תרבות יהודית חילונית

תרבות יהודית חילונית היא התרבות האופיינית ליהודים, לאו דווקא בשל דתם, אלא בשל מוצא אתני יהודי משותף. מעל לכול, הכוונה היא לתרבות של היהודים החילונים, אבל היא כוללת גם את התרומות התרבותיות של אנשים שמזוהים כיהודים דתיים, הפועלים בתחומים תרבותיים שאינם בעלי זיקה הדוקה ליהדות.

הפעיל היהודי-הומניסטי יעקב מלכין כך: ”ב"תרבות יהודית חילונית" חיים רוב היהודים בעולם, הקרויים בלשון העם "חילוניים" – משמע: יהודים שאינם שומרי מצוות הדת היהודית.”." יו"ר הפורום החילוני רם פרומן ביטל את הרעיון של תרבות יהודית משותפת: ”לא היתה קיימת תרבות חילונית-יהודית כוללת משותפת לכל יהודי העולם... יש המתעקשים לנכס גם יוצרים יהודים, גם אם אין קשר בינם לבין העולם היהודי. [הם] קשורים לתרבויות שבהן פעלו, ולא לאיזו תרבות יהודית חובקת עולם... כל התרבות החילונית הזו לא ראויה לכינוי תרבות יהודית. יש אפילו משהו מעוות בכינוייה ככזו.”

המילה "חילונית", מתייחסת לתרבות והיצירה היהודית כולה, ולא-ליהודים חילונים בלבד. לדוגמה, ספרות, מוזיקה או סרטים העוסקים בנושאים יהודיים אך לא-דתיים שנוצרו או הופקו על-ידי יהודים דתיים, הם גם חלק מהתרבות היהודית החילונית.

תפיסת עולם

בתקופות ומקומות רבים, כמו ביוון העתיקה, באירופה לפני ואחרי הנאורות, בארצות הברית המודרנית ובישראל, תופעות תרבותיות התפתחו באופן מסוים שהוא בעל אופי יהודי מובהק מבלי להיות דתיות באופן מפורש. חלק מההשפעות באות מתוך היהדות, אחרות באות מיחסי הגומלין של היהודים עם אחרים בסביבתם, ואחרות באות מסביבתם החברתית האישית של היהודים ומן הדינמיקה התרבותית של קהילתם, ולא מן הדת עצמה.

מוצא התרבות היהודית החילונית

קרוב לאלפיים שנה העם היהודי היה פזור בגלות ולכן לא התקיימה אחדות בתרבות היהודית. במאה ה-19 היהדות האשכנזית הייתה בעיקר במרכז אירופה ובמזרח אירופה; יהדות ספרד התפשטה במידה רבה בקהילות שונות בצפון אפריקה, טורקיה, וכמו גם בקהילות קטנות יותר במקומות אחרים; יהדות ארצות האסלאם התגוררה באזור מצפון אפריקה למרכז אסיה; ואוכלוסיות יהודיות אחרות היו מפוזרות במקומות כמו אתיופיה, קווקז, והודו. בשנת 1931, לפני השואה, 92% מהאוכלוסייה היהודית הייתה אשכנזית במוצאה, ולכן ה"תרבות יהודית" שהקיפה הכי הרבה יהודים היא התרבות היהודית של מרכז ומזרח אירופה, וההתפתחות שלה שבאה לאחר מכן בצפון אמריקה.

קהילות יהודיות בתקופת ימי הביניים במזרח אירופה פיתחו תכונות תרבותיות ייחודיות במשך המאות, אבל בתחילת עידן הנאורות (וההשפעה שלו בתוך היהדות על תנועת ההשכלה היהודית), הרבה דוברי יידיש יהודים במזרח אירופה ראו את עצמם כיוצרים של קבוצה אתנית או לאומית שזהותה לא הייתה תלויה בדת.

