שלמה חביליו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלמה חביליו
שלמה חביליו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1 באפריל 1921
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 23 במאי 2017 (בגיל 96)
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
המוסד
תקופת הפעילות 1935–1948 (ההגנה)
1948–1954 (צה"ל)
1954 – 1961 (המוסד)
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד חטיבה 10
מפקד "מסגרת"
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע יכין
תפקידים אזרחיים
שגריר ישראל בקמרון ובקולומביה וראש המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שלמה חביליו (1 באפריל 192123 במאי 2017) היה איש מערכת הביטחון ודיפלומט ישראלי, שירת כקצין בארגון ההגנה ובצה"ל. במוסד היה ראש יחידת "מסגרת" ופעל בצפון אפריקה להגנה על הקהילות היהודיות המקומיות והעלאת היהודים. כיהן כשגריר ישראל בקמרון ובקולומביה וראש המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חביליו נולד בעיר העתיקה בירושלים, בן למשפחה ספרדייה ותיקה. אביו היה בעל מפעל לייצור ממתקים. הוא למד בבית ספר אליאנס. בגיל 14 הצטרף לארגון ההגנה. בגיל 18 הצטרף למנגנון הקבע של ההגנה ושימש בתקופת המרד הערבי הגדול כנוטר. הוא היה מפקד הגדנ"ע בירושלים, עבר קורס מפקדי מחלקות בג'וערה וקורס קשרים הראשון ושימש מפקד החי"ש בירושלים. ב-1945 נשלח במסווה של סוחר ארמני למצרים במטרה להקים את שלוחת ההגנה במקום, שתפעל כמחתרת להגנה על הקהילה היהודית המקומית. חביליו נישא ב-1947 לחיה לבית רוזנבלט אותה הכיר בעת שליחותו למצרים כשהייתה פעילה בתנועת החלוץ וגויסה על ידו להגנה. לזוג נולדו ארבעה ילדים.

במלחמת העצמאות שירת כמפקד גדוד בחטיבת ירושלים ומפקד מרחב דרום ירושלים. הוא פיקד על החלק הדרומי של מבצע קלשון. במהלך המלחמה נפצע באורח קשה בקרבות באזור בעיר העתיקה. ב-1950 מונה לסגן מפקד חטיבת ירושלים וב-1953 מונה למפקד חטיבה 10.

בעקבות ניסיונו במצרים, גויס ב-1954 למוסד ונשלח לצפון אפריקה לבחינת הקמת מחתרות שיגנו על היהודים המקומיים. הוא ערך סיור של מספר חודשים במרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, בשובו לישראל ייסד את יחידת "מסגרת", שהתבססה תחילה על קבוצה של כ-20 מפקדים בעלי עבר ביטחוני, כולל רעייתו של חביליו. הקבוצה בראשותו נשלחה לצרפת וממנה עברו אנשיה למדינות היעד השונות בצפון אפריקה לסיוע לקהילות המקומיות. במשך שש שנים פיקד חביליו על שליחי המוסד וארגן את מבצע יכין להעלאתם החשאית של יהודי מרוקו.

ב-1961 שב לישראל והצטרף למשרד החוץ בו שירת עד 1978. ב-1962 מונה לקונסול כללי באיסטנבול, ב-1964 מונה לשגריר בקמרון וב-1969 מונה בנוסף גם לשגריר ישראל (לא תושב) בגינאה המשוונית. ב-1971 מונה לראש המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי וכן שימש שגריר ישראל בקולומביה. לאחר פרישתו שימש יושב ראש ארגון המחתרת והעפלה בצפון אפריקה וחבר הנהלת עמותת "ביחד", תנועה רעיונית של יוצאי צפון אפריקה. ב-1997 הוענק לו תואר יקיר ירושלים.

חביליו היה בוגר החוג להיסטוריה והחוג ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נרי ליבנה, חביליו, מוסד, כותרת ראשית, 7 במאי 1987 (מתוך ארכיון עיתונות יהודית היסטורית)