תחבורה בלונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוטובוס, מכוניות ורוכבי אופניים בלונדון

התחבורה בלונדון כוללת רשת של אמצעי תחבורה ציבוריים ופרטיים. 37% מהנסיעות מבוצעות בתחבורה הציבורית, לעומת 36% מהנסיעות שמבוצעות ברכב פרטי, 24% מהנסיעות נערכות בהליכה ו-2% ברכיבה[1]. לונדון משמשת כמרכז תחבורתי ראשי עבור בריטניה בכל הקשור לרכבות, תעופה אווירית וכבישים.

שירותי התחבורה הציבורית בלונדון מנוהלים בידי הסוכנות Transport for London ‏(TfL). לסוכנות יש סמכויות בקשר לרוב התחבורה הציבורית, לרבות ההרכבת התחתית, אוטובוסי לונדון, הטראם של לונדון, הרכבת הקלה דוקלנדס, שירותי הנהר של לונדון, אליזבת' ליין והרכבת העילית של לונדון. שירותי רכבות אחרים הם היורוסטאר והית'רו אקספרס שמופעלים בגישת הפעלה חופשית(אנ'). TfL עוסקת גם ברוב הכבישים הראשיים בלונדון, אך לא בכבישים המשניים והקטנים. בנוסף, קיימים מספר נמלי תעופה בלונדון, ביניהם נמל התעופה הית'רו, העמוס ביותר באירופה[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחבורה הציבורית המוקדמת ביותר בלונדון החלה בשירותי אומניבוס, אוטובוס עם סוס, כבר משנת 1829, והם הוחלפו בהדרגה על ידי אוטובוסים מכניים ב-1902. במהלך השנים, החברות הפרטיות שהפעילו את שירות האומניבוס התמזגו ליצירת חברה אחת בשם חברת האומניבוס הכללית של לונדון. במקביל, ב-1902 הוקמה גם חברת הרכבת התחתית של לונדון, שמיזגה את החברות הפרטיות שבנו את הרכבת התחתית. ב-1912 השתלטה חברת הרכבת התחתית על חברת האומניבוס הכללית וב-1913 גם על חברת החשמליות של לונדון. קבוצת הרכבת התחתית הפכה לחלק ממועצת התחבורה בלונדון ב-1 ביולי 1933, והשתלטה גם על חברת הרכבת מטרופוליטן. רכבות תחתיות, טרוליבסים וחשמליות החלו לפעול כתחבורה של לונדון.

ניהול אמצעי התחבורה השתנה מספר פעמים. מועצת התחבורה של לונדון פעלה בין 1933 ל-1947, אז אורגנה מחדש כמנהל התחבורה של לונדון, עד 1962[3]. לאחר מכן הועברו תחומי האחריות שלו הועברה לחבר המנהלים של התחבורה בלונדון שפעל עד 1969, למועצת לונדון רבתי בין 1970 ל-1984 ולתחבורה האזורית של לונדון בין 1984 ל-2003.

אחרי הפרטת שירותי האוטובוסים בלונדון ב-1986, עברה העיר לשיטת המכרזים התחרותיים על כל אזור בנפרד. ב-3 ביולי 2000, כחלק מהקמת הרשות החדשה לתחבורה בלונדון, הועברה אליה האחריות על ניהול כלי התחבורה בעיר, והיא פועלת עד היום.

עם זאת, בשל מחלוקת בנוגע לשותפות ציבורית–פרטית בקשר לתחזוקת הרכבת התחתית, רשות לונדון רבתי, שאחראית על TfL, לא הורשתה לנהל גם את הרכבת התחתית עד לחתימה על הסכמי שותפות ציבורית–פרטית. רשות התחבורה האזורית של לונדון נסגרה ב-15 ביולי 2003[4].

שנים ארגון גוף מפקח
1933–1947 מועצת תחבורת הנוסעים של לונדון מועצת מחוז לונדון
1948–1962 מנהל התחבורה של לונדון נציבות התחבורה הבריטית
1963–1969 חבר התחבורה של לונדון מזכיר התחבורה
1970–1984 מנהל התחבורה של לונדון (לונדון רבתי בלבד) מועצת לונדון רבתי
1984–2003 התחבורה האזורית של לונדון מזכיר התחבורה
2003–הווה התחבורה של לונדון (TfL) ראש עיריית לונדון

רכבת קלה ותחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

TfL מפעילה שלושה סוגים של רכבות בלונדון. הרכבת התחתית והרכבת הקלה דוקלנדס אחראיות ל-40% מהנסיעות בין מרכז ופרברי לונדון, והן מערכות התחבורה הציבורית הפופולריות ביותר בלונדון[5]. שלושת השירותים הרכבתיים מגיעים לרוב לונדון, למעט דרום לונדון, שם כלי התחבורה הפופולרי יותר הוא הרכבת הפרברית.