תחושת הזהות הלאומית היהודית רק התעצמה עם עליית תנועת הרומנטיקה. לכן, למשל, חברי הבונד, איגוד העובדים היהודי הכללי בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, היו לרוב לא דתיים. תנועת ההשכלה היהודית בשילוב עם תנועת האמנציפציה היהודית התחוללו באירופה המערבית ובמרכזה כדי ליצור הזדמנויות ליהודים להיכנס לחברה החילונית. באותו זמן, פוגרומים באירופה המזרחית יצרו נדידה, בעיקר לארצות הברית, לשם הגיעו בסביבות שני מיליון מהגרים יהודיים בין השנים 1880 ו-1920. בשנות הארבעים, השואה גרמה להרס רוב הקהילה היהודית האירופית, ובשילוב עם הקמתה של מדינת ישראל והעזיבה של היהודים את ארצות ערב, יצרה בהמשך שינוי גאוגרפי. הגדרתה של התרבות החילונית בקרב המאמינים היהודיים היא קשה, משום שכל התרבות נשזרת עם מנהגיה הדתיים.

פוליטיקה יהודית חילונית

הבונד

ערך מורחב – הבונד

בּוּנְד - האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים בליטא, פולין ורוסיה (ביידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין ליטע, פּוילן און רוסלאַנד; בקיצור הבונד, "האיגוד") הייתה מפלגה סוציאליסטית ואוטונומיסטית יהודית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ולשוויון כלכלי וחברתי ועימם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גאוגרפי. בנוסף לסניף שנותר בברית המועצות, שדוכא לבסוף בידי המשטר הבולשביקי, קמו גופים נפרדים בפולין, בליטא, ברומניה, בבלארוס ובלטביה. בפולין בעיקר היה הבונד כוח פוליטי חשוב, שקיבל בשיאו 100,000 קולות בבחירות הארציות ב-1928. מרבית אנשי הבונד נספו בשואה. מחוץ למזרח אירופה נוספו שלוחות שהלכו וקטנו והוסיפו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

המרקסיזם

ערך מורחב – מרקסיזם

המרקסיזם, שנוצר על ידי הוגה הדעות ממוצא יהודי, קרל מרקס, הוא זרם פוליטי עולמי. יהודים רבים הצטרפו אליו ואף היו בין מנהיגיו, לכן בתקופות מסוימות ובאזורים מסוימים נקשר המרקסיזם ליהדות.

הציונות

ערך מורחב – הציונות

הציונות היא תנועה לאומית ואידאולוגיה שמטרתה קיום בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ושמירה על קיומו. התנועה הציונית, כתנועה לאומית-יהודית, קמה בשליש האחרון של המאה ה-19, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה. זמן קצר לאחר הקמת התנועה הציונית, קישרו רוב מנהיגי התנועה את מטרתה הראשית עם חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל – הקמת מדינה יהודית. עם הקמת מדינת ישראל ממשיכה הציונות לפעול לתמיכה בישראל, להבטחת קיומה ולחיזוקה.

מנהיגו המובהק של הציונות המדינית היה בנימין זאב הרצל, יהודי חילוני, שאף שקל התנצרות. לשם מימושה של הציונות המדינית נוסדה ההסתדרות הציונית. עיקר פעילותו של הרצל היה למען הקמת מדינה יהודית, מפעל שהושלם עם הקמת מדינת ישראל.

למרות שבציונות היו גם יהודים דתיים עדיין מדובר בתנועה חילונית שיצאה כנגד סדרים דתיים מסורתיים. הציונות יונקת מההיסטוריה והמסורות של היהדות, אך לא מבוססת על ציווים דתיים, אלא על שאיפות לאומיות. במסגרת התנועה הציונות יש גם ענף של ציונות דתית.

