קוליבה
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
לחם, דייסה, מנה  |
| מרכיבים עיקריים |
חיטה, שומשום, סוכר, אגוז לוז, שקד, אגוזי מלך, קינמון |
  | |
קוליבה או קוליבו (ביוונית: κόλλυβα, בסרבית: кољиво, ברומנית: Colivă, בבולגרית: коливо, בגאורגית: კოლიო, באוקראינית: коливо) היא "עוגת" חיטה מבושלת, סוג של דייסה שהיא מאכל ליטורגי מסורתי בנצרות האורתודוקסית המזרחית.
מסורת הגשת קוליבה מתקיימת ביוון, קפריסין, בולגריה, רומניה ומולדובה, רוסיה, מדינות הבלקן ובקרב נוצרים במזרח התיכון.
הקוליבה מוגשת בלוויות ובאזכרות, בהן היא מבורכת בטקס הליטורגיה הקדושה. בחלק מהמדינות היא משמשת גם מאכל חגיגי בתקופת הפסחא, בחגי קדושים נוצרים ובארוחת חג המולד. בלבנון מאכל דומה המכונה "ברברה" נאכל ביום החג של ברברה הקדושה ב-4 בדצמבר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור שם המאכל ביוונית עתיקה - κόλλυβος, במשמעות מטבע קטן או משקולת זהב קטנה. בתקופה ההלניסטית המילה החלה לשמש לכינוי עוגות קטנות עשויות חיטה מבושלת.
מקור הקוליבה במסורות קדם-נוצריות, בהן סימלה את הקשר בין החיים למוות, בין האדמה לצמיחה. למרכיבי הקוליבה ערך סמלי מבחינת הפנתאון היווני. החיטה מסמלת את דמטר אלת האדמה, התבואה והפריון. הרימון מסמל את בתה של דמטר פרספונה, שנחטפה על ידי האדס אל השאול. כשנאלץ לשחררה גרם לה לאכול גרעיני רימון מפירות השאול, כדי לאלץ אותה לחזור בכל שנה למספר חודשים אל העולם התת-קרקעי. באותם חודשים דמטר, אמה האבלה על לכתה, בוכה עליה והתבואה אינה צומחת. בחודשים בהם פרספונה עולה חזרה לאדמה - אמה מאושרת והחיטה מבשילה. השקדים מסמלים את אפרודיטה והצימוקים את דיוניסוס, אל היין.
הקוליבה התקבלה כמזון טקסי בשחר הנצרות בביזנטיון ומשם התפשטה למרחבי הנצרות האורתודוקסית.
הקאנוניסט בן המאה ה-12 תאודור בלסמון ציין כי הקוליבה נקבעה כמאכל טקסי על ידי אתנסיוס (מאבות הנצרות) בתקופת יוליאנוס הכופר[1].
במאה ה-5 קוליבה וירקות טריים שימשו כמזונם העיקרי של נזירים שהתנזרו מאכילת לחם[2].
פרשנות נוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנצרות האורתודוקסית קוליבה מסמלת מוות ותחיית המתים, לאור הבשורה:
אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא־תִפֹּל הַחִטָּה אֶל־תּוֹךְ הָאֲדָמָה וּמֵתָה תִּשָּׁאֵר לְבַדָּה וְכַאֲשֶׁר מֵתָה תַּעֲשֶׂה פְּרִי הַרְבֵּה
— הבשורה על-פי יוחנן, 12, 24
החיטה הנזרעת וצומחת מסמלת את הציפייה לתחיית המתים:
42 וְכֵן תְּחִיַּת הַמֵּתִים הַזְּרִיעָה לְכִלָּיוֹן וְהַתְּקוּמָה לְחַיֵּי עַד׃ 43 יִזָּרַע בְּבִזָּיוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד יִזָּרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה׃ 44 יִזָּרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי אִם־יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי גַּם יֵשׁ גּוּף רוּחָנִי׃
— פאולוס, האיגרת הראשונה אל הקורינתים, ;15, 42-44
את אותה סמליות, בצורתה הנעלה ביותר מבטאים הקדושים. לכן קוליבה מבורכת לא רק בטקסי אזכרה אלא גם בטקסי הקדושים.