הרכבת התחתית של לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הרכבת התחתית של לונדון
הרכבת התחתית של לונדון

הרכבת התחתית של לונדון היא הראשונה מסוגה בעולם, והחלה לפעול כבר ב-1863[6]. יותר מ-3 מיליון נוסעים עוברים באנדרגראונד מדי יום, ולמעלה ממיליארד בשנה[7]. הרכבת התחתית מורכבת מ-11 קווים שיוצרים רשת מסועפת ברחבי לונדון. כתוצאה מתנאים גאולוגיים, תחרות היסטורית מצד הרכבות העיליות וההיסטוריה הגאוגרפית של לונדון, היא פעילה יותר בצפון לונדון לעומת הדרום.

הרכבת הקלה דוקלנדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הרכבת הקלה דוקלנדס
הרכבת הקלה דוקלנדס

הרכבת הקלה דוקלנדס היא רכבת קלה אוטומטית המשרתת את אזור דוקלנדס. היא משלימה את הכיסוי של הרכבת התחתית, חולקת איתה במערכת התעריפים ומתחברת אליה במספר נקודות.

הרכבת הקלה מסיעה מדי שנה 101 מיליון נוסעים ומהווה תשתית חיונית במזרח לונדון[8][9].

הרכבת הורחבה מספר פעמים בעבר, בין היתר הודות להקמת מתחם קנרי וורף וכעת יש לה חמישה ענפים המחברים את אייל אוף דוגס ורויאל דוקס אחד לשני וכן לסיטי של לונדון, סטרטפורד, וולוויץ' ולואישם. היא מתחברת גם לנמל התעופה לונדון סיטי ולתחנת הרכבת הבינלאומית סטרטפורד. הצעה להרחיב את הרכבת בוטלה ב-2008 על ידי ראש העיר לשעבר בוריס ג'ונסון[10]. כיום נשקלת ההרחבה של הרכבת הקלה למקומות נוספים.

הטראם של לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הטראם של לונדון
הטראם של לונדון

הטראם של לונדון היא שירות חשמלית ורכבת קלה שפועלת ברובע קרוידון וסביבתו. בשנת 2011 היא הסיעה 28 מיליון נוסעים, עלייה מ-18 מיליון ב-2001[11].

לשירות 39 תחנות על פני 28 ק"מ של מסילה[12]. המסילה פועלת במספר צורות. בחלק מהזמן הנסיעה משולבת עם יתר התנועה, בחלק מהזמן מדובר על מסלול ייעודי ובמסלולים שאינם על רחוב קיים ומהווים זכות דרך בלעדית, לרוב על מסילות רכבת ישנות. במקטע אחד היא נוסעת במקביל לקו מחושמל של Network Rail.

המערכת פועלת באופן עצמאי, היא מקושרת עם הרכבת התחתית ומערכת הרכבות הלאומית. מתוכננות מספר הרחבות לטראם כדי להגדיל את הכיסוי שלה ולצרף אותה לרכבת התחתית.

רכבת פרברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון היא מוקד רשת הרכבות הבריטית, ויש בה 18 תחנות מרכזיות המספקות שירותים פרבריים, בין עירוניים ובין לאומיים. 14 מהתחנות האלו הן תחנה סופית בקווים שלהן, ו-5 הן תחנות שניתן לעבור דרכן; בנוסף, שתיים הן שילוב של שני הסוגים. רוב אזורי העיר שאינם מכוסים על ידי הרכבת הקלה או התחתית נהנים מכיסוי של הרכבת הכבדה. שירותי הרכבת הכבדה אינם מנוהלים על ידי TfL, אלא מופעלים על ידי חברות פרטיות שמכבדות את האויסטר.

