פרץ ציוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב פרץ ציוני
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 22 באפריל 1946
כ"א בניסן ה'תש"ו
פטירה מרץ 2006 (בגיל 59)
י"ט באדר ה'תשס"ו
מקום קבורה בית הקברות פוניבז', בני ברק
תקופת הפעילות ? – מרץ 2006 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רבה האשכנזי של עפולה; רב מושב שדה אילן
בת זוג ויטל לבית אבלסון

הרב פרץ ציוני (כ"א בניסן ה'תש"ו, 22 באפריל 1946י"ט בניסן ה'תשס"ו, מרץ 2006) היה רב ישראלי שכיהן כרבה האשכנזי של עפולה מ-1975 ועד מותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאביו הרב מנחם מאיר ציוני, אב בית דין בתל אביב (בנו של הרב ניסן בן-ציון) ולשפירנצא תקוה בת הרב פרץ סג"ל. למד בישיבת פוניבז' לצעירים, בישיבת חברון בירושלים וישיבת בית יהודה של הרב יחיאל מיכל פיינשטיין בתל אביב.

לאחר נישואיו ב-1969, התגורר בבני ברק. ב-1972 נבחר לרב מושב שדה אילן בגליל התחתון[1]. ב-1975 נבחר לרבה של עפולה (במקום הרב אשר קרשטיין שנפטר באותה שנה). לצדו כיהן הרב הספרדי יהודה שטרית ולאחר פטירתו הרב שמואל דוד.

יזם את פרויקט "אדם לאדם אדם", במסגרתו מתקיימים מפגשים בין דתיים לחילונים.

בעפולה פרצה מחלוקת עזה בינו לבין ראש המועצה הדתית, ובגינה אף נמנע ממנו להגיע ללשכתו. בשנת 1988 הוחלט בהתכנסות משותפת של הרבנים הראשיים לישראל ונציגי משרד הדתות, כי במשך חצי שנה לשכת הרב ציוני תפעל בביתו, וכספי האגרות שנגבו בעבור רישום נישואין יופקדו בחשבון ייעודי. בשנת 1995 הועמד לדין בחשד שהוציא מן הכספים שהפקיד בחשבון הבנק לצרכיו הפרטיים, וכן שהעניק כשרות למפעלי מזון מחוץ לתחום השיפוט של עפולה. הוא הורשע בגניבה בידי נפקד, בהפרת אמונים בידי עובד ציבור ובקבלת שוחד[2]. הרב ציוני ערער לבית המשפט העליון בטענה שמעשיו נעשו בתום לב. בית המשפט קיבל חלקית את ערעורו, ומחק חלק מסעיפי האישום, בעודו מותיר חלק מאישומי השוחד והגניבה. עונשו נקבע ל-6 חודשי עבודות שירות, שנתיים מאסר על תנאי וקנס של 80,000 שקלים[3]. לאחר ההרשעה, הגיש סגן שר הדתות קובלנה כנגד הרב ציוני לבית דין משמעתי של רבני העיר, וזה החליט לא להעבירו מתפקידו אלא לאסור עליו לעסוק בכשרות ורישום נישואין. היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין עתר לבג"ץ בדרישה להעבירו מתפקידו[4].

נפטר ב-2006 ונקבר בבית הקברות פוניבז' בבני ברק.

על שמו רחוב בעפולה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לוויטל בת הרב חיים אבלסון[5][6], מורה ורכזת בנות שירות לאומי של האגודה להנדבות בעפולה, שנבחרה לאחת הנשים פורצות הדרך בעפולה ב-2022[7]. לזוג נולדו תשעה ילדים.

גיסיו היו הרב יעקב יוסף אויערבך, רבה של רמת חן והרב שמחה זיסל שפירא ראש ישיבת תפארת ישראל. הרב יהודה זרחיה סגל ומנחם ציוני היו בני-דודיו, והרב יוסף שלום אלישיב היה בן-דודו של אביו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ידיעה, על המשמר, 29 בנובמבר 1973
  2. ^ ת”פ 163/92 מדינת ישראל נ’ ציוני, פ”מ תשנ”ה (3) 441,447
  3. ^ ע”פ 7318/95 פרץ ציוני נ’ מדינת ישראל (18/08/1996).
  4. ^ רובינשטיין מבקש מבג"ץ להדיח את רב עפולה שהורשע בגניבה, באתר גלובס, 27 ביולי 2007
  5. ^ רב בפטרסון, ניו ג'רזי, ראש ישיבת הרב קוק במונטווידאו, אורוגוואי ור"מ בישיבת בית שמואל בחדרה. ראו אודותיו כאן.
  6. ^ לאחר פטירתו נישאה אלמנתו לרב מנחם מאיר ציוני, אבי חתנה.
  7. ^ דניאל דדון, הרבנית ויטל ציוני נבחרה לאחת מהנשים פורצות הדרך בעפולה, באתר mynet‏ העמק, 11 באפריל 2022