פרנקו ארמני
 | ||||
| פרנקו ארמני 2018 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
16 באוקטובר 1986 (בן 34) קאסילדה, סנטה פה, ארגנטינה | |||
| שם מלא | פרנקו ארמני | |||
| גובה | 1.89 מטר | |||
| עמדה | שוער | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן** | ||||
| ||||
|
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד ומעודכנים ל-28 באוגוסט 2021 ** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-28 באוגוסט 2021 | ||||
פרנקו ארמני (נולד ב-16 באוקטובר 1986) הוא שוער כדורגל ארגנטינאי המשחק כיום עבור המועדון קלוב אתלטיקו ריבר פלייט ובנבחרת ארגנטינה.[1]
קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמני החל את דרכו בכדורגל בקבוצת הנוער של אסטודיאנטס, אך לא הספיק לערוך במדיה בכורה רשמית ועבר ב-2007 כשהוא בן 20 לקבוצת פרו קאריל. במדי פרו ערך את הבכורה המקצוענית שלו. בעונת 2008 עבר לקבוצת דפורטיבו מרלו מהליגה השנייה, שם שימש כמחליף. ארמני לא קיבל את הביטחון והתמיכה מהצוות המקצועי ושיחק רק שני משחקים בעונת הבכורה שלו בדפורטיבו מרלו ולמרות ששקל לעזוב, לבסוף החליט להישאר. בעונתו השנייה כבר הפך לשוער הראשון, שיחק 37 משחקים וזכה להתעניינות מקבוצות מסוימות בליגה הבכירה וכן כמה הצעות מחוץ לארגנטינה. לבסוף חתם ארמני על הארכת חוזהו ל-3 עונות.
אתלטיקו נסיונל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת טורניר הפינליססיון 2010, יצאה אתלטיקו נסיונל למסע של משחקי אימון בארגנטינה ובין היתר שיחקה מול דפורטיבו מרלו. מאחר ששלושת שועריה היו פצועים, עבר ארמני ללבוש את המדים של נסיונל באותו משחק אימון והרשים מאוד את הצוות המקצועי. ראשי המועדון החליטו להחתימו מיד ובתמורה העבירו לדפורטיבו מרלו שני שחקנים: אוסוולדו בלנקו וחואן דויד בראבו. ב-22 בספטמבר 2010 ערך ארמני את הופעת הבכורה במשחק רבע גמר הגביע שבו שיחקה נסיונל מול איטגווי דיטאיירס וכבר בדקה הראשונה ספג גול מרגליו של לואיס פאאס. בסופו של דבר ניצחה נסיונל 1-5 אבל בסיכום המשחקים התוצאה הייתה 5-5 ובדו-קרב הפנדלים ארמני לא עצר שום כדור ואיטגווי העפילה לחצי הגמר. מאותו משחק הוא מיעט לקבל הזדמנויות ובשלב מסוים הפך לשוער החמישי של הקבוצה. למרות מספר הצעות מהMLS ומהליגה בוונצואלה, ארמני החליט להישאר ב-2011 ולהילחם על מקומו. הוא אומנם היה שותף לאליפות שהשיגה הקבוצה בטורניר האפרטורה, אך שוב מיעט לשחק בליגה וכן גם בטורניר הפינליססיון. במסגרת הגביע הקולומביאני, לעונת זאת, פתח בכל המשחקים, 24 סה"כ.
בשנת 2012 ארמני עוד נלקח פחות בחשבון על יד המאמן סנטיאגו אסקובר, עד שחשב אפילו לעזוב את הכל ולחזור לארגנטינה, כאשר ראה שהמועדון רכש את כריסטיאן בונייה, אז שוער הנבחרת הצעירה. השיא היה כאשר החליף את גסטון פסוטי שנפצע במשחק גביע, אך במהלך המשחק קרע את הרצועות וסיים את הטורניר. כשבונייה וקאמילו ורגאס הופכים לשוערי הקבוצה הבכירים, ארמני ביקש לחזור למולדתו.