אירועים בהם מוגשת קוליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום ראשון של תאודור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנהג לברך על הקוליבה ולאוכלה בסוף השבוע הראשון של התענית הגדולה מקושר לאירוע מתקופת יוליאנוס הכופר, קיסר רומא אשר התנגד לנצרות ולמיזוגה בקיסרות וניסה להחיות את הדת ההלניסטית הפגאנית. המסורת מספרת כי הקיסר ידע שהנוצרים הרעבים אחרי שבוע של תענית יגיעו ביום ראשון לכיכר השוק בקונסטנטינופול לקנות מצרכי מזון. הוא ציווה להתיז דם מפולחן הקורבנות הפגאני על מצרכי המזון בשוק. בכך פסל אותם לאכילה על ידי נוצרים בשל טומאתם, ובשל העובדה שנוצרים נמנעו לחלוטין מאכילת בשר בתקופת התענית. תאודור מאמסיה נגלה בחלומו של אאודוקסוס מאנטיוכיה ויעץ לו כי אל לנוצרים לאכול מזון שנקנה בשוק באותו יום, אלא רק חיטה מבושלת בדבש. מאז מכונה יום ראשון הראשון של התענית הגדולה בשם "יום ראשון של תאודור".
טקסי אזכרה והלוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטקסי אזכרה נוהגים קרובי משפחה וחברים של הנפטר להכין קוליבה, המוגשת על שולחן זיכרון אשר לפניו מנוהל הטקס. טקסי אזכרה מתקיימים ביום השלישי, התשיעי והארבעה-עשר לאחר פטירתו של נוצרי אורתודוקסי, וכן ביום השנה לפטירה. בנוסף, במהלך השנה הליטורגית קיימים מספר ימי ראשון של הנשמות, רובם במהלך תקופת התענית וכן ביום שלישי השני שלאחר הפסחא (רדוניסטה), בהם נערכים טקסי זיכרון לכלל הנפטרים.
בהלוויות מוצעת קוליבה לכל משתתפי ההלוויה.
תערובת הקוליבה נראית כאדמה ומעוצבת לצורת תל כדי לדמות קבר. על גביה זורים אבקת סוכר ורשומים את ראשי התיבות של שם הנפטר. בתחילת הטקס מודלק נר על הקוליבה ומכובה בסיום הטקס. בסיום הטקס חולקים המשתתפים את הקוליבה ומשוחחים על הנפטר ומבקשים מהאל מחילה לנפטר.
חגי הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוליבה מוגשת בסעודות הנערכות לרגל חגי קדושים נוצרים וחגיגות הקדוש המגן של משפחה או כנסייה. לעיתים במקום טקס אזכרה מגישים קוליבה בפני איקונין של הקדוש ועורכים בפניו טקס תחנונים (מוליבן).
הכנת הקוליבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות גרסאות שונות למתכון הקוליבה. במתכון הבסיסי מבשלים גרעיני חיטה עד ריכוך וממתיקים בדבש או סוכר. רכיבים אפשריים נוספים הם גרעיני שומשום, שקדים, אגוזים, קינמון, גרגירי רימון, צימוקים, אניס ופטרוזיליה.
ברומניה מכינים קוליבה על ידי השריית חיטה (ביחס של כוס חיטה שטופה ל-4 כוסות מים) למשך כ-8 שעות, לאחר מכן הרתחה ובישול החיטה עד לריכוך, בתוספת סוכר, אגוזים, וניל ורום, לפי הטעם. התערובת המוצקה שהתקבלה מצוננת עד ליצירת עוגה. את העוגה מקשטים בצלב מקקאו, שוקולד או סוכריות.
ברוסיה הסובייטית הכינו בתקופות מחסור קוליבה מדגנים אחרים כגון אורז או שעורה. קהילות מסוימות שנהגו כך עדיין משתמשות באורז להכנת קוליבה. בכנסייה האורתודוקסית ביפן משתמשים באורז להכנת קוליבה בשל היותו מוצר יסוד, ללא הקשר של תקופת מחסור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Colyba, ציקלופדיית צ'יימברס, באתר אוניברסיטת ויסקונסין
- ^ Kazhdan, Alexander P., ed. (1991). ,Kollyba, The Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press