ערבים רוקדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערבים רוקדים
ערבים רוקדים.jpg
בימוי ערן ריקליס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה חיליק מיכאלי, מיכאל אקלט, אנטון דה קלרמונט-טונר, אברהם פרחי, תמי לאון, בטינה ברוקמפר.
תסריט סייד קשוע עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ריצ'רד מריזי
שחקנים ראשיים יעל אבקסיס
מיכאל מושונוב
עלי סלימאן
נורמן עיסא
קאיס נאשף
רונה ליפז-מיכאל
קרן צור
לואי נופי
ח'ליפה נאטור
טארק קופטי
שני קליין
שירילי דשא
נעה בירון
ברונו גנץ
לטיסיה איידו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה יונתן ריקליס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום מיכאל ויזווג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, צרפת, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 ביולי 2014ישראל)
משך הקרנה 104 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט ערבית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו aborrowedidentity
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ערבים רוקדים הוא סרט קולנוע ישראלי של הבמאי ערן ריקליס, על פי ספרו של סייד קשוע. הסרט מספר את סיפורו של נער ערבי ישראלי מטירה שמנסה להשתלב בחברה הישראלית יהודית. הסרט מבוסס על שילוב של שני ספרים שונים של סייד קשוע. החלקים הראשונים בסרט שמתארים את חייו של איאד בעיירתו ובבית ספרו, לקוחים מהספר "ערבים רוקדים", ואילו החלקים בהמשך המדברים על לקיחת הזהות של יונתן, מבוססים על הספר "גוף שני יחיד".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את סיפורו של איאד, נער ערבי-ישראלי מהעיירה טירה שנשלח ללמוד בפנימייה ישראלית למצוינות, התיכון הישראלי למדעים ואומנויות. בילדותו איאד מתואר כאינטליגנט, דבר שדוחף את משפחתו לנסות לתת לו את החינוך הטוב ביותר שהם יכולים לתת לו. בבית הספר העברי שאליו הוא מתקבל, איאד מוצא את עצמו מתמודד עם בעיות של שפה, תרבות וזהות. בעיות אלו מקשות עליו להיטמע בחברה היהודית. דבר נוסף המקשה על ההיטמעות הוא האינתיפאדה הראשונה ומלחמת המפרץ המתרחשות בתקופה בה מתקיים הסרט, מה שמעורר עוינות כלפי הערבים מצד החברה היהודית. כחלק מתוכנית הלימודים של בית הספר הישראלי למדעים ואומנויות, כל תלמיד מתנדב ותורם חלק מזמנו לחברה. בסרט, איאד מתנדב לעזור לילד עם מוגבלויות מוטוריות ששמו יונתן. יונתן חולה במחלת ניוון שרירים ובמהלך הסרט מצבו מתדרדר עד כדי כך שבסוף הסרט הוא נפטר בעודו נער. במהלך המפגשים ביניהם, איאד ויונתן מתחברים ומבלים זמן רב ביחד. במקביל, בבית הספר, איאד מתחיל לצאת עם נערה יהודייה ששמה נעמי. הזוגיות ביניהם עוברת מכשולים רבים בגלל היותו ערבי והיותה יהודייה. המכשולים הללו מוצבים בעיקר על ידי החברה, דבר שגורם לנעמי להיפרד מאיאד בסופו של דבר. בסוף הסרט, איאד מנצל את מות חברו יונתן כדי לגנוב את זהותו, ומקבל זהות יהודית. בכך מתחמק איאד מכל המכשולים שנאלץ להתמודד איתם בגלל זהותו הערבית.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות תיאור/הערות
תאופיק ברהום איאד
יעל אבקסיס עדנה אמו של יונתן
מיכאל מושונוב יונתן
עלי סלימאן סאלח אביו של איאד
דניאל קיציס נעמי
מרלן בג'אלי סבתא אעישה סבתו של איאד
לטיסיה איידו פחימה אמו של איאד
ראזי ג'אברין איאד (ילד)
נורמן עיסא המנהל ג'מאל מנהל בית הספר היסודי
ח'ליפה נאטור בסים
קאיס נאשף וואסים
לואי נופי וואג'די
רונה ליפז-מיכאל מנהלת בית הספר מנהלת התיכון
שירילי דשא מורה לסִפרות מורה בתיכון
קרן צור מורה להיסטוריה מורה בתיכון

ניתוח ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת אמצעים ספרותיים רבים בסרט ניתן להבין באופן ברור יותר את המסר של הסרט.

