פרשת לארה אל-קאסם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת לארה אל-קאסם התרחשה באוקטובר 2018, ובמהלכה נמנעה כניסתה לישראל של הסטודנטית האמריקאית לארה אל-קאסם (באנגלית: Lara Alqasem;‏ או Lara Lee Alqasem), לשעבר פעילת הארגון סטודנטים למען צדק בפלסטין הקורא לחרם על ישראל, שהגיעה לישראל לשם לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. מניעת כניסתה נעשתה בנימוק שהיא פעילת BDS.[1] לאחר שערערה עד לבית המשפט העליון ביטל האחרון את ההחלטה למנוע את כניסתה ואל-קאסם הורשתה להיכנס לישראל.[2]

רקע חקיקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 חוקקה הכנסת את חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, הקובע שכל קריאה פומבית לחרם תרבותי, אקדמי או כלכלי על אדם או גורם כלשהו רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, היא בגדר עוולה אזרחית, שמהווה עילה לתביעה נזיקית אזרחית על ידי אותו אדם או גורם, כאשר קיימת אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת חרם ושמפרסם הקריאה מודע לאפשרות כאמור.

במרץ 2017 תוקן חוק הכניסה לישראל, המסדיר את כניסתם לישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ואת האישור לשהייתם בישראל של מי שאינם אזרחי ישראל או עולים חדשים, ונוסף לו סעיף 2(ד) הקובע: "לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או התחייב להשתתף בחרם כאמור".[3]

בעקבות התיקון קבעו שר הפנים והשר לעניינים אסטרטגיים תבחינים למניעת כניסה לישראל של פעילי חרם, ובהם נושאי תפקידים בכירים או משמעותיים בארגונים התומכים בחרמות וקידומם באופן אקטיבי, רציף ומתמשך, ואנשים הנוקטים בפעילות ממשית, עקבית ורציפה לקידום חרמות במסגרת ארגוני הדה-לגיטימציה הבולטים או באופן עצמאי.[4]

עובדות המקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לארה אל-קאסם, ילידת 1996, היא אזרחית ארצות הברית שהשלימה לימודים לתואר ראשון באוניברסיטת פלורידה. במהלך לימודיה למדה גם בסמינרים ב-Center for Jewish Studies, לרבות בנושא השואה, ומרצים שלמדו באוניברסיטה העברית המליצו לה על לימודים בה. ב-17 בדצמבר 2017 עד 3 בינואר 2018 שהתה בישראל באשרת תייר. באפריל 2018 התקבלה ללימודי תואר שני בזכויות אדם וצדק מעברי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובהמשך אושרה לה מלגת לימודים. ב-3 באוגוסט 2018 ניתנה לה בקונסוליה הישראלית במיאמי אשרת כניסה ושהייה בישראל מסוג א/2 (אשרת תלמיד), לשם לימודים אקדמיים בישראל. ב-2 באוקטובר 2018, ערב פתיחת שנת הלימודים האקדמית, נחתה בישראל לשם תחילת לימודיה. עם נחיתתה היא נחקרה על ידי נציגי משרד הפנים ונציגי המשרד לעניינים אסטרטגיים, ובעקבות זאת בוטלה אשרת השהייה שניתנה לה ונמנעה כניסתה לישראל, מכוח הוראת סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל. בשל סירובה לחזור לארצות הברית היא הוחזקה במתקן מעצר בנתב"ג, והגישה ערעורים למערכת המשפט בישראל נגד ההחלטה לאסור את כניסתה לישראל.