שפה

ערך מורחב – שפות יהודיות

ביטויים ראשונים של ספרות יהודית ותיאטרון יהודי בתרבות היהודית החילונית התחילו להתפתח בשפות יהודיות מובהקות כמו עברית, יידיש או לאדינו, או בשפות אנגלית וגרמנית. ספרות חילונית ותיאטרון ביידיש התחילו במידה רבה במאה התשע עשרה ונמצאו בירידה עד אמצע המאה העשרים. תחייתה של השפה העברית כשפה מדוברת היא במידה רבה תופעה של תחילת המאה העשרים, ומשויכת לרוב לציונות. בדרך כלל, קהילה יהודית מסתגרת תדבר כדיאלוג פנימי עיקרי בשפה יהודית, יידיש, לאדינו, יווניטיקה, עיראקית יהודית וכדומה, ותדבר בשפה שאינה יהודית עם הסביבה. למשל, היהודים בשטעטלאך של פולין והמהגרים החדשים בלואר איסט סייד של ניו יורק (במשך תחילת המאה העשרים) דיברו בעיקר יידיש, בזמן שכל היהודים בגרמניה במהלך המאה התשע עשרה או היהודים בארצות הברית כיום, דיברו או מדברים בעיקר בשפת מולדתם, גרמנית או אנגלית. במזרח אירופה התקיימו בו זמנית שתי התופעות, כשהמתבוללים מבין יהודי רומניה, רוסיה ופולין רכשו את שפת המקום ואף הצטיינו בה כסופרים, משוררים ובלשנים, בעוד שרוב היהודים נותרו בסביבה קדם-מודרנית ונזקקו לעיתים למתורגמנים במגעיהם עם הרשויות.

ספורט יהודי

ערך מורחב – יהודים וספורט

ערך מורחב – יהודים ושחמט

ב-1898, בבזל, בהקונגרס הציוני השני, קרא מקס נורדאו ליצירתה של יהדות חזקה הבוחרת בחיסון הגוף במקום בהמתתו. הרעיון של "יהדות השרירים" המריץ תהליך, שכבר החל, של התארגנות ספורטיבית יהודית.

מקס נורדאו

הספורט, שזוהה בתקופה העתיקה עם המשחקים האולימפיים, בהם השתתפו גברים בלבד, שהתחרו בעירום מלא והיו במקורם חלק מפולחן זאוס, נדחה על ידי יהודים.

בתקופה המודרנית, עם ההתעוררות הלאומית בקרב העם היהודי, במסגרת המאמץ להפיכת העם היהודי המדוכא והמופלה לעם ככל העמים, חיפשו היהודים את דרכם אל הפעילות הגופנית התחרותית, אל הספורט. עם היעלמות אלי יוון מבימת ההיסטוריה, נעלם גם המחסום הדתי שעצר את היהודים בבואם לקחת חלק בפעילויות ספורטיביות.

אף על פי שיש ספורטאים יהודים דתיים ואפילו אגודת ספורט דתית, הספורט היהודי חילוני ברובו, גם משום קיומו בשבתות ובחגים.

המכביה או "המכביה העולמית" היא תחרות ספורט רב-ענפית המתקיימת מדי ארבע שנים בישראל בהשתתפות ספורטאים יהודים מרחבי העולם.

הבסיס הטמון ברעיון המכביה הוא קיום אולימפיאדה של יהודים, על אדמת ארץ ישראל, בה ישתתפו ספורטאים כנציגי התפוצות השונות של העם היהודי. המכביה היא אירוע הדגל של מכבי ולאורך השנים השתתפו בה ספורטאים רבים אלופים אולימפיים, אלופי ושיאני עולם. בנוסף לתחרות הספורטיבית, המכביה מציעה גם מגוון אירועים חברתיים, סמינרים על המסורת היהודית וסיורים חינוכיים ברחבי הארץ.

כינוס הפועל היה אירוע ספורט לאומי ובינלאומי שהיה נערך אחת לארבע שנים בחסותו של נשיא מדינת ישראל. בראש המועצה הציבורית של הכינוס עמד המזכיר הכללי של הסתדרות העובדים הכללית. הכינוס הראשון נערך בשנת 1928, והכינוס ה-15 והאחרון נערך בשנת 1995.

בראשית, היה "כינוס הפועל" מפגש ארצי של כל חברי "הפועל" ספורטאים במגוון ענפים, קיימו מפגשים ותחרויות שנמשכו ימים אחדים. ככל שגדל מספר חברי "הפועל" השתנה גם אופיו של האירוע, והוא הפך לסיכום הפעולות של התאגדות הספורט הגדולות בישראל הנחוג במאות אירועים ברחבי הארץ. במוקד הכינוס – אירועים בינלאומיים ולאומיים.

