שבעים הזקנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שִׁבְעִים הַזְּקֵנִים הוא כינוי לשתי קבוצות, האחת של משה רבנו והשנייה של תלמידי יהושע בן נון. לא ברור מהם היחסים בין שתי הקבוצות, והאם הן מהוות המשך אחת של השנייה.
בנוסף לשתי קבוצות אלה, מופיעים במסורת היהודית מספרים קרובים מאוד של "זקנים": שבעים ושניים זקנים בעניין תרגום השבעים, ובנוסף, חברי הסנהדרין, שעל פי ההלכה מונים שבעים ואחד תלמידי חכמים.

זקני משה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על זקנים אלה לא ידוע, אך נאמר עליהם: "ויאמר אדני אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך" (ספר במדבר, פרק י"א, ט"ז.) זקנים אלה למדו את התורה מפיהם של משה ואהרון.[1]

זקני יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזקנים הללו מוזכרים בפסוק "ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל...ויקרא לזקני ישראל." (ספר יהושע, פרק כ"ד, א'.) ובפסוק "ויעבוד ישראל את אדני כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים...אחרי יהושע." (ספר יהושע, כ"ד, ל"א.)

במשנה נאמר על הזקנים הללו:

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.

פתיחת מסכת אבות.

על פי המשנה, יהושע לאחר מותו מסר את התורה לאותם הזקנים, והם היוו חוליה בשרשרת מסירת התורה לדורות הבאים. מהראשונים שבהם היה עתניאל בן קנז ומהאחרונים שבהם היה עלי הכהן.[דרוש מקור]

זקני שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלבי"ם, בפירושו לספר נחמיה, מנמק כי נחמיה בן חכליה הציב שבעים איש לסנהדרי גדולה ושמותיהם מוזכרים בתוך השמונים ושלשה שמות -ונחמיה בכללם ובראשם.[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת ערובין, דף נ"ד, ב'.
  2. ^ מלבי"ם לספר נחמיה פרק י


Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.