רכבות אזוריות ופרבריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת ווטרלו, העמוסה ביותר בבריטניה, ולמעלה מ-86 מיליון נוסעים עברו בה ב-2019

לונדון היא מרכזה של רשת רכבות רדיאלית נרחבת, אשר יחד עם פריז, נחשבת לעמוסה באירופה, ומשרתת את המטרופולין המקיף את לונדון. כל תחנה סופית משויכת לשירותי הסעות מאזור מסוים. רוב הנוסעים למרכז לונדון מגיעים ברכבת התחתית (400 אלף מדי יום) או ברכבת הכבדה העילית (860 אלף ביום)[13].

בשל המבנה ההיסטורי של לונדון, רשת רכבות הנוסעים של לונדון מסודרת במבנה רדיאלי, וכתוצאה מכך רוב הנסיעות מסתיימות בתחנה סופית הנמצאת בקצה מרכז העיר. שני קווי רכבת לאומיים בלבד חוצים כיום את לונדון. הראשון שנוסע מבדפורד שבצפון לברייטון שבדרום, דרך לונדון מצפון לדרום וכן דרך נמל התעופה לוטון. קו נוסף, קו אליזבת, עובר ממזרח למערב, בין רדינג לשנפילד.

העומס הגובר והולך על מערכת הרכבת התחתית הוביל לבניית קו אליזבת, קו קרוסרייל שנפתח במאי 2022 וחוצה את לונדון.

הרכבת העילית של לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת העילית של לונדון
ערך מורחב – הרכבת העילית של לונדון

בנוסף לקווים שחוצים ומקיפים את לונדון, קיימים מספר קווי רכבת המקשרים בין פרברי לונדון ומרכזה. קווים אלה מנוהלים על ידי TfL מאז 2007 ומופעלים בזיכיונות תחת השם לונדון אוברגראונד. מערכת זו מופעלת כתחבורה מהירה בתדירות גבוהה ונועדה להפחית את הלחץ מהרכבת התחתית של העיר, מבלי להעביר את הנוסעים דרך אזור 1 הפנימי בעיר.

הלונדון אוברגראונד נוצרה באמצעות הסבת רשת קווי רכבת קיימים ליצירת תוואי מעגלי מסביב לעיר, ועושה שימוש במנהרת התמזה, החלק הישן ביותר בהיסטוריה של הרכבת התחתית, שנחפרה כבר ב-1843.

רכבות לנמלי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו הרכבת גטוויק אקספרס

לנמלי התעופה הית'רו, גטוויק ונמל התעופה לונדון סטנסטד הוקמו קווי רכבת ייעודיים. קו הרכבת הית'רו אקספרס יוצא מתחנת הרכבת פדינגטון, וקו הרכבת גטוויק אקספרס מתחנת הרכבת ויקטוריה ורכבת סטנסטד אקספרס יוצאת מרחוב ליברפול.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרכבת התחתית, שמופעלת על ידי TfL בלבד, קווי הרכבת הלאומיים בלונדון ובסביבתה מופעלים על ידי מספר חברות נפרדות שפועלות בזיכיון. המעבר לשיטה זו התרחש אחרי הפרטת הרכבת בשנות ה-90 במטרה להגביר את התחרות. כיום הזיכיונות מוענקים כשהממשלה לוקחת על עצמה את הסיכון המסחרי.

בין החברות שמפעילות שירותי רכבות נוסעים בלונדון ניתן למצוא חברות זרות או בבעלות ממשלות אחרות באירופה[14][15].

רכבות בין–עירוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבות בין–עירוניות בבריטניה עוצרות בין השאר בתחנות רכבת בלונדון. מכיוון שהרכבות הבין–עירוניות נבנו ברובן על ידי חברות מתחרות, תחנות רבות משרתות ערים ואזורים חופפים. את לונדון משרתות מספר תחנות רכבת:


רכבת היורוסטאר בתחנת ווטרלו שבלונדון, בה עצרה הרכבת עד 2007

כרטיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרטיס אויסטר

הנוסעים בלונדון מקבלים גישה לרוב שירותי התחבורה בעיר על ידי שימוש באחד הכרטיסים שמנפיקה Transport for London. כרטיס אויסטר הוא בגודל של כרטיס אשראי ומאפשר שימוש כמעט בלתי מוגבל ברכבת התחתית, העילית, הרכבת הקלה, החשמלית, בשירותי האוטובוסים וברכבות בלונדון רבתי[17]. נוסעים שנכנסים ללונדון מאזורים אחרים משתמשים לרוב ב-Travelcard, כרטיס ישן יותר שמציע את אותן אפשרויות אך תקף גם בתחנות שבהן עדיין לא מקבלים כרטיסים אלקטרוניים. האויסטר לא תקף בדרך כלל מחוץ לאזורי התעריפים של לונדון או בשירותים מסוימים של נמלי התעופה.

