תומאס אייקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תומאס אייקנס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תומאס אייקינס, דיוקן עצמי, 1902.

תומאס קופרת'ווייט אייקינסאנגלית: Thomas Cowperthwait Eakins)‏ (25 ביולי 1844 - 25 ביוני 1916) היה צייר, צלם ופסל אמריקאי. אייקינס נחשב לאחד מגדולי הציירים האמריקאים של תקופתו, והיה ידוע בסגנון הריאליסטי שלו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס שמיט בקאנו (1871), מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק.

תומאס אייקינס היה בנם הבכור של בנג'מין אייקינס (מורה לקליגרפיה ממוצא אירי - סקוטי) ושל קרוליין קופרת'וייט אייקינס (מורה לאנגלית ממוצא הולנדי). אייקינס נולד וגדל בפילדלפיה שבמדינת פנסילבניה בארצות הברית.

אייקינס למד בבית הספר התיכוני המרכזי של פילדלפיה - בית ספר שהתמחה בלימוד מדעים ואמנויות, והוא הצטיין בו בציור מכני. החל משנת 1861 למד אייקינס באקדמיה לאמנויות יפות של פנסילבניה, ולאחר מכן, בין השנים 1866 - 1870, נסע לאירופה ללמוד אמנות. בפריז למד תחת ז'אן-לאון ז'רום, בעל הסגנון האוריינטליסטי, ותחת לאון בונה, שהתמחה בציור אנטומי ריאליסטי. אייקינס למד ב"אקול דה בוז-אר" (בית הספר לאמנויות יפות) את הסגנון האימפריוניסטי אולם לא נמשך לסגנון אופנתי זה, והעדיף ציור אנטומי וריאליסטי.

בשנת 1870 נסע אייקינס לספרד לשישה חודשים בהם התרשם מעבודות הציירים הראיליסטים דייגו ולסקס וג'וספה דה ריברה, ובהיותו בסביליה צייר את "Carmelita Requeña" - דיוקן של רקדנית צועניה בת שבע. באותה שנה צייר את ציור השמן הראשון שלו "סצנת רחוב בסביליה".

לאחר שובו מאירופה יצר אייקינס ציורי שמן וצבעי מים של מרוצי חתירה, הידועה בהם היא "מקס שמיט בקאנו" ("Max Schmitt in a Single Scull") משנת 1871. ציור ריאלסטי זו עורר עניין רב ביצירותיו, אך גם עורר ביקורת על נושאי היצירה ובחירת הקומפוזיציה.

הקומפוזיציה המקורית של אייקינס הביאה מבקרי אמנות לנבא לאייקינס עתיד גדול. היצירה הראשונה שמכר הייתה יצירת צבעי המים "החותר" ("The Sculler") משנת 1874. אייקינס המשיך בציור סצנות נוף, אולם גם סדרה של סצנות פנים בהם צייר את אביו, אחיותיו וחבריו ("סצנת הבית" (1871), "אליזבת והפסנתר" (1875), "שחקני השחמט" (1876), "אליזבת קרוול וכלבה" (1874)).

בשנת 1872 צייר את הדיוקן הגדול הראשון שלו - "קתרין" - דיוקנה של קתרין קרוול, בו היא מתוארת משחקת עם חתול. בשנת 1874 התארסו אייקינס וקרוול, אולם לא נישאו בשל מותה של קרוול בשנת 1879 מדלקת קרום המוח.

קריירת הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1876 שב אייקינס לאקדמיה לאמנות של פנסילבניה כמורה. בתחילה עבד בהתנדבות, ובשנת 1878 החל לקבל שכר בעד הוראתו. בשנת 1882 מונה כמנהל בבית הספר. שיטות ההוראה שלו עוררו מחלוקת רבה. הוא הפסיק את הציור מיציקות הגבס, ואת שיעורי הציור בפחם, ותלמידיו התמקדו בציור בצבעי שמן. כמו כן אייקינס לימד את תלמידיו לצייר תוך שימוש בתצלומים כדי לאפשר ציור מדויק מבחינה אנטומית. תחת ניהולו החלו התלמידים ללמוד אנטומיה של בני אדם ובעלי חיים, ואף לבצע ניתוחים על מנת להביא לציור מדויק מבחינה אנטומית, וכן אייקינס החל בלימודי מתמטיקה בבית הספר, על מנת לאפשר ציורים תוך דיוק בפרספקטיבה.

כיום סוברים שבית הספר בתקופת אייקינס היה הליברלי והמתקדם ביות בעולם בלימודי האמנות, ואולם אייקינס לא הסתדר עם סגל ההוראה של בית הספר, התנהגותו (מקרה בו הורה לתלמידותיו לצייר גבר בעירום מלא) והחיכוכים בינו לבין יתר המורים הביאו לפיטוריו בשנת 1886.

