רבן גמליאל השישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבן גמליאל השישי
לידה 370? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 425? עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבן גמליאל השישי היה נשיא הסנהדרין האחרון, בן למשפחת הנשיאים של הלל הזקן.

עם התחזקות מעמד הנוצרים באימפריה הביזנטית, הם החלו בצעדים נגד הנשיאות היהודית. נסיונותיהם הצליחו ובשנת 415 הואשם רבן גמליאל בשורה של עבירות על פי החוקים שהונהגו באותה עת נגד היהודים: בניית בתי כנסת חדשים, מילת עבדים נוצרים ופסיקת דין במשפט בין שני צדדים נוצרים.

רבן גמליאל טען שפעולות אלו כלולות בזכויות היסוד המוקנות ליהודים, אך טענותיו לא התקבלו. הקיסר הונוריוס ביטל את תואר "פריפקטוס כבוד" שהיה מוענק לנשיא הסנהדרין במשך דורות, ציווה על הרס בתי הכנסת החדשים, שיחרר את העבדים והתרה בנשיא לבל יעבור שוב על חוקי המדינה.

כאשר נפטר רבן גמליאל, בשנת ד'קפ"ה (425), לא השאיר אחריו בן שיירש את כיסאו. הקיסר תאודוסיוס השני מנע מינוי של יורש ויהודי הארץ אכן לא מינו נשיא חדש תחת רבן גמליאל. כתוצאה מכך התבטל התפקיד ותקופת הנשיאות תמה.

רבן גמליאל היה רופא, ותרופותיו מוזכרות לשבח בכתבי הרופא הלטיני מרקלוס אמפיריקוס (אנ') בן-דורו. מרקלוס מציין בחיבורו (De medicamentis, XXIII, 77) כי "הפטריארך גמליאל" המציא תרופה למחלת הטחול.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם שטרן, פילוסופים ואנשי מדע יהודיים ושומרוניים ב'חיי איסידורוס' לדמאסקיוס, בתוך: מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 561.