התעריפים מחושבים בהתאם לאזורי התעריפים ומחלקים את רשת התחבורה של לונדון ל-6 טבעות. מפעילי תחבורה עשויים להציע גם תעריפים משלהם באמצעי תחבורה יחיד.

כרטיס הלונדון פאס מציע לתיירים שמבקרים בלונדון שילוב בין ה-Travelcard וכניסה למספר אטרקציות תיירותיות בתשלום מראש.

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבישים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ההתנגדות לכביש הטבעת ולהצעות אחרות, קיימים מעט כבישים בהפרדה מפלסית שנכנסים למרכז העיר. קיימת הבחנה טכנית בין כבישים מהירים, המתוחזקים על ידי סוכנות הכבישים המהירים, לבין כבישים מרכזיים אחרים, שבאחריות רשת הכבישים תחבורה ללונדון (TLRN).

כבישים מאספים וקטנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכבישים הראשיים מחוברים לכבישים משניים וקטנים, המקשרים לרוב פרברים זה עם זה או מעבירים תנועה אל מרכז העיר. בנוסף לכך קיימים גם הכבישים הקטנים והמקומיים, שמתוחזקים על ידי הרשויות המקומיות, ומעבירים תנועה מקומית בלבד.

אגרות גודש ופליטת מזהמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אגרת גודש בלונדון

בשנת 2003 הציגה TfL את רעיון אגרת גודש[18]. זאת במטרה להפחית את עומסי התנועה ולשפר את זמני הנסיעה של אוטובוסים, רכבים ורכבי משלוחים. בתוך שלוש שנים, ירדו עומסי התנועה באזור אגרת הגודש ב-30%[19]. ובסך הכל ירדו מ-2.3 ל-1.8 דקות עיכוב לקילומטר. בשנת 2005 הועלתה האגרה ל-8 פאונד[20]. נכון ל-2019, 900 אלף כלי רכב נסעו באזור החיוב מדי יום, ירידה של 100 אלף רכבים לעומת 2017[21].

באפריל 2019 נכנס לתוקף אזור הפליטה האולרה נמוכה במרכז לונדון שפעיל 24/7 ואוסר על כלי רכב שאינם עומדים בתקן יורו 4 בבנזין ויורו 6 בדיזל להיכנס. מדובר בהחמרה לעומת תקן יורו 4 בלבד שנדרש קודם לכן[22][23].

תאונות דרכים בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ההרוגים בכבישים פחת בחצי מאז שנת 2000, והעיר פועלת לפי חזון אפס הרוגים ופצועים קשה בעיר עד 2041. בין הצעדים שננקטו לצמצום הנפגעים בדרך ניתן למנות:

  • הורדת מהירות הנסיעה בעיר (לרוב 30 קמ"ש).
  • תכנון מחדש של צמתים
  • הוספת שבילי אופניים מופרדים בכבישים ראשיים
  • שיפור הבטיחות בכלי רכב גדולים באמצעות תקן ראייה ישירה, המבטיח שטח ראייה טוב יותר לנהגים
  • חינוך וקמפיינים

הטבלה הבאה מציגה את מספר הנפגעים לאורך השנים, עם זאת, מאז 2017 נוספה האפשרות לדיווח מקוון על תאונות, מה שעשוי לשנות את הנתונים[24].

2008[25] 2009[26] 2010[26] 2011[27] 2012[28] 2013[29] 2014[30] 2015[31] 2016[32] 2017[33] 2018 2019[34] 2020[35] 2021[36] 2022[37]
קטלני 204 184 126 159 134 132 127 136 116 131 112 125 96 75 101
קשה 3,322 3,043 2,760 2,646 2,884 2,192 2,040 1,956 2,385 3,750 3,953 3,780 2,974 3,505 3,873
סה"כ 3,526 3,227 2,886 2,805 3,018 2,324 2,167 2,092 2,501 3,881 4,065 3,905 3,070 3,580 3,974
קל 24,627 24,752 26,003 26,452 25,762 24,875 28,618 28,090 27,769 28,686 26,526 26,102 21,275 23,092 23,287
כולל קל 28,361 27,979 28,889 29,257 28,780 27,199 30,785 30,182 30,270 32,567 30,591 25,341 21,001 26,672 26,261

רכיבה על אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירות השכרת אופניים בלונדון

הרכיבה על אופניים בלונדון היא אמצעי התניידות ופנאי פופולרי שנמצא בעלייה. נכון לשנת 2008 היו בבעלות למעלה ממיליון תושבי לונדון זוג אופניים, עלייה של 83% לעומת שנת 2000[38].