השינוי במעמדו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת הטורניר של 2013 רכשה נסיונל את שוער הנבחרת בעבר, לואיס מרטינס, שימלא את מקומו של פסוטי שחזר לארגנטינה. שני השוערים הנוספים היו כריסטיאן בונייה וקאמילו ורגאס. מעמדו של מרטינס התערער לאחר שלא הצליח לשמור על יציבות וזימונים תכופים של בונייה לנבחרת הצעירה, הכניסו שוב את ארמני לרוטציה, כאשר שיחק ברוב משחקי הגביע ובמחזור האחרון בליגה הסדירה מול קוקוטה דפורטיבו, במה שהיה למשחק ששינה את מעמדו בקבוצה. ארמני היה המצטיין ואף הדף פנדל שמנע את הפסדה של נסיונל ולמעשה מאותו הרגע לא איבד את מקומו בהרכב. בפלייאוף עמד ארמני בכל שמונת המשחקים ועזר לקבוצה לזכות באליפות על חשבון אינדפנדיינטה סנטה פה, כאשר היא מנצחת 0-2 בסיכום שני המשחקים. התצוגה של ארמני לאורך משחקי הפלייאוף היקנו לו הארכת חוזה בקבוצה עד יוני 2016.
בחצי השני של שנת 2013 ירדו הופעותיו של ארמני בליגה בעיקר מאחר שהמאמן, חואן קרלוס אוסוריו, ביצע שינויים תכופים בשחקנים בין המסגרות השונות וארמני שיחק לראשונה בטורניר בין לאומי, כשנסיונל השתתפה בקופה סודאמריקנה. ב-2 באוקטובר 2013 שבר ארמני את השיא בקולומביה של אוטוניאל קינטאנה לשוער ששמר על שער נקי כאשר לא ספג במשך 1046 דקות בכל המסגרות.[2] ארמני אף נבחר לשוער הטוב ביותר לאורך טורניר הקופה סודאמריקנה. לקראת סוף השנה זכה ארמני עם הקבוצה בעוד אליפות, למרות שמרטינס היה השוער שעמד בשער בגמר וכן בגביע אחרי ניצחון על דפורטיבו קאלי 0-2 בסיכום שני המשחקים.
השתתפות ראשונה בקופה ליברטדורס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת 2014 המשיך אוסוריו את חלוקת המשחקים בין ארמני למרטינס, כאשר ארמני יועד לשחק בליגה ומרטינס בקופה ליברטדורס. הופעות לא משכנעות של האחרון הביאו לכך שארמני ערך את משחק הבכורה שלו בטורניר הבכיר של היבשת מול גרמיו באצטדיון אטנאסיו חירארדוט. הוא שיחק גם במשחק האחרון של שלב הבתים מול ניואל'ס אולד בויס ובשמינית הגמר מול מחזיקת הגביע היוצאת, אתלטיקו מיניירו, היה המצטיין בקבוצה בעיקר במשחק החוץ בברזיל, שעזר מאוד לאתלטיקו נסיונל להדיח את הברזילאים. ב-21 במאי 2014 היה אחד המצטיינים בניצחון של נסיונל בגמר הליגה על ג'וניור ברנקייה בדו-קרב פנדלים ובזכייה השלישית ברציפות באליפות. אתלטיקו נסיונל הפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בשלוש אליפויות רצופות במסגרת הטורנירים הקצרים. ב-26 בנובמבר באותה שנה, היה הגיבור של הקבוצה במשחק חצי גמר הקופה סודאמריקנה מול סאו פאולו כשהדף שני פנדלים בדו-קרב הבעיטות והעלה את אתלטיקו נסיונל לגמר הטורניר, אותו הפסידה מול ריבר פלייט.
השחקן עם מספר התארים הרב ביותר במועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ב-20 בדצמבר 2015 שוב הצטיין ארמני בדו-קרב הפנדלים, שוב מול ג'וניור ברנקייה, בגמר טורניר הפינליססיון שבו זכתה הקבוצה פעם נוספת באליפות קולומביה. בכך הפך פרנקו ארמני לשוער עם הכי הרבה תארים בהיסטוריה של המועדון, כאשר הוא עובר את רנה היגיטה.[3] את עונת 2016 החל ארמני עם תואר נוסף, הסופרליגה שבו גברה נסיונל על דפורטיבו קאלי 0-5 בסיכום המשחקים. ב-9 באפריל 2016 רשם ציון דרך נוסף כאשר עלה למשחקו ה-200 כמקצוען מול ג'וניור ברנקייה.
