אמוראי ארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השתלשלות ההלכה

אמוראי ארץ ישראל הם אמוראים שפעלו בתקופת התלמוד בארץ ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל פעלו שתקופת האמוראים שני מרכזים תורניים חשובים. בטבריה שבגליל, ובקיסריה שבשפלה. תורתם של אמוראי ארץ ישראל כונסו בתלמוד הירושלמי וממדרשי האגדה: בראשית רבה, ויקרא רבה ואיכה רבה.

אמוראי בבל ואמוראי ישראל שמרו על קשר ונעזרו זה בזה לדיונים הלכתיים על ידי שליחים.

עריכתו של התלמוד הירושלמי מיוחסת במקורות לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. במחקר התלמוד מקובל שרוב הירושלמי מכיל את תורת המרכז הגלילי, ואילו הירושלמי על מסכת נזיקין מכיל את תורת המרכז הקיסרי.

תקופת האמוראים בארץ ישראל נחלקת לחמישה דורות.

רשימת אמוראי ארץ ישראל הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: אמוראים
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים מהספר מבוא לתורה שבעל פה (בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1991-1996):