תרנגול כפרות (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרנגול כפרות
TarnegolKaparot.jpg
מידע כללי
מאת אלי עמיר
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה עם עובד/ספרית אפקים
שנת הוצאה 1983
תורגם לשפות אנגלית, גרמנית, רוסית, טורקית.[1]
מספר עמודים 203
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003526209, 003036654, 003620441, 000953173, 001309232, 002478673, 002625418, 002676904, 002562613

תרנגול כפרות הוא רומן מאת אלי עמיר שראה אור בשנת 1983 בהוצאת עם עובד.

הספר מספר על קבוצת נערים עולים, בעיקר מעיראק, יוצאי מעברות, המתחנכים בקיבוץ בשנות ה-50. הספר מבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים של עמיר מקיבוץ משמר העמק, ומתאר את מפגש התרבויות של העולים, את לבטיהם בענייני דתיות וחילון, העבר הגלותי מול העצמאות הלאומית, המסורת והחידוש. הספר מתאר גם את בעיותיו של הקיבוץ והסתירות בין ערכיו הסוציאליסטים לבין אלו הדמוקרטיים והציוניים.

ב-1992 תסרט וביים איש הקולנוע דן וולמן את סרט הטלוויזיה "תרנגול כפרות" המבוסס על הספר.

תקציר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בשנות ה-50, זמן קצר לאחר קום המדינה.

בסיפור מודגשים הפערים העמוקים כל כך שבין תושבי הקיבוץ לבין יוצאי המעברה. הפערים יוצרים מאבק - לרוב סמוי, ולעתים גלוי - ביניהם לבין נורי שהוא גיבור הסיפור.

המעבר הישיר בין שתי התרבויות – המעברה והקיבוץ, מסורתיות ומהפכנות, הקפיטליזם בגולה וסוציאליזם בקיבוץ ועוד – גורם לילדי המעברה לרתיעה וחשש מחיי הקיבוץ ותרבותו.

כחלק מההשתלבות במקום המדריכים של הקיבוץ מעניקים לנערים שמות חדשים שמתאימים רק במקצת לשמותיהם הישנים, מלבד הרצון שהנערים ישתלבו במקום המדריכים רצו להרחיקם מעט מהמעברה ומהחיים הקודמים, אך דווקא נורי – שמנסה כל כך להשתלב בקיבוץ - מסרב לקבל עליו את השם שניתן לו – נמרוד, אולי מחשש שכך יופרד מעברו, או מתוך תחושה ששמו שומר על עצמיותו.[2]

הנערים מתקשים מאוד להתרגל לקיבוץ: תחילה מסרבים חלקם לעבוד בעבודות הקיבוץ, כיוון שהוריהם היו בעלי מקצועות חופשיים בגולה והם מעולם לא חשבו כי יצטרכו לעבוד בעבודות "בזויות". תהליך ההסתגלות הוא איטי מאוד, אך אנו נוכחים לדעת שהוא מתרחש, למשל ב"פרשת" פארידה: פארידה מתקוממת נגד הוריה שרוצים להשיאה בניגוד לרצונה, מה שכנראה לא הייתה אוזרת אומץ לעשות לפני בואה לקיבוץ.

נורי בולט במיוחד בניסיונו להשתלב בקיבוץ ולהידמות ל"אזוריים" - ילדי הקיבוץ (נילי, שגם היא מוזכרת בהמשך כאחת שמשתדלת להשתלב בקיבוץ, כנראה פשוט זכתה לתשומת לבו של נורי רק מאוחר יותר, אם כי ייתכן שהתלהבותה ורצונה להשתלב צצו מאוחר יותר אחרי הגעתם לקיבוץ משל נורי, שהחל בכך כבר בערב הגעתם). כבר בערב הגעתם לקיבוץ, בחדר האוכל, החליט לאכול דג מלוח, על אף שזה היה שנוא עליו, וזאת כיוון שהניח כי הקיבוצניקים אוכלים אותו. בהזדמנות הבאה לא נטש נורי את עבודתו על אף שהשתוקק לעשות זאת ועל אף שחבריו כבר עשו זאת. הוא מתנדב לעבוד בזבל - אף שידע כי חבריו מתנגדים לעבודה בזבל - כדי שיוכל להשתלב בקיבוץ, וכן הלאה. במעשיו אלו מוביל למעשה נורי את חבריו בדרכם להסתגלות לחיים בקיבוץ. כאשר הוא מגיע לעבוד בזבל, הוא פוגש את דולק, ונוצרת ביניהם מערכת יחסים. דולק מספר לנורי סיפורים על ההתיישבות, המלחמות וחייו, ונורי מוקסם מסיפוריו, ובינו לבינו משווה את דולק לאביו.

