורית" היו רחוב "ענתות" ( שהגיע רק עד רחוב "אבוקה" ), רחוב "אבוקה" במערב, רחוב "עיר שמש" בדרום ושכונת "צהלה" הוותיקה במזרח.

שורת הבניינים בני ארבע הקומות ברחוב "ענתות" הייתה בשנות השבעים של המאה העשרים שורת הבניינים הצפונית ביותר בתל אביב יפו.

שמות שלושת רחובות השכונה הבת המשיכו את המסורת של השכונה הגדולה שכל רחובותיה נקראים בשמות כלליים ותנ"כיים בלבד ולא על שם אישים ישראלים מהעת החדשה.

כמו כן נבנו בסמוך לשכונה הבת עוד כמה בניינים בני שתי קומות ממערב לרחוב "אבוקה" במורד רחוב "עיר שמש" והם נחשבו כבר אז לחלק בלתי רשמי של השכונה הבת.

פרט למרכז מסחרי קטן הכולל מכולת ומספר חנויות (כיום חציו משמש כבית קפה שכונתי) ושני גני ילדים, כל שאר השירותים התושבים מקבלים משכונת צהלה.

במהלך שנות התשעים לאחר הקמת השכונה הבת הכשירו את השטח שמשתרע מרחוב "אבוקה" במזרח ועד רחוב משה סנה במערב וכמו כן את השטח שבין רחוב "עיר שמש" בצפון לרחוב "צה"ל" בדרום למגורים ועל השדות הרחבים לשעבר נבנו בתים רבים בני שתי קומות. הבנייה החדשה "בלעה" את שכונת "נווה משכן", שהייתה שכונה קטנה שהוקמה בראשית שנות החמישים וכללה מספר ביניינים בצמוד לרחוב משה סנה ( "דרך הרצליה" לשעבר).^[8]

רמות צהלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה הבת השנייה נבנתה מדרום לרחוב צה"ל, רחובה הראשי של השכונה הגדולה. בניגוד לשכנתה מצפון "גני צהלה", בשכונה הבת הדרומית לא נבנו רבי קומות אלא רק בתים דו-משפחתיים בני שתי קומות ובתים בני שתיים או שלוש קומות המכילים ארבע עד שש דירות. גם לשכונה בת זאת מרכז מסחרי קטן וגני ילדים כשכל שאר השירותים ניתנים על ידי שכונת צהלה.