באותה שנה אתלטיקו נסיונל השתתפה בקופה ליברטדורס ולארמני היה חלק מרכזי בטורניר הבלתי נשכח של המועדון. בבית המוקדם הוגרלה הקבוצה לבית 4 עם פניארול, ספורטינג קריסטל והורקאן. ארמני עמד בשער בכל ששת המשחקים ולא ספג ולו שער אחד. לראשונה בהיסטוריה של המפעל, קבוצה סיימה את שלב הבתים עם אפס שערי חובה. השערים הראשונים שספג היו מול הורקאן בשמינית הגמר, אותה פגשה נסיונל שוב פעם וניצחה 2-4 בסיכום המשחקים. ברבע הגמר פגשה עוד יריבה ארגנטינאית, רוסאריו סנטראל. במשחק הראשון בחוץ הפסידה אתלטיקו נסיונל 0-1 אבל ארמני נתן את ארד מרגעי השיא של הטורניר, עם הדיפה משולשת באחת מההתקפות של סנטראל, כאשר בהתקפה אחת הדף שלושה מצבים שנבעטו לכיוונו בתוך זמן קצר.[4] בגומלין אתלטיקו נסיונל מצאה את עצמה בפיגור 0-1 מוקדם מאוד והייתה צריכה לכבוש שלושה שערים. בדקה ה-94, ממש לפני השריקה האחרונה, כבש אורלנדו בריו את השער המיוחל ונסיונל ניצחה 1-3 ועלתה לחצי הגמר.
בחצי הגמר פגשה אתלטיקו נסיונל את סאו פאולו החזקה ורשמה את אחד מניצחונותיה היוקרתיים ביותר, 0-2 באצטדיון מורומבי מצמד שערים של מיגל בורחה. גם במשחק זה ארמני היה מהמצטיינים בקבוצה, בזמן שהברזילאים לחצו במטרה לנצח, ללא הצלחה. בגומלין באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, שוב מצאה את עצמה נסיונל בפיגור מוקדם, אבל שוב הצליחה לחזור מצמד נוסף של מיגל בורחה וניצחה 1-2 כדי להעפיל לגמר הטורניר לראשונה מאז 1995. יריבתה בגמר הייתה אינדפנדיינטה דל ואיה מאקוודור. המשחק הראשון בחוץ הסתיים בתיקו 1-1 ובגומלין אתלטיקו נסיונל לא נתנה להזדמנות לחמוק ממנה, ניצחה 0-1 משער של בורחה וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה בקופה ליברטדורס ולראשונה מאז 1989.
השנה של המועדון ושל ארמני המשיכה בצורה חיובית בטורניר הקופה סודאמריקנה, כאשר בהרכב כמעט זהה לזה שזכה בליברטדורס, נסיונל הגיעה גם עד לגמר הסודאמריקנה והייתה קרובה להיות הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזוכה בשני הטורנירים הבכירים של היבשת באותה שנה. היריבה בגמר הייתה אמורה להיות שאפקואנסה, אך התרסקות מטוסה באסון LaMia בדרך לקולומביה גרם לביטול משחקי הגמר ולויתור של נסיונל על התואר במטרה להעניקו לשאפקואנסה.