בלחץ המדריכים נפגשים ילדי המעברה עם ה"אזוריים", אך הפגישה רוויית מתח, ואינה יוצרת יחסים של ממש בין העולים ל"אזוריים", בעיקר משום שילדי המעברה עוד לא הסתגלו לקיבוץ. לאחר זמן מה, מחליטים ילדי המעברה, בעידודם של מדריכיהם, ישי וסוניה, לערוך בחירות כדרך ה"אזוריים", ולבחור לעצמם "הנהגה". נורי נדחף לבחירות כנגד אבנר, שצבר כלפיו מרירות רבה בשל ניסיונו להתערב בקיבוץ.

יום אחד, בשל הריחוק הרב שבין ילדי המעברה לאנשי הקיבוץ, מסתבך הרצל - מידידיו של נורי, שאהב מאוד הפגנות - עם אחד מאנשי הקיבוץ. הרצל וחבריו בטוחים כי הרצל יסולק מהקיבוץ, אך לבסוף הדבר נמנע. האירוע מראה לנו כי הקרע בין הילדים מהמעברה לבין תושבי הקיבוץ היה עמוק גם לאחר הזמן הרב יחסית שהיה לצדדים לפתור לפחות חלק מהבעיות ולהיפתח אחד לשני.

לאחר שנבחר נורי לתפקידו, לוחצים עליו חבריו לאפשר יותר חופשות הביתה (לנערים ניתנה חופשה הביתה כל 3 חודשים), בטענה כי נורי הבטיח להם זאת לפני הבחירות. כיוון ש"חברת הנוער" הייתה המחליטה בעניין זה, שיגר אליהם נורי מכתב בבקשה לאפשר חופשות הביתה לעתים קרובות יותר. לאחר שנודע העניין לסוניה וישי - המדריכים – מוזמנים הנערים לבירור ונורי מואשם כי פעל מאחורי גבם כששלח את המכתב לחברת הנוער. נורי מצפה מחבריו, שהיו אלה שלחצו עליו לשלוח מכתב, לעזרה, אך רק בוזגלו מתייצב לצידו, ואילו השאר אינם פוצים פה. נורי ובוזגלו לא מסולקים אמנם מהקיבוץ, אך הקרע שנוצר בינם לבין השאר נשאר עוד זמן רב.

נורי מתיידד עם ראובן, אותו פגש כבר ב"אחוזה", אך אז לא התקרבו. נורי החל לעלות כל יום בבוקר עם הזריחה יחד עם ראובן למגדל המים ולהשקיף משם על הנוף המרהיב של הקיבוץ והשדות החקלאיים. חברות זאת נקטעה מכל מקום, כשנמצא כי ראובן גנב דברים מהקיבוץ כדי לעזור למשפחתו. נורי מציע, בלי לדעת מי הוא הגנב, לסלקו מהקיבוץ כדי לטהר את שמם של שאר יוצאי המעברות. כאשר מתגלה הגנב ובהצבעה מוחלט לסלקו מהקיבוץ, נורי מואשם בידי חבריו כי הוא שאשם בסילוקו של ראובן, ויחסיו עם חבריו מורעים עוד יותר. לאחר שעובר זמן מה והפרשה נרגעת, אנו מתוודעים לנילי, שחתרה להשתלב בקיבוץ כמו נורי, מחליטה לגדל בגינה הסובבת את מועדון החברה ("דקל") פרחים כמו שעושים ה"אזוריים". יורם, נער אחר מהמעברה, מתאהב בנילי ומצטרף אליה בעבודתה בגינה, בתקווה להתקרב אליה. עם המדריכים והמורה לחסידות זלמן, מארגנים הנערים הצגה משל עצמם, אך כאשר היא מוצגת לפני קהל מהקיבוץ, הם לועגים לה והיא נקטעת מיוזמתם. כתוצאה מכך, לא מתרחשת התקרבות בין אנשי הקיבוץ ונערי המעברה. כדי לכפר על כך, מארגנים הנערים הצגה משלהם בערבית, אך אף אחד מהקיבוץ לא בא לראותה והיא מבוטלת. כדי להתגבר על האכזבה ולנצל את זמן ההצגה שבוטל, עורכים הנערים מסיבה משל עצמם, וממשיכים לערוך מסיבות לעתים קרובות גם לאחר מכן. המסיבות אמנם מגבשות אותם, אך גם מרחיקות אותם מה"אזוריים".

