תעודת זהות (ישראל)
תעודת הזהות הישראלית היא מסמך רשמי המונפק לכל תושב מדינת ישראל מעל גיל 16 היושב במדינה דרך קבע במעמד חוקי, גם אם אינו אזרח. הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באמצעות לשכותיה ברחבי הארץ.
בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים מתוך מרשם האוכלוסין, ובהם מספר ייחודי הנקרא מספר זהות, שמו של בעל התעודה ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו, ארץ הלידה, מינו של האדם, ותמונתו, כמו כן גם תאריך הנפקת התעודה ותאריך תוקף. בעבר הופיע בתעודה גם הלאום. לתעודת הזהות מצורף ספח בו מופיעים הכתובת, הסטטוס המשפחתי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו.
לתעודות הזהות החכמות, שמונפקות החל מיולי 2013, ממדים של כרטיס אשראי (85X54 מ"מ). החל מיוני 2017 מונפקות תעודות זהות חכמות בלבד, בהתאם לתיקון לחוק.
חובות וזכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינת ישראל היא מהמדינות שבהן חייבים התושבים לשאת תעודת זהות, כאמור בחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982:
תושב שמלאו לו 16 שנים, חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.
תביעה בגין הפרת סעיף זה נדירה מאוד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, גם במקרים שבהם החוק מאפשר זאת. בנוסף, החוק קובע כי "לא יועמד אדם לדין על אי הצגת תעודה אם תוך חמישה ימים לאחר שנדרש לכך הוצגה התעודה לפני מי שדרש את הצגתה, או לפני שוטר בתחנת המשטרה".
לפי סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996:
היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.
נדרש "יסוד סביר לחשד" שנעברה עבירה כדי ששוטר יוכל לדרוש מאדם הצגת תעודת זהות. כך זוכה אדם שסירב להציג תעודת זהות ובפסק הדין נקבע כי
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) הקנה לשוטר סמכות לפנות לאדם ולעכבו ולו לזמן קצר על מנת לברר זהותו ומענו, ובכלל זה לדרוש ממנו כי יציג בפניו תעודת זהות, ברם התנה אותה סמכות בקיומו של חשד כי בוצעה עבירה... אין להתייחס בקלות ראש לדרישה להציג תעודת זהות ובהיותה פוגעת ולו פגיעה קלה בזכויות יסוד, הרי שיש להקפיד הקפדה יתירה על בחינת הנסיבות שהובילו לאותה דרישה, כמו גם על בחינת קיומה של סמכות לבוא באותה דרישה. סעיף 2 אמנם מטיל על האזרח חובה לשאת תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו, ברם הוא אינו מתייחס לסמכות של הרשות ובוודאי שאינו מעניק לשוטר סמכות לפנות לכל אדם על פי רצונו, בהעדר כל עילה, על מנת לברר את זהותו.[1]
בנוסף לחובה זו, מוגדרים בחוקים רבים זכויות שלמימושן יש להציג תעודת זהות, כאמצעי בלעדי לזיהויו של תושב. בעבר הייתה חובה להציג תעודת זהות למימוש זכות ההצבעה בבחירות, אך מאז הבחירות לכנסת ה-17 מותר להשתמש לשם כך גם ברישיון נהיגה או בדרכון תקף. עד הבחירות לכנסת ה-13 הייתה חובה להציג גם את הספח המצורף לתעודה, שהיה מוחתם בעת ההצבעה. במקרים שאינם מוגדרים במפורש בחוק ניתן להזדהות באמצעות תעודות אחרות. כך גם לצורך הזדהות לפתיחת חשבון בנק, במסגרת המאבק נגד הלבנת הון, ניתן להשתמש בדרכון.
משרד הפנים מנפיק תעודות זהות רק לתושבי ישראל ומסרב להנפיקן לאזרחי ישראל שאינם תושבים בישראל בנימוק שאין להם צורך בתעודה.[2]
מהות הרישום בתעודת הזהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרטים הרשומים במרשם האוכלוסין (ובתעודת הזהות) מיועדים גם לצרכים סטטיסטיים.
בנוסף, חלק מהפרטים מהווים גם ראיה לנכונות האמור בהם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך לצורך פעילותם על פרטים אלה מתוך מרשם האוכלוסין או תעודת הזהות (סעיף 3 לחוק).