כבר מתחילת הסרט ניתן לראות כי מתחילה להיבנות הצגת העובדה כי איאד חכם ומוכשר. דוגמה לכך היא כאשר חישב תרגיל מתמטי מסובך בראש, או כאשר פתר חידה שאף אחד בכפר שבו גר לא הצליח לפתור. בניית דמות זו מרמזת על עתידו של איאד, שהוא להגיע "יותר רחוק" ממשפחתו או משאר תושבי הכפר.

בתחילת הסרט ניתן לראות כי בבית ספרו של איאד שרים את השיר "שלום עליכם". אך עצם הצגת השיר מדגישה כמה אין שלום בשיעור. לאחר מכן, בא ילד יהודי לביתו של איאד, ובכך ניתן לראות התחלה של תקווה לכך שאולי יהיה שלום. אך מיד לאחר מכן ניתן לראות את רתיעתו של הילד היהודי ובעזרת ניגוד זה ניתן לראות כי אין שלום.

כשאיאד מגיע לתיכון הוא מבין כי יש עליו מעין נטל של להיות "הערבי הסטריאוטיפי" בתוך החברה היהודית שבבית הספר. תחילה איאד מנסה להימנע מלהיות תחת סטיגמה זו אך רק לאחר שהוא מקבל על עצמו את "הנטל" הוא מתחיל להשתלב בחברה שסביבו. בכך ניתן לראות כי החברה הערבית יכולה לנסות להשתלב בחברה הישראלית-יהודית רק אם הם יקבלו על עצמם את הדמות שהחברה רוצה שהם יהיו.

מוטיב חזק הנמצא בסרט הוא ההקבלה בין יונתן לבין איאד. ההקבלה העיקרית היא הקבלה בין מוגבלויותם- המוגבלות של יונתן (ניוון שרירים עקב מחלה המחמירה יחד עם התמשכות הסרט), וה"מוגבלות" של איאד (היותו ערבי, שבניגוד ליונתן מוגבלתו "משתפרת" ככל שהסרט ממשיך). לשניהם המוגבלות מפריעה בהשתלבות יום-יומית בחברה, ועצם היותם "מוגבלים" קירב ביניהם וגרם לחיבור החזק שלהם. בכך ניתן לראות כי להיות ערבי היא באמת מוגבלות בחברה הישראלית כיום, והיא מקשה על חייהם של הערבים-ישראלים.

בסוף הסרט מוצגת קבורתו של איאד, אך יונתן הוא הנקבר ואיאד לוקח לו את זהותו. בכך ניתן לראות סמל ל"לידה מחדש" של איאד. יחד עם לקיחת הזהות של יונתן, איאד מקבל חיים חדשים וקלים יותר. ניתן לראות כבר דוגמה ראשונה להקלה על חייו של איאד בכך שעבר במחסום בכביש ללא שום בעיה, בניגוד לבדיקה הביטחונית שעבר לאחר שנשמע מדבר ערבית מוקדם יותר בסרט.

ניתוח פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל העובדה שהסרט מראה את חייו של נער ערבי העוזב את חייו בטירה ועובר לבית ספר לתלמידים מצטיינים ומחוננים, התיכון הישראלי למדעים ואומנויות, בתקופת מלחמת המפרץ, ברור שהיחסים בין הערבים ליהודים יהוו חלק ניכר ממנו. מתחילת הסרט ועד סופו הסכסוך בין הלאומים האלו מוצג כמעט בכל סצנה.

הסרט מתחיל ב-1982, השנה בה אירעה מלחמת לבנון הראשונה. מהרגע הראשון נראה כי בעיר ערבית כמו טירה יש תשתיות רעועות. דוגמה לך היא שבתחילת הסרט איאד צריך לטפס על עמוד חשמל כדי לסדר את קליטת הטלוויזיה בביתו. בסצנות בעירו רואים מטוסי קרב עוברים ברקע ובבית ספרו כל הילדים מציינים כי הוריהם עובדים בעבודות פשוטות ופיזיות, למשל עבודה במוסך או בקטיף. תיאור המקום שבו איאד גדל מראה כמה החיים לא מתקדמים בעיר ערבית ישראלית וכמה הנוכחות היהודית מורגשת בחייהם בתור כובשים ומאיימים שטסים במכונות מלחמה, בזמן שהם מתקשים לראות טלוויזיה.