מכינה קדם-צבאית חילונית

במכינות הקדם-צבאיות החילוניות לומדים בוגרי תיכון למשך שנה אחת, לפני שירותם הצבאי, למצטיינים מבין התלמידים ניתנת אפשרות ללימוד של 8 עד 10 חודשים נוספים (עד 22 חודש מתחילת המכינה, תקופה הנקראת: שנה ב). המכינות מחנכות את חניכיהן למנהיגות, דמוקרטיה, תרומה לקהילה, גיבוש זהות ערכית ורעיונית, ציונות, יהדות, פילוסופיה, מעורבות חברתית ועוד.

אף ששמן "חילוניות", ברוב המכינות הללו יש דגש על לימוד יסודות היהדות וערכיה, הכרת המסורת וההיסטוריה של עם ישראל ועוד, כאשר בדרך-כלל מוצגות גם זוויות מודרניות ויותר ליברליות לפרשנות, בנוסף לאלו המסורתיות. בנוסף לכך, האוכלוסייה המגיעה למכינות היא מגוונת ורחבה, וכוללת, בין היתר, גם חניכים דתיים ומסורתיים, לצד חילוניים, אם כי החילוניים הם רוב.

בשנת 1997 קיימה מכינת נחשון תוכנית ניסיונית של חצי שנה ביישוב ניל"י ולכן יש הרואים בה את המכינה החילונית הראשונה. בפועל החלו בספטמבר 1998 לפעול במקביל ארבע מכינות חילוניות/כלליות: מכינת נחשון (נוסדה במקור בניל"י והתרחבה בהמשך ל-3 קמפוסים), מכינת מיצר (במושב מיצר בדרום רמת הגולן), מכינה קדם-צבאית רבין (קמה במקור בנעמן ליד עכו, והתרחבה ל-3 קמפוסים) ומכינת גליל עליון (קמה במעין ברוך והתרחבה אף היא ל-3 קמפוסים).

תרבות ואמנות

הספר הלא דתי הראשון, שהודפס ביידיש, ב-1541, היה בבא-בוך מאת אליהו בחור והוא זכה לתפוצה רחבה מאוד.

בניין התיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט. תיאטרון זה המשיך לפעול במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה וקלט את השחקנים היהודים, שסולקו מהתיאטראות הרומניים

התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע לשיאו בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ונמשך במדינות אחדות בגוש הקומוניסטי גם אחרי היעלמותה למעשה של הקהילה היהודית. מרכזו היה באזורים היהודים התוססים במזרח אירופה והוא התפשט בפזורת המהגרים משם. כמו כן, התקיימה מאז ומתמיד מוזיקה יהודית אופיינית וההומור בתרבות היהודית.

עיתונות יהודית חילונית

העיתונות היהודית כוללת עיתונות לא דתית עד לאנטי-דתית והתפרסמה בשפות היהודיות. כך התפרסם ביידיש דער אפיקוירעס ובעברית אפיקורוס (כתב עת).

חגים וימים טובים

יש חילונים המבלים את חגי ישראל הדתיים בנוסחים חדשים, כמו הגדת פסח של הקיבוצים. ביום הכיפורים, יום בו כמעט אין תנועת מכוניות בכבישי ישראל, ילדים רבים יוצאים לרכוב על אופניהם בכבישים. גם חגים אחרים מקבלים נופך שונה אצל החילונים, עושים על האש ועוד. החילונים הוסיפו חגים לא דתיים, יום העצמאות של מדינת ישראל, אחד במאי, יום ירושלים וגם ימי זיכרון, יום השואה והגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה.

הקבורה בישראל

המונופול של חברה קדישא על הקבורה בישראל והאפליה כלפי לא יהודים הובילו למאבק לייסוד קבורה אזרחית בישראל ולאחר שהושגה זאת, היא הפכה לאפשרות גם עבור יהודים חילוניים, שאינם מעוניינים בריטואל הדתי הכרוך בקבורה בבתי קברות של חברת קדישא.