מגפת הקורונה תרמה לעלייה ברכיבה על אופניים. מידע שאספה TfL הראה כי בסתיו של 2022 הייתה עלייה של 40% במספר הרוכבים לעומת סתיו 2019, ובסך הכל כ-20% גבוה יותר לעומת הנתונים שלפני המגפה. במהלך המגפה נסללו שבילים רבים באופן טקטי תוך שימוש בעמודונים או באדניות, ובסוף 2022, 22% מהתושבים גרו במרחק של עד 400 מטרים משביל אופניים איכותי, לעומת 12% בשנת 2019[39][40].

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוסים בלונדון
ערך מורחב – אוטובוסי לונדון (תאגיד)

מערכת האוטובוסים בלונדון שמנוהלת על ידי TfL מפותחת מאוד, עם 675 קווים ו-9,300 אוטובוסים שנוסעים מדי יום[41], וזו רשת האוטובוסים הגדולה ביותר באירופה. האוטובוסים מסיעים יותר אנשים לעומת הרכבת התחתית[42].

למעלה מ-800 אוטובוסים הם חשמליים ומונעי מימן, מה שהופך את לונדון לבעלת צי האוטובוסים מאופסי הפליטות השני בגודלו באירופה אחרי מוסקבה[43].

האוטובוסים בלונדון והשירותים הנלווים אליהם מנוהלים על ידי תאגיד אוטובוסי לונדון, שנשלט על ידי TfL. אחרי תהליך הפרטה שעברו באמצע שנות ה-90, תפעול האוטובוסים הועבר לחברות פרטיות, בשעה שהרשות האחראית קובעת את המסלולים, התדירות, מחירי הכרטיסים וסוגי הרכבים שנעשה בהם שימוש, וכן קונסת חברות על הפרות[44]. מאחר שהמכרזים להפעלת אוטובוסים פתוחים לחברות בינלאומיות, גם חברת RATP, המפעילה את המטרו בפריז, מפעילה אוטובוסים בלונדון.

שירותי אוטובוסים רבים מופעלים באמצעות אוטובוס הקומתיים הפופולרי. בעשורים האחרונים שמו דגש על שיפור השירות המוענק על ידי האוטובוסים, על ידי שיפור התדירות, שינוי מסלולים והחלת סטנדרטים אחידים בקרב כלל האוטובוסים הפעילים.

מוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניות שחורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונית לונדונית היסטורית

המוניות השחורות של לונדון הן סמל בולט של לונדון. כדי לקבל רישיון לנהוג במונית בלונדון נדרש קורס של שלוש שנים, ותעריפיהן נקבעים על ידי TfL, שמגדירה גם רמת זיהום מחמירה. כל המוניות בלונדון עושות שימוש בדגם יחיד.

קיימים בלונדון גם רכבים פרטיים להשכרה, שאינם מורשים לאסוף אנשים ברחוב. החל מ-1 בינואר 2023, כל הרכבים האלו מחויבים להיות עם אפס פליטות מזהמים ולעמוד בתקן יורו 6[45].

מוניות אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניות אופניים או ריקשות (Pedicabs) הן כלי שנכנס לשימוש בשלב מאוחר יחסית, ומשמשות בעיקר תיירים במרכז העיר. כיום ישנן 5–10 חברות שמספקות שירותי מוניות כאלה. בשנת 2004, איגוד נהגי המוניות המורשים בלונדון עתר לבית המשפט במטרה לחייב את המוניות האלו ברישיון, אך בית המשפט דחה את הבקשה[46].

נעשה בעבר ניסיון לעדכן את החקיקה בנושא, ובשנת 2006 הונהג רישוי ייעודי לריקשות[47].