הדיון המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין לעררים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 באוקטובר הגישה אל-קאסם ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל על ההחלטה למנוע את כניסתה לישראל.[5] במוקד הדיון עמדה פעילותה של אל-קאסם במהלך לימודיה באוניברסיטת פלורידה, במסגרת ארגון SJP (ראשי תיבות של Students for Justice in Palestine - סטודנטים למען צדק בפלסטין), העוסק בפעילות BDS. בדיון התברר שבשנים 2014–2017 הייתה אל-קאסם חברה בארגון זה כשבשנים 2015–2016 כיהנה כסגנית נשיאת סניף הארגון באוניברסיטת פלורידה ובשנים 2016–2017 הייתה נשיאת סניף זה, שמנה בשיאו שמונה חברים בלבד. לטענתה, לא הייתה מעורבת בפעילות BDS וחדלה מלפעול במסגרתו בחודש אפריל 2017. היא ציינה שאינה תומכת עוד בתנועת ה-BDS. היא אמרה שאינה יודעת האם הארגון שייך לארגון NSJP, הנכלל ברשימת הארגונים שגיבש משרד הפנים לשם החלת הוראת סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל. היא התחייבה שלא לקרוא לחרם על ישראל או ליטול חלק בפעילות BDS בתקופת שהייתה בישראל.

בית הדין הורה למשרד הפנים לשקול להתיר את כניסתה של אל-קאסם לישראל, בהתחשב בשהייתה הקודמת בישראל ובכך שהנתונים בדבר פעילותה ב-SJP היו ניתנים לבירור טרם מתן אשרת השהייה בישראל. כן התבקש משרד הפנים להתייחס למכתבו של רקטור האוניברסיטה העברית, בדבר הנזק העלול להיגרם לתדמיתה האקדמית של ישראל כתוצאה ממניעת כניסתה של הסטודנטית. משרד הפנים הודיע שהחליט להותיר על כנה את החלטתו למנוע את כניסת אל-קאסם לישראל, לאחר שבדיקתו העלתה שה-SJP הוא חלק מתנועת NSJP, לנוכח קריאות להטלת חרם על ישראל שמקורן ב-SJP עצמו, ולנוכח זה שהמערערת מחקה את חשבונותיה ברשתות החברתיות טרם הגעתה לישראל.

בית הדין מצא שהחלטת משרד הפנים לא חרגה ממתחם הסבירות ולכן דחה את הערר. על פי הראיות המנהליות שהוצגו לבית הדין נקבע שאל-קאסם כיהנה בתפקידים בכירים ב-SJP, שבתקופת כהונתה קרא להטלת חרם על ישראל, וש-SJP הוא חלק מתנועת ה-NSJP. בית הדין סבר שאין בהצהרת המערערת, לפיה חדלה מלפעול במסגרת SJP ותימנע מכל פעילות שכזו, כדי לחייב את משרד הפנים לשנות את החלטתו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאסם ערערה על החלטת בית הדין לעררים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. האוניברסיטה העברית, שהצטרפה כצד לדיון, פרסמה קריאה לאפשר את כניסתה של אל-קאסם לישראל, על מנת שתתחיל בלימודיה לתואר שני באוניברסיטה.[6]

ערעורה של אל-קאסם נדחה על ידי השופט ארז יקואל.[7] בית המשפט קבע שישנו חשש שהמבקשת תנצל את שהותה בישראל לצורך קידום הטלת חרם עליה, ועל כן, "יש בשיקול דעתו של השר, כפי שהופעל, כדי להלום את המטרות שביסוד הוראת סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל".[8] בסיום פסק הדין נאמר:

כל מדינה מתוקנת אמונה על שמירת אינטרסים מגוונים שלה ושל אזרחיה ולא רק על אינטרסים ביטחוניים, כהדגשת המערערת כי לא מיוחסות לה פעילויות הקשורות בפגיעה בביטחון המדינה. בין יתר אינטרסים אלו, מצויים אינטרסים חברתיים וכלכליים. כל מדינה מתוקנת רשאית להילחם בחרם על יצוא מוצריה, על תרבותה ועל תדמיתה. בית משפט זה אינו נדרש לצידוד או לשלילת דעה כזו או אחרת מבין ריבוי הדעות הרצוי ואף המבורך כפי שהובאו מלפני ואינו צריך לבחור בנכונה מביניהן. השאלה המרכזית היא סמכות המדינה, גם בהינתן חוסנה הברור, להפעיל את שיקול דעתה על מנת למנוע מאדם ששם לנגד עיניו פגיעה כלכלית ותדמיתית בה, מלהיכנס אליה. שיקול הדעת שהופעל בעניינה של המערערת נסמך על הוראות מפורשות שבדין ועל נתוניה ומעשיה כפי שהובהרו להבדיל ממחשבותיה כסברת בא כוחה. בנסיבות אלו, שוכנעתי כי תוצאת החלטת המשיבה ופסק הדין נטועה עמוק בתוך מתחם הסבירות המנהלי.[8]

בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאסם הגישה בקשת רשות ערעור ובקשה לסעד זמני לבית המשפט העליון, וזה הוציא צו ארעי האוסר על הרחקתה של אל-קאסם עד להחלטה אחרת בעניינה.[9] בערעורה דנו השופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן וענת ברון.[10] ב-18 באוקטובר קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של אל-קאסם, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי ואת החלטת משרד הפנים בעניינה, וקבע כי "אשרת הכניסה והרישיון לישיבה ארעית שהוענקו למבקשת בקונסוליה הישראלית במיאמי, יעמדו אפוא בתוקפם".[11]

בפתח הדיון ציין השופט הנדל כי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלות עקרוניות הנוגעות לתוכן והיקף סמכותו של שר הפנים למנוע את כניסתו לישראל של אדם שהוא, הארגון או הגוף שהוא פועל עבורם, פרסמו ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל. בין השאר עלתה השאלה האם סמכותו של שר הפנים מוגבלת לבני אדם הפועלים בהווה למען הטלת חרם על מדינת ישראל, או שגם חטאי עבר עשויים להביא לסגירת שערי המדינה. התשובה שניתנה לכך היא כי "הסדר זה נושא אופי מניעתי ולא עונשי. משמע, הוא מבקש לצייד את מדינת ישראל בכלי אפקטיבי למאבק בתנועת החרם, אך אינו מתיימר לבוא חשבון עם פעילי התנועה, ולהענישם בשל מעשיהם."[11]

על תכליתו של סעיף 2(ד) לחוק הכניסה לישראל נאמר: "תכליתו הקונקרטית של סעיף 2(ד) לחוק הכניסה היא קידום המאבק הצודק שמנהלת מדינת ישראל בתנועת החרם – בהסתמך על דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת, וזכות המדינה להתגונן, ולהגן על אזרחיה, מפני הפלייה לרעה. ... הקריאה לחרם נכנסת למסגרת הקטגוריה המכונה בספרות החוקתית: הפרדוקס הדמוקרטי, אשר בגדרו מותר להגביל את זכויותיו של מי שמבקש ליהנות מהדמוקרטיה כדי לפגוע בה. כשם שזכותו של אדם להגן על עצמו, כך זכותה של המדינה להגן על עצמה ועל ציבור אזרחיה."[11]

בהליך זה לא הועלו טענות כלפי חוקתיות סמכותו של שר הפנים למנוע מתן אשרות לפעילי החרם (סוגיה התלויה ועומדת בבג"ץ 3965/17), ולכן הנחת המוצא היא שחוק הכניסה לישראל והתבחינים שנקבעו מכוחו שרירים וקיימים, כך שהדיון התמקד בשאלה האם די בתשתית הראייתית שניצבה בפני השר כדי להכשיר את החלטתו. פסק הדין נתן תשובה שלילית לשאלה זו.

השופט הנדל קבע שהתנהלותה של אל-קאסם, שבאה ללמוד באוניברסיטה העברית,

אינה עולה בקנה אחד, אם לנקוט בלשון המעטה, עם התזה שלפיה המבקשת היא פעילת חרם סמויה, העלולה לנצל את שהותה בתחומי מדינת ישראל כדי להעניק דחיפה לתנועת ה-BDS. המונח "חרם" מוגדר בסעיף 1 לחוק החרם, כ"הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל" – קרי, התנהלות הפוכה מזו של המבקשת, הפועלת לטיפול והידוק הקשר שלה עם האקדמיה הישראלית.[11]