כצעד בדרך לקירוב הנערים מהמעברה ל"אזוריים" הולכים הנערים - ביוזמתה של סוניה המדריכה – לחידון המוזיקלי שעורכים ה"אזוריים". המוזיקה המושמעת בחידון היא מוזיקה קלאסית שאינה מוכרת לנערים מהמעברה. רובם עוזבים מיד, ונורי מחכה עד סוף החידון, אך שום התקרבות לא מושגת. כדי להתקרב לאזוריים ולשבות את ליבה של "אזורית" שהתאהב בה, מתחיל נורי ללמוד מוזיקה קלאסית בעזרתו של ישי המדריך. נורי ונילי, הולכים יום אחד לחידון מוזיקלי נוסף, לבדם הפעם, ונורי מצליח לנחש אחת מהמנגינות, וגאה בכך מאוד. הוא ונילי נשארים גם אחרי כן במסיבה של ה"אזוריים". נורי רוקד עם ה"אזורית" שהתאהב בה, ומגלה מעט פרטים עליה. נילי רוקדת עם אחד ה"אזוריים", ומכירה אותו. לאחר מכן, עוקב נורי אחר ניצה – ה"אזורית" שהכיר – ומנסה להתראות איתה. נילי מפתחת קשר אינטימי עם ה"אזורי" שהכירה, ומאוחר יותר נכנסת להריון. היא אף אומרת, "חשבתי שכך עושות כל ה'אזוריות'", מה שמעיד על כך שהסכימה לוותר על הערכים שלימדו אותה כדי להשתלב בקיבוץ ובחייו. היא מנסה להתנער מעברה בעיראק ובחיק משפחתה במעברה ולקבל את החיים בקיבוץ. כאשר נודע להוריה על היותה הרה, הם כמובן נדהמים ונרעשים, ואנו עדים לתשלום הכבד שנילי משלמת על ניסיונה לזנוח מאחור את חייה הקודמים. ניצה עצמה אינה נעתרת לחיזוריו של נורי, והוא חש בכך כישלון עצום. הוא מתרחק בכך מהחברה הקיבוצית, ולאחר מכן, הוא מוצא אהבה חדשה אצל נערה פולניה, גם היא הגיעה לא מכבר לתרבות זרה, ועל אף הבדלי המוצא, עדיין שניהם נמצאים במקום חדש ועוין.