נמלי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה לונדון הית'רו

בשנת 2017 עברו בנמלי התעופה של לונדון 170 מיליון נוסעים, מה שהופך את מערכת נמלי התעופה שלה לגדולה בעולם[48]. הטבלה הבאה מציגה את מספר הנוסעים שעברו בנמלי התעופה של לונדון בשנת 2022[49]:

נמל תעופה מספר נוסעים (במיליונים)
הית'רו 61.6
גטוויק 32.8
סטנסטד 23.3
לוטון 13.3
סיטי 3
סאות'אנד 0.089
נמל התעופה לונדון גטוויק

נמל התעופה לונדון היתרו הממוקם כ-20 קילומטרים ממערב למרכז העיר, הוא נמל התעופה העיקרי של לונדון, והוא נמל התעופה הגדול ביותר באירופה. הוא מהווה בסיס פעולה מרכזי של בריטיש אירוויז ווירג'ין אטלנטיק. ורוב הטיסות של חברות התעופה הסדירות טסות אליו.

לונדון גטוויק הוא הנמל השני בגודלו הנמצא כ-40 קילומטרים דרומית ללונדון על אמצע הדרך בין לונדון לברייטון. הוא מהווה בסיס פעולה משני של חברות סדירות, אך בניגוד להיתרו שמשרת חברות תעופה סדירות בלבד. גטוויק הוא נמל התעופה העיקרי של טיסות שכר.

לונדון לוטון בסמוך לעיר לוטון כ-45 קילומטרים צפונית למרכז העיר. מהווה בסיס פעולה מרכזי של איזיג'ט והוא השלישי בגודלו מבחינת פעילות נוסעים, בנוסף אליו יש את לונדון סטנסטד הממוקם כ-50 קילומטרים צפון מזרחית למרכז העיר ומשמש בעיקר את חברת ריינאייר.

נמל התעופה לונדון סיטי ממוקם כ-11 ק"מ ממזרח לסיטי של לונדון וכ-5 ק"מ ממזרח לקנרי וורף - שני מרכזים גדולים של המגזר הפיננסי של לונדון, שהוא משתמש מרכזי בשירותי הנמל. נמל התעופה הוקם במעגנים המלכותיים שברובע ניוהאם בגדה הצפונית של נהר התמזה, בסמוך ממערב לחצי האי גריניץ' שבגדה הדרומית של הנהר. יש בו רק טרמינל אחד קטן ומסלול קצר יחסית הודות סמיכותה לבנייניה של לונדון, והוא עוסק גם כן בטיסות לטווח קצר ליעדים באירופה ויעדי פנים בתוך בריטניה לאנשי עסקים וטיסות עסקים, ויוצאות בו רק טיסות לטווח מצומצם יחסית באמצעות מטוסים קטנים ובינוניים הפועלים מנמל התעופה זה כמו בסטנסטד.

לונדון סאות'נד הממקום כ-55 קילומטרים מזרחית למרכז העיר הוא הקטן מכולם. ב-2019 הגיע ל-2 מיליון נוסעים בשנה, אך ב-2022 הסיע רק כ-90 אלף נוסעים.

תחבורה בנמלי התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה מנמלי התעופה של לונדון מחזיקים מערכות אוטומטיות להסעת אנשים לאורך מסלולים מותאמים, ללא תלות בתחבורה הכללית של העיר.

מערכת התחבורה בין הטרמינלים בנמל התעופה גטוויק שנבנתה ב-1983 הייתה מערכת הרכבות הראשונה ללא נהג שפעלה מחוץ לארצות הברית[50][51]. מערכת דומה נפתחה בסטנסטד ב-1991[52].

בשנת 2023 נפתחה בנמל לוטון מערכת שמסיעה נוסעים מתחנת Luton Airport Parkway לטרמינל[53].

בנמל התעופה הית'רו קיימת מערכת תחבורה אוטומטית שמעבירה נוסעים בטרמינל 5, והחל משנת 2011 פעילה בו גם מערכת תחבורה אישית מהירה בשם Heathrow Pod שמסיעה בין טרמינל 5 לחניונים[54].

תחבורה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר התמזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר התמזה על רקע הסיטי של לונדון

נהר התמזה, שאורכו 346 ק"מ, זורם דרך העיר לונדון ונשפך אל הים הצפוני. היסטורית, היה הנהר עורק תנועה ראשי אל ומלונדון. עם התפתחות אמצעי תחבורה נוספים, ירדה חשיבותו של הנהר. בשנת 1999, הוקמה חברת London River Services, המשמשת כיום כזרוע של TfL, והיא מנהלת כיום רשת קטנה של שירותי הסעות דרך הנהר לצד הפלגות פנאי[55].

תעלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלונדון קיימות מספר תעלות, ביניהן תעלת ריג'נט, שמחברת בין התמזה לתעלת גראנד יוניון ומשם לרשת תעלות מים ברחבי אנגליה. תעלות אלו נבנו בתקופת המהפכה התעשייתית לצורכי הובלת סחורות, פחם וחומרי גלם אחרים. כיום הן מעבירות בעיקר סירות פנאי, ובמהלך חודשי הקיץ פעיל גם "אוטובוס נהר".

מטען[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל לונדון, הממוקם במרכז העיר היה בעבר העמוס ביותר באנגליה. מאז שנות ה-60 גרם השימוש במכולות לצמצום הפעילות בנמל, ונמל מכולות ייעודי הממוקם כעשרה קילומטרים מחוץ ללונדון רבתי, הוא השני בכמות המטען שמטופל בו בבריטניה.

רכבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רכבל האמירייטס
רכבל האמירייטס

רכבל האמירייטס, שעובר לאורך נהר התמזה, מחבר בין חצי האי גריניץ' למעגנים המלכותיים. הוא נפתח ב-28 ביוני 2012 ומופעל בידי TfL[56]. בנוסף להיותו אמצעי תחבורה, מספק הרכבל תצפית ייחודית על לונדון.

אורך קו הרכבל הוא ק"מ, והוא בנוי בצורת "מעלית גונדולה", שנעשה בה שימוש גם ברכבלית בחיפה.