בבית הספר היסודי של איאד מחנכים בסתר את התלמידים בגישה עוינת נגד היהודים. הגישה הזאת באה לידי ביטוי בכך שהמורה של איאד מציג לתלמידיו מפה של פלסטין ומספר להם שזאת המדינה בה הם חיים. ברגע שהמנהל (שמנסה להתיידד עם היהודים ולהידמות אליהם) נכנס לכיתה, המורה מחביא את המפה ומוציא מהר מפת ישראל רגילה.

כאשר הסרט קופץ לשנת 1988, השנה שאיאד עובר לפנימייה הישראלית, ניתן לראות כי מצב התשתיות בכפר כמעט ולא השתנה מאז הסצנות הראשונות כשהוא ביסודי. כאשר מבשרים לאיאד שהוא התקבל לבית הספר בירושלים האישה בטלפון טועה בשמו ומכנה אותו בשם ערבי אחר-עאיד. גם בבית הספר מורים ממשיכים לקרוא לו בשם השגוי. בלבול השמות מראה את הפער הגדול בין היהודים והערבים ואולי גם מצביע על עליונותם של היהודים שלא מתאמצים לזכור את שמו, ואפילו במקום שאמור לחנך. דוגמה נוספת המראה את נחיתות הערבים בבית הספר נמצאת בסצנה שבה איאד פוגש את המנקה הערבי. המנקה הוא הערבי היחיד למעט איאד בבית הספר (שמוצג בסרט) ובכך מתאר את מצבם הנחות של הערבים בחברה הישראלית והנידוי של איאד מהחברה היהודית.

במהלך הזמן שלו בפנימייה אפשר לראות כמה קשה לנער ערבי לחיות בסביבה יהודית. הקשיים מתבטאים בין השאר בכך שכאשר הוא מסתובב עם החברה היהודית שלו בירושלים, חייל עוצר אותו כדי לבדוק פרטים עליו רק מכיוון ששמע אותו מדבר ערבית. בנוסף, החברה שלו לא מספרת להוריה עליו משום שהוריה אמרו לה כי מעדיפים אף שיהיה לה סרטן מאשר חבר ערבי. בסופו של דבר, כאשר היא כן מספרת להוריה על הזוגיות, הוריה מוצאים אותה מבית הספר וזוגיותם צריכה להמשך בסודיות. יתר על כך, לבסוף חברתו נפרדת ממנו לאחר שהצבא, בעת מיונים לתלפיות, חוקר אותה על האם יש לה קשרים עם בני מיעוטים.

בשנת 1991, השנה שבה אירעה מלחמת המפרץ, ניתן לראות דוגמה נוספת לשנאה המופנית ליהודים מטעם הערבים. הערבים שמחים ורוקדים כאשר נורו טילים על ישראל, ואף מוכנים לסכן את חייהם בשביל לעלות לגג כדי לראות את הטיל ולקוות שיפגע ביהודים. בנוסף לכך הם מתפללים שסדאם חוסיין יחריב את ישראל וכועסים מאוד כשהוא מפסיד במלחמה.

לקראת סוף הסרט איאד משתמש בתעודת הזהות של חברו היהודי החולה במחלת ניוון שרירים על מנת שיקבלו אותו להיות מלצר, מכיוון שכאשר השתמש בתעודת זהות ערבית לא קיבלו אותו. בסוף הסרט, כאשר חברו מת, איאד משתלט על זהותו היהודית ו"נותן" לחברו את זהותו הערבית. הסרט מראה לנו כאן עד כמה חייו של ערביי ארץ ישראל קשים. למעשה, הקשיים כל כך גדולים, שגיבור הסרט העדיף לזייף את מותו ולחיות בזהות של בן אדם אחר מאשר לשאת בהם.