כך, כשנורי ממשיך בדרכו לאחר שנחל אכזבה קשה אצל ניצה בת הקיבוץ, הוא מתרחק מעט ממסגרת הקיבוץ ששאף להיכנס אליה, אם כי אהבתם אינה נתונה במסגרת הצרה של יוצאי המעברות מעיראק בלבד, אלא מתרחבת כבר למעגל גדול יותר, של הזרים בקיבוץ בכללם. כאשר על נורי מוטל תפקידו החדש כמדריך במעברה, הדבר מורה על היקלטותו של נורי בקיבוץ, כיוון שהוא כבר מספיק קיבוצניק כדי שיוכל להיות שונה במעברה, ולא עוד אחד מבניה. למעשה, רק עצם הרצון לשלוח את נורי למעברה בלי לחשוש שמה הדבר "יקלקל" אותו, מעידה שהמדריכים הבינו כי נורי כבר הפך חלק מהקיבוץ, וזאת כיוון שבעבר טענו כי כל חופשה גורמת להתפוררות המאמץ שהושקע בנערי המעברה, בשל השהייה בבית (המעברה שהייתה סמוכה לקיבוץ לא הייתה אמנם ביתו הקודם של נורי, אך היו לו במקום אנשים קרובים והמקום דמה למעברתו הוא). נורי דורש לארגן מפגש ולהזמין את האנשים במעברה לארוחה משותפת עם הקיבוצניקים, וייתכן שהצעתו זאת נובעת מהרצון לקרב מעט שני עולמות מנוגדים אלו, כדי שיוכל לחיות בשני בלי לחוש תלוש לחלוטין מהראשון. הניסיון לקרב בין אנשי הקיבוץ למעברה לא מצליח, והמפגש מקרב יותר בין יוצאי המעברות לתושביהן, מאשר בין תושביהן לקיבוצניקים. לאחר מכן מוצעת לנורי וחבריו לפרוש לנגב ולהקים שם קיבוץ משל עצמם. קיימים ביניהם חילוקי דעות באשר להסכמה על הרעיון וביצועו. בסיפור לא נודע לנו האם אכן הקימו הנערים קיבוץ בנגב, אך נראה שבסוף נשאר הקיבוץ בגדר רעיון בלבד. ייתכן לקיבוץ מילא לא היה סיכוי: יוצאי המעברה היו בעלי תרבות משותפת, וספק אם היו מצליחים ליצור לעצמם תרבות שתתאים לקיבוץ, שכן ממייסדי הקיבוץ "קריית-ארנים", בא כל אחד עם תרבות זרה לשאר, וכולם נאלצו להתאחד וליצור תרבות אחרת, ומצב זה לא התקיים אצל יוצאי המעברה.

כשמגיע נורי למעברה, הוא מביא מהקיבוץ תרנגול כפרות. הוריו אינם מסכימים להשתמש בו כבתרנגול כפרות כיוון שלא נשחט כדין. זוהי עוד אבן דרך בהתנתקותו של נורי מהמעברה והסתגלותו לקיבוץ. לאחר מכן הוא מנסה להעביר את הדגם הקיבוצי – של ועדות לעניינים השונים – למעברה. הוא כנראה כבר הסתגל לדגם ואף מתפלא שאינו קיים במעברה.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של שם הספר במנהג הכפרות הנעשה באמצעות תרנגול, שאותו נוהגים לבצע בחלק מקהילות היהודיות בערב יום הכיפורים. התרנגול משמש כ"מקבל" גזר הדין במקום האדם שמבצע את מנהג הכפרות, כלומר, גזר הדין יועבר מהאדם אל התרנגול.

בסיום הספר מביא גיבור הספר נורי להוריו במעברה מתנה, תרנגול שחוט, תוך מחשבה שמתנה זו תשמח את הוריו. אך למרות זאת, הוריו לא מסכימים להשתמש בתרנגול זה מאחר שלא נשחט כראוי. נורי למעשה נמשל לתרנגול הכפרות - גם בהיותו קרבן של חבריו, וגם בהיותו קורבן של הוריו.

בעקבות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מתוארים חיי המעברה וחיי הקיבוץ על שני קצוות בסקלה. בעוד חיי המעברה מסמלים מצוקה, ניוון, יאוש וחיי עבר, חיי הקיבוץ מסמלים קדמה, יצירה, תקווה וחיי עתיד. במבט מעין זה מובן מדוע הנערים עם כל קשיי ההתאקלמות מעדיפים לנסות להתערות בתרבות זו, הזרה לכל תפיסתם וחינוכם, וגם אם הם מרגישים בה מעט כבני נכר, הדחויים בה, במידה רבה או מעטה.