פרטי הרישום שאינם מהווים ראיה לאמיתותם (ולפיכך יכולים לשמש לצרכים סטטיסטיים בלבד) הם הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג. הסיבה לכך שפרטים אלה אינם משמשים ראיה לנכונות האמור בהם, היא שלעיתים מחויב משרד הפנים לרשום תחת סעיפים אלה פרטים המנוגדים לתפיסותיהן של מפלגות דתיות בנושא (למשל, משרד הפנים מחויב לרשום כיהודי מי שעבר גיור רפורמי, וכן לרשום כנשואים בני-זוג מדתות שונות ובני-זוג מאותו מין שנישאו זה לזה במדינה זרה).
מספר זהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מספר זהות (ישראל)
מספר הזהות המוטבע בתעודת הזהות הוא המספר הניתן על ידי מנהל האוכלוסין לכל תושב או אזרח ישראלי עם רישום לידתו, או עם עלייתו ארצה. המספר ניתן עוד לפני הנפקת תעודת הזהות, והוא אינו מתחלף במקרה של החלפת התעודה. המספר מורכב מתשע ספרות, שהימנית שבהן היא ספרת ביקורת, שנועדה לאתר ולמנוע טעויות בהקלדת מספר הזהות, וזאת באמצעות נוסחה הבודקת התאמה בין שמונה הספרות לספרת הביקורת.
ספח תעודת זהות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספח תעודת זהות הוא מסמך המצורף לתעודת הזהות הישראלית, בספח מופיעים הכתובת, הסטטוס המשפחתי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו.
עד הבחירות לכנסת ה-13 הייתה חובה בנוסף לתעודה להציג גם את הספח שהיה מוחתם בעת ההצבעה למימוש זכות ההצבעה.
ב-2005 נקבע שאדם שאיבד את הספח ייקבל בחינם ספח חדש.[3]
בשנות השמונים הונפקו תעודות הזהות בצורת כרטיס, פלט מחשב, בציפוי למינציה ונתון בתוך נרתיק פלסטיק כחול. לנרתיק צורף ספח ובו כתובתו של התושב, שם בן או בת זוגו ומספר הזהות שלהם ושמות ילדיו עד גיל שמונה עשרה בציון תאריכי לידתם ומספרי הזהות שלהם. במאה ה-21 נרשמו בספח גם ילדיו הבוגרים של התושב, בני כל גיל. החל מ-1 ביוני 2020 בוטל הספח והפרטים בו נמסרים כקובץ דיגיטלי.
ב-2002 החליף אדם את הספח עקב כך שהיה בלוי, בספח החדש עקב טעות היה רשום שיש לו בת נוספת וזכה בתביעה כנגד משרד הפנים[4]
ארגון משפחה חדשה מנפיק תעודת זוגיות שהיא מסמך המעיד על כך שבני הזוג הנושאים אותו חיים בזוגיות וגם ספח ילדים המצורף לתעודת הזוגיות, הספח גם הוא מבוסס על תצהיר או על מסמכי רישום רשמיים (כגון תעודת לידת חי, תעודת לידה, תמצית רישום ודרכון) של ילדי בני הזוג. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לתחילת שנת 2010 חיים בישראל כ-52 אלף זוגות, שמהווים כ-3.5% מכלל הזוגות, אשר לא נישאו באופן רשמי או שהם חיים יחד מבלי שעברו טקס כלשהו והם מנהלים חיי משפחה מלאים. הם אינם רשומים כזוג במשרד הפנים, ולפיכך נוצר הצורך במסמך שיהווה תחליף להצגת ספח תעודת הזהות שאותו יוכלו בני הזוג להציג כאישור וכאימות למצבם האישי.
סעיפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סעיף הלאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סעיף הלאום בתעודת הזהות (ישראל)
מאבקים רבים התקיימו על רישום סעיף הלאום בתעודת הזהות:
הנושא עלה לראשונה בשנת 1958 בעניין הנוהל לרישום הדת על פי הצהרת הורים. מפלגת מפד"ל הביאה למשבר קואליציוני,[5] בעקבות הנוהל של משרד הפנים לפיו: "במקרה שהורים הם בני דתות שונות — נשואי תערובת — יש לרשום פרט זה על יסוד הצהרה בכתב החתומה בידי שני ההורים. בה יביעו את רצונם באיזה דת לרשום את ילדם". ובסעיף "הלאום"- הדברים האמורים לגבי סעיף הדת אמורים גם לגבי סעיף הלאום". כלומר רישום לאומיותו של ילד נקבע על פי הצהרת הוריו ולא על פי דיני ההלכה, כפי שתבע המפד"ל.[6] הרבנות הראשית גם לא הכירה מאז קום המדינה ברישום הדת והלאום של משרד הפנים מסיבות אלו.[7] בעיה נוספת הייתה "רישום בתום לב", כלומר רישום של אדם כיהודי על פי הצהרתו בלבד.[8] פתרון אחד שהוצע היה למחוק את סעיף הלאום מהרישום.[9] פתרון נוסף שביקשו הדתיים ליישם היה הצהרה של ההורים שהילד יגויר כהלכה, אם יש ספק.[10] לאחר שנה של דיונים הוצעה פשרה, רישום דת האב ודת האם בטופס מרשם התושבים של קטין.[11] הרבנות הראשית ושר הדתות הסכימו לפשרה.[12]
החל מ-25 באפריל 2002 מונפקות תעודות זהות חדשות ללא סעיף הלאום (במקומו מודפסת שורת כוכביות). הסיבה להשמטת סעיף הלאום הייתה פסיקת בג"ץ ב־2002 שהורתה לרשום כיהודים מתגיירים שעברו גיור רפורמי.[13] שר הפנים אלי ישי (ש"ס) החליט להשמיט את סעיף הלאום, על מנת להימנע מלרשום במסמך רשמי את יהדותו של אדם לפי קביעת בג"ץ. בנובמבר 2004 דחה בג"ץ[14] עתירה של ליאורה גולדמן שביקשה להשיב את סעיף הלאום לתעודת הזהות, בנימוק שחוק מרשם האוכלוסין אינו אלא חוק סטטיסטי-רישומי ולא חוק הצהרתי על יהדותם של אזרחים. הלאום נרשם עדיין במרשם האוכלוסין, וכל תושב ישראלי זכאי לקבל בחינם תדפיס של תמצית המרשם שלו, בו מצוין גם הלאום.
בשנת 2011 הורה השר אלי ישי להחזיר את סעיף הלאום, לטענתו בעקבות פנייה של ניצולי השואה שאמרו שהם גאים להיות יהודים ואינם רוצים להחליף את תעודותיהם הישנות בכאלו שלא יכתב בהן הלאום.[15]
ב-16 בספטמבר 2014 אפשר שר הפנים גדעון סער (הליכוד) רישום של לאום ארמי במרשם האוכלוסין.[16][17] בפברואר 2017, מספר חברי כנסת העלו הצעת חוק לקבוע הוראת שעה לחמש שנים, לפיה אדם המנהל הליך לקבלת פסק דין הצהרתי המעיד על היותו ארמי, יהא זכאי לסיוע משפטי ולפטור מאגרת בית משפט.[18] בסך הכל טבלת הלאומים של משרד הפנים כוללת כ-135 ערכים, ובין השאר כוללת לאום "אבחזי", לאום "גויאני", לאום "אשורי" ולאום "שומרוני".[19]
סטטוס משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספח נרשם המצב משפחתי של בעל התעודה – רווק, נשוי, גרוש או אלמן. במקרים של ספק נרשם בפרט זה "בבירור". סעיף זה מופיע במסגרת הרישום של מרשם האוכלוסין במשרד הפנים.
אדם שביצע שינוי בסטטוס המשפחתי שלו מחויב על פי חוק לעדכן זאת במשרד הפנים על מנת שיוציאו לו ספח תעודת זהות מעודכן, עם זאת, בשונה מסעיפים אחרים בתעודת הזהות, לסעיף זה אין תוקף ראייתי, הרישום הוא מנהלי-סטטיסטי, והוא אינו מהווה ראיה למצבו האישי של אדם בפני הרשויות ומערכת המשפט.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המנדט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך רוב שנות שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל לא הנהיגו השלטונות תעודות זהות לתושבי הארץ. כנראה בסוף שנות השלושים, אולי בתקופת "המרד הערבי הגדול" נגד הבריטים הונהגה בארץ על ידי השלטונות תעודת זהות. התעודות הונפקו לכל תושבי הארץ, יהודים כערבים. התעודה הייתה בת שני דפים בלבד, מקרטון בצבע ורוד ומאוחר יותר מקרטון חום. התעודה נשאה תצלום של בעל התעודה וכללה (בשפה האנגלית) את שמו של בעל התעודה, יישוב מגוריו, עיסוקו, מקום עסקו ותיאורו, לרבות גובהו, צבע עיניו, צבע שערו, מבנה גופו ו"סימנים מיוחדים". התעודה נשאה את חתימתו של נושא התעודה ואת חתימת וחותמת הרשות המוציאה. המספר הנקוב בתעודה איננו נראה כמספר זהות אלא כמספר הסידורי של התעודה במשרד בו הוצאה.
