צבא מקצועי

צבא מקצועי (נקרא גם: צבא התנדבותי או בשוגג "צבא שכיר") הוא סוג מסוים של גיוס כוח אדם לצבא. במודל זה, בניגוד למודל צבא העם, גיוס כוח האדם לצבא הוא אינו חובה, אלא התנדבותי ומרצון חופשי (ברוב המקרים).

גיוס החובה בעולם

מדינות שבהן אין צבא

מדינות שבהן אין גיוס חובה

מדינות שיש בהן גיוס חובה, אך פחות מ-20% מבני קבוצת הגיל כולה (כוללים גברים או נשים) מתגייסים בפועל

מדינות שהממשלה הנוכחית מתכננת לבטל גיוס חובה

מדינות שקיים בהן גיוס חובה

אין מידע

יתרון מובהק של מודל צבא זה הוא הדרך האטראקטיבית של המדינה למשוך כוח אדם לצבא והיא דרך תשלום שכר גבוה והטבות שונות.

מדינות רבות בהן מודל הצבא המקצועי חל בהן, שומרות לעצמן הזכות לחדש את גיוס החובה במקרי חירום.

צבא הודו הוא צבא המתנדבים הגדול ביותר מבחינת כוח האדם בו ומכיל כמיליון ורבע חיילים בשירות סדיר, לצד מיליון משרתי מילואים.

קריאות להחלת מודל צבא מקצועי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חוק שירות ביטחון, שנחקק לאחר הקמת המדינה, ב-1949, ועודכן מאז מספר פעמים, מסמיך את צה"ל לגייס כל אזרח או תושב קבע בגילאים הקבועים בחוק ולתקופה הקבועה בו. החוק מחיל למעשה גיוס חובה על כל הגברים והנשים שמלאו להם 18 או יותר ולא קיבלו פטור מגיוס מחמת גיל או מסיבות אחרות.

עם הגידול בכוח האדם של צה"ל והספקות לגבי אופן ניצולו, וכן עקב המחלוקות על השוויון בנטל, נשמעו בישראל קולות התומכים בביטול גיוס החובה ובהתאם לכך החלפת מודל צבא העם במודל הצבא המקצועי.

מפלגות שונות כמו יהדות התורה וזהות תומכות בהקמת צבא מקצועי.^[1]^[2]

לאחר פירוק ברית המועצות מדינות רבות במזרח אירופה עברו למודל מקצועי כגון רומניה. בנוגע למערב אירופה, בלגיה והולנד לדוגמא, לאחר מלחמת העולם השנייה נכנסו למודל של גיוס נרחב עקב האתיקה מהמלחמה הגדולה והנופים הרבים, אך לאחר מכן, גם הן הצטרפו לשרשרת המדינות המערב אירופאיות אשר חידשו את המודל ושיפרו ושדרגו את ביטחונן.