בית הקברות האזרחי "מנוחה נכונה" בכפר סבא

קבורה חילונית בישראל היא קבורה אשר אינה נעשית על פי חוקי ההלכה האורתודוקסית או חוקי דת כלשהם לצורך העניין. לרוב, תיעשה קבורה חילונית בטקס קבורה אלטרנטיבי לפי בחירתו של הנפטר או של משפחתו. קבורה חילונית מיועדת ליהודים שהלכו לעולמם, שלא רצו או לא ניתן לקברם על פי ההלכה בטקס אורתודוקסי. לרוב יהיו אלו אנשים שחיו אורח חיים חילוני והביעו רצונם להיקבר על פי השקפת עולמם זו. קבורה חילונית מתאפשרת בבתי עלמין אזרחיים או בחלקות מיוחדות אזרחיות בבתי עלמין רגילים או לתושבי הקיבוצים בבתי העלמין בקיבוצים. נכון ל-2026, ישנם 37 בתי עלמין אזרחיים וחלקות אזרחיות בהם ניתן להיקבר אזרחית ו-36 חברות קבורה פרטיות.

בבתי עלמין חילוניים נקברים גם שרידי שרפת גווייה או תרומת גופה למדע.

אוכל

ערך מורחב – המטבח היהודי

המטבח היהודי הוא מטבח שמקורו בארצות הרבות בהן חיו יהודים. בהכללה, ניתן לחלק את סוגי המטבחים לשניים: אשכנזי ומזרחי. המטבח האשכנזי מתוק וכבד יותר מהמטבח המזרחי החריף. עם זאת, מטבחה של יהדות כל ארץ וארץ הוא ייחודי, ולעיתים יהיה מטבחה של קהילה יהודית אחת שונה ממטבחה של קהילה יהודית אחרת אף באותה ארץ, לדוגמה: הבישול הקוצ'יני שונה מן הבישול ההודי.

המטבחים היהודיים נבדלים מהמטבחים המקומיים הלא יהודיים בעיקר בגלל השפעת דיני הכשרות. דיני הכשרות פסלו שימוש במוצרי מזון מסוימים, למשל שומן חזיר והיהודים נאלצו ליצור תחליפים עם מוצרים אחרים. גם דיני השבת השפיעו, למשל על החמין, שהיהודי החילוני פוגש אותו בעיקר בתפריט השבת של צה"ל.

ערך מורחב – מטבח ישראלי

העליות לארץ ישראל בתקופה המודרנית וקיבוץ הגלויות הפגישו את המטבחים היהודיים למיניהם ונוצר שילוב מסוים המכונה מטבח ישראלי. במהלך שנות המדינה, בהשפעת אירועים שונים, נוצרו מזונות ומנות מיוחדים, כך המחסור באורז הוביל יצירת הפתיתים (אורז בן-גוריון).

המטבח הישראלי הושפע מהמטבח הערבי המקומי ושניהם הושפעו מקיומם או אי קיומם של גידולים חקלאים בישראל.

ראו גם

	ספר: תרבות יהודית
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• יהדות כתרבות
• תרבות ישראלית

לקריאה נוספת

• שמע ישראל - יהדות חילונית מהרמב"ם עד אחד העם, מאת דר' אורן יהי-שלום
• הדרך החילונית מאת דר' רם פרומן
• מדריך לחילוני מאת פרופסור אביעד קליינברג
• סיפורם של היהודים החילוניים מאת פרופסור אמנון רובינשטיין
• החילוניות החדשה מאת דר' שלומי ששון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרבות יהודית חילונית בוויקישיתוף

• שירי לב-ארי, בלי רגשי נחיתות, באתר הארץ, 15 במאי 2007
• ירמיהו יובל, מודרניזציה וחילון בתרבות היהודית, בתוך זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני - מבט אנציקלופדי, כתר, 2007
• יהודה שנהב, יהודה שנהב הוא לסוציולוגיה באוני' תל אביב, עמית מחקר בכיר במכון ון-ליר בירושלים, עורך כתב העת "תיאוריה, ביקורת", האם יש בכלל תרבות יהודית חילונית, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007
• חילון האמנות היהודית, המחסן של גדעון אפרת
• יהדות חילונית – תמורה הומניסטית ביהדות, אתר המכון הישראלי ליהדות חילונית-הומניסטית.