התעודה לא כללה תאריך לידה. ככל הנראה כיוון שלא התבצע רישום לידה מסודר בקרב האוכלוסייה הערבית הכפרית.
על מנת להבדיל בין יהודים לערבים צוין בתעודה גם "הגזע" (Race).
בחלק מהתעודות, כנראה מהתקופה אחרי שנת 1945, עם הגאות בתנועת ההעפלה התנוססה בראש התעודה חותמת האומרת: "נשיאת תעודה זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל" (Palestine). זאת כנראה על מנת שבתעודה לא יהיה משום מתן לגיטימציה למעפילים שהגיעו לארץ ישראל כעולים בלתי לגליים.
במהלך שנות המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעודות הזהות הראשונות שחולקו לתושבי מדינת ישראל עם הקמתה, לאחר מפקד האוכלוסין שנערך ב-8 בנובמבר 1948, היו בצורת פנקס קטן הנתון בכריכת קרטון כחולה. פרטי נושא התעודה מולאו בה בעט והיא הכילה מספר דפים ריקים (כדוגמת דרכון) בהם נרשמו שינויים בשם, במצב המשפחתי ובכתובת, שנרשמו בעט ולידם הוטבעה חותמת משרד הפנים. פרט בלתי נפרד מן התעודה היו הטורים בהם צוין גובהו של האיש וצוינו לגביו "סימנים מיוחדים".
כן הוטבעו בדפים הריקים חותמות המעידות על השתתפות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות וכן על קבלת פנקסי תלושים בימי הצנע.
בסוף שנות החמישים הונפקו התעודות בצורה דומה, כפנקס (הפעם קטן מעט מקודמו) בכריכת פלסטיק בצבע תכלת ובו מספרי זהות בני תשע ספרות.
בשנות השמונים הונפקו תעודות הזהות בצורת כרטיס, פלט מחשב, בציפוי למינציה ונתון בתוך נרתיק פלסטיק כחול. לנרתיק צורף ספח ובו כתובתו של התושב, שם בן או בת זוגו ומספר הזהות שלהם ושמות ילדיו עד גיל שמונה עשרה בציון תאריכי לידתם ומספרי הזהות שלהם. במאה ה-21 נרשמו בספח גם ילדיו הבוגרים של התושב, בני כל גיל. החל מה-1 ביוני 2020 בוטל הספח והפרטים בו נמסרים כקובץ דיגיטלי.[20]
בשנת 2013 החל משרד הפנים בפיילוט של הנפקת תעודות זהות חכמות עם שבב המכיל נתוני זיהוי ביומטריים, דבר שהתאפשר לאחר שבשנת 2009 חוקקה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע (2009). תוקפו של הפיילוט פג ביוני 2015, אז החליט שר הפנים סילבן שלום להאריכו בתשעה חודשים נוספים עד מרץ 2016.[21] בחודש פברואר 2017, התקבל התיקון לחוק בו הוחלט כי החל מ-1 ביוני 2017, יונפקו תעודות זהות חכמות הכוללות נתוני זיהוי ביומטריים. תעודות אלו, יהיו בעלות תוקף של בין חמש לעשר שנים, בהתאם לתקנות החוק.
תעודת זהות פלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – תעודת זהות (הרשות הפלסטינית)
לתושבי יהודה והשומרון וחבל עזה הפלסטינים ניתנה תעודת זהות על ידי המנהל האזרחי. מבנה התעודה היה דומה לזה של תעודת הזהות הישראלית, אך הנרתיק של תעודה זו היה בצבע כתום (רוב תושבי השטחים) או ירוק (תושבי מזרח ירושלים), וללא הטבעת סמל מדינת ישראל אלא סמל צה"ל שהיה מוטבע בתעודה. לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה מנפיק תעודות זהות פלסטיניות באישור ישראל, שקובעת גם את מספרי הזהות. תעודות אלה דומות לתעודות המנהל האזרחי הכתומות, אך הנרתיק שלהן הוא בצבע ירוק ועליו מוטבע סמל הרשות הפלסטינית, והכיתוב בערבית קודם לזה שבעברית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982, באתר ויקיטקסט- עלון הסברה - תעודת זהות ביומטרית, אתר רשות האוכלוסין וההגירה
- עלון הסברה - תעודת זהות לבני 16, אתר רשות האוכלוסין וההגירה
- דוגמאות לתיעוד ביומטרי ישראלי, אתר רשות האוכלוסין וההגירה