אייקינס המשיך בהרצאות במוסדות שונים, ובפני תלמידי האקדמיה שהעריצו אותו והמשיכו להזמינו להרצות בפניהם מחוץ לכותלי האקדמיה, וכן אייקינס לימד בבתי סופר נוספים ובהם האקדמיה הלאומית לעיצוב של ארצות הברית עד שנת 1898 עת הפסיק לעסוק בהוראה.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

"לימוד של אדם בתנועה", תצלום מעשה ידי אייקינס.

אייקינס נחשב למי שהכניס את המצלמה לתוך הסטודיו של האמן האמריקאי[1]. בעת שהותו בצרפת למד אייקינס להשתמש במצלמה על מנת להגיע לריאליזם באמנות - שימוש שאמנים מסורתיים ראו בו קיצור דרך לא נאות. אייקינס עשה שימוש במצלמה על מנת להבין את אופן תנועתם של בני אדם ובעלי חיים, והיה הראשון שהשתמש במצלמה על מנת לציור מספר חשיפות על גבי תשליל אחד.

מספר מציוריו נעשו על בסיס תצלומים שצילם קודם לכן ובהם: "תיקון הרשת" (1881) ו"ארקדיה" (1883). בשנת 1883 החל בצילום מספר סדרות של צילומי עירום בהם דגמנו תלמידיו, דוגמנים מקצועיים ואף הוא עצמו. מטרת צילומים אלה - לאפשר לימוד מדויק של גוף האדם לצורך ציור אנטומי מדויק. צילומים אלה נתלו על ידו בבית הספר בו לימד. הפרובוקטיביים ביותר באותה עת היו צילומי העירום המלא שלו עם דוגמנית.

דיקנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל סגנונו הריאליטסי, נמנע אייקינס מלצייר דיוקנאות בסביבה נייטרלית או ביתית, והקפיד לצייר את מושא דיוקנאותיו במקום עבודתם. "דיוקן פרופסור בנג'מין ה. ראנד" משנת 1874 היה הראשון מבין דיוקנאות אלה, ונחשב כעבודת הכנה ליצירה הנחשבת לגדולה ביצירותיו - "קליניקת גרוס" משנת 1875 בו מתואר הרופא הפילדלפי סמיואל ד. גרוס, במהלך ניתוח הוצאת גידול. גרוס נהג לבצע את ניתוחיו באמפיתיאטרון ניתוחים (כמקובל באותה עת) במכללה הרפואית ג'פרסון ותלמידיו צפו בו בעת הניתוח. בעת הצגתה לראשונה לא זכתה יצירה זו להצלחה, ויצירה אחרת של אייקינס - "משחקי השחמט" נבחרה להופיע במקומה בתערוכות. אייקינס התאכזב מתגובת הצופים והמבקים ליצירה, שנחשבה בעיניו (ובעיני מלומדים מאוחרים) לטובה ביצירותיו. אייקניס המשיך לצייר דיוקנאות (בהן דיוקן נוסף של ד"ר גרוס, והקפיד שלא להביא לאידאיליזציה ושיפור הדמויות, אלא ציורן כפי שהן. בשנת 1876 השלים אייקינס את דיוקנאו של ד"ר ג'ון ברינטון - מנתח מבית החולים של פילדלפיה אשר זכה לפרסום רב בשל שירותו במלחמת האזרחים האמריקאית. בדיוקן זה מופי ברינטון באופן יותר רשמי ו"מכובד". היצירה הייתה חביבה על אייקינס, והתקבלה בקרב המבקרים והציבור באהדה גדולה יותר מאשר "קליניקת גרוס". "ג'ורנל האמנות" ציין כי "יצירה זו היא דוגמה עדיפה של יכולותיו של הצייר, מאשר היצירה המדוברת המציגה חדר ניתוחים"[2]. דיוקנאות נוספים שצייר בתקופה זו הם "קליניקת אגנו" (1899) - היצירה הגדולה ביותר שצייר אייקינס, בו מתואר ד"ר דיויד הייס אניו בעת ניתוח הסרת שד, "רשימת הדיקן" (1899) - דיוקנו של ד"ר ג'יימס וו. הולנד, ו"פרופסור לסלי וו. מילר" (1901)" - שני אלה דיוקנאות של מרצים העומדים בפני תלמידיהם. דיוקנה של "מוד קוק" משנת (1895) וכן דיוקנה של "אמיליה ואן ביורן" משנת 1890 הם דוגמאות לסגנונו של אייקן הנוטה שלא לייפות את דמויות הנשים שצייר, אלא הצגתן כפי שהיו.

אמיליה ואן ביורן, שנת 1890 לערך

דיוקנה של ואן ביורן, שהייתה חברה ותלמידה של אייקינס, משרה אווירה דיכאונית על הצופה, ונחשב בקרב מלומדים כ"דיוקן האמריקאי הטוב ביותר שנוצר"[3].

