שמורת הטבע טיגרובאיה בלקה
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג | שמורת טבע | ||||||||
| תאריך הכרזה | 1953 | ||||||||
| נתונים ומידות | |||||||||
| שטח | 460 קמ"ר | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 טג'יקיסטן | ||||||||
| מיקום | ח'תלון | ||||||||
| קואורדינטות | 37°16′00″N 68°28′00″E / 37.266667°N 68.466667°E | ||||||||
_Male,_London_Wetland_Centre_-_Diliff.jpg)
שמורת הטבע טיגרובאיה בלקה (בטג'יקית: Мамнуъгоҳи давлатии табии Бешаи палангон, תעתיק "בשאי פלאנגון"; ברוסית: Тигровая балка, מילולית "עמק הטיגריס"[1]) נמצאת בטג'יקיסטן קרוב לגבול אפגניסטן שם מתחברים הנהרות ואחש (אנ') ופאנג' (אנ') ויוצרים את האמו דריה. השמורה משתרעת לאורך 40 קילומטרים מדרום-מערב לצפון-מזרח.
שמורת הטבע הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשם "יערות הטוגאי של שמורת הטבע טיגרובאיה בלקה" ונוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[2] בהסבר להחלטה נאמר:
- נכס זה ממוקם בין הנהרות ואחש ופאנג' בדרום-מערב טג'יקיסטן. השמורה כוללת מערכות אקולוגיות נרחבות של צמחית גדות המכונה טוגאי, מדבר קשקה-קום החולי, פסגת בוריטאו, כמו גם הרי הודג'ה-קזיון. הנכס מורכב מסדרה של טרסות של מישורי הצפה מכוסות בקרקעות סחף, הכוללות יערות הטוגאי שעל גדות הנהרות עם מגוון ביולוגי ספציפי מאוד בעמק. יערות הטוגאי בשמורה מייצגים את יער הטוגאי הגדול והשלם ביותר מסוג זה במרכז אסיה, וזהו המקום היחיד בעולם בו השתמר יער הטוגאי, המערכת האקולוגית של עצי צפצפת הפרת, במצבו המקורי על פני שטח נרחב כזה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה ששטחה 460 קילומטרים רבועים מתוארת על ידי הקרן העולמית לשימור חיות הבר כשמורת הטבע החשובה ביותר במרכז אסיה, בגלל גודלה והמגוון האקולוגי שבה. בנוסף, יש לה חשיבות גדולה עבור מערכות אקולוגיות של מינים נדירים של טוגאי (אנ'), או יער גדות.
המקומות הגבוהים ביותר מגיעים לכ-1,200 מטר מעל גובה פני הים. האקלים יבשתי וצחיח, בתי הגידול השונים של טיגרובאיה בלקה כוללים מדבריות למחצה, שטחי עשב דמויי סוואנה עם עצי פיסטוק וצמחיית טוגאי עם צפצפה, יצהרון מכסיף (אנ') ועשבים גבוהים.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור היה אחד המעוזים האחרונים של הטיגריס הכספי, שעקבותיו נראו בשמורה בפעם האחרונה ב-1953.[1] נכון להיום, טיגרובאיה בלקה היא עדיין משכן הטרף הראשי המקורי של הטיגריס, אייל בוכרי (אנ') נדיר. מינים גדולים נוספים של השמורה כוללים צבועים מפוספסים, תנים זהובים, חתולי ביצות, חזירי בר, צבי הזפק, דורבנים, נוטריות שהובאו מבחוץ, זאבים אפורים, שועלים אדומים ובגבעות גם כבש אוריאל.
עופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמורה זוהתה על ידי BirdLife International כאזור ציפורים בעלי חשיבות (IBA) מכיוון שהיא תומכת במספרים משמעותיים של אוכלוסיות מיני עופות שונים, בין אם כישיבים, או כשוהים בחורף, רבייה או כנתיב נדידה. אלה כוללים נטה אדומת-ראש, קורמורן גמדי, בז ציידים, אגמייה מצויה, עגור אפור, מין היונה Columba eversmanni (אנ'), שעיר משורטט, תחמס מצרי, מין הנקר Dendrocopos leucopterus (אנ'), עורב חום-עורף, ירגזי מצוי, עפרוני מדבר, מדברון, שיחנית אסייתית, מין הדרור Passer ammodendri (אנ') וסבכי מדבר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nomination Text - UNESCO site
- Физико-географические особенности заповедника
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|