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן היוממות הממוצע בלונדון, שנמדד כזמן שנדרש להגעה למסגרות כמו עבודה או לימודים בשגרה, עומד על 46 דקות[57]. הנסיעה הממוצעת בתחבורה ציבורית בלונדון היא למרחק של 8.9 ק"מ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בלונדון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Travel in London Report 9" (PDF). TfL. נבדק ב-29 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Butler, Alex (23 בפברואר 2017). "With passenger numbers hitting record-breaking levels, discover the busiest airports in Europe". Lonely Planet. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ by S. P. Sinha; Faguni Ram; Manager Prasad; et al., eds. (1993). Instant encyclopaedia of geography. 23. Transportation geography (1st ed.). New Delhi: Mittal publ. p. 295. ISBN 817099506X.
  4. ^ The London Regional Transport (Dissolution) Order 2003, legislation.gov.uk
  5. ^ "Travel in London Report 1" (PDF). TfL. Transport for London. 2009. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "London Underground History". Transport for London website. נבדק ב-29 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Tube carries one billion passengers for first time". Transport for London. אורכב מ-המקור ב-2 ביולי 2008. נבדק ב-22 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Light Rail and Tram Statistics: England 2013/14" (PDF). Government of the UK. Department for Transport. נבדק ב-5 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Freedom of Information DLR usage 1213". Transport for London. 12 בפברואר 2013. נבדק ב-10 בנובמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "TfL scraps projects and cuts jobs". BBC News. 6 בנובמבר 2008. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "TRAMLINK OPERATIONS" (PDF). www.tfl.gov.uk. Transport for London. נבדק ב-27 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "London Trams". Transport for London. ארכיון מ-8 בנובמבר 2016. נבדק ב-9 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ The Mayor's Transport Strategy
  14. ^ Haywood, Russell (2009). Railways, urban development and town planning in Britain : 1948-2008 ([Online-Ausg.]. ed.). Farnham, England: Ashgate. p. 266. ISBN 9780754673927. נבדק ב-10 בדצמבר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Macalister, Terry; Milmo, Dan (22 באפריל 2010). "Arriva takeover bid revives foreign takeover row". The Guardian. נבדק ב-17 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "England | London | Eurostar arrives in Paris on time". BBC News. 14 בנובמבר 2007. נבדק ב-27 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Tickets". Transport for London website. נבדק ב-3 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Smooth start for congestion charge". BBC News. 18 בפברואר 2003. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Impacts monitoring – Fourth Annual Report Overview" (PDF). Transport for London. ביוני 2006. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2022-10-16. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Congestion charge increases to £8". BBC News. 1 באפריל 2005. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Two in three vehicles in ULEZ already comply with new pollution rules, data reveals". 8 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Mason, Rowena (17 בפברואר 2017). "London to introduce £10 vehicle pollution charge, says Sadiq Khan". The Guardian. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Saarinen, Martin (17 בפברואר 2017). "London introduces new £10 'T-charge' to cut vehicle pollution". Auto Express. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Casualties in Greater London during 2018
  25. ^ Transport for London (2009). Casualties in Greater London during 2008.
  26. ^ 1 2 Transport for London (2011). Casualties in Greater London during 2009 and 2010.
  27. ^ Transport for London (June 2012). Casualties in Greater London during 2011.
  28. ^ Transport for London (June 2013). Casualties in Greater London during 2012.
  29. ^ Transport for London (June 2014). Casualties in Greater London during 2013.
  30. ^ Transport for London (June 2015). Casualties in Greater London during 2014.
  31. ^ Transport for London (June 2016). Casualties in Greater London during 2015.
  32. ^ Transport for London (September 2017). Casualties in Greater London during 2016.
  33. ^ Transport for London (September 2018). Casualties in Greater London during 2017.
  34. ^ "Casualties in Greater London during 2019" (PDF). Transport for London. בספטמבר 2020. נבדק ב-12 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Casualties in Greater London during 2020" (PDF). Transport for London. ביוני 2021. נבדק ב-12 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Casualties in Greater London during 2021, Transport For London, ‏אוקטובר 2022
  37. ^ Casualties in Greater London during 2022, Transport For London, ‏מאי 2023
  38. ^ "Greater London Authority – Press Release" (Press release). London.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-16 בפברואר 2008. נבדק ב-27 באפריל 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  39. ^ New TfL data shows continued boom in walking and cycling, with almost twice as many now living near a high-quality cycle route, Transport For London, ‏30 בנובמבר 2022
  40. ^ Rebecca Morley, New TfL data shows ‘record’ increases in number of people cycling in London, bikebiz
  41. ^ What we do, Transport for London
  42. ^ Will Noble, How Many Tube And Bus Journeys Are Made In London Each Month?, Londonist
  43. ^ "Bus fleet audit—31 March 2022" (PDF). Transport for London. 31 במרץ 2022. נבדק ב-20 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Parker, David (2009). The official history of privatisation. London: Routledge. p. 232. ISBN 9780203881521.
  45. ^ "Emissions standards for PHVS".
  46. ^ "Taxi driver: London". BBC News. 4 באוגוסט 2004. נבדק ב-28 במאי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ "Public Carriage Office begins consultation on licensing pedicabs in London" (Press release). Transport for London. 29 ביוני 2006. נבדק ב-28 במאי 2007. {{cite press release}}: (עזרה)
  48. ^ Revealed: The most crowded skies on the planet, הטלגרף, ‏27 Jul 2018 (ארכיון)
  49. ^ Terminal and Transit Passengers 2022, UK Civil Avivation Authority, ‏2022
  50. ^ Hudson, Kenneth (1984). "Airports and Airfields". Industrial history from the air. Cambridge University Press. p. 113. ISBN 978-0-521-25333-8.
  51. ^ "Press release 2010 – London Gatwick – we have lift on!" (Press release). Gatwick Airport. אורכב מ-המקור ב-3 באוגוסט 2010. נבדק ב-22 ביוני 2023. {{cite press release}}: (עזרה)
  52. ^ "24. BAA Stansted Airport Transit" (PDF). Physics at Work 2008. BAA Stansted/Cambridge University Cavendish Laboratory. אורכב מ-המקור (PDF) ב-13 בפברואר 2012. נבדק ב-22 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Luton Dart airport shuttle welcomes first passengers". BBC News. 10 במרץ 2023. נבדק ב-22 ביוני 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "Heathrow: Driverless ULTra Pods Replace Buses At Terminal 5". Huffington Post. 12 בנובמבר 2011. נבדק ב-4 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ Transport for London. "London River Services". נבדק ב-1 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Emirates sponsors Thames cable car". BBC News. 7 באוקטובר 2011. נבדק ב-7 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ Moovit Unveils its Post-Pandemic 2022 Global Public Transport Report, Moovit, ‏December 2022
שירותי תחבורה ציבורית בלונדון רבתי
הרכבת התחתית • הרכבת העילית • הרכבת הקלה דוקלנדס • קו אליזבת • טראם

אוטובוסים • שירותי הנהר • רכבל האמירייטס

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תחבורה_בלונדון&oldid=37781892"