ניתוח אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט ניתן לראות דגש והתמקדות בנושא של היטמעות בחברה הישראלית. איאד, נער שמגיע מכפר ערבי, מנסה להשתלב בחברה הישראלית היהודית ונתקל בקשיים רבים. בבית הספר צוחקים עליו בגלל דתו, מוצאו ושפתו ומחוץ לבית הספר הוא מתקשה במציאת עבודה בחברה היהודית, בגלל היותו ערבי. בכך, הסרט מדגיש הן את חלקי הדמוקרטיה הרפובליקנית הליברלית[1] שבישראל, והן את חלקי הדמוקרטיה הליברלית הרב לאומית[1] של ישראל. קשה להגדיר איזו משטר דמוקרטי ליברלי יש כיום בישראל מכיוון שמצד אחד ישראל היא מדינה יהודית בלבד ולכן צריכה להיות ליברלית רפובליקנית אך מצד שני ישראל מכירה ברב-לאומיותה ומתייחסת לכל לאום בנפרד כמו  מדינה ליברלית רב לאומית.

הסרט מראה ומדגיש את הפן הליברלי הרב לאומי שבישראל על ידי הדגשת השוני והבידוד בין ה"עולם הערבי" לבין ה"עולם היהודי". הסרט מזכיר גם את הפן הליברלי רפובליקני שבישראל לא פעם, לדוגמה כאשר שומעים ברדיו כי סוגרים את המעברים לשטחים הערבים בחג או כאשר איאד נעצר לבדיקה על ידי חייל יהודי מכיוון שדיבר ערבית לידו.

בקבוצות הלאום השונות בישראל יש לחץ אדיר להיטמע בחברה. ניתן לראות את תופעה זאת בכל מדינות העולם. לדוגמה, מדיניות כור ההיתוך בעבר בארצות הברית שגרסה כי הזהות האמריקנית היא ערבוב של כל התרבויות, ומהגר היה מצופה להיטמע אליה מיד. הסרט הזה, בשונה למדיניות כור ההיתוך בארצות הברית מראה כי אין אפשרות לערבים להיטמע לחברה היהודית. לא מכיוון שהיחיד לא מסוגל, אלא בגלל שהחברה לא מוכנה לדבר זה לקרות עדיין. ניתן לראות זאת בבירור כאשר איאד אומר שלפעמים הוא שוכח שהוא ערבי ויונתן עונה שלא ידאג כי "תמיד יהיה מישהו שיזכיר לך את זה". ניתן לראות את זה גם במקום עבודה הראשון של איאד, שם אחד העובדים הערביים אומר שהדרך היחידה לקבל קידום היא להיוולד מחדש כיהודי. החלק האחרון בסרט, בו איאד לוקח את הזהות של יונתן, מראה את האבסורדיות בדיכוי ההטמעה על ידי החברה, הרי ההבדל בין איאד לכל יהודי אחר מבוסס רק על דף נייר אחד קטן.

חייו של הכותב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים מהסרט ערבים רוקדים מתארים את חייו האמיתיים של הסופר סייד קשוע. קשוע נולד בעיירה הערבית, טירה, למשפחה ערבייה מוסלמית, כמו הדמות המרכזית בסרט, איאד. בנוסף, קשוע התקבל לבית הספר הישראלי למדעים ואומנויות כשהיה בן 15 כמוהו. המאורעות שהתרחשו בבית ספרו של איאד והרגשת האי-שייכות והבידוד שאיאד חווה מבוססות על רגשותיו וחוויותיו האמיתיות של קשוע. לדוגמה, הסצנה בסרט בה ילדים מחוץ לבית הספר של איאד שרים "מוחמד מת" כנראה מבוסס על תקרית בה ילדי הבית ספר הסמוך שרו לקשוע באוטובוס "מוות לערבים". בשונה מהסרט, קשוע לא יצא הרבה מהפנימייה, לא פרש מבית ספר ולא שינה את זהותו.[2]

פסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • BFI London Film Festival – 2014
  • Hamptons International Film Festival – 2014
  • Telluride Film Festival (USA) 2014
  • Locarno Film Festival 2014 – Piazza Grande
  • Jerusalem Film Festival 2014 – Opening Film

צפיות והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני המועצה הישראלית לקולנוע ומשרד התרבות והספורט, תקציב הסרט עמד על מעל ל-11 מיליון שקל (רובו מקרנות וגופי שידור בחו"ל), אך רק כ-48 אלף צופים צפו בסרט זה באולמות הקולנוע בישראל, במהלך שנת 2014.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]