ציורים רבים של אייקינס תיארו את פעילות הדמויות בסגנון ריאליסטי ככל האפשר. לכל אורך יצירתו החל מהאנשים החותרים ועד סוף חייו המשיכו להציג סגנון זה. "האחים ביגנס מסובבים מוט" משנת 1873 הוא הגדולה מיצירותיו בסגנון ריאליסטי זה. בשנת 1877 צייר אייקינס את היצירה ההיסטורית (הדמיונית) "ויליאם ראש מפסל את הדמות האלגורית של נהר סקוילקיל" - אף שככל הנראה בפני הפסל ויליאם ראש לא עמדה דוגמנית בעירום. יצירה זו של אייקינס זכתה להצלחה רבה.

"נקבת השחייה" משנת 1884 - 1885 מציגה שילוב בין ציורי העירום של אייקינס ולבין ציורי הדמויות במצבן הטבעי ובמיקומן הטבעי. הדמויות המופיעות בתמונה הן דמויות חבריו ותלמידיו. הקומפוזציה יוצאת הדופן - סידור הדמויות בצורת פרמידה, עוררו ביקורת בקרב הצופים, ומזמין התמונה דחה את ההזמנה ואף פנה לחבר המנהלים של בית הספר בו לימד אייקינס וביקש את פיטוריו.

נישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1884 נשא אייקינס את סוזן האנה מקדוול, אחת מתלמידותיו, לאישה. אייקינס פגש אותה בגלריית היזלטיין בה הציג את "קליניקת גרוס" בשנת 1875 (באותה עת הייתה סוזן בת 25). סוזן התרשמה מציורו מעורר המחלוקת והחליטה ללמוד תחתיו באקדמיה, שם למדה במשך 6 שנים. סוזן למדה לצייר בסגנון ראיליסטי הדומה לסגנונו של אייקינס וזכתה לפרסים על יצירותיה.

לאחר נישואיהם הפסיקה סוזן לצייר, ותמכה בקריירת בעלה.

אייקינס נפטר בשנת 1916.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנה לאחר מותו נערכה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק תערוכה רטרוספקטיבית לזכרו, ובין השנים 1917- 1918 ערכה גם האקדמיה של פנסילבניה תערוכה מעין זו. רעייתו, סוזן מקדוול אייקינס, שמרה על מורשתו של אייקינס בזיכרון הציבור, בכך שתרמה כ-50 מיצירותיו למוזיאון פילדלפיה לאמנות. לאחר מותה נמכרו יתרת היצירות, ומרביתם נרכשו על ידי ג'וזף הירשורן, והן מוצגות כיום במוזיאון הירשהורן. ביתו של אייקינס בצפון פילדלפיה הוכרז כאתר לאומי, ונרשם בשנת 1966 במרשים האתרים היסטוריים הלאומיים של ארצות הברית.

אייקינס לימד מאות תלמידים שהושפעו מסגנונו הריאליסטי ובהם הנר אוסווה טאנר, תומאס פולוק אנשוץ אשר לימד והשפיע על רוברט הנרי, ג'ורג' לוקס, ג'ון פרנץ' סלואן ואוורט שין.

"דיוקן מוד קוק" (1895), גלריית האמנות של אוניברסיטת ייל.
"תומאס אייקינס נושא בידיו אישה", שנת 1885 לערך.

החל משנות ה-90 של המאה ה-20 זכו יצירותיו של אייקינס לבחינה מחודשת בשל המיניות הרבה המופיעה ביצירותיו, ההומוארוטיות של דמויות העירום הגבריות, והעירום החזיתי הגברי המופיע בהם (והנדיר ביותר בקרב אמנים בארצות הברית עד תקופה זו)

ב-11 בנובמבר 2006 הסכים חבר הנאמנים של אוניברסיטת תומאס ג'פרסון למכור את "גלריית גרוס" לגלריה הלאומית לאמנות שבוושינגטון עבור סכום של 68 מיליון דולרים - הסכום הגבוה ביותר ששולם עד אותה עת עבור יצירה של אמן אמריקאי[4]. בעת שאייקינס צייר יצירה זו, היא נרכשה עבור 200 דולרים. קבוצה של תורמים הסכימה לשלם סכום זה עבור היצירה על מנת שזו תישאר במוזיאון פילדלפיה לאמנות ולא תישלח לוושינגטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    Rosenheim, Jeff L., "Thomas Eakins, Artist-Photographer, in the Metropolitan Museum of Art", Thomas Eakins and the Metropolitan Museum, page 45. The Metropolitan Museum of Art, 1994.
  2. ^
    "it is in every respect a more favorable example of this artist’s abilities than his much-talked-of composition representing a dissecting room"
  3. ^ ג'ון קנאדי, "תומאס אייקינס; אמיתות מוכרות בשפה ברורה ויפה", הוריזון, עמ' 96, כרך VI, מס' 4 סתיו 1964
  4. ^ כתבה בניו יורק טיימס על רכישת היצירה