אמוראי ארץ ישראל
השתלשלות ההלכה |
אמוראי ארץ ישראל הם אמוראים שפעלו בתקופת התלמוד בארץ ישראל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארץ ישראל פעלו בתקופת האמוראים שני מרכזים תורניים חשובים. בטבריה שבגליל, ובקיסריה שבשפלה. תורתם של אמוראי ארץ ישראל כונסה בתלמוד הירושלמי ובמדרשי האגדה: בראשית רבה, ויקרא רבה ואיכה רבה.
אמוראי בבל ואמוראי ארץ ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי שליחים.
עריכתו של התלמוד הירושלמי מיוחסת במקורות לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. במחקר התלמוד מקובל שרוב הירושלמי מכיל את תורת המרכז הגלילי, והירושלמי על מסכת נזיקין מכיל את תורת המרכז הקיסרי.
תקופת האמוראים בארץ ישראל נחלקת לחמישה דורות.
רשימת אמוראי ארץ ישראל הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדור הראשון (עד שנת 250):
- רבי יהודה נשיאה
- רבי ינאי בעכברא
- רבי אושעיא (רבי הושעיה רבה) בציפורי וקיסריה
- רבי אפס בדרום
- רבי יהושע בן לוי (ריב"ל) בלוד
- רבי חנניה (לפעמים חנינא)
- הדור השני (עד שנת 280 לערך):
- רבי יוחנן בר נפחא, ראש ישיבת טבריה
- ריש לקיש (ר' שמעון בן לקיש)
- רבי אלעזר בן פדת
- הדור השלישי (עד שנת 310 לערך):
- רבי אמי, ראש ישיבת טבריה
- רבי אסי
- רבי אבהו
- רבה בר בר חנא
- עולא
- רבי זירא
- רבי יצחק עטושיא
- רבי אבדימי דמן חיפה
- הדור הרביעי (עד שנת 340 לערך):
- הדור החמישי (עד שנת 380 לערך):
- רבי תנחומא
- רבי ברכיה
- רבי מנא בנו של רבי יונה
- רבי יוסי ברבי בון אחרון חותמי התלמוד הירושלמי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
![]() |
ספר: אמוראים |
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.
|
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרן היימאן, ספר תולדות תנאים ואמוראים, מכון "פרי הארץ", 1987 (דפוס צילום של המהדורה המקורית משנת תר"ע)
- מרדכי מרגליות (עורך), אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מהדורה מחודשת בידי יהודה איזנברג, הוצאת יבנה, 2006.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספרים מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנימין זאב בכר, אגדת אמוראי ארץ ישראל, תרגם א. ז. רבינוביץ, הוצאת דביר, תרפ"ה:
מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אהרון אופנהיימר, בתי מדרש בארץ ישראל בראשית תקופת האמוראים, קתדרה 8, יולי 1977
- יהושע שוורץ, עלייה מבבל בתקופת האמוראים, קתדרה 21, אוקטובר 1981
- מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):