שמואל גודר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל גודר
Shmuel-Goder.jpg
שמואל גודר במדי הצבא הפולני
תאריך לידה 1917
מקום לידה מיקשביץ', האימפריה הרוסית
עלה לישראל 1947
תאריך פטירה 7 ביולי 1989 (בגיל 72 בערך)
מקום פטירה ישראל
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
פוליןפולין הצבא הפולני
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19391944 (הצבא האדום)
19441946 (הצבא הפולני)
19481974 (צה"ל)
דרגה סטרשי לייטננט סגן (הצבא האדום)
מיור (רב סרן) (הצבא הפולני)
תת אלוף תת אלוף (צה"ל)
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת החורף, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים
עיטורים
22 עיטורים ומדליות סובייטים ופולנים
הנצחה
בית גודר בנתניה, אתר הנצחה של שמואל גודר ברשת

שמואל גוֹדֵר (גוֹרוֹדצקי) (19177 ביולי 1989) היה קצין צה"ל בדרגת תת אלוף שכיהן כמפקד חטיבה 7, מפקד חטיבה 27, מפקד הגמ"ר פיקוד מרכז, ראש הג"א, נשיא בית הדין הצבאי לערעורים וכן מזכירו הצבאי של נשיא המדינה אפרים קציר בעת מלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו ושירותו בצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודר נולד בכפר מיקשביץ' שליד ברסט-ליטובסק בבלארוס של היום בשם שמואל גורודצקי. בצעירותו היה פעיל בתנועת "החלוץ" והיה חבר בהכשרת "בורוכוב". ב-1937 נעצר על ידי שלטונות פולין בהאשמה של פעילות קומוניסטית וישב שנתיים בכלא. לאחר שחרורו מהכלא נכבש אזור הולדתו על ידי ברית המועצות כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. גודר גויס לצבא האדום ושירת בחיל התותחנים הסובייטי. לחם בחזית פינלנד במלחמת החורף. במלחמת העולם השנייה לחם בעת המצור על לנינגרד. בתפקידו האחרון היה עוזר ראש מטה של רגימנט מרגמות. בשנת 1944 עבר לשרת בצבא הפולני שאורגן בברית המועצות ומונה לתפקיד סגן ראש מטה של חטיבת תותחי הוביצר ה-3. בשורות הצבא הפולני השתתף בשחרור ורשה ובכיבוש ברלין. את המלחמה סיים בדרגת מאיוֹר, וזכה ל-22 עיטורים ומדליות סובייטיים ופולנים, בהם עיטור לנין, העיטור הגבוה ביותר ו3 עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה. לאחר המלחמה כיהן כראש מטה האחראי על מחוז בשטחים הגרמניים הכבושים. הוא סייע לתנועת הבריחה ולאנשי ההגנה באירופה.

בשירות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1947 עלה לארץ ישראל והתבקש להקים את הגדוד הראשון של מרגמות כבדות. במלחמת העצמאות נשלח לפקד על כוחות התותחנים בחזית הצפון ובין השאר הדף את ניסיון הפלישה הסורי לאיילת השחר תוך שימוש בתותחי נפוליאונצ'יק.[1] בתום המלחמה הועבר לפקד על יחידת תותחנים בפיקוד המרכז. ב-1950 סיים קורס מפקדי גדודים, ובסוף אותה שנה מונה למפקד חטיבה 7, הוא כיהן בתפקיד עד 1954. בתקופת כהונתו כמפקד החטיבה הגדיל את מצבת הטנקים שלה שכמעט ולא הייתה קיימת בעת כניסתו לתפקיד, והוביל אותה במבצע יגב באוקטובר 1951, פעולת תגמול במהלכה פוצצו בתים ומפעלים ברצועת עזה. בסיום תפקידו יצא להשתלמות שריון בצרפת. לאחר שובו מונה לסגן מפקד גייסות השריון ולמפקד חטיבת עודד.

מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת סיני פיקד גודר על חטיבת חי"ר במילואים, חטיבה 10. ב-30 באוקטובר, נצטוותה החטיבה לתקוף את המתחם המצרי המבוצר באום כתף. דיין נכנס לעימות עם גודר ומפקדת החטיבה, שטענו כי אינם מסוגלים לכבוש בלילה את המוצבים המצריים הממוקשים וערוכים להגנה, זאת בשל גילם המבוגר, עייפותם, וחוסר אימונם של הלוחמים, בעיות אספקה ותחזוקת ציוד ועוד. אף על פי כן נתן דיין פקודה לכבוש את המתחם בהקדם האפשרי. התקפת החטיבה על אום כתף נחלה כישלון חרוץ. ביום למחרת, ה-31 באוקטובר ערכו הרמטכ"ל משה דיין ואלוף פיקוד הדרום אסף שמחוני סיור בגזרת החטיבה ובחנו את הכנותיה לקראת המתקפה. על פי התרשמותם, לא נערכה החטיבה כראוי והגדודים לא קודמו לעמדות התקיפה בזמן‏‏.[2] בהמלצת שמחוני אישר דיין את העברתו של גודר מהפיקוד על החטיבה.[3]

לאחר מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה מונה גודר למפקד חטיבה 27, וב-1960 למפקד הגמ"ר (הגנה מרחבית) בפיקוד המרכז. הוא פיקד על מצעד צה"ל ב-1963. באוגוסט 1964 מונה לראש הג"א[4] תפקיד בו כיהן במהלך מלחמת ששת הימים. ב-1969 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים.[5] בתפקידו האחרון בצה"ל שימש כמזכירו הצבאי של נשיא המדינה אפרים קציר בעת מלחמת יום הכיפורים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לויקי, ולזוג היו בן ובת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ש. עין, נפוליונצ'יקים וקוקוראצ'ות, דבר, 19 ביולי 1968.
  2. ^ משה דיין, יומן מערכת סיני, הוצאת עם הספר, 1965‏, עמ' 101–103.
  3. ^ ‏שם, עמ' 114‏.
  4. ^ אל"מ שמואל גודר נתמנה ראש הג"א, חרות, 8 ביוני 1964
  5. ^ תא"ל ש. גודר – נשיא ביה"ד הצבאי לערעורים, דבר, 2 בפברואר 1969.