המספר 40 בתנ"ך ובחז"ל מבטא חילוף ושינוי ממצב קודם, זה יכול להיות בנפשו או בטהרתו, במהותו או בקנינו[1].
40 יום:
משה עולה להר סיני לארבעים יום ולילה שם אינו אוכל ושותה כמו מלאך (שמות כד) "ויבא משה בתוך הענן, ויעל אל ההר; ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה".
משה מתפלל על עם ישראל, שימחל להם חטא העגל, פעמיים במשך ארבעים יום. (דברים פרק ט פסוק יח) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה".
במבול (בראשית פרק ז) "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".
בסיפור דוד וגלית (שמואל א פרק יז) "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום".
40 שנה:
המספר 40 שנה מציין ביהדות תקופה שלמה. על פי המפרשים המסורתיים, האל דאג שתהיה למשה ולשופטים תקופת כהונה מלאה. לעומתם, ישנם חוקרים הטוענים שהמספרים בתנ"ך אינם מציינים את העובדות, אלא הן עוסקות בסמליות.
על פי חז"ל, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני[2].
חז"ל תקנו ארבעים ימי רצון מראש חודש אלול ועד יום כיפור. בהם נוהגים מנהגים מיוחדים: האשכנזים תוקעים בשופר בסיום התפילה והספרדים נוהגים לומר בימים אלו סליחות.
^ספר בית אהרן חסידות קרלין פרשת נח.
דברים רבה פרשת ואתחנן פרשה ב מהו בכל קראנו אליו אמרו רבנן יש תפלה שנענית לארבעים יום ממי את למד ממשה דכתיב ואתנפל לפני ה' מ' יום וגו'.