שאנדור ראדו (פסיכואנליטיקאי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאנדור ראדו
Radó Sándor
אין תמונה חופשית
לידה 8 בינואר 1890
קישווארדה, הונגריה
פטירה 14 במאי 1972 (בגיל 82)
ניו יורק
ענף מדעי פסיכואנליזה
מדינה הונגריה, אוסטריה, גרמניה, ארצות הברית
מקום לימודים אוניברסיטת בוקרשט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוח זיכרון בברלין על שמו של שאנדור ראדו

שַאנְדוֹר רַאדוֹ[1]הונגרית: Radó Sándor, עד 1898 שמו היה רוטמן; קישווארדה, 8 בינואר 1890 - ניו יורק, 14 במאי 1972) היה פסיכואנליטיקאי הונגרי-יהודי, מחלוצי הפסיכואנליזה, עמיתו לעבודה של זיגמונד פרויד.

חייו וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאנדור ראדו (רוטמן) הוא ילדם של אדולף רוטמן ושל קורנליה רוזנבלוטל. לאחר קבלת תואר ההסמכה שלו כרופא הוא פגש את זיגמונד פרויד בשנת 1915 והחליט להפוך לפסיכואנליטיקאי. תחילה אובחן על ידי מטופלת לשעבר של פרויד שעברה אצלו פסיכואנליזה, ארז'בט רֵבֵס, ואחרי שעבר מווינה לברלין, הפך ראדו לחניכו של קרל אברהם. בברלין הוא ערך את כתב העת Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית (אנ') הקצרה (1919) הפעיל את השפעתו אצל בלה קון (מנהיג הרפובליקה הסובייטית ההונגרית) כדי להשיג את מינויו של שאנדור פרנצי לפרופסור באוניברסיטה בבודפשט. בכך הפך פרנצי לפרופסור האוניברסיטאי הראשון לפסיכואנליזה. ב־13 בנובמבר 1919 התחתן ראדו עם ארז'בט רבס, בתם של וילמוש רבס ופלורה ברגר. בשנת 1922 עברה המשפחה לברלין, ולצד קרל אברהם היה מרצה במכון לפסיכואנליזה בבירה הגרמנית. שם הכיר את וילהלם רייך והיינץ הרטמן שעברו אנליזה על ידו. עקב בקשתו האישית של פרויד, ראדו עבר לארצות הברית בשנת 1931, שם עבד במכון הפסיכואנליטי בניו יורק, ולאחר מכן התמנה למנהל המכון לפסיכיאטריה באוניברסיטת קולומביה. הוא מת בניו יורק.

ראדו פרסם אחד-עשר מאמרים פסיכואנליטיים בין 1919 ל־1942. אולי החשוב שבהם היה המאמר משנת 1927 בנושא "הבעיה של המלנכוליה"[2] שהביא פתרונות לבעיות חשובות ורלוונטיות שטרם טופלו עד אז. ראדו כתב גם מאמרים נלווים בשאלות ההתמכרות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Psychoanalysis of Behavior: Collected Papers 1-2. (New York-London, 1956).

תרגומים ומידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלקסיקון ההונגרי לקורות חיים (בהונגרית) Magyar életrajzi lexikon II. (L–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1969
  • סטודנטים הונגרים באוניברסיטאות ומכללות גרמניות. Szögi László: Magyarországi diákok németországi egyetemeken és főiskolákon 1789-1919. Bp., Eötvös Loránd Tudományegyetem Levéltára, 2001
    • בצרפתית: (in French): S. Rado : L'angoisse de castration de la femme, Editions L'Harmattan, 2014, ISBN 2343039321

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספרייה היהודית הווירטואלית
  2. ^ ^ Otto Fenichel, The Psychoanalytic Theory of Neurosis (London 1946) pp. 411, 645–646.