באשר לפעילותה של אל-קאסם בתנועת חרם נאמר בפסק הדין:

אמנם, מן הבחינה העקרונית אין בהיעדר פעילות BDS בהווה כדי לשלול לחלוטין את סמכותו של שר הפנים למנוע כניסת פעילי חרם. ברם, נוכח פרק הזמן הממושך שחלף מאז שלחה המשיבה את ידה בפעילות פסולה זו, ואופייה המינורי יחסית של הפעילות המדוברת, די בהחלטתה ללמוד בישראל כדי להטות את הכף, ולשלול את החשש מפני ניצול לרעה של השהות בישראל.[11]

בהתאם לכך פסק השופט הנדל שאשרת הכניסה והרישיון לישיבה ארעית שניתנו לאל-קאסם בקונסוליה הישראלית במיאמי יעמדו בתוקפם, וציין שאם אל-קאסם תשוב לסורה ותנצל את שהותה בישראל לקידום פעילות חרם, יהיה בידי שר הפנים לבטל לאלתר את רישיונה ולהרחיקה מגבולות המדינה.

שני שופטי ההרכב הנוספים, ברון ופוגלמן, הצטרפו למסקנה שאליה הגיע השופט הנדל, תוך שהם מוסיפים נימוקים משלהם.

בעקבות פסק הדין שוחררה אל-קאסם והורשתה להיכנס לישראל.

הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניעת כניסתה של אל-קאסם לישראל עוררה דיון ציבורי בישראל ומחוצה לה.

במהלך הדיון המשפטי בעניינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיתון הבריטי גארדיאן פורסמה עצומה, שעליה חתומים יותר מ-300 חברי סגל אקדמי באוניברסיטאות בעולם, הקוראת לבטל את האיסור על כניסתה של אל-קאסם לישראל.[12]

חבר הכנסת לשעבר אריה אלדד יצא בהתקפה על סנאט האוניברסיטה העברית על תמיכתו באל-קאסם, וייחס את שורשיה של תמיכה זו לתנועת "ברית שלום", שהותירה באוניברסיטה "גרעין שליטה של שמאל רדיקלי". הוא שלל את טענתה של אל-קאסם שעצם העובדה שהיא מבקשת ללמוד בישראל מוכיחה שאינה תומכת בחרם על ישראל.[13]

פרופ' אייל גרוס מתח ביקורת על פסק דינו של השופט יקואל, וטען שפסק דין זה הוא "הוא חלק ממהפכה אנטי-חוקתית", משום שבפסק הדין "דחה למעשה השופט היסטוריה ארוכה של פסיקה, שהחלה כבר בשנת 1953 בפסק דין 'קול העם' הידוע, לפיה אין די ב'חשש' אלא נדרשת ודאות קרובה שתהיה פגיעה ממשית בסדר הציבורי כדי לפגוע בזכויות, וכי על בית המשפט לפסול החלטות של הרשות המבצעת שפוגעות בזכויות בלי תשתית כזו. ברגע שבו די ב"חשש" כדי להטיל הגבלות, הרי שאנו מתרחקים מדמוקרטיה אל עבר משטר של עריצות".[14]

חגית משה, יו"ר מפלגת הבית היהודי בירושלים, פנתה לשר החינוך נפתלי בנט בדרישה לעכב העברת תקציב לאוניברסיטה העברית עקב התייצבותה לצד אל-קאסם.[15]

לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסק הדין של בית המשפט העליון עורר גל של תגובות, מהן המברכות על פסק הדין ומהן המבקרות אותו.