אחד הדברים הבולטים בספר הוא תיאור שבירת המסגרות ושבירת ההיררכיה של החברה היהודית המסורתית. אנשי הקיבוץ המהפכנים שנטשו את משפחותיהם בגולה, מבקשים לא רק להדביק בלהט המהפכני הסוציאליסטי את סביבתם, אלא לגרום להם לעמוד על דעתם, ולמרוד במסגרות הקיימות, המשפחה והדת שכובלות את היחידים בכללים הנוקשים שלהם. הנערים והנערות מפסיקים לשמוע להוריהם, וגם הרב מוצג בספר כמי שמאבד את מקומו ואת הסמכות שלו, אפילו בעיני הקהילה שבמעברה עצמה.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנערים העולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נורי - גיבור הסיפור, נער יוצא עיראק שחי עם משפחתו במעברה, נקלע לאחר זמן מה של זהות "בתחנת מעבר" בין המעברה לקיבוץ יחד עם כמה ידידים ועם חבר שרכש "באחוזה".
  • נילי "מכנסיים" - נערה מהמעברה שמוצאה מכפר קטן ונחשל בעיראק. ידידה טובה של נורי שמנסה להשתלב עם ה"אזוריים" בקיבוץ. היא עושה זאת על ידי לבישת מכנסיים קצרים (זה מה שהקנה לה את הכינוי נילי "מכנסיים"), השתתפות במפגשים עם ה"אזוריים", התחברות עם אחד מהם ולבסוף הקריעה מהמשפחה עקב הריונה.
  • בוזגלו - עולה מרוקו, אותו פוגש נורי ב"אחוזה". מתיידד עם נורי והם הופכים לחברים למשך כל העלילה.
  • הרצל (עבדאללה) - היה ילד יתום מאב ומוזנח בבגדד שעלה בעקבות הפעילות הציונית של המחזר של אמו ושינה את שמו לשם ציוני למהדרין.
  • חזה מר עולם (שמו הפרטי אינו מוזכר בספר) - הבריון של המעברה שהופך לנער שקט בקיבוץ. ממוצא כורדי.
  • ראובן - נער שעוזב את החבורה בעקבות החשיפה כי הוא גנב מהקיבוץ.
  • מצול, יוסף השמן, אילנה, רינה, אבנר - חלק מילדי החברה.

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוניה - המדריכה בקיבוץ. היא השפיעה על נורי בכך שגרמה לו לחשוב על הקמת קיבוץ יחד עם חבריו בנגב.
  • ישי - אחד המדריכים בקיבוץ
  • ניצה - ילדת חוץ בקיבוץ, ממוצא אשכנזי, שדוחה את חיזוריו של נורי בשל מוצאו ובשל הפחד שחברות עמו תרחיק אותה עוד יותר מחברת הילדים שנולדו בקיבוץ.
  • דולק - קיבוצניק שעובד באיסוף זבל, אליו נורי מתחבר בעת שהותו בקיבוץ, דולק מזכיר לנורי את אביו.
  • אולגה - טבחית ניצולת שואה מצד ההנהלה ב"אחוזה", אליה הילדים באחוזה היו מאוד קשורים.
  • נחצ'ה - דמות סטראוטיפית של נער סנוב בן קיבוץ.

ניתוח דמותם של נורי ונילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורי נקלע למשבר חברתי ומנטלי, בעיקר עקב הפערים בין המעברה לקיבוץ: אורח החיים, הלבוש והרגלי הלינה זרים מאוד לנורי. הקיבוצניקים נראים לו מיוחדים והוא רואה את הפער ביניהם: החיים במעברה הם חיי עוני, לעומת החיים בקיבוץ שפורחים כלכלית וחברתית. משפחתו של נורי הייתה מבוססת ועמידה בעיראק, אולם כשהגיעו לארץ הם נשלחו לגור במעברות. לא היה להם רכוש רב ואביו נשאר מובטל. יוצאי המעברות היו רגילים לעבוד במקצועות חופשיים לעומת הקיבוצניקים שהתפרנסו מעבודת אדמה ושוויון ברכוש, מה שהיה זר לנורי ולחבריו העולים. התרבות היא שונה וגם היחס למסורת היהודית: לעומת יוצאי המעברות המסורתיים, אנשי הקיבוץ הם חילונים. נורי בא מבית דתי ואילו הקיבוץ חילוני לגמרי, אין שחיטה כשרה, אין אוכל כשר, והלבוש של הבנות לא צנוע, מה שיוצר אצלו משבר זהות. משבר זה בא לשיאו כשהוא מביא להוריו למעברה תרנגול כפרות. אימו לא מסכימה להישתמש בו כיוון שהוא לא נשחט כדין, ונורי כועס על כך.

נורי מנסה לגשר על הפערים הגדולים ולהשתלב בחברה הקיבוצית. הוא מסכים לעבוד בזבל כדי להוות דוגמה ולהישתלב עם בני הקיבוץ. כמו כן הוא הופך להיות מעין הדובר של הקבוצה שלו, ובכך נהפך להיות מנהיג חברתי. הוא הולך למועדון של הקיבוץ כדי לשמוע מוזיקה קלאסית. מוזיקה זו לא הייתה מוכרת לו והוא עשה זאת כדי להישתלב עם האזוריים. הוא אף נבחר לוועדת החברה של הקיבוץ- בתפקידו זה הוא יוצר קשר עם בני הקיבוץ. לקראת סוף התקופה, נורי נבחר להיות מדריך ושליח של הקיבוץ.

נילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיונות של נילי להישתלב בחברה היו כרוכים הרבה מאמץ והקרבות. הניסיונות כגון: לבישת מכנסיים קצרים, הליכה למפגשים עם האזוריים, והתחברות עם אחד האזוריים בשם צביקה. נילי נכנסת ממנו להריון ובכך מסתיים הקשר שלה עם משפחתה, כי הוריה לא תומכים בנישואיה לצביקה. היא נקרעת ממשפחתה לטובת ההשתלבות בחברה ה"צברית" ואהבתה לצביקה.

התכונות הדומות באופיים של נורי ונילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שניהם מנהיגים חברתיים שמשמשים דוגמה בהתנהגותם.
  • שניהם מבינים שעל מנת להיתקבל לחברה ה"צברית", עליהם להישתנות. כך, נילי לובשת מכנסיים קצרים ונורי אוכל דג מלוח, שומע מוזיקה קלאסית, ומייצג את חבריו בפני מדריכי הקיבוץ.
  • נסיונות ההתקרבות לחברי הקיבוץ גובה משניהם הקרבה משמעותית. שניהם מתרחקים ממשפחתם- יש נתק ביניהם לבין משפחתם מהמעברה, שנשארת מאחור. נורי רוצה להיתפתח וללמוד ובדרך זו להשיג מעמד חברתי בקיבוץ. נילי משתלבת במיוחד בגלל המראה החיצוני ועקב נישואים לצביקה, אך משפחתה מסרבת להכיר בה.

מסרים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד המסרים העיקריים בסיפור, הוא שיש למנוע מהחברה הישראלית להפוך לכור היתוך, שבו כל עולה יאבד את זהותו הקודמת ויזנח את תרבותו, כדי להשתלב בחברה הישראלית. הספר מעודד לשמור על הזהות ולהשתלב בחברה במקביל לכך. בצורה כזאת תהיה החברה ססגונית וצבעונית ולא אפורה וחדגונית.

מלבד זאת, אנו למדים מהסיפור שקליטה היא תהליך ארוך וקשה, וכדי שתצליח יש צורך ששני הצדדים, הקולט והנקלט, יוותרו על חלק מרצונותיהם. הנקלט לא יוכל לשמר את התרבות ואורח החיים שלפיהם חי בעבר באופן מושלם ומבלי לקבל מעט מהתרבות ואורח החיים של הקולט. הקולט, לעומתו, יצטרך לקבל בהבנה את עובדת בואו של הנקלט מתרבות זרה, ולוותר על הרעיון להנחיל לו את כל תרבותו ומנהגיו ולאלצו לוותר על תרבותו שלו.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס יובל החמישים לעליית הנוער (1984)
  • פרס לספרות יהודית במקסיקו (1985)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלי עמיר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
  2. ^ התנגדותו ושאיפתו לשמירת העצמי וכבודו, באמצעות חוסר ההסכמה להחליף את שמו, תואמת לתאוריות של גופמן בנוגע להשלת השם ומאפייניה הייחודיים של האישיות עם הכניסה למוסד טוטלי או כזה שמתיימר לשנות את אופי הפרט החוסה בו, כפי שנעשה למעשה בקיבוץ (גופמן ארווין, 2006, על מאפייני המוסדות הטוטליים, תל אביב, עמ' 48-39).