תואר אחרון בנסיונל ומעבר לריבר פלייט[עריכת קוד מקור | עריכה]
2017 הייתה שנתו האחרונה של ארמני בקבוצה שאיתה הוא הכי מזוהה. בטורניר האפרטורה של 2017 נסיונל חזרה לזכות בתואר האליפות לאחר ניצחון כפול 1-5 על דפורטיבו קאלי, אם כי בקופה ליברטדורס של אותה שנה, הקבוצה וגם ארמני לא הראה יכולת מזהירה ונסיונל הודחה כבר בשלב הבתים מול קבוצות בוטפוגו, ברצלונה ספורטינג קלוב ואסטודיאנטס לה פלאטה. בטורניר הפינליססיון תחת המאמן חואן מנואל ליו, אתלטיקו נסיונל הודחה כבר ברבע גמר הפלייאוף מול דפורטס טולימה לאחר הפסד בדו-קרב פנדלים. ארמני רשם את משחקו האחרון במדי הקבוצה ב-2 בדצמבר 2017. בסך הכל השיג ארמני בשמונה שנותיו 13 תארים, הכי הרבה בהיסטוריה של המועדון, יחד עם הבלם אלכסיס הנריקס: שישה תוארי אליפות קולומביה, שלושה גביעים, שני תוארי סופרליגה, קופה ליברטדורס ורקופה.[5] ב-11 בינואר 2018 הגשים את חלומו כשהודיע על מעבר לקבוצה אותה אהד כילד, ריבר פלייט.
ריבר פלייט[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מספר פעמים שבהן התעניינו גם בוקה ג'וניורס וגם ריבר פלייט בארמני, החליט לבסוף השוער לבחור בקבוצה אותה אהד כילד וב-11 בינואר 2018 עבר מאתלטיקו נסיונל לריבר פלייט תמורת 3.8 מיליון דולר.[6] ארמני הצהיר שהוא הגשים חלום בכך שישחק בקבוצה ארגנטינאית גדולה וחלומו הבא היה לנסות ולקבל זימון לנבחרת ארגנטינה על ידי המאמן דאז, חורחה סמפאולי, לקראת משחקי מונדיאל 2018. את הבכורה ערך ב-3 בפברואר 2018 במשחק מול אולימפו בניצחון 0-2 וקיבל תשבחות על הופעתו.[7] ב-14 במרץ זכה בתואר הראשון שלו בקבוצה כאשר נבחר למצטיין במשחק גמר הסופרקופה 2017 מול בוקה ג'וניורס, משחק שריבר ניצחה 0-2.
עונת 18-19[עריכת קוד מקור | עריכה]
את העונה פתח ארמני עם שבירת שיאו של השוער האגדי של ריבר, אמדאו קאריסו. במחזור השני של הליגה, צבר ארמני 800 דקות מבלי לספוג גול ובכך שבר את שיאו של קאריסו מ-1968 שעמד על 788 דקות.[8] הרצף של ארמני נפסק ב-1 בספטמבר לאחר 965 דקות ובכך טיפס למקום השני בהיסטוריה של הליגה הארגנטינאית, כשרק קרלוס בריסיו מפרו קאריל אואסטה מקדים אותו עם 1075 דקות ללא ספיגה. ב-9 בדצמבר 2018 זכה עם ריבר פלייט בקופה ליברטדורס אחרי ניצחון על בוקה ג'וניורס 3-5 בסיכום שני המשחקים. ארמני היה בין המצטיינים בטורניר והיה לשוער עם הכי הרבה עצירות במפעל, כולל עצירה אחת חשובה מול דריו בנדטו בדקה ה-90 במשחק הראשון בבונבוניירה במצב של 2-2. בכך הפך ארמני לשוער השני בהיסטוריה בסך הכל שזוכה פעמיים בקופה ליברטדורס עם שני מועדונים שונים. הקודם היה רוברטו אבונדנסיירי שעשה את זה עם בוקה ג'וניורס ועם אינטרנסיונל.[9]
עונת 2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמני המשיך להיות דומיננטי גם עונה לאחר מכן, כאשר הוא עוזר לריבר פלייט בהופעותיו הטובות בשער, להגיע פעם נוספת לגמר הקופה ליברטדורס, הפעם היריבה היא פלמנגו. זו הייתה הפעם הראשונה שבה משחקים גמר במשחק יחיד ולאחר שעלתה ראשונה ליתרון, איבדה ריבר פלייט את הגביע לאחר שספגה צמד שערים בדקות 89 ו-91. למרות האכזבה, ארמני זכה בשנה זו בשלושה תארים עם הקבוצה: הרקופה, הקופה ארגנטינה והסופרקופה.
נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארמני נישא לדניאלה, אישה קולומביאנית, והגיש בקשה לקבלת אזרחות.[10] בנבחרת קולומביה אישרו כי הם מעוניינים להעניק אזרחות לארמני, כך שהוא יוכל לשחק עבורה, אך ארמני העדיף לנסות ולהיבחר לסגל של ארגנטינה במוקדמות גביע העולם.[11] לאחר מספר תצוגות טובות במדי ריבר פלייט, המאמן חורחה סמפאולי, זימן אותו לסגל הסופי של ארגנטינה לקראת מונדיאל 2018.[12] לאחר שסיימה בתיקו 1-1 מול איסלנד והובסה 0-3 מול קרואטיה, ארמני ערך את הבכורה שלו בנבחרת ב-26 ביוני מול ניגריה, משחק שאותו ארגנטינה ניצחה 1-2 בדקות הסיום והעפילה לשמינית הגמר. גם בשלב זה שיחק ארמני, אבל ארגנטינה הפסידה 4-3 לצרפת והודחה. למרות זאת, ארמני הפך לשוער הראשון של הנבחרת גם לאחר שסמפאולי פוטר וליונל סקאלוני מונה במקומו. בקופה אמריקה 2019 שיחק את כל ששת משחקי הנבחרת שסיימה במקום השלישי ובסך הכל הציג יכולת טובה, למרות שספג שישה שערים. המגמה לא השתנתה במהלך משחקי הנבחרת ב-2020 וגם בתחילת משחקי מוקדמות מונדיאל 2022, אבל בעקבות נגיף הקורונה שנמצא בגופו לקראת משחקי קופה אמריקה 2021, ארמני איבד את מקומו בהרכב לאמיליאנו מרטינס.[13] "דיבו" מרטינס הצטיין באותו טורניר והיה מהגורמים העיקריים בזכייתה של ארגנטינה בקופה אמריקה לאחר 28 שנים. ארמני שיחק רק משחק אחד בטורניר.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתלטיקו נסיונל
- ליגת העל הקולומביאנית: אפרטורה (2011), אפרטורה (2013), פינאליססיון (2013), אפרטורה (2014), פינאליססיון (2015), אפרטורה (2017)
- הגביע הקולומביאני: 2012, 2013, 2016
- הסופר קאפ הקולומביאני: 2012, 2016
- גביע ליברטדורס: 2016
- גביע רקופה סודאמריקנה: 2017
ריבר פלייט
- הסופר קאפ הארגנטינאי (2): 2017 (שוחק ב-2018), 2019 (שוחק ב-2021)
- גביע ליברטדורס (1): 2018
- גביע רקופה סודאמריקנה (1): 2019
- גביע ארגנטינה (1): 2019
נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שוער השנה בליגה הקולומביאנית (2015)[14]
- נבחרת השנה בליגה הקולומביאנית (2015)
- שוער השנה בקופה ליברטדורס 2016 (2016)[15]
- נבחרת השנה של הCONMEBOL (2016)[16]
- שוער השנה בליגה הקולומביאנית (2016)
- נבחרת השנה בליגה הקולומביאנית (2016)
- שוער השנה בליגה הקולומביאנית (2017)[17]
- נבחרת השנה בליגה הקולומביאנית (2017)
- שוער השנה בליגה הארגנטינאית (2018)
- נבחרת השנה של הCONMEBOL (2018)[18]
- מקום שלישי במשאל שחקן השנה בדרום אמריקה (2018)[19]
- נבחרת השנה של הCONMEBOL (2019)[20]
- שוער השנה בליגה הארגנטינאית (2020)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנקו ארמני, ברשת החברתית אינסטגרם- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר worldfootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר footballdatabase.eu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Argentina – F. Armani – Profile with news, career statistics and history – Soccerway". int.soccerway.com.