האוניברסיטה העברית ברכה על פסק הדין בהודעתה: "האוניברסיטה העברית שמחה שלארה אל-קאסם תצטרף לאלפי הסטודנטים ותחל את לימודיה בתוכנית לתואר שני בינלאומי בזכויות אדם וצדק מעברי בפקולטה למשפטים".[2]

בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון צייץ שר הפנים, אריה דרעי בטוויטר: "ההחלטה להשאיר בארץ את הסטודנטית שפועלת בגלוי נגד מדינת ישראל, היא חרפה. היכן הכבוד הלאומי שלנו? גם בארה״ב היא הייתה מעזה לפעול נגד המדינה ולדרוש להישאר וללמוד בה? אבדוק כיצד למנוע הישנות מקרה כזה."[16]

השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן צייץ: "בית המשפט העליון העניק הערב ניצחון גדול ל-BDS ורוקן מתוכן את החוק למניעת כניסת פעילי חרם לישראל. צר לי צער עמוק על החלטת בית המשפט העליון, שמעידה על חוסר הבנה מוחלט של שיטת הפעולה של ארגוני ה-BDS, ופגע ביכולת של מדינת ישראל להילחם בפעילי החרם שפוגעים בכולנו."[17]

אברהם פוקסמן, ראש המרכז לחקר אנטישמיות במוזיאון המורשת היהודית שבמנהטן, צייץ: "Thank you Israel Supreme Court for defending Israeli democracy by ruling on behalf of Hebrew University student!".[18]

אלן דרשוביץ הביע תמיכה עזה בהחלטה של בית המשפט העליון וציין שלדעתו ישראל כלל לא הייתה צריכה לעצור את אל-קאסם.[19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נעה לנדאוישראל מנעה כניסת סטודנטית מארה"ב לארץ למרות שקיבלה ויזה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
  2. ^ 2.0 2.1 העליון קיבל את הערעור: הסטודנטית לארה אל-קאסם לא תגורש, באתר ynet, 18 באוקטובר 2018
  3. ^ חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 28), התשע"ז–2017, ס"ח 2610 מ-14 במרץ 2017
  4. ^ תבחינים למניעת כניסה לישראל של פעילי חרם, באתר רשות האוכלוסין וההגירה, 24 ביולי 2017
  5. ^ ערר (ת"א) 18-560 לארה אלקאסם נגד משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
  6. ^ החלטות האוניברסיטה בעניין הסטודנטית לארה אלקאסם, באתר האוניברסיטה העברית, 8 באוקטובר 2018
  7. ^ הודיה כריש חזוני, ‏השקר של אל-קאסם נחשף, ארדן בירך, בעיתון מקור ראשון, 14 באוקטובר 2018
  8. ^ 8.0 8.1 עמ"נ 11002-10-18 lara alqasem נגד מדינת ישראל - משרד הפנים, ניתן ב-12 באוקטובר 2018
  9. ^ ברמ 7216/18 Lara Alqasem נגד משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה, ניתן ב-14 באוקטובר 2018
    תלם יהב וענבר טויזר, העליון הקפיא את גירוש הסטודנטית תומכת ה-BDS, באתר ynet, 14 באוקטובר 2018
  10. ^ נעה לנדאובית המשפט העליון דן בבקשת הערעור של הסטודנטית לארה אל-קאסם, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2018
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 בר"מ 7216/18 Lara Alqasem נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה, ניתן ב-18 באוקטובר 2018
  12. ^ Israel must lift its bar on US student Lara Alqasem, The Guardian, October 10, 2018
  13. ^ אריה אלדד, ‏מה שרואים מהר הצופים: האוניברסיטה העברית מעבירה שיעור בשנאת ישראל, באתר מעריב השבוע, 12 באוקטובר 2018
  14. ^ אייל גרוסלארה אל-קאסם והמהפכה האנטי-חוקתית, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2018
  15. ^ בת אל בנימין, דרישה מבית לבנט: בטל תקציבים לאונ' העברית, באתר ערוץ 20, 16 באוקטובר 2018
  16. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של אריה דרעי ברשת החברתית טוויטר, 18 באוקטובר 2018
  17. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של גלעד ארדן ברשת החברתית טוויטר, 18 באוקטובר 2018
  18. ^ Twitter logo initial.svg ציוץ של אברהם פוקסמן ברשת החברתית טוויטר, 19 באוקטובר 2018
  19. ^ Jackson Richman, Dershowitz on Lara Alqasem case: ‘Israel never should have detained her’, JNS, October 19, 2018