- תקנות מרשם האוכלוסין (תעודה אלקטרונית לאימות), התשע"ב-2012, באתר "נבו הוצאה לאור" (קובץ התקנות 7146 מיום 26 ביולי 2012)
- ספח תעודת זהות, באתר Gov.il
- מיכל מרגלית, איך נקבעו מספרי הזהות שלנו?, באתר ynet, 14 בפברואר 2014
- תמר זיגמן, הקלטה נדירה: מחלקים את תעודות הזהות הראשונות של מדינת ישראל!, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 24.04.2018
הנפקת תעודות זהות לתושבים ערבים בגליל, דצמבר 1950, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- יהודה קונפורטס, יותר מעשור למחדל תעודות הזהות הביומטריות; מי ישלם את המחיר?, באתר "אנשים ומחשבים", 14 באוקטובר 2020
- גדי אלכסנדרוביץ', אז מה הקטע עם המאגר הביומטרי?, באתר "לא מדויק", 9 ביוני 2011
- גדי אלכסנדרוביץ', בואו נדבר עוד קצת על המאגר הביומטרי, באתר "לא מדויק", 11 ביולי 2011
- שינוי במצב אישי | רשות האוכלוסין וההגירה, באתר gov.il
- אירית רוזנבלום, אדוני השוטר, אני רווקה, באתר ynet, 16 בפברואר 2006
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ת"פ 14037-03-09 מדינת ישראל נגד יצחק ניסים
- ^ בג"ץ 393/18 עתמאנה אומיה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, ניתן ב־30 באפריל 2019
- ^ דורון שפר, שינוי במינהל אוכלוסין: ספח ת.ז יינתן חינם למי שאיבד את הקודם, באתר ynet, 26 בספטמבר 2005
- ^ נועם שרביט, משרד הפנים ישלם 100 אלף שקל לאדם ש"הוספה" לו בת בתעודת-הזהות, באתר גלובס, 6 בספטמבר 2002
- ^ שיחות מפא"י־דתיים נסתיימו ללא תוצאות, על המשמר, 29 ביוני 1958
נדחתה תביעתם של הדתיים ביחס לרישום הלאומיות, למרחב, 23 ביוני 1958 - ^ תבטל הממשלה את הנחיות הרישום!, הצופה, 1 ביולי 1958
- ^ ההנחיות אינך פוגעות בסטטוס־קוו בעניני־דת, למרחב, 26 ביוני 1958
- ^ ההחלטות האחרונות של הממשלה הורסות " לחלוטין את תעודות הזהות של הלאום היהודי", הצופה, 6 ביולי 1958
- ^ העניין שבגללו פרץ משבר ממשלתי, דבר, 26 ביוני 1958
- ^ הממשלה דחתה למחר את הדיון בהוראות הרישום שגרמו למשבר, הארץ, 30 ביוני 1958
- ^ דת האב ודת האם בטופס מירשם התושבים, הארץ, 23 בפברואר 1959
- ^ שר הדתות מעלה בפני מועצת הרבנות תכניתו לחיסול פרשת "מיהו יהודי", שערים, 19 בינואר 1959
הרבנות הראשית הסכימה עקרונית להצעת שר הדתות לרישום קטינים מנשואי תערובת, הַבֹּקֶר, 24 בפברואר 1959 - ^ מאת מזל מועלם, מהיום מונפקות תעודות זהות ללא סעיף "לאום", באתר הארץ, 25 באפריל 2002
- ^ בג"ץ 6539/03 ליאורה גולדמן נ' משרד הפנים
- ^ קובי נחשוני ואטילה שומפלבי, הלאום חוזר לתעודת הזהות: "ישי מחפש כותרות", באתר ynet, 20 ביוני 2011
- ^
יהונתן ליס, שר הפנים הורה להכיר בלאום הארמי ועורר סערה בקרב ח"כים ערבים, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
- ^ יאיר קראוס, הארמים חוגגים: שיחררו אותנו מהזהות הערבית, באתר nrg, 24 באוקטובר 2014
- ^ מהא נקיב, פלסטינים ונוצרים? הכנסת רוצה לקרוא לכם "ארמים", באתר "שיחה מקומית", 17 בפברואר 2017
- ^ מזל מועלם, לפי תעודות הזהות, בישראל חיים "אשורים" ו"גויאנים", אך לא "ישראלים", באתר הארץ, 19 במאי 2002
- ^ רפאלה גויכמן, הסוף לניירת המיותרת: ממחר ספח תעודת הזהות יהפוך לדיגיטלי, באתר TheMarker, 31 במאי 2020
- ^ עומר כביר, פרסום ראשון שר הפנים: פיילוט המאגר הביומטרי יוארך עד מרץ 2016, באתר כלכליסט, 23 ביוני 2015