- ^ 3.10.13 everyfutbol.co Franco Armani, arquero con récord de imbatibilidad en el fútbol colombiano
- ^ 28.12.17 AS.com Armani para siempre: Siete años con 13 títulos en Nacional
- ^ AS.com 7.7.20 Franco Armani recuerda su triple atajada a Rosario Central en 2016
- ^ AS.com 1.11.18 Henríquez iguala a Armani como el más ganador en Nacional
- ^ cariverplate.com.ar 11.1.18 Armani, nuevo jugador de River
- ^ Ole.com.ar 3.2.18 ¿Cómo fue el debut de Armani?
- ^ Ole.com.ar 18.8.18 Armani le rompió el récord a Amadeo
- ^ antena2.com 10.12.18 Franco Armani, segundo arquero campeón de la Libertadores con dos clubes diferentes
- ^ "Argentine goalkeeper Armani seeks Colombian citizenship – Xinhua – English.news.cn". www.xinhuanet.com.
- ^ IANS (2 בינואר 2018). "Argentine keeper Armani returns home to chase World Cup dream".
- ^ ESPN.com.ar 21.5.18 Sampaoli confirmó los 23 jugadores de Argentina para Rusia 2018
- ^ AS.com 12.6.21 Armani vuelve a dar positivo y es duda para el debut de Argentina en la Copa América
- ^ 21.12.15 El Tiempo.com Franco Armani, el arquero que ya atajó dos estrellas para Nacional
- ^ 28.7.16 GOAL.com [https://www.goal.com/es-co/news/4578/copa-libertadores/2016/07/28/26002392/armani-el-mejor-de-nacional-en-copa-libertadores Armani, el mejor de Nacional en Copa Libertadores]
- ^ 2.1.17 Everyfutbol.co Equipo Ideal con los Mejores Jugadores de América en 2016
- ^ 5.5.18 lapaginamillonaria.com Armani fue premiado como el mejor arquero de Colombia en 2017
- ^ 20.11.18 Antena2.com.co Franco Armani fue elegido como el mejor arquero de América en 2018
- ^ 29.12.18 infobae.com Un jugador de River será el mejor de Sudamérica del 2018
- ^ 31.12.2019 misionesonline.net River: Armani, Pinola, Ignacio Fernández y Enzo Pérez presentes en el Equipo Ideal de América 2019
| נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 2018 | ||
|---|---|---|
|
1 גוסמאן • 2 מרקאדו • 3 טגליאפיקו • 4 אנסאלדי • 5 ביגליה • 6 פאסיו • 7 באנגה • 8 אקוניה • 9 היגוואין • 10 מסי • 11 די מריה • 12 ארמני • 13 מסה • 14 מסצ'ראנו • 15 פרס • 16 רוחו • 17 אוטמנדי • 18 סאלביו • 19 אגוארו • 20 לו סלסו • 21 דיבאלה • 22 פאבון • 23 קבאז'רו • מאמן: סמפאולי |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 2019 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 ארמני • 2 פוית • 3 טגליאפיקו • 4 סראביה • 5 פארדס • 6 פסלה • 7 פריירה • 8 אקוניה • 9 אגוארו • 10 מסי • 11 די מריה • 12 מרצ'סין • 13 פונס מורי • 14 קאסקו • 15 פיסארו • 16 דה פול • 17 אוטמנדי • 18 רודריגס • 19 סוארס • 20 לו סלסו • 21 דיבאלה • 22 מרטינס • 23 מוסו • מאמן: סקאלוני |
| |
| נבחרת ארגנטינה – קופה אמריקה 2021 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 ארמני • 2 מרטינס קוארטה • 3 טגליאפיקו • 4 מונטייל • 5 פארדס • 6 פסלה • 7 דה פול • 8 אקוניה • 9 אגוארו • 10 מסי • 11 די מריה • 12 מרצ'סין • 13 רומרו • 14 פלאסיוס • 15 גונסאלס • 16 ח. קוריאה • 17 דומינגס • 18 רודריגס • 19 אוטמנדי • 20 לו סלסו • 21 א. קוריאה • 22 לא. מרטינס • 23 א. מרטינס • 24 גומס • 25 לי. מרטינס • 26 מולינה • 27 אלבארס • 28 מוסו • מאמן: סקאלוני |
| |