אמנת כנרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אמנת כנרת היא אמנה שנוצרה על ידי הפורום לאחריות לאומית בשנת 2001 ונועדה להסדיר את היחסים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית בישראל (ימין ושמאל, דתיים וחילונים) על בסיס עקרונות מאחדים משותפים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2001 החלה להתגבש, ביוזמתו של ישראל הראל ובחסות מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, קבוצה המונה שישים אישים יהודיים-ישראליים בהם סופרים, אנשי צבא, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי ציבור מכל זירות העשייה ומכל קצוות הקשת הפוליטית. הפורום כלל קשת רחבה של אישים, החל מ'שלום עכשיו' (יולי תמיר ואלכס יעקובסון) ועד לימין הדתי (אפי איתם); ממנהיג היהדות הרפורמית, אורי רגב, ועד לראש עיריית בני ברק, מרדכי קרליץ. בראש הקבוצה עמד האלוף במיל' עוזי דיין.

בחודש יולי 2001 נפגשו שמונה מחברי הקבוצה בטבריה, לחופה של הכנרת, שם ניסחו אמנה בת עשרה סעיפים המביאה לידי ביטוי את העקרונות המשותפים והמוסכמים על כלל המשתתפים.
האמנה, שכונתה בפי הכותבים אמנת כנרת, אושררה באוקטובר 2001 על ידי מליאת הפורום.

תוכן האמנה וציטוטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמנת כנרת עשר פסקאות הנושאות את הכותרות הבאות:
א. מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי.

  • "...אנו מאמינים שקיים הכרח קיומי עליון, וקיימת הצדקה מוסרית מלאה לכך שלעם היהודי יהיה בית לאומי משלו, היא מדינת ישראל...".

ב. מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית.

  • "...על פי חוקי היסוד וערכי היסוד שלה, מדינת ישראל מאמינה בכבוד האדם וחירותו ומחויבת להגנה על זכויות האדם והאזרח. כל בני האדם נבראו בצלם אלוהים...".

ג. מדינת ישראל היא מדינה יהודית.

  • "באשר היא מדינה יהודית, ישראל מגשימה את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. בתוקף ערכיה, מדינת ישראל מחויבת להמשך קיומו של העם היהודי ולזכות לעמוד ברשות עצמו במדינתו הריבונית...".

ד. מדינת ישראל היא מדינה יהודית - דמוקרטית.

  • "...אין סתירה בין היותה של ישראל מדינה יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית. קיומה של מדינה יהודית אינו מנוגד לערכי הדמוקרטיה ואין בו כדי לפגוע בעקרון החירות ובעקרון השוויון האזרחי...".

ה. מדינת ישראל מכבדת את זכויות המיעוט הערבי.

  • "למדינת ישראל חובה לנהוג בכל אזרחיה באורח שוויוני וללא משוא פנים. באותם תחומים בהם סובלים אזרחים ישראלים שאינם יהודים מקיפוח ומהזנחה, יש לפעול באופן נחרץ ומיידי להגשים את עקרון השוויון האזרחי הלכה למעשה...".

ו. מדינת ישראל היא מדינה שוחרת שלום.

  • "...ישראל רואה בעקרון ההגדרה העצמית וביטויו במסגרת מדינת לאום, כמו גם בנכונות לוויתורים משני הצדדים, מסד לפתרון הסכסוך".

ז. מדינת ישראל היא מדינה רבת - פנים.

  • "...מתוך הערכה לתרומה של מגוון הקהילות השונות להקמתה ולביסוסה של המדינה, ומתוך כבוד לכל תרבות ותרבות ולכל יחיד ויחיד, על ישראל לטפח ולשמר את קשת המסורות הקיימות בה...".

ח. מדינת ישראל היא מדינת אחווה.

  • "...על ישראל לאחות את השסעים המבתרים אותה וליצור שותפות אמת בין כל אזרחיה. עליה להיות מדינה של ערבות הדדית...על ישראל להיות מקום שטוב וראוי לחיות בו...".

ט. מדינת ישראל ודת ישראל.

  • "אנו מאמינים שלמסורת היהודית יש מקום חשוב בפרהסיה ובהיבטים הציבוריים של חיי המדינה, אולם אל למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט...בני עם אחד אנחנו. עברנו וגורלנו משותפים...".

י. אחריות לאומית.

  • "...בקבלנו אמנה זו אנו מתחייבים לעשות את כל אשר נכון לעשות על מנת להבטיח את קיומו, איתנותו ומוסריותו של הבית הזה".

משמעות האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנה זו מצטרפת לשורה רחבה של יוזמות פיוס וגישור בין החלקים השונים של החברה הישראלית בכלל והחברה היהודית בה בפרט. אמנת כנרת בולטת בכך שבחרה לעסוק בכמה מהסוגיות הרגישות ביותר ולהגיע בהן לכדי מכנה משותף משמעותי ביותר הנשען על קונצנזוס רחב. האישים ששקדו על הכנת האמנה אישררו מחדש, לתפיסתם, כמה מההנחות היסודיות שעמדו בבסיסן של התנועות השונות בציונות הקלאסית ובבסיס הקמתה של מדינת ישראל כפי שמשתקף במגילת העצמאות. כמו כן, ניסוחה של האמנה מצטיין בנחרצות רבה באשר לכל הסוגיות בהן היא עוסקת (באשר ליהדותה של המדינה, לדמוקרטיה, לזכויות המיעוטים והשוויון האזרחי וכו'), ונמנע מעירפול עד כמה שאפשר במסמך כה תמציתי.

מנסחי האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנסחי האמנה היו חברי הפורום לאחריות לאומית:
עו"ד עידו אוחיון, אדר אזנקוט, אירנה אולבינסקי, תא"ל (מיל.) אפי איתם, ד"ר ישי אלמוג, פרופ' עוזי ארד, אלוף (מיל.) הרצל בודינגר, ד"ר מאיר בוזגלו, מאשה בומן, דוד בועז, הרב אליהו בירנבוים, פרופ' מיכל בלר, נועה בן-ארצי, פרופ' דן בן-דוד, הרב יואל בן-נון, הרב אליהו בן שלמה, הרב מוטי בראור, דוד ברודט, שוש ברלינסקי, עו"ד תמר ברק, רותי בר-שליו, יונתן בשיא, ענת גוב, הרב יהודה גלעד, אלוף עוזי דיין, ד"ר אריאל הלפרין, הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, ד"ר יורם חזוני, מאיר יפה, עו"ד בן-דרור ימיני, אל"ם (מיל.) אהובה ינאי, ד"ר אלכסנדר יעקובסון, חווה פנחס כהן, אהרון כהן, ד"ר הנרייט דהאן כלב, גיורא מיוחס, הלל מלוא, עו"ד ד"ר עמרם מליץ, שמואל מרחב, פרופ' זאב סגל, פרופ' ארנון סופר, פרופ' שי פלדמן, עו"ד סיגל פעיל, דליה פרשקר, ד"ר צבי צמרת, הרב מרדכי קרליץ, שלום קיטל, הרב ד"ר אורי רגב, צבי רמות, ארי שביט, שבתי שביט, במבי שלג, ד"ר זכי שלום, מרדכי שקלאר, פרופ' זאב תדמור, פרופ' יולי תמיר.

תגובות לאמנת כנרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים רבים מיהרו להצהיר על תמיכה באמנה, ובכללם נשיא המדינה לשעבר משה קצב, הרמטכ"ל דאז משה יעלון, אנשי אקדמיה כמו הפרופסורים רות גביזון ואביעזר רביצקי וכן דמויות מעולם התרבות כמו המשוררות נעמי שמר ודליה רביקוביץ וכן הזמר אביב גפן.

עלו גם התנגדויות לנוסח האמנה. היו שתהו על הצורך בה לאור העובדה שאין בה חידושים רבים מעבר למה שכבר נכתב במגילת העצמאות. בימין רואים בה ויתור על חזון ארץ ישראל השלמה (עו"ד אליקים העצני ועוד), ובשמאל מבקרים את יחסה למיעוטים (ערבים אף לא הוזמנו להשתתף בניסוחה). גם בקרב חוגי החרדים וגם בקרב החילונים היו שהתנגדו מכיוון שלא הסכימו לפשרות המוצעות בה (כמו מנהיגי הציבור החרדי הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן יהודה לייב שטיינמן שהתנגדו אף לעצם רעיון ההידברות[1] ושולמית אלוני).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבישי בן חיים, גל חרדי נגד "אמנת